בלוג

יציאה מארץ ישראל

פתיחה \ אחיזת גדולי ישראל בארץ ישראל לא לעזבנה \ צערם של גדולי ישראל שהוזקקו לצאת מארץ ישראל \ מעלת מי שלא יצא מעולם מארץ ישראל

פתיחה

כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם פ"ה ה"ט): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ – אסור, אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים – כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת, אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום".

עם ישראל קדושים וטהורים, ואף קשורים בקשר נפשי לארץ ישראל שהיא שורש נשמתם, אך סיבות שונות גרמו לכך שהדבר נשכח במידת מה, ורבים הם היוצאים לחו"ל בתואנות קלושות אף כאשר הדבר אסור מבחינה הלכתית, ואפילו כשהדבר מותר – לא תמיד מבינים היוצאים את משמעות הצעד שהם עושים.

כך כתוב בספר הליכות שלמה על מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל (תפילה פרק כג הערה 16): "והורע בעיניו מאד מה שנפרץ הדבר שנוסעין מארץ ישראל לחו"ל שלא לצורך המצוות המבוארות בפוסקים, ואמר שאינו רואה היתר לכך. וכשנתבקש [בשנת תשל"א] לצאת לחו"ל לשמחת בר מצוה של נכדו – כתב שלא ראה היתר מספיק לכך".

חתנו יבדל"ח הגה"צ רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א הסביר (בהסכמתו לספר נחלת ה', להרה"ג בנימין ליאון שליט"א): "כי מחמת שב"ה הישוב בארץ הקודש פורח, וכל אשר ירצה יוכל לקבוע מקומו בקרבה, הורגל הדבר, ונשתכח תורתה ומצוותה, וענינה הגדול – ליושבי ארץ ישראל, מפני שדשו בה, ולאלו שלא זכו לכך, משום שהורגלו באמתלותיהם להשאר במקומם. וביחוד נשתכח הדבר, שיראי ה' תמיד נזהרו בו מאד, בענין היציאה מארץ ישראל לחו"ל לזמן מוגבל, והותרה הרצועה עד שלא נזקקים אפילו להוראת חכם בשאלה זו. על כן מצוה רבה לפרסם סוגיא זו בבירור הדק היטב כדרכי הלימוד המקובלים מרבותינו נ"ע".

כדי להתחזק בענין חשוב זה, נביא כאן ליקוטים מדברי חז"ל וגדולי ישראל במשך הדורות, ונראה כיצד התיחסו הם ליציאה מארץ ישראל. במסגרת זו נרחיב פחות אודות הפן ההלכתי של הענין, שכן הדברים התבארו בהרחבה בספרי הפוסקים בכל הדורות, וכוונתנו היא להציג בעיקר את החשיבות ואת המשקל שהעניקו רבותינו גדולי ישראל לענין נכבד זה.

אחיזת גדולי ישראל בארץ ישראל לא לעזבנה

מעשים רבים ישנם על גדולי ישראל שנאחזו בארץ ולא רצו לצאת אף באופנים המותרים מעיקר הדין, ונביא כאן כמה מהם.

כבר על גדולי התנאים מספרים חז"ל בספרי (סוף פרשת ראה פיסקא פ): "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה (דברים יא, לא): 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה', אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה: 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים', אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל".

גם על רבותינו בדורות האחרונים רבו הסיפורים על מסירותם הרבה למען הישאר בארץ הקדושה, ונביא כמה מהם. בספר 'האיש על החומה' (ח"ב עמ' 157) מובא על מרן רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל: "אחרי נישואיו של נכד הגרי"ח זוננפלד שידלו רבי יצחק ירוחם [דיסקין] לצאת לחו"ל ולקבל עליו משרה שתאפשר לו להמשיך בשקידת התורה. כאן בארץ – טען רבי יצחק ירוחם, בדוחק הפרנסה וטרדות השעה מתבזבזים הכשרונות המעולים ביותר, ואברכים מוכשרים שהיו לתהילה בפי כל מרוב חריפותם ושקידתם שקעו בתהום הנשייה והניוון מחוסר קרקע פורה להתפחותם, ומחוסר אפשרויות כלכליות הדרושות לשם המשך השתלמות בלימוד התורה מתוך שלווה וחוסר דאגות פרנסה. … תקע מורנו עיניים של חבה בנכדו ואמר לו: לדעתי, עדיף להיות בעל מלאכה בארץ ישראל מאשר להיות רב בחו"ל, וההצעה ירדה מעל הפרק".

[וראה באיגרת תלמידי הגר"א בתקופת היסורים שהם חוו בארץ ישראל (בעיקר עד שנת ת"ר): "אי הוי ידעי ראשי וגבורי אדירי ח"ל האי דוחקא דהוי בכלה דינן דמבלבלא מעיונא דאורייתא, הוי נקטי בשיפולי גלימייהו והוי רהיטי לתמוכי ידייהו". למרות זאת לא עלה על דעתם לחזור לחו"ל. ובקובץ ישורון (כרך לד עמ' תתט):  כך כותב הגאון רבי יצחק איזיק כהנא – תלמיד רבי יצחק איזיק חבר, מח"ס תולדות יצחק, שהיה בדור השני של תלמידי הגר"א בא"י

"וכן ידענו בבירור מפי קדוש ה' הגאון מוהר"ר חיים מוולאזין ז"ל על ענין מעשה ששאלו ממנו נידון שילוח כסף הקדשים לפה. והשיב כי התורה ועבודה הנעשה שם אף רבע שעה יקר בעיני ה' מלימוד ישיבותיכם כל היום בארץ הטמאה"].

מרן הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל סירב לצאת לחו"ל אף עבור חתונת נכדתו הראשונה, כפי שהוא כותב במכתב (אור יחזקאל, ח"א, מכתבים, מכתב רנט): ".. ע"ד למלאת בקשתו ובקשת כל ידידי אשר גם רצוני צריך להיות כן לקחת חלק בשמחתינו האמיתית כי זכינו לקבל בעד נכדתי הראשונה היקרה אשר נודעה לתהלה ולשבח אדם אשר גם הוא לשם ולשבח… אך כבוד חתני היקר כמדומני כי קשה הענין מאד עלי מכמה סיבות שונות .. ועוד איזה סיבות וטעמים אשר מכביד עלי הנסיעה, בפרט נסיעה מארצנו הקדושה, אשר חביב עלי מה ישיבתי בא"י".

כך מסופר גם על מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל (גליון נחלת ה' גליון 36): סיפר בנו הג"ר יעקב אויערבך שליט"א, שאחר אירוסיו דיבר חותנו עם אביו הגרשז"א, ואמר לו שברצונו לערוך את החתונה בלונדון – מקום מגורי הכלה. הגרש"ז לא הביע את דעתו, רק אמר שהוא עצמו אינו יוצא מארץ ישראל, הגם שזה לצורך נישואי בן. מששמע המחותן את הדברים, בטל את תכניתו, והחתונה התקיימה בארץ ישראל".

"לפני קרוב לחמישים שנה, הוצרך הגרש"ז לעבור ניתוח קשה ומסובך בראשו רח"ל, גברו עליו ההפצרות לעשות את הניתוח בחו"ל, בפרט שבאותם ימים שירותי הרפואה בארץ ישראל לא היו מתקדמים כבימינו. אמנם הגרש"ז סירב ואמר: "אם יש רופא מנתח אחד בארץ ישראל – אינני יוצא לחו"ל".

וכך כותב גם הגרא"א דסלר זצוק"ל בעל מכתב מאליהו: בדבר הניתוח הנדרש לי, כאשר כבר כתבתי לך, באתי בעהשי"ת לידי החלט, למרות אשר הרבה מידידינו ובראשם הגר"י סרנא הי"ו ר"מ דישיבת חברון מצדדים בכל תוקף בדבר עצתם שאסע לאמריקא לעשותו שמה, מ"מ החלטנו לעשותו כאן בעהשי"ת להצלחה. עיקר הטעם, שנראה לענ"ד, כי אם גם רשאים על פי דין לצאת מא"י לחו"ל לצורך גדול ובפרט לניתוח שיש בו משום סכנה, מ"מ מכיון שגם כאן עושים ניתוח זה ומצליחים ב"ה כמעט תמיד, על כן אדרבא – הרי בכל מקום שהוא יש סכנה בניתוח, וזקוקים לרחמי שמים, ואם בא אדם לחשוש למה לא יחוש כי עכ"פ.. הרי ראוי ונכון להיות בא"י, יה"ר שיהיה לחיים ולברכה, ועוד חוששני, לחשש חסרון בבטחון, וכש"כ שבכאן יש גם זכות א"י.. כאמור הנני חושש מצד עצם הדבר מלצאת את הארץ, וה' הטוב יהיה בעזרי.. וגם בעל החזון איש סובר כך". (מכתב מאליהו ח"ו עמ' של).

מן הענין להביא מה שסופר על ביקורו של משה מונטיפיורי בירושלים בשנת תרכ"ה ("ספר הזכרונות" למשה מונטיפיורי. – ח"ב, עמוד 112): "בין הבאים היתה אלמנה עניה צעירה לימים כבת כ"ב שנה, אשר בעלה מת במגפה וישאירנה בחסר כל עם שלשת ילדיה. מונטיפיורי הציע לפניה ללכת ארצה אשכנז אל קרוביה הנחשבים לאנשים אמידים, ויאמר לתת לה כסף להוצאות המסע. אבל האשה לא אבתה לשמוע לעצה זו ותקרא: "ה' זכני לשאוף את האויר הטהור של ארץ אבותינו, הוא עשה עמדי את החסד הגדול להביאני, בעודני ילדה קטנה, אל המקומות הקדושים האלה אשר מהם יצאה תורה לכל העולם, הוא חנן אותי לדרוך על אדמת הקדש אשר עליה עמדו נביאינו וחכמינו הקדושים – ואיך אצא עתה, ואקח את ילדי מעיר ציון – אשר אנחנו מחכים בכל יום כי אמת וצדק ישובו למלוך בה ? לא! טוב לי לגווע ברעב עם ילדי – בחונני את עפר העיר הקדושה, מלחיות בכל טוב בחוץ לארץ"!

ואמנם כמעט כל העניים אשר הציע מונטיפיורי לפניהם לצאת מאה"ק, ענוהו מעין תשובה כזו, וגם אלה אשר הביעו חפצם ללכת לחו"ל לא חפצו להשתקע שם, כי אם לשבת שם זמן קצר ולמהר ולשוב לאה"ק".

צערם של גדולי ישראל שהוזקקו לצאת מארץ ישראל

אף כאשר הוצרכו לצאת מארץ הקודש הביעו את צערם הגדול על כך, וכעין מה שאמרו במדרש תנחומא (ויצא כג): "זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים, מי אמר הפסוק הזה, דוד וכו', אמר דוד מתאוה אני לישב בתוכה ואין שאול מניחני, אלא כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לפיכך זעקתי אליך ה', ועל ידי שעשיתי כך נעשיתי מלך על ישראל".

בעל השדי חמד כותב על עצמו: "נער הייתי [כבן עשרים שנה] כצאתי מירושלים בעצבון רוח וברפיון ידים ארץ חמדה תאוה היא לעינים אוירה מחכים לא יערכנה זהב פרוויים היא קודש ומעשיה קודש ארץ ישראל מקודשת שקדשוה שמים כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, וכו', דמי עלי כעובר על תרי"ג מצוות והיה קשה מאד בעיני פרידתה כחומץ לשינים וכעשן לעינים וכו' וכל יום כי יעבור אוחיל ואצפה בכליון עינים כי ישקיף ה' לטובה ויזכני לשוב ולהתיישב בתוככי ירושלים ואני זקנתי את יום מותי לא ידעתי אנא ה' שם תהא מנוחתי שם תהא קבורתי בעיר הקודש ירושלים".

נכדו של בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים, ראש הישיבה הגר"מ ברזובסקי שליט"א סיפר: "הרבי היה תמיד מעורר אותי על ענין זה, ואמר לי: 'הגם שנאלצים לצאת מהארץ, אך מדוע לא רואים מספיק את השברון לב על כך שיוצאים מארץ ישראל?!'.

באגרות וכתבים להגר"י הוטנר (אגרת קס"ב): "בדברי על אודות הפרדה מארץ ישראל אי אפשר לי שלא להדגיש עד כמה קושי אני מרגיש בזה, הה עד כמה! למי שלא היה בכאן ולא ראה בעיניו אי אפשר לצייר עד כמה מגיעה מדת ההתקשרות אליה, ונוסף על זה הנני מוצא את עצמי אסיר תודה לה' על כל הטוב שגרמה לי, הרבה הרבה מעיקרי השקפות בדעת תורה ובהבנת היהדות נתחוורו לי ונתבססו אצלי רק הודות להשפעתה עלי, שום שיטה ושום מורה ושום מחנך לא היה יכול כל כך לחדור אל תוך תכיות נשמתי כמו שעשתה זה ארץ ישראל, מקומם האמיתי של חיי תורה, ברית כרותה לארץ ולתורה, וכיצד מתפרדים ממנה? כיצד?!".

ובאגרת קע"א: "לבא לליטא, לא אחי אין את נפשי לדבר הזה, אני יש את נפשי לשוב ארצה ישראל, ואי"ה בקרוב אשוב, אני אשוב, אתה תשוב, כולנו נשוב, ידברו לי מימין דברי ימין, יפטפטו לי משמאל פטפוטי שמאל, אני אשוב, אשוע ואתפלל לא-להים שיזכני להשתקע בה, ולנשום את אוירה המחכים, ואם שומה יהיה עלי לעזוב אותה, ברצות ה' אעשה את הדבר הזה בתור בן ארץ ישראל, קשור אליה בקשר של ממש מלבד קשרי הרוח הרבים".

מעלת מי שלא יצא מעולם מארץ ישראל

לסיום בנותן טעם לציין כי יש שנתנו מעלה מיוחדת למי שזכה לא לצאת מגבולות א"י כל ימי חייו, וכמו שכתב רש"י על הפסוק (בראשית כו, ב): "אל תרד מצרימה" – שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך.

ובספר חסד לאברהם (לרבי אברהם אזולאי זקנו של החיד"א. מעין ג נהר יד): "לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחו"ל. הענין כי בענין הקליפות יש ה' שינוים, וכן שינוי הקליפות המתלבשות לדרים בחו"ל נחלקים לה' מדריגות, והזוכה לדור בארץ ישראל פטור ונקי ובן חורין מכולם". וראה שם עוד באריכות.

וכך כתב הגאון רבי יעקב משה חרל"פ בהקדמה לספרו בית זבול (עמ' ו): "והיה ה' בעזרי שלא יצאתי ממחיצת קדושה, ולא טעמתי טעם אוירה וגושה של ארץ העמים".

ובספר חשוקי חמד (גיטין עו, ב) הביא בשם מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל, שאף על פי שמותר לנסוע לחוץ לארץ לנישואי אחיו, אם לא יצא מעולם מארץ ישראל, כדאי שימשיך להחזיק במעלה זו, ולא יצא אף לנישואי אחיו.

בהכנת המדור נעזרנו רבות בקונטרס 'ביאור גודל מעלת מצוות נטיעת עצי פרי בארץ ישראל' ותשו"ח למחבר שליט"א על רשותו להשתמש בחומר. ניתן להשיג את הקונטרס המלא אצלו בדוא"ל – 5371rh@gmail.com. בהכנת פרק זה השתתף הרב דוד מלינובסקי.

בגליונות הבאים נביא בעזר ה' עניני ארץ ישראל מדברי גדולי ישראל שיום פטירתם חל בחודשי הגליון. הקוראים החשובים מוזמנים לשלוח חומרים מתאימים [נא להקפיד לציין מקור] לדוא"ל DOAR@KEDUSHASTZION.ORG.