רשמי הטיול בשומרון שערכה האגודה ביום י"ד מנחם–אב תשפ"ג
גם השנה זכינו לטיול היחודי הנודע, שהאגודה מארגנת מדי שנה בשנה בהדרכת המדריך המוכשר הרב מאיר גולדמינץ שליט"א, שכהרגלו יודע לספק לנו טיול שכולו הנאה רצופה – רוחנית וגשמית כאחת. זהו טיול מרתק וחווייתי בחבלי ארץ אשר משעוליהם משוועים לדריכת כף רגליהם של אוהבי ציון. הטיול, כבכל שנה, התאפיין בנקיותו ממראות אסורים, ומחפותו מהתחככות עם הערבים אשר עדיין גרים שם.
סביבות השעה תשע בבוקר, יצאנו את עיר הקודש באחוה ורעות, יחד שבטי ישראל, בני ציון יקרים מכל גוני הקשת, תלמידי חכמים באים בשנים לצד בני תשחורת, מן הנולדים בציון ומן המצפים לראותה, כאשר הנסיעה הופכת לחטיבה אחת של אהבת ישראל, אהבת ציון, ואהבת התורה, וכל העת מתנהלות שיחות ערות ומעמיקות בכל חלקי התורה, שבכתב ושבעל פה, הלכה ומחשבה.
לקראת ההגעה ליעד, הצטרף אלינו המדריך הרב גולדמינץ שליט"א. למראה הרי שומרון הנוטפים עסיס, והגבעות המתמוגגים מדבש, מרוב השפע הממלא אותם, הזכיר לנו הרב גולדמינץ, כי אנו מתהלכים כעת בנחלתו של יוסף, ואנו נוכחים לראות כיצד מתקיימת בה ברכתו של משה ליוסף – "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל … וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים, וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם, וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ …" (דברים לג יג-טז), ופירש רש"י: "ממגד – לשון עדנים ומתק". במאמרו בגליון זה מטיב הרב גולדמינץ לפרש מקראות אלה – כפי אשר תאר כבר בטיול – לאור המציאות הטופוגרפית והאקלים היחודי של נחלת יוסף.
עוד גילה הרב המדריך את אוזנינו, האיר את עינינו והעיר את לבנו, להתבונן בכרמים הרבים הממלאים את הרי השומרון, אשר ניטעו בידי בני ישראל בשנים האחרונות, לראשונה מאז גלות עשרת השבטים מן הארץ בימי סנחריב. זאת, מאחר שמאז ועד ימינו אנו לא היה ישוב ישראלי בשומרון, אף לא בימי הבית השני, כאשר רק בימינו מתגשמת לראשונה נבואתו של ירמיהו – "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן" (ירמיהו לא ד), אחר שבימי הבית השני לא ישבו יהודים בשומרון, אלא ביהודה, בגליל ובעבר הירדן, בעוד השומרון היה מיושב בכותים.
הגענו לישוב אלון מורה, חצינו אותו, ונסענו עוד כברת ארץ עד לגבעת פורת יוסף ('סקאלי'[1]), נסיעה קצרה שהיתה חוויה בפני עצמה בשל הנופים המדהימים והבראשיתיים שנשקפו אלינו – הרי נחלת יוסף, עמק תרצה המדהים ביופיו והרי מואב והגלעד. למראה ההרים האדירים והעמקים המרהיבים, פצחו לפנינו ההרים והגבעות רנה, ולמול המחזה המדהים לא עצר ברוחו אחד מתלמידי החכמים שהשתתפו עמנו, ובירך וזיכה את כולנו בברכת "עושה מעשה בראשית" בשם ומלכות על ההרים והגבעות.
בגבעת פורת יוסף נחלצנו חושים, מרוגשים ומצוידים החילונו להתחבר ברגלינו לרגבי אדמתה הקדושה של הארץ עליה כרתנו ברית עם בורא עולם, לרצות את אבניה, ולחונן את עפרה. אנקדוטה יפה היתה בחווה שבגבעה, כאשר למראה הצאן הרך, החל דיון סוער אודות כשרות הבהמות לקרבנות בקרוב ממש.
לאחר הליכה קצרה על גב ההר, הגענו לקצה הגבעה המשקיפה אל עבר בקעת הירדן ואל עברו. הרב גולדמינץ, אשר מכיר כל שעל וכל גבעה באזור, הראה לנו את מעבר יבוק בהרי עבר הירדן מולנו, אשר בנחל יבוק העובר בעמק המשתפל בין הרי מואב מדרום והרי הגלעד מצפון. בעומדנו שם חווינו את דברי המשנה (ראש השנה כב:) בענין המשואות שהשיאו כדי להודיע על קידוש החודש – "ומאין היו משיאין משואות – מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא". ראינו איך דרומית לנו מזדקרת לה פסגת הר סרטבא, והבנו בחוש כיצד המשואות שנישאו שם ברמה נראו היטב בגרופינא, אשר בצפון עבר הירדן, למרות המרחק הרב, בזכות הבקעה הרחבה של הירדן.
משם הלכנו בחדוה במסלול הליכה רגלי בין הרים רמים, לאורך כמה קילומטרים, החוצה גם שדות וכרמים, החל מפורת יוסף ועד למעין עין כפיר. שם רחצנו והיטהרנו במימיה המתוקים של העיינות היוצאים בבקעה ובהר בארץ ישראל. עודנו שם, והנה התפתח דיון בין תלמידי החכמים על אודות זיהוי הצלף – שלשת מיני המאכל שבו בעלי שלוש ברכות שונות – האביונות, הקפריסין והעלין (ברכות לו.), וכן על עזותו של הצלף מכל האילנות, שהיא כעזותם של ישראל מכל האומות (ביצה כה:).
נגשנו גם לניקבת המים הקרובה, אשר קיימת עוד מימי החשמונאים. חויה מיוחדת היתה לצעוד במעברים הצרים והנמוכים שבנקבה, כאשר רגלינו משתכשכות במים המפכים לאורכה, ופנינו נשטפות במים הזכים הנגרים מגג הנקבה ללא הרף.
משם נסענו ועלינו אל הר כביר, שם היתה חוויה מיוחדת ל'מטיבי הקשב', כאשר גם חלקם של מתקשי הקשב לא נפקד… במסלול מעגלי ראינו ממעבר יבוק ובקעת הירדן במזרח, את העמק שבין הר כביר שעליו שוכן הישוב אלון מורה, לבין 'רכס הגדעונים', שעליו שוכן הישוב איתמר וגבעותיו, משם בא "יעקב שלם עיר שכם" (בראשית לג יח) כאשר חזר ארצה מישיבתו אצל לבן בפדן ארם, כאשר הכפר "סאלֵם" במורד ההר בואכה שכם, שתושביה עדיין ערבים, משמר את השם 'שלם'.
השקפנו מן ההרים בדרום שמצפון לבית אל עד להרי צפון השומרון, היא הדרך שעשה יוסף כאשר הלך לראות את שלום אחיו והצאן בציווי יעקב אביו מחברון לשכם, עד לדותן שבצפון השומרון.
במערב ראינו את הר גריזים ואת הר עיבל, ובתווך – העיר שכם. למרגלותינו מצפון התפרש במלוא הדרו עמק תרצה, הנמשך מבקעת הירדן עד שכם. העמק מדהים ביופיו, ובמרכזו הגבעה עליה עמדה העיר תרצה, שם ישבו חלק ממלכי ישראל. למראה היופי המדהים של תרצה, הבנו את משמעות הפסוק האומר – "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה" (שיר השירים ו ד). הבחנו גם בעינות בידאן השופעים שבעמק, משם הגיעו רמוני בדן, אשר לרוב גודלם ועסיסיותם מנו אותם חז"ל בין ששת הדברים הבודדים, הנחשבים כ'דבר שבמנין', שאינו בטל ברוב בגלל חשיבותם (משנה ערלה פרק ג משנה ז, ביצה ג:).
משראינו, כי דרך הכניסה הקלה ביותר לארץ היא ממעבר יבוק דרך עמק תרצה עד שכם, הבנו מדוע כאשר הגיע אברהם לארץ בראשונה מחרן, הגיע תחילה עד מקום שכם. כמו-כן יכולנו לראות את כל הדרך שעשו בני ישראל לאחר שעברו את הירדן מול יריחו, דרך בקעת הירדן ועמק תרצה, עד להר גרזים והר עיבל למעמד הברכות והקללות. למראה המעבר הקל והמישורי מהכניסה המרכזית לארץ ישראל עד לשכם, כמו גם היותה במקביל במרכז הדרך העוברת על גב ההר מצפון לדרום, הבנו מדוע שימשה שכם בתחילה כעיר הבירה של מלכי ישראל, וכפי שהטיב להסביר הרב גולדמינץ גם במאמרו על שכם בגליון הזה.
אחר כך טיפסנו אל פסגת ההר, משם צפינו אל אחד הממצאים הארכיאולוגים המדהימים בדורות האחרונים – מזבח יהושע בן-נון שבהר עיבל, כאשר הרב גולדמינץ מתאר לנו את השתלשלות המאורעות להתגלות המזבח. שם התיישבנו לשיעור מרתק ומדהים מאת הרב גולדמינץ אודות מזבח יהושע – מתי הוא נבנה, והאם הוא פורק לאחר מכן. בדבריו היה כל עקוב למישור וכל הררי הקושיות הושפלו, כפי אשר יפרט הרב גולדמינץ במאמר בגליון הבא.
על פסגת ההר נמצא מבנה עתיק, אשר הערבים מייחסים אותו לציון מקום קבורתו של 'שייח בילאל', כמו מקומות רבים בעולם המיוחסים למקום קבורתו…[2] הרב גולדמינץ העלה השערה הגיונית, ולפיה יתכן ומדובר במקום בו קיבל אברהם לראשונה את ההבטחה מאת ה' – 'כי לזרעך אתן את הארץ הזאת', ובנה שם מזבח. לדבריו, יתכן לומר, כי הבטחה זו לא ניתנה ממש בשכם, אלא סמוך אליה, כמו שנאמר "עַד מְקוֹם שְׁכֶם" (בראשית יב ו) – מקום שאפשר לראות משם חלקים נרחבים בארץ, ואם כן יתכן וזה היה על ההרים שממול שכם.
משם נסענו אל עבר הר גרזים. תחילה עברנו בישוב ברכה, שנקרא שמו על שם הפסוק "וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים".[3] אחר כך הגענו למצפה יוסף, הצופה על שכם העתיקה וקבר יוסף. משם ראינו איך חלקת השדה שקנה יעקב, שבה קבור יוסף, נמצאת מזרחית לתל שכם, היא שכם העתיקה שהחריבוה שמעון ולוי. שם הבנו גם מדוע נאמר אצל דינה "ותצא דינה" – כיון שיצאה ממחנה יעקב אל עבר העיר שכם, וכפי שייטיב הרב גולדמינץ לבאר גם במאמרים על שכם, שיפורסמו בע"ה בגליונות הבאים.
רגע מרגש היה כאשר הרב גולדמינץ השתיק את כולנו, אז שמענו בבירור את הרכבים הנוסעים בשכם, הנמצאת בעמק שבין הר גריזים והר עיבל. כך הבנו במוחש כיצד שמעו בני ישראל שעמדו על הר גרזים והר עיבל את הברכות והקללות, שענו ואמרו בקול רם בני לוי שעמדו למטה בעמק. הרב גולדמינץ הטיב לתאר את עוצמת מעמד קבלת התורה והערבות ההדדית שהיתה כאן עם הכניסה לארץ ישראל ולחיי המעשה, לאחר מתן התורה שהיתה בסיני, כאשר כאן, במקום הזה, מתהדהדת עניית 'אמן' על ידי למעלה מששים רבוא איש מבני ישראל העוברים בברית ה' וזועקים יחד בלב אחד ובקבלה גמורה – 'אמן' על כל 'ברוך האיש אשר…' ועל כל 'ארור האיש אשר…' שענו הלויים.
אחרי תפילת מנחה במצפה יוסף, מול קבר יוסף, פצחו המשתתפים בשירה וריקודים על הזכות להתהלך בארץ לארכה ולרחבה ובמרכזה, ולכבוד יוסף הצדיק, אפרים ומנשה הקבורים במורד ההר.
משם עלינו לבקר את שיירי הכותים הנקראים 'שומרונים', המתגוררים במעלה הר גריזים[4]. ראינו את הכתב העברי העתיק, כתב שכל אחר יכול לראות במטבע השקל ובמטבע עשרת השקלים, כתב שהשומרונים משתמשים בו ב'כתבי הקודש' שלהם עד היום. ראינו את המקום בו הם נוהגים להקריב 'קרבן פסח', ונהנינו לשוחח עם זקני העדה על מנהגיהם המוזרים והיחודיים.
משם נסענו אל מסלול הליכה יפהפה, עם נוף מדהים ואויר פסגות מן הכניסה להר ברכה עד מעין יוסף שבשפולי ההר, שם גם טבלנו במקוה שהוקם שם.
חזרנו מותשים, אבל מרוצים ועשירים בדברי תורה ובאהבת ארץ ישראל, אל עבר ירושלים עיר הקודש.
[1] ראה אודותיו בגליון זה במאמר על שכם מאת הרב גולדמינץ.
[2] בילאל היה אחד העוזרים של מוחמד. הוא מעולם לא בקר בארץ, ומקום פעולתו היה במדבריות ערב הסעודית, בין מכה למדינה. ישנם עשרות 'קברי שייח' במרחבי המזרח התיכון הקרויים על שמו.
[3] שמו הרשמי של הישוב הוא "ברכה" (בלי המילה 'הר'). הישיבה בישוב נקראת 'ישיבת הר ברכה'. בפי הציבור, גם הישוב נקרא 'הר ברכה'.
[4] יש בארץ ובעצם בעולם כולו בסך הכל כמה מאות שומרונים. שארית לכמות עצומה שהיתה בעבר.
השאר נטבחו במשך השנים על ידי הצבאות הזרים שפלשו לארץ ושלטו עליה. חלק גדול התאסלמו בכפיה, כך שרבים מערביי השומרון הם צאצאי השומרונים.