להגאון רבי ישכר שלמה טייכטל זצוק"ל הי"ד | חלק י"ג
לקראת סוף ספרו, חוזר רבנו ליסוד הרעיון שבבסיס הספר, שארץ–ישראל היא הבסיס והתשתית שעליה ובעבורה נתנו כל המצוות, ועניינה לאחד את כל עם ישראל להיות גוי אחד בארץ, וכדברי בעל ספר החרדים, שכמו שהקב"ה בחר בעם ישראל – הוא בחר גם בארץ ישראל. הוא רואה זאת כתכלית אחת, ולכן הוא קורא לכל עם ישראל להתאחד תחת המצוה הזאת של ישוב ארץ–ישראל. הדברים מובאים בספר מעמ' 264 ולהלן.
וע"פ מה שהצעתי לפניך כל הנ"ל, תבין מה שכתבתי לעיל, שמלבד נחיצות האחדות של כלל ישראל, שבו תלוי גאולתנו, צריך לחבר כל כלל ישראל בכללות אחד במצוות עשה יישוב הארץ גם מצד שילום חוב ישן הנ"ל. דכמו אז [בחטא המרגלים], דנעשו כל ישראל כחבורה אחת לרעה נגד ארץ ישראל, צריך עתה לעשות מכל ישראל כחבורה אחת בעד ארץ ישראל לטובה. ובזה נשלם החוב ונקרע השטר-חוב, וכבוד ה' יזרח עלינו בגאולה שלימה בב"א.
וכל זמן שלא נעשה כן, בחנם אנו מתרעמים על הקב"ה על אריכות הגלות כ"כ. ובחינם אנו מתפללים בכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות – 'אבינו מלכינו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו'. כל זמן ששטר חוב של מיאוס ארץ חמדה שעשינו אז עודנו קיים עלינו – כדכתיב (תהילים קו כד-כה) "וימאסו בארץ חמדה… וירגנו באהליהם", שע"פ המדרש (ילק"ש שלח רמז תשמג) מלווה הרעה שלוו אז ישראל עודנו קיים עלינו[1]. ואיך נתפלל שימחוק שט"ח זה מעלינו, כיוון דעלינו לשלם, ובידנו לתקן זאת, וכמו שאמרתי.
והוא דמיון ללוה שיש לו לשלם, ויבקש מהמלוה שיקרע לו שט"ח שיש בידו עליו. הכי יעשה זאת? ודאי לא.
וכמו כן הוא בנידון דידן. ועלינו לבקש מהשי"ת, שיטה לבב כל ישראל להכיר האמת, ויקבלו את דברינו שכתבנו פה. כי הם בנויים על אדני אמת, על דברי חז"ל במדרשים, שכל דבריהם אמת וצדק.
וידעתי, שגם הצנועין שמושכים ידיהם מזה, כוונתם לשם שמיים, מפני היראה שאולי ע"י התחברותם לאנשים שהטו דרכם מדרך התורה יזיק להם ולבניהם.
הנה עליהם נוכל לומר – אם כוונתם רצויה, אבל מעשיהם אינה רצויה מכמה טעמים.
חדא – כבר כתבתי (פרק שני אות ט) מהגמרא ותנדב"א כמו שאמר הנביא לחזקיהו המלך – 'מה דמפקדת – עביד, ובהדי כבשא דרחמנא למה לך', כמו כן הכא. כיוון דבעל כרחך, כדי לבנות וליישב את הארץ, שהוא מצוות עשה מהתורה, צריך שיהיה מן הכלל כאיש אחד, דאי אפשר לעשות בד בבד, ומה דמפקדת עביד, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך? ועוד, מצווה גוררת מצווה, ולא יוצמח לשום בר ישראל היזק מזה בהשתתפו לדבר מצווה רבה הזו, אשר מעלתה הוא גבוה עד רום שמים. ואדרבה, אם ישתתפו בזה רבים מן החרדים, יגבירו בזה את קדושת הארץ, וכמו שהבאתי לעיל (פרק ג אות לד) בשם רבינו הקדוש מגור שיח' [זצ"ל] ומהרמב"ן.
ועוד יש לי ראיה ברורה מהקרא, דאין טענתם הנ"ל צודקת, מתחילת הווית אורו של משיח צדקנו, שבא מרות המואביה, שאמרה אל בועז (רות ג ט) – "ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה". והוא השיבה, שיש גואל קרוב ממנו – "ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי" (שם פסוק יג). "ובעז עלה השערה וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז, ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני ויסר וישב וגו'. ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו. ויאמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי, גאל לך אתה" (שם ד א-ו). וכן עשה בועז, שלקח את רות והוליד ממנה את משיח צדקנו.
ורש"י פרש: "פן אשחית את נחלתי" – זרעי. כמו "נחלת ה' בנים" (תהילים קכז ג), לתת פגם בזרעי.
הרי דהך גואל היה 'איין פרומער' – דהיה ירא לקחת את רות ולהצמיח אורו של משיח, פן יגרום ע"י זה פגם לבניו. ואמר 'לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי', והפסוק האשימו על כך, וכמו שכתב רש"י על 'פלוני אלמוני', ולא נכתב שמו, לפי שלא אבה לגאול, אף דהייתה טענתו בצדו – 'פן אשחית את נחלתי'. אעפ"כ האשימו הכתוב שלא טוב עשה. יען כאשר מדובר בעניין גילוי אור של משיח, אסור להיות טיפש ולבוא באיצטלא של 'פרומקייט'.
כמו כן הנידון בנין הארץ, דכבר הבאתי מגדולי רבותינו הקדושים, דבזכות בנין וחיבת הארץ נזכה לאורו של משיח. באים ה'פרומע' בטענת 'פן אשחית את נחלתי', כאותו פלוני אלמוני. אכן, בועז היה חכם ולא התחשב בטענה זו. וכך נולד אורו של משיח.
כמו כן, אין ליתן כלל על טענתם של אלו ה'פרומעע', רק נלך ונחבב את ארצנו הקדושה ונמסור נפשנו אליה. ועי"ז יתגלה על ידינו בעזר ה' אורו של משיח בב"א.
וכבר הבאתי בראש ספרי בשמא דהגאון רבן של ישראל רבי יהושעל'ה קוטנר ז"ל, דכתב להגאון רבי צבי קאלישער, דאל יתן לבו לדברי המתנגדים, כי לא בהשכל ידברו.
והגאון קדוש אלוקי רבי אליהו מגריידיטץ כתב עוד יותר על אלו המתנגדים בזה, כי הוא מסימת עינים של וכו'.
וכן הגאון המקובל רבי עקיבא יוסף בעל 'לב העברי' אמר עליהם כן, כאשר הבאתי לעיל (אות נב).
ועוד דעת שלישית יש בזה, כי הוא רק מכח עצת של המרגלים שהיו יראים לכנס לארץ מכח נגיעת עצמם, וכמו שכתבתי לעיל באריכות.
כללו של דבר, מי שיש לו מח בקדקדו ומי שיש לו אמת'דיגע אמונה צו השי"ת ואל ארצו, לא ימאס בשום פנים מלהרים קרן ארצנו בשום טענה שבעולם.
ומי שהוא בא בטענות למנוע את העולם מזה, המה טענות של …. וכת דיליה, ר"ל מדעתא דיליה.
וכבר כתב היעב"ץ בסידור [סולם בית אל ט ד], דהטענות שיש שם פושעים, אינה טענה. דמה יש לך פה בחו"ל??? עיי"ש.
ומכ"ש בזמנינו, דאנו רואין מה שנעשה מאתנו, והיכן המה מרכזי התורה מפולין ומליטא ומאונגארין, והעוד לנו חלק ונחלה פה? הלא נכריות נחשבנו אצלם, ויאכל גם אכול את כספנו ואת גופנו ואת כל רוחניותנו.
מכל זה, כל בר דעת וירא ה' באמת נוכח לדעת, שאין לנו עוד לבקש מאומה פה. רק הגיע השעה לכולנו לשוב לאחוזת אבותינו. וזה אמת וברור לאמיתה של תורה, וכל החולק על זה חולק על האמת ועל התורה ודו"ק.
עוד אמשול לך משל אחי!
ואספר לך מעשה שאירע לי לעצמי, ובדידי הוה עובדא. בברחי ממדינה של גיהנם להציל את נפשי, לא יכלתי ליקח עמי שום חבילה של חפצים, ולא הצלתי עמי שום דבר, רק תפילין של רש"י לחוד. ואפילו תפילין של ר"ת מוכרח הייתי להשאיר, כי כך היה אופיה של ההברחה, שלא ליקח כלום עמו. אבל תפילין של רש"י לא השארתי, כי לא היה אפשר לי להפרד מהם. כי המה עולין לי לרכוש היותר גדול שבעולם, כי אין להם תמורה. ועוד בילדותי קודם מלחמת העולם הראשון רכשתי אותם, והנחתים לכתוב אצל הסופר המפורסם צדיק תמים רבי חיים סופר ממונקאטש ז"ל, בגלל כך הם חשובים לי מאד, ואין אני זז בלא הם אף זיז כל שהוא.
וכשבאתי לכאן עיר הבירה, היה חסר לי תפילין דר"ת וטלית. והנני מכיר טובה לידידי הרה"ג צדיק תמים בנש"ק מו"ה ישראל דוד מרגליות שלעזינגער, רב בביה"מ 'לינת צדק' דפה, שבהשתדלותו נתן לי בע"ב נכבד ויר"ש מו"ה חיים מרדכי שטערען נ"י תפילין דר"ת מאד נאים ומהודרים. ממש החיה את נפשי בזה. אבל היה חסר לי טלית. ואזכיר את ידידי וכו' שנתן לי טלית להתפלל בו. אבל לא היה עוד הכל בשלימות כי היה חסר לי עוד אבנט להתפלל בו. ועזר ה' אותי גם בזה כי יש לי תלמיד ותיק אחד שלמד בישיבתנו, הוא נתן לי 'גארטעל' להתפלל. אבל לא היה עוד הכל בשלימות, עוד היה חסר לי סידור להתפלל בו ואכיר תודה לידידי תלמידי וכו' שהוא נתן לי סידור להתפלל.
אבל בכל זאת, בכל עת בבקר כשרציתי להתפלל, היה לי יגון ואנחה בחפצי קדש הנ"ל כי תמיד לא היו מזומנים לי כולם בבת אחת שאוכל להתפלל בם בלי מפריע. כי פעם היה חסר לי התפילין דרש"י ופעם התפילין דר"ת וכשהיו שניהם מזומנים היה חסר לי הטלית, ופעם חסר לי הגארטעל ופעם הסידור. וכל זאת גרם לי יען שלא היה לי 'טלית בייטל' [-נרתיק הטלית] ליתן כל חפצי קדש בה כדי שיהיו מכוללים יחד ושלא יתפזרו מכאן לכאן. עד שריחם עלי ידידי תלמידי וכו' ונתן לי גם 'טלית בייטל' והנחתי חפצי הקדש הנ"ל ב'טלית בייטל', ומאד היה לי נחת ועונג, שבכל עת שהלכתי להתפלל, מצאתי הכל מוכן ומזומן, מבלי שאצטרך לילך ולחפש אחר כל אחד ואחד.
והתבוננתי על כוחה של ה'טלית בייטל' הזאת, שיש לה כח הקיבוץ והחיבור לחבר את הכל יחד. ו'טלית בייטל' הזאת נותן השיווי והערך אל החפצים הנ"ל, שיוכלו למלאות תפקידם לעת המצטרך. אבל אחר ההתבוננות, ראיתי והכרתי, שעם גודל כח הקיבוץ שיש בה – אין בכוחה להשפיע איזה השפעה של שינוי למעליותא או לגריעותא בכל החפצים שמונחים בה. כי לעולם לא מצאתי ששום אחד מחפצי הקדש הנ"ל שירד מקדושתו או יתחלף בעצם אחר, כי תמיד מצאתי התפילין דרש"י כמו שהיו, ולא נתחלפו זה בזה. כי מעולם לא נעשה מתפילין דרש"י תפילין דר"ת או מר"ת רש"י, ולא נעשה מתפילין גארטעל וכו'. וראיתי, שאין ל'הטלית בייטל' רק כח קיבוץ גרידא, שמקבץ לי את החפצים הנ"ל שלא יתפזרו אנה ואנה ולא יחסר לי שום אחד מהם בכל עת שמצטרכים לי. אבל אינו משפיע עליהם כלל וכלל.
עד כאן המעשה והלימוד שלמדתי מ'טלית בייטל' הנ"ל.
והמעשה של 'טלית בייטל' הנ"ל הוא דמיון מתאים לישראל בגולה. שיש בינינו מדרגות ומדרגות שונות. ישנם שהם בקדושה גדולה כתפילין של רש"י, ויש בהן שהן בקדושה דר"ת, ויש שהן במדרגת טלית ויש שהן במדרגת גארטעל, ויש שהן במדרגת הסידור'ל, והן פשוטי העם שהם יהודים פשוטים כמו סידור'ל שהוא פשוט, ויש שהם פחותי ערך אבל אעפ"כ הם יהודים. וכל אלו הכיתות צריך שיהיו באגודה אחת ובקשר אחד כדמוכח ממצוות ארבעה מינים.
כאשר ביאר זאת היטב רבינו מצאנז בספרו 'דברי חיים' על התורה [בהשמטות לפרשת ראה] בדמיון הגוף, שיש בגוף חלקים שהנפש תלויה בהם, והם העיקר שבגוף כמו הראש והלב, ויש חלקים שהם אינם עיקר בחיי האדם, כמו הידיים והרגליים, דהא יכולים לחיות בלא ידיים ורגליים. היכול הראש לומר לידיים או לרגליים – איני רוצה להיות בקישור עמכם, מפני שאני יכול לחיות זולתכם??? וכדומה מן הטענות. וודאי לא. כי אם דיכולים לחיות בלי ידיים ורגליים, אבל איזה חיות הוא בלי ידיים ורגליים?? ר"ל מחיות כזאת. אבל האמת היא, דיש צורך להראש לרגליים, דכל כח המשא הוא ברגליים, וכל כח הפעולה הוא בידיים, והם משלימים הקומה שלימה שבאדם. ואז הוא אדם שלם.
וכמו כן הוא באומה.
אם דיש אנשים רמי השגה ובדעת שלימה, וישנם אנשים קטני הדעת ופחותי הערך, אבל כולם צריכים להאומה ומשלימים אלו את אלו. וצריכים להיות באגודה אחת.
ע"כ תוכן דברי רבינו שם.
אבל מכח פזורינו בין הגויים, א"א לקבץ אותנו בקיבוץ אחת, ותמיד יש חיסור בנו, וזה חולשתנו. ועל כן יד הכל שולטת וממשמשת בנו, ואנו בין עצמנו קטועים וגדועים זה מזה, והכל בשביל שחסר לנו דבר שיקבץ אותנו בקיבוץ אחד, לבל יתפזרו החלקים שבנו.
על כן, אם נתקן את קלקול הישן הנ"ל בעזר הבורא ונתחדש בנו האחדות להתאחד כל כלל ישראל בקיבוץ אחד לקיים את מצוות עשה דישוב הארץ, ובעניין זה נעשה אותנו כחבורה אחת, כאשר ביארתי לעיל דרק מצווה זו לבד מסוגלה לאחד את ישראל כולה ולעשותם גוי אחד, אז יהיה החבורה הנ"ל רק ה'טלית בייטל' הגדולה של האומה הקדושה, שיקבץ בקיבוץ אחד כל חלקי ישראל שבעולם. אבל לא מוכרח שישפיע על החלקים איזה השפעה להיזק. כי כל אחד יוכל לסדר ענינו כפי מה שהורגל מימיו. החסידים יעשו להם 'קלויז' ללמוד ולהתפלל ולחנך בניהם כפי אוות נפשם הטובה, וכן הפרושים בקדושה וטהרה, וכן אינך.
ורק בנוגע בבנין הארץ ובישובה, יד אחת לכולנו כאיש אחד ובלב אחד, וכל ישראל כחבורה אחת בפרט זה. וכמו שהיו בימי עזרא כאיש אחד, וכמו שהבאתי לעיל, ובזה ישולם חוב הנ"ל ויתרומם קרן ישראל, וכל אחד על מקומו יבוא בשלום, ואדרבה יתרבה הדעת כמו שהבאתי לעיל בשם רבינו מגור שליט"א [זצ"ל] ובשם הרמב"ן, דברבוי יראי ה' נתרבה הדעת ע"י השפעה שמשפיעים על סביבותם אף בלי שום עשיה לזה, אכי"ר.
ומסיים רבינו בקריאה מקירות לבו
על כן אליכם אישים אישי ישראל החיים בכל חמשה חלקי תבל אקרא, מקטן ועד גדול מאיש ועד אשה, מנער ועד זקן, כולכם קומו והתיצבו, עמדו נא והתעוררו נא להכנס בברית הזה של בנין הארץ, ולא ישאר אפילו נפש אחת חוצה [ומדינא סגי אפילו ברוב, כמבואר בהוריות ג.], ונבנה ארצנו בביאת כולכם. דמהאי טעמא לא היה קיום לא למקדש ראשון ולא למקדש שני, משום דלא כולם נשתתפו בו, על כן אם נשתתף עתה כולנו בה, אז יהיה לנו הכח הנצחיי, וה' יהיה אתנו. כמאמר הקרא (חגי ב ד–ה) – "וחזק כל עם הארץ נאם ה' ועשו, כי אני אתכם נאם ה' צב–אות, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו".
ונזכה לגאולה שלמה בביאת מלכות בית דוד, דכיון שבא בהתאחדות הכלל כולה, אין שטן ואין פגע רע. וכמו שהבאתי לעיל בשם רבותינו הקדושים בעלי רוח הקדש. על כן לדעתי צריך לזה עיקר ההשתדלות בימינו, לחבר ולקשר את כל האומה הקדושה בחבורה אחת. וכמו שכתבתי לעיל בארוכה.
ויפקידו פקידים להוציא את האחדות הזאת שהוא בכח, וכמו שהבאתי לעיל בשם רבינו המהר"ל – אל הפועל. ואז נזכה להרמת קרן ה' ועמו ומשיחו. וכמו שהוכחתי לעיל, שרק בזה תלוי כל ישועתנו והרמת קרנינו במהרה בימינו אמן ואמן, כן יאמר ה'.
[1] הערת המערכת: הכוונה לדברי הילקוט על הפסוק (במדבר יד, א) 'וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא' – 'ותשא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לויתם מלוה רעה, ותשא כשם שאתה אומר כי תשה ברעך, חייכם שסופכם ליפרע'.