פנינים יקרים מהספר שיצא בקרוב בע"ה
לקראת שלושת השבועות שאנו נמצאים בפתחם, פנינו למחבר הספר 'טובה הארץ – הלכות דיבת הארץ' לקבל קצת דברים נפלאים מהספר החדש שעומד לצאת.
החטא שמעכב את הגאולה
כולנו רוצים כבר לראות עין בעין בשוב ה' ציון, לראות את קיבוץ הגלויות והשיבה שופטינו כבראשונה. מה אנו יכולים לעשות כדי לקרב את הגאולה?
הכהן הגדול מאחיו, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כתב את הספר 'חפץ חיים', הספר שהיה מפעל חייו, ושמו נקרא על שם הספר.מה היה הגורם הגדול לכתיבת הספר?
בהקדמה לספרו הוא כותב:
"וְכַאֲשֶׁר נַחְפְּשָֹה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, אֵיזֶה עֲוֹנוֹת הֵם מֵהָעִקָּרִים הַגּוֹרְמִים לַאֲרִיכַת גָּלוּתֵנוּ, נִמְצָאֵם הַרְבֵּה. אַךְ חֵטְא הַלָּשׁוֹן הוּא עַל כֻּלּוֹ מִפְּנֵי כַּמָּה טְעָמִים… וְעוֹד הֲלֹא יָדוּעַ הוּא שֶׁנִּגְזַר עָלֵינוּ גָּלוּת מִכְּבָר מֵעֵת מַעֲשֵֹה הַמְרַגְּלִים, וְחֵטְא הַמְרַגְּלִים הֲלֹא הָיָה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בַּעֲרָכִין (דַּף טו.). אִם כֵּן אָנוּ מֻכְרָחִין לְתַקֵּן זֶה הַחֵטְא קֹדֶם הַגְּאֻלָּה".
חטא המרגלים – החטא שאנו מוכרחין לתקן קודם הגאולה, היה בעיקר לשון הרע על ארץ ישראל, וממילא עלינו לתקן חטא זה כדי לזכות לגאולה בב"א.
חקירה בגדר בכיה לדורות
מצאנו חידוש עצום בחדושי הגרי"ז (סוטה לה.) על הנאמר בגמ' (תענית כט.): "אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם [בחטא המרגלים] – ואני קובע לכם בכיה לדורות".
"הסתפק מרן הגרי"ז זצ"ל אי עיקר גזירת החורבן היה על שאר עבירות המבוארות בגמרא [עבודה זרה ושנאת חינם], אלא שהוקבע זמנו לט' באב מפני בכית דור המדבר, או שמא כל עיקר גזרת החורבן היה מפני חטא המרגלים.
והראה, שהדבר מפורש בתהלים (קו כד) – "וימאסו בארץ חמדה… וירגנו באהליהם… וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות" – הרי שכל עיקר גזרת הגלות וחורבן ביהמ"ק באו מפני חטא המרגלים".
מבואר בדבריו חידוש גדול מאוד – אמנם בגמרא מבואר שבית שני נחרב בגלל שנאת חינם, אבל אין זו הסיבה העיקרית לגלות. עיקר הסיבה הוא חטא דיבת ומאיסת הארץ, אלא ששנאת חינם היה מה שעורר את המקטרג להעניש את עם ישראל על חטא דיבת ומאיסת הארץ.
אם כן, כמה עלינו לחפש לתקן חטא זה, במיוחד בימים בהם אנו מתאבלים על החורבן שנגרם בגללו.
הספר שלא נכתב
הפלא העצום הוא, שעד היום הזה לא נכתב אף ספר הלכות על איסור דיבת הארץ, למרות שחטא זה חמור עד מאוד. העוון החמור ביותר המתואר בתורה הוא חטא המרגלים – דיבת ומאיסת הארץ. לא מצאנו על אף עוון חומרה כזאת של עונש מיתה לכל הדור כולו!
על חטא העגל מחל ה', על המתאוננים ושאר העוונות נענשו עם ישראל באופן נקודתי, אבל על חטא דיבת ומאיסת הארץ נגזר על הדור כולו מיתה, והפסידו את הכניסה לארץ ישראל.
רבים שואלים, כיצד אין בספר 'חפץ חיים' הלכות דיבת הארץ?
התשובה היא, שהחפץ חיים כתב רק הלכות לשון הרע שבין אדם לחבירו, ולא הלכות לשון הרע על ארץ ישראל, היות ויש ביניהם הבדל גדול.
לשון הרע בין אדם לחברו אסור מחמת שני דברים: א. מזיק לחבירו. ב. מזיק לעצמו, שבונה בתוך עצמו מידה רעה של חיפוש גנות, וכן שאינו אוהב את חברו. היות ויש כאן איסור מזיק, ניתן לכתוב על כך הלכות ברורות, כמו בכל חושן משפט, שיש הלכות מזיק.
לעומת זאת, דיבת הארץ אסורה רק מחמת המזיק לעצמו, שהורס את חיבת הארץ שלו ושל השומע, והיות וזוהי מידה וזהו רגש שבלב, קשה לכתוב הלכות ברורות על כך [כמו שאין הלכות כעס, גאוה, עצלות וכיוצא בהן].
אמנם ברור ופשוט, שצריך לתקן חטא זה, ויש בזה התעוררות גדולה לגאולה.
בנוסף, רש"י מביא שיטה הסוברת, שמי שמדבר רעה על ארץ ישראל, עלול להפסיד את הזכות להיות בימות המשיח.
על הגמרא בסנהדרין (קי:) – "ת"ר עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא", מפרש רש"י – "אית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא – היינו לימות המשיח, שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל".
לא הכל אסור
לפני כמה שנים כתבנו כמה הלכות בנושא זה, ופרסמנו אותם בגליון זה. פנו אלינו כמה תלמידי חכמים ואמרו, שלכתוב שהכל אסור זו לא חכמה וזה לא מעשי, אלא יש לברר היטב מה מותר ומה אסור.
בחסדי שמים, במשך השנים בקשנו מתלמידי חכמים רבים לעבור על הנושא, והתבררו הדברים היטב, ומצאנו שרוב המקרים – אין בהם חשש של דיבת הארץ.
מקור האיסור
בשביל להבין את גדר הדין, צריך להתבונן במקור ממנו לומדים את האיסור.
בגמרא בערכין (טו.) נאמר: "תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה".
הגמרא שם שואלת כיצד ניתן ללמוד מהמרגלים, הרי היו להם חטאים נוספים של מרידה בה', ומנין לנו שנענשו על דיבת הארץ?
ומתרצת הגמרא – באמת לא ניתן ללמוד מעונש המרגלים, אלא המקור ממנו לומדים את האיסור לדבר רעה על ארץ ישראל הוא מלשון הפסוק: "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה". לא נאמר 'וימותו המרגלים', אלא 'וימותו מוציאי דיבת הארץ' – ללמד לדורות, שגם לשון הרע על ארץ ישראל הוא סיבה להיענש (חיד"א בספר ראש דוד).
טעם האיסור
אף שאיסור לשון הרע נאמר רק בהוצאת גנאי על אנשים, ולא על חפצים דוממים, על ארץ ישראל חל איסור לשון הרע, וצריך להבין מדוע.
הגאון רבי דוד מן זצ"ל ראש ישיבת כנסת חזקיהו, מבאר בספרו באר מרים (ח"ב עמ' צב): איסור לשון הרע על אדם הוא כנגד המצווה של 'ואהבת לרעך כמוך'. מאחר שהתורה מטילה עלינו מצוות חיבת הארץ, ממילא במקביל, כנגד מצוות חיבת הארץ, יש איסור הוצאת דיבה על הארץ, כשם שיש איסור לשון הרע כנגד מצות אהבת ישראל.
מה יותר חמור
מה יותר חמור – לשון הרע בין אדם לחברו, או לשון הרע על ארץ ישראל?
מפורש בגמרא (שם): "ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה". איסור לשון הרע על יהודי חמור יותר מאיסור לשון הרע על ארץ ישראל, היות ובלשון הרע על יהודי, בנוסף להפסד מצוות 'ואהבת', הוא גם פוגע באותו אדם, מה שאין כן בלשון הרע על ארץ ישראל, שהיא עצים ואבנים, ואינה נפגעת.
ומה שמצאנו שבחטא המרגלים נענשו עם ישראל יותר מכל החטאים – זה משום שבחטא זה היתה גם מאיסת הארץ והפרת הברית, ולכן זה היה חמור מאד. אבל לשון הרע חד-פעמי על ארץ ישראל פחות חמור מלשון הרע על אדם יהודי.
השאלה החמה של הקיץ
השאלה שרבים שואלים במהלך חודשי הקיץ היא – האם מותר לומר 'חם היום. אני מרגיש בתוך סיר צולנ'ט'?
מסופר, שכאשר ביקר האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת בארץ ישראל, היה יום חם מאוד. רטן אחד ממלויו ואמר "בארץ ישראל חם מאוד". נענה הרבי מיד ואמר: "אכן, בארץ–ישראל אפשר להיות יהודי חם" (גליון מילה בסלע).
ישנה גמרא שהרבה למדו ממנה שאסור להתרעם על מזג האוויר, וז"ל הגמרא – "ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא" (כתובות קיב.)". באור: רב אמי ורב אסי ישבו בארץ ישראל, בעיר טבריה. בקיץ הם ישבו בבוקר במקום מוצל, ובהמשך היום, כאשר השמש קפחה על ראשם והיה להם חם, עברו לשבת בצל. ואילו כאשר היה להם קר בחורף, היו מתישבים במקום חמים ונעים. כל זה למה? – כדי להנעים לעצמם את ישיבתם בארץ ישראל (ר"י מיגש), ובכדי שהתלמידים לא יוציאו לעז ח"ו על ישיבת ארץ ישראל (רש"י).
הנה לכאורה יש לנו ראיה מפורשת, שאסור להתלונן על מזג האויר. אלא שעל גמרא זו הקשה הסבא מסלבודקה, שבהלכות לשון הרע בין אדם לחברו כתב החפץ חיים, שאם מספר על דבר הידוע לכל ואינו מתכוון לגנות – אין בזה איסור (כלל ד סק"ז מ"א. כלל ה' סק"ח).
התירוץ לקושיה זו הוא, שגמרא זו מופיעה בסוף כתובות בסוגיה המדברת על המצוה הגדולה של חיבת הארץ, והגמרא מספרת כמה מעשים שעשו אמוראים כדי לחבב את ארץ ישראל [כגון שהרימו לכלוכים מהרצפה כדי שאנשים לא יגידו שארץ ישראל מלוכלכת[1]], ואחד המעשים שעשו מתוך חיבתם לארץ היה לדאוג שהתלמידים לא יתרעמו על החום בארץ.
אבל ודאי הוא, שאדם שמתלונן שחם בארץ אינו עובר על איסור דיבת הארץ, היות וזה דבר המפורסם, אלא אם כן מתכוון לגנות את הארץ או שגורם לה להתגנות בעיני אנשים שאינם מכירים.
ואכן, ישנו סיפור המובא בספר 'הרב הדומה למלאך' (עמ' רחצ) על הגאון רבי ברוך בער זצ"ל ראש ישיבת קמניץ, שאיש אחד סיפר לו, שקיבל מכתב מהוריו הגרים בארץ ישראל, בו כתבו לו שמאוד חם בארץ, ורבי ברוך בער גער בו באמרו: "אסור לדבר בגנות ארץ ישראל".
המזגן של רבי אמי
מדברי הגמרא הנ"ל למדנו, שמצוה על האדם לכלכל את צעדיו כדי למנוע מצב שיעלה אצלו או אצל חברו אפילו הרהור של תרעומת על הישיבה בארץ ישראל.
מעשה היה, והגיע הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לביתו של תלמיד חכם וראה על המזגן שלט – "מזגנא דרבי אמי ורבי אסי"…! סביר להניח, שבחנויות לממכר מזגנים לא שמעו מעולם על 'חברה' כזו…
לתמיהת הרב על השלט הסביר היהודי, שכוונתו הייתה לסיפור המובא בגמרא (כתובות קיב:) על רבי אמי ורבי אסי.
אותו תלמיד חכם הסביר לרב – אני סובל מהחום השורר בארצנו בימי הקיץ, וקניתי את המזגן במחשבה זו, שלא להוציא לעז על הארץ הקדושה. לכן כתבתי על חזית המזגן את הכיתוב הנ"ל (הסיפור מובא בספר 'עלינו לשבח' – בראשית, עמ' תל).
יש הלומדים מכאן, שיש מצוה לקנות ולהפעיל מזגן קירור בעונת הקיץ, כדי שלא יתרעמו אנשים על החום בארץ. מעבר לכך – כאשר חם לנו בקיץ ואנו מפעילים את המזגן, או כשקר לנו בחורף ואנו לובשים מעיל או מדליקים תנור, כדאי לכוון, שאנו עושים כך כדי שיהיה לנו טוב ונעים בישיבת ארץ ישראל, ובכך נקיים מצוה. כשם שמצווה לקנות ולהתקין מזגן לסוכה שיהיה לו נעים לשבת בסוכה, כך מצוה להתקין מזגן, שיהיה לו נעים לשבת בארץ ישראל.[2]
במסיח לפי תומו
אחת השאלות הקשות ביותר בהלכות אלו היא מה הדין כאשר אדם מספר דברים לא בשביל לגנות את ארץ ישראל, רק מחמת שדרך בני אדם לספר מאורעות וחדשות.
לדוגמא – אדם המספר על מחירי הדירות היקרים בארץ, אדם המספר על פיגועים ל"ע, על המסיתים והמדיחים, על השוטרים והשופטים, על יוקר המחיה וכדומה, כאשר אין כוונתו כלל לגנות את ארץ ישראל, אלא הוא מסיח את כאבו.
אין לנו הוראה מפורשת בחז"ל בזה, אבל הנראה הוא, שהיות ולשון הרע מסוג זה מוגדר בחז"ל כלשון הרע על עצים ואבנים – על-כן מסתבר, שהאיסור חל בעיקר בשני מקרים: א. שמתכוון לגנות. ב. שגורם לאחרים לא להעריך ולחבב את ארץ ישראל.
לכן, אדם המספר לחברו על מחירי הדירות, ששניהם מכירים את המצב בארץ, ואין להם שום כוונה לגנות – אין בזה איסור.
לעומת זאת, לספר לבן חו"ל על מחירי הדירות היקרים – יש בזה חשש איסור, ואף אם צריך לספר לו לתועלת, צריך להדגיש לו שקנית דירה בארץ ישראל היא קנית חלקה לנצח בעולם הבא, כמבואר באריכות בספר 'בית ראובן' [ניתן להשיג במערכת].
לכן חשוב לדעת – אין בארץ ישראל דירות יקרות, יש דירות שעולות הרבה.
לספר על התושבים
עוד שאלה יסודית מאוד בהלכות אלו – האם איסור דיבת הארץ נאמר רק על האדמה, או גם על תושבי הארץ?
בהשקפה ראשונה חושבים, שהאיסור נאמר רק על האדמה, אבל בפוסקים כולם מבואר, שגם לספר על תושבי הארץ – יש בזה איסור דיבת הארץ, אם מספר על כמות כזו של תושבים שאמורה להפריע לאדם בחייו בארץ [לדוגמא, לספר על הסודנים בדרום תל אביב – אין איסור, היות וזה לא מפריע לאדם רגיל].
הטעם לכך שדיבור על תושבים, ואפילו חילונים ורשעים – יש בזה איסור דיבת הארץ, מבואר בספר שפת אמת למהר"ם חגיז: כבוד יושביה הוא כבודה, ובקלונם יש בזיון וצער לארץ הקודש חס וחלילה, שבדרך כלל תכונת המקום משפיע על יושביו [כמובא ברש"י (במדבר יג יח) – יש ארץ מגדלת גבורים, וכמו שהאריך הבית הלוי בפרשת נח על השפעת המקום על האדם]. משל לאדם המשבח אשה במעשיה, ואומר 'ברוכה את לה', לך נאה ויאה השבח וההלל, אפס כי בניך אשר ילדת הם הפושעים שבדור' – הרי זו גנות גדולה מאוד, כי שבח האם ניכר בבניה, כן בארץ ישראל.
לכן צריך להזהר מאוד במיוחד כשמדברים עם בני חוץ לארץ, לא לדבר על הממשלה שהיא רוצה להעביר את הציבור החרדי על דתו, ולגייס את כולם לצבא ועוד דברי גנאי למיניהם – יש בזה ממש איסור דיבת הארץ, ודברים אלו גורמים מאוד מאוד לאנשים להמנע מלהגיע לארצנו הקדושה.
לעורר את אהבה עד שתחפץ
בספר 'אם הבנים שמחה' (פרק ג) כתב הרב טייכטל זצ"ל דברים נפלאים כיצד נתקן את חטא המרגלים:
"הנה המרגלים עוררו שנאה ומיאוס בלב האומה לארץ ישראל באמצעות שונות ובפעולה רבה שהשתמשו בזה [שעשו תעמולה גדולה], נמצא שאם אנו רוצים לתקן זאת מוכרחין אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בלבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיותם חושקים וחומדים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תוקד בקרבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם – זה יהיה התיקון השלם לקלקול הרב הנ"ל, ובזה יפרע החוב הישן שעשינו אז, מראש היותנו לעם, המעמיס עלינו כל כך עד היום הזה בצרות חבולות ושונות ותכופות, עד שכמעט אבדנו וגווענו ותמנו לגווע ח"ו.
ובעשותנו תיקון הנ"ל, יופסק החוב, ויקרע השטר חוב מעלינו, ויום הישועה בוא יבוא לנו בהפלאה גדולה ובמעלה יתירה, וזה היום שקווינו לו ונגילה ונשמחה בישועתו, בב"א".
הלכות הנוגעות לנוסע לחוץ לארץ
לסיום נביא כמה הלכות מתוך הספר, הנוגעות למי שלצערו נאלץ לנסוע מחוץ לארץ הקודש.
- הנאלץ לצאת לחו"ל – ראוי שיצא בצער וכובד ראש, על שנאלץ להפסיד מצוה גדולה כזו השקולה כנגד כל המצוות, של ישוב ארץ ישראל, וח"ו שלא יראה שום שמחה על יציאתו לחו"ל. לפעמים עצם השמחה של היוצא לחו"ל היא עצמה מעין דיבת הארץ, אפילו ללא מילים.
- אסור לומר על מקום בעולם שהוא יותר טוב מארץ ישראל, ואפילו לומר על מקום שבעולם שהוא שווה לארץ ישראל אסור, שהרי כביכול הוא אומר, שאין מתנת ארץ ישראל מהקב"ה המתנה הטובה ביותר ויש שוות כמותה [ראה גמ' סנהדרין צד. – אמרי שויא כי ארעין. יתכן שרק לתושב א"י אסור לומר על מקום שהוא שווה לא"י, אבל תושב חו"ל שבא לארץ ואומר 'זה יפה כמו אצלנו' – הרי זה שבח].
- אמנם נראה, שמותר לומר שיש מקומות יפים בחו"ל שאין כמותם בארץ, כגון: הרי שוויץ, ואין בזה לשון הרע, היות וארץ ישראל אינה אמורה להיות המקום שבו הכל הכי טוב ויפה ומוצלח.
- רק אם אומר שעדיף לגור בשוויץ מחמת הנוף היפה שבה – אז הדבר אסור, שכן בסך הכל יהודי צריך לדעת שאין כמו ארץ ישראל [מחמת המעלות הגשמיות והרוחניות שיש בה].
- כמו שכל אחד מבין, שעדיף לגור במקום שיש בו רופא למרות שהוא פחות יפה, כך עדיף לגור בארץ ישראל, שהיא רפואת הנפש והגוף, למרות שיש מקומות יפים ממנה.
- אדם שמתאר את הנוף היפה שראה בחו"ל ואומר 'אין כזה נוף בכל ארץ ישראל' – נראה שראוי לסיים בסוף – 'ובכל זאת כדאי לגור בארץ ישראל מפני מעלותיה הנוספות'.
- יש שכתבו מידת חסידות, שכשם שאסור לאדם לומר 'כמה נאה נכרי זה' משום 'לא תחנם' (עבודה זרה כ.), כך מידה טובה היא שלא לשבח ולהתענג על אדמת נכר.
- מצוי מאוד כאשר נמצאים בחו"ל במקומות נעימים ונוחים [לאדם שצריך לצאת מחו"ל לדברים שהתירו חז"ל], שלאחר שחוזרים לארץ מתחילים להתרעם על ארצנו, והדבר אסור. וכן החוזר מביקור בארץ ישראל לחו"ל, צריך מאוד להזהר בדיבורו, שלא יאמר דבר רע על הארץ או על תושביה.
- טוב להזהר שלא לומר על חפץ טוב ומשובח – 'קנינו אותו בחו"ל, כי בארץ ישראל לא ניתן להשיגו', כי יש בזה קצת גנות על ארץ ישראל, שכביכול חסרים בה דברים טובים ומשובחים. אמנם אין בזה איסור.
- יש שנהגו בעצמם הנהגה טובה – כאשר חזרו מחו"ל, לא הראו את תמונות הנוף היפות, ולא התפעלו מהאתרים היפים שראו בחו"ל [אפילו אינו משווה אותם לאתרים בארץ ישראל, שזה ודאי אסור], שכן בזה גורם לאחרים רצון לצאת מהארץ.
- חשוב לזכור, שלא לכולם – ובמיוחד לא לילדים – ישנו המאזן בין קדושת הארץ וסגולתה לבין ההבלים של אתרים יפים וכדומה, ודיבורים כאלו עלולים לגרום חיבה לארץ נכר ח"ו.
- מצווה להזדרז ולחזור במהירות לארץ הקודש. כל שניה של 'דומה כמי שאין לו א-לוה' ח"ו היא קשה מאוד (כמבואר בספר חיבת הארץ עמוד קכח).
[1]בעיני ראיתי כמה וכמה פעמים את מורנו הגאון רבי יואל שוורץ זצ"ל כאשר היה חוזר מביתו לאחר תפילת ותיקין כמנהגו, והרחובות היו ריקים מאדם, היה מרים את הבקבוקים שהיה רואה ברחוב מושלכים ומשליכים למיכל המחזור. כששאלתי אותו למעשהו, ענה שגם הוא רוצה לזכות לדאוג שארץ ישראל תהיה נקיה כמעשה האמוראים. וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
[2] הערת המערכת: צרפנו לכם בעמוד 27 שלט עם נוסח 'הריני מכוון' בהדלקת המזגן.