מתוך מכתבו לבני עדתו שפורסם בקובץ "שיבת ציון" חלק שני עמ' 5
והננו מאמינים בהבטחת ה׳ לאברהם אבינו, ״כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. קום התהלך בארץ לארבה ולרחבה כי לך אתננה״ (בראשית י"ג, ט"ו – ט"ז). מתחלה אמר ה׳ אשר בראיה יקנה אותה, ואח״כ אמר שיתהלך בארץ ובזה תנתן לו הארץ, והראיה ע״ז כי בירושה ראשונה ע״י יהושע בן נון לא נצטוו להקדים פעולתם ולעשות ישוב הארץ טרם בואם, ובבואם מצאו הארץ מיושבת בכל טוב; אבל אחר שיהיה הגלות ויתקיים בנו: ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״ שהכל דשים עליהם, ואמר ה' עוד ״אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה״ פירושו, שכמו שישנה שעה שאפשר למנות את עפר הארץ, היינו בימות הגשמים שעפר הארץ נעשה גושים, ככה גם זרעך ימנה, היינו בעת שהצרות מתרבות ונשאר אנוש מעט מזער – בעת ההיא, קום התהלך בארץ וכו׳ היינו בביאה שאחר הגלות, עלינו להתהלך בארץ ולעסוק בישובה טרם נזכה בה ב״ב. – וכמו שהיה בימי עזרא הסופר שקבץ איזה אלפים בבבל מכל סוגי בני אדם, גדולי תורה ויראי ה׳ וגם מאותם האנשים נושאי נשים נכריות, אשר היו מורגלים בחלול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו ישוב הארץ בערים עד שאח״כ נתמלאה הארץ מבניה; כן עלינו להתעורר לקול רצון ה' הנשמע מקצה העולם ועד קצהו, בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם נדחים ונענים לעשות מה שבידנו מעט או הרבה, ובכל סוגי בני ישראל. ועל המקובצים לעלות להושיב את א״י ולבנותה ולנטוע בה כל עץ מאכל, ועל כלם יתקיימו דברי עזרא הסופר: ״יד אלקינו על כל מבקשיו לטובה״ (עזרא ח', כ״ב) והיתה ידו יתברך שמו עמנו להגדיל פעולת ישראל בכל מקום שנקבצים לזו התכלית ולהרחיב חוג מבטנו מן המצר על ישוב ארץ אבותינו וישמח לבבנו. גם אנחנו פה וולאז'ין, כי זכינו להמנות בכלל מושיבי ומיסדי הישוב והבנין עד אשר נזכה לחזות בנעם הארץ ולאכול מפריה ולשבוע מטובה ולשמור כל מצות ה׳ התלויות בארץ בשמחה, בקדושה ובטהרה במהרה בימינו אמן.