בלוג

לזכרו של רבנו ראש הישיבה מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל

אמרו חז"ל (סנהדרין כד) – "א"ר אושעיא מאי דכתיב: "ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חובלים"? נועם – אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים – אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. "ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה", יצהר – אמר רבי יצחק – אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית, ושנים זיתים עליה – אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמרורין זה לזה בהלכה כזית".

כאשר באים אנו לעסוק בהספדו של רבנו מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, נדמה כי יש בדברי חז"ל אלו בכדי לתמצת זוית אחת ומיוחדת של אישיותו הכבירה. אכן היה רבנו זצ"ל בכל מהותו מתלמידי החכמים שבארץ ישראל. כל הליכותיו בדרכי נועם, קרא תדיר לשיפור המידות, ובמהלך חייו היוה תדיר דוגמא אישית מופלאה למה שאמרו חז"ל (שבת פח): "תנו רבנן עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'".

במסגרת זו נביא את דבריו של רבנו עצמו בשתי הזדמנויות שונות על מעלת ארץ ישראל, שהיא המשפיעה על האדם שפע של מדות טובות והצלחה בלימוד התורה, והופכת אותו לאדם שונה בתכלית מאדם הדר בחוץ לארץ.

תחילה נביא דברים שאמר רבנו בזמן מגפת הקורונה על הטעם לכך שבארץ ישראל היו פחות נפטרים מאשר בחוץ לארץ: "הסיבה לזה שיש פה שיפור יותר מאשר בחוץ לארץ, זהו מפני שיש זכות ארץ ישראל. ארץ ישראל נותנת זכויות! שעושים בה יותר מעשים טובים, והאדם שגר בארץ ישראל משתפר, והוא אדם יותר טוב ממי שגר בחוץ לארץ, זוהי המציאות והזכות של ארץ ישראל.

ומצינו שתי גמרות על זה. האחת בנדרים דף כב., שם מובא מעשה בשני בני חוזאי שעלו מבבל לארץ ישראל, ובדרך קם אחד מהם והרג את חברו, ורבי יוחנן התפלא – כיצד יכול להיות דבר כזה שבארץ ישראל תהיה רציחה מתוך כעס ולב רגז, הרי בפרשת התוכחה כתוב: "ונתן ה' לך שם לב רגז", היינו שרק 'שם' בחוץ לארץ יהיה לב רגז ולא בארץ ישראל, וכיצד יכול להיות דבר כזה בארץ ישראל. ואמרו לרבי יוחנן כי אמנם כן, בשעת הרציחה עדיין לא עברו את הירדן, והרוצח היה בעבר הירדן, אבל אם היה עובר את הירדן באמת זה לא היה קורה, כי בארץ ישראל היה האופי משתנה!

ועוד גמרא במכות דף ז., שמי שנגמר דינו למיתה בחוץ לארץ, שעבר עבירה שחייבים עליה מיתה והסנהדרין שבחוץ לארץ דנו אותו וגמרו את דינו למיתה, והוא כבר גברא קטילא שחייב מיתה – אם הוא ברח לארץ ישראל לפני שהרגו אותו [ובא לפני בית דין אחר] סותרים את דינו, וצריכים עוד פעם לדון אותו. ומפרשת הגמרא שם הטעם בזה 'מפני זכותה של ארץ ישראל', והיינו כי עכשיו כשהוא בארץ ישראל אם ידונו אותו יכול להיות שהוא יצא זכאי בדינו, כי בארץ ישראל הוא משתפר ומקבל זכויות נוספות, ויתכן שמן השמים כבר רוצים שיחיה ולא ימות, זוהי הזכות והמעלה של ארץ ישראל" (הדברים פורסמו ב'דרכי החיזוק' אמור תש"פ).

ואלו דברים שאמר רבנו בשיחתו השבועית האחרונה שנמסרה לקראת חג השבועות, בה באר, כי ישיבת ארץ ישראל מסייעת גם ללימוד התורה: "מצינו בגמרא (סנהדרין כד.) שתלמידי חכמים שבארץ ישראל נוחים זה לזה בהלכה, והיינו כשעוסקים בתורה ביחד, לא לומדים בדרך של ויכוח כדי לנצח, אלא כל אחד עוזר לשני להבין, נוחים זה לזה בהלכה! וזהו דיבוק חברים, שהוא גם כן זכות להצלחה בתורה.

ומצינו עוד בגמרא (כתובות עה.) – 'אמר אביי – חד מינייהו עדיף כתרי מינן'. היינו, שתלמיד חכם אחד בארץ ישראל נחשב בדרגתו בתורה כמו שני תלמידי חכמים בבבל, והוא גדול בתורה פי שניים מתלמיד חכם העוסק בתורה בבבל.

ויש לבאר הטעם בזה, מפני שבארץ ישראל יש קדושת הארץ, וקדושת הארץ משפרת את המידות ומשפיעה מידות טובות. גם לאחר החורבן יש השפעה של קדושת הארץ על טבע המידות. ולכן תלמיד חכם בארץ ישראל גדול בתורה כמו שניים שבבבל, כי בארץ ישראל המידות יותר טובות, ומידות טובות הן גם כן זכות וסגולה להצלחה בתורה, כמו שמוזכר בדברים שהתורה נקנית בהם הרבה עניני מידות טובות, כגון בענווה, שאינו מחשיב את עצמו, וזו זכות להצלחה בתורה, ומכיון שבארץ ישראל יש השפעה של מידות טובות, זוכים בה לדרגה יותר גבוהה בתורה בזכות המידות הטובות.

ואמנם אמרו להלן בגמרא שם – 'אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו'… וצריך ביאור בטעם הדבר. ויתכן לפרש בזה, כי מכיון שבבבל אין השפעה של קדושה וחסר בשלמות המידות, ממילא יותר קשה ללמוד שם, כי היצר הרע אומר שלא ללמוד ולא לעסוק בתורה, ובבבל יותר קשה להתגבר על היצר מחמת טבע המידות הרעות, ולכן הזכות של מי שעוסק בתורה בבבל היא יותר גדולה מאשר בארץ ישראל… וכשהוא בא לארץ ישראל מצטרפות אצלו שתי הסיבות יחד, קדושת הארץ עם זכות ההתגברות והקושי שהיו לו, ובזה הוא זוכה לסייעתא דשמיא להצלחה כפולה פי שניים משאר בני ארץ ישראל.

והנה אנו ברוך השם זוכים לעסוק בתורה בארץ ישראל, ואם כן לא קשה לנו ללמוד, ואם פחות קשה הרי החיוב גדול יותר, כי יש לנו השפעת קדושת הארץ למידות טובות, ועל ידי זה יותר קל ללמוד, ואם זה יותר קל – החיוב יותר גדול!" (פורסם ב'יתד נאמן' – ה' סיון תשפ"ג).

לסיום נקרא לכל אחינו שבתפוצות – אם אתם מרגישים שקשה לכם לעסוק בלימוד התורה, אם אתם מרגישים שלא יזיק לכם לשפר את המידות, ואף אם אתם חושבים שהמצב שלכם סביר בהחלט, מכל מקום דעו, שבארץ-ישראל ביכולתכם לעלות ולהתעלות עשרת מונים! קומו ועלו לארץ הקודש, ששקולה ישיבתה כנגד כל המצוות שבתורה, ועל ידי זה תזכו לגלות דרגות חדשות בלימוד התורה ובתיקון המידות.