בלוג

שלום רב לעלון החשוב "קדושת ציון" המעורר את כולנו למחשבה ישרה ולברור אמיתי של הסוגיות הבוערות העומדות על סדר היום,

רציתי להתיחס לנקודה שרבים מתקשים בה בעניין ישיבת ארץ ישראל של ימינו וכיבושה ע"י פורקי עול – האם יתכן שמאת ה' יצא הדבר.

הנה במעט התבוננות בספרי הנביאים, אשר מפיהם אנו ניזונים, אפשר לראות שהדבר פשוט, שישיבתנו בארץ ישראל היום היא אותה ישיבת ארץ ישראל שהתנבאו עליה הנביאים בנבואות קיבוץ הגלויות. והנה הנביא שדיבר בצורה הברורה והמסודרת ביותר להבנת שכלנו החלוש מהבנת שפת הנביאים, הוא הנביא יחזקאל אשר סידר מפרק ל"ד עד פרק ל"ט את נבואות אחרית הימים.

בנבואת יחזקאל מבואר, שיטהר ה' את ישראל מטומאותם ויקים להם לרועה את משיח בן דוד לאחר שיחזירם אל אדמת ישראל, וז"ל בפרק ל"ד – "כֹּה אָמַר אֲדֹ-נָי ה' הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים וכו'. וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וכו'. אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹ-נָי ה'. אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק… וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה" עכ"ל. ושמא יאמרו שזאת הרפואה הנזכרת בנבואת יחזקאל אינה רפואה מטומאותם – הרי הוא אומר בפירוש בפרק ל"ז, שבימי דויד יטהרם ה' מטומאותם, וז"ל – "וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקים. וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם". הרי בפירוש יוצא מדברי יחזקאל, שטהרת ישראל ומלכות בית דויד יהיו לאחר קיבוץ גלויות כשישראל יושבים על אדמתם. אלא שעדיין יש מקום לטעות בהבנת הפסוקים ולומר, כי קיבוץ גלויות וישוב הארץ וטהרת ישראל מטומאותם ומלכות בית דויד הכל בעת אחד יעשה.  

אולם מהעיון נראה, כי לזאת הטעות אין מקום בספרי הנביאים, לפי שבנבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג ובנבואת זכריה על אחרית הימים מבואר, שלאחר שישראל ישבו על אדמתם עוד כלי מלחמה בידם ומלחמה כנגדם ואינם טהורים במעשיהם עד שנתחיבו באלו הפרעות הכתובות להם. וז"ל יחזקאל הנביא בנבואת המון גוג (פרק ל"ח) – "מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם. וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ… וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹ-נָי ה' תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי… וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" עכ"ל. הרי בפסוק זה דיבר יחזקאל על עם ישראל שקובץ מעמים רבים אל ארץ ישראל, שהיא ארץ שהייתה חרבה תמיד ומשובבת מחרב, לפי שמיום צאתנו לגלות ועד שובנו לא התיישב בארץ שום עם חוץ מצבאות שנלחמו כאן, ומפעם לפעם התחלפו כאן השלטונות ביישוב מועט מאד עד שובנו. ועוד יש לעמוד על דברי הנביא בזאת הנבואה, שאילו ישראל בשובם לישב את הארץ היו נגאלים גאולה שלמה ולא היה בהם שום חובה לפני המקום, מדוע אם כן התנבא עליהם הנביא שיעלו עליהם גוג והעמים אשר איתו למלחמה, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? וכעין זה מבואר בנביא זכריה, שעתיד הקב"ה לאסוף את כל הגויים למלחמה על ישראל בזמן שהם יושבים על אדמתם, ורק לאחר מכן תשלם גאולתם במלכות בית דויד, שבימיו תמלא כל הארץ דעה את ה' ולא תהיה עוד מלחמה, וז"ל (ט', ט' – י') – "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת. וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ" עכ"ל. והדבר פשוט בדברי חז"ל (סנהדרין צ"ח.), שזה העני הוא משיח בן דויד, ומבואר בדברי הנביא שבזמן שלפני ביאתו של משיח בן דויד עדיין יהיה רכב וקשת מלחמה באפרים וסוס בירושלים, והיינו שיהיה בידי ישראל באותה העת להשיב מלחמה. וכן מבואר בהמשך דבריו, שישראל יושבים על אדמתם באותה העת כמבואר בהמשך דברי הנביא זכריה (פרק י"ד), וז"ל – "הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה [קרי תשכבנה] וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר. וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב" עכ"ל. זה התיאור מקביל למלחמת גוג ומגוג הנזכרת בדברי יחזקאל, ומפורש בה שיהיו ישראל על אדמתם באותה העת, וגם עד תשלום גאולתם לא יכרתו מן הארץ.

נמצא מכל האמור, שאין מקום לטעות בדברי הנביא ולומר שישוב הארץ וטהרת ישראל ומלכות בית דויד יעשו כאחת. והעד הגדול לזה הפירוש היא המציאות של ימינו, שישראל יושבים על אדמתם ונבנו החרבות ונתנה הארץ את פריה וגם המלחמה המתוארת בנביא אינה רחוקה מהמציאות של ימינו. ולמרות שפעמים יראה בנבואות שהכל נעשה כאחת כדוגמת נבואת יחזקאל פרק ל"ו, המדברת על כך שעתיד הקב"ה להפרות את הארץ ולהחזיר את ישראל לאדמתם ולבנות את החרבות ולטהר את ישראל ולתת להם לב חדש, ואינו מזכיר שם את ענין מלחמת גוג שתהיה לאחר ישוב הארץ ולפני טהרת ישראל ומלכות בית דויד – הטעם לזה הוא שהנבואה מדברת בנושאים הקשורים לנושא הנדבר בהם, ומשלימות אחת את השניה. וכן על זה הדרך בשאר נבואות. וכבר כתבו חז"ל (סוטה מ"ט:) שבעקבות משיחא חוצפא יסגא וכו', ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית ועד יהיה וכו', וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים. ובהכרח שזאת המציאות תהיה עד עת הצרה שלא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא. 

ועדיין נשאלת השאלה מה זאת עשה אלקים לנו, מדוע בסוף הגלות גברה המינות וכיבוש הארץ נעשה ע"י פורקי עול, והצליחה שעתם ועורמתם לטמא קהילות שלמות שבטרם ישוב הארץ היו יראים ועושי רצונו, ומעת שחזרנו לארצנו רק הורע המצב הרוחני של כללות עם ישראל. זאת השאלה דומה לשאלה שנשאלה בתחילת גאולת מצרים (שמות ה', כ"ב – כ"ג) – "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". והנה בכדי לענות על שאלה זו צריך להיות נביא. אך עדיין ראוי לסמוך תשובה לשאלה זאת. והתשובה היא שודאי התגברות הרשעה היא בבחירה ואין רע יורד מלמעלה. והטעם לכך שלפני טהרת ישראל ומלכות בית דויד תהיה מלחמת גוג ומגוג הוא כדכתיב ביחזקאל (ל"ח, כ"ג) "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'", והיינו שתחילה יראה הקב"ה את מלכותו בעולם לעיני העמים בנטות ידו עליהם ורק אז יתן לעמו לב חדש ויטהרם כדוגמת גאולת מצרים, שלא הוציא ה' את ישראל מיד, רק לאחר שהרבה אותותיו במצרים, כדכתיב (שמות ז' ג' – ה') – וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם… וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם". כל מה שכתבנו הוא ממה שנראה בהבנת הפסוקים, ועל מה שעתיד להיות אפשר לחלוק בפירוש הפסוקים, אך על מה שכבר היה אי אפשר לחלוק מאחר שהמציאות כבר הוכיחה שטהרת ישראל וישוב הארץ אין באים כאחד.        

בברכה,

יוסף אברג'יל. בני ברק.