לכבוד מערכת קדושת ציון!
ראשית, תודה על הגליון הנפלא, עוד ימים יגידו על חשיבותו כראשית צמיחת קרן לדרישת ציון. בדבר השאלה המציקה, היתכן שגאולתו ופדות נפשנו תבוא בדוקא ע"׳ רשעי ישראל, מה זה עשה השם לנו? ראשית – כלל גדול הוא, שבכל מה שעובר עלינו צריך להתבונן במה שהיה עד עתה, ועפ״ז לדון לדידן [עי' תשו' הרשב״א ח״א תקמ״ח]. ובאמת, כשאנו מתבוננים בכל הדברים הטובים שעשה השי״ת לעם ישראל מעמד הר סיני, הכניסה לאר״י, עליית עזרא, בית המקדש ראשון ושני, כולם נעשו ע״י קדושי עליון [יש להעיר מבנין הורדוס, וצ"ת], ומתעצמת השאלה הנ״ל. ומענין לענין באותו ענין יש להוסיף תימה, שכל המציאות שקוראת לנו בעשרות השנים האחרונות כולה מלאה סתירות ביחס של השי״ת אלינו, מחד גיסא השואה האיומה שמחורבן אר"׳ לא היה כדבר הזה, לאידך גיסא חידוש הישוב באר"׳, מחד גיסא כ"כ הרבה איומים ומלחמות הרוגים ופצועים [ליהודים שבשאר העולם אין כמעט בכלל סכנות כאלו, אפילו אלו שבמדינות אויב {למשל אירן}] באופן שלא קורה לאף אומה ולשון חשובים [לאפוק׳ האומות הפחותות], לאידך גיסא כ"כ הרבה ניסים אשר ממש בבחינת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים [ולא עולה בלב בר דעת לומר כוחי ועוצם ידי וכו'], לחד גיסא היהודים בארץ בבחינה כ"כ ירודה בשמירת תורה ומצוות, הרי רובא דרובא דהעם מחללי שבת וכו' באופן שיתכן שלא היה מימות גלות בבל, כ״ש היהודים בחו״ל שמתערבים באומות ירחם השם [ואיני מאריך, כ׳ גנותם של ישראל קשה בעיניו יתברך, ערמב״ן שמות ל״ב ׳"ח {ועיי תנחומא פנחס ב' ושאני רשע יחיד}, וקילוסן של ישראל חביב עליו מן הכל, עתוס' סוכה נג. ד״ה אם], לאידך גיסא ביטל השי״ת מעלינו בכל העולם את כל הגזירות שהיו מנת חלק היהודים מכל מקום שהיו, שלא לדבר על עולם התורה הפורח, קיום מצוות בהידור, מאת השם היתה זאת.
ונחזור למה שפתחנו, לחד גיסא קיבוץ נדח׳ ישראל, הלא אפילו עוור רואה את ההשגחה הגלויה שהיתה עלינו לקבץ נדחינו מד' כנפות הארץ ממש מאירופא, ארצות ערב, רוסיא [מ׳ שמעונין יכול לבוא גם מאמריקה], לאידך גיסא דווה לבינו לראות מי בראשנו, משנאיך השם אשנא, וכמה שמדות כמה קלקולים ומעל הכל כמה חלול השי״ת הביאו עלינו, איני יודע תשובה להנ״ל, כנראה שרק אלקים יודע, תמיד זו היתה דרכו לעשות כרצונו, ורק כשגמר לבצע אמרתו ראו כולם היאך הוא סיבב את כל הסיבות, ומדוע היה צריך כל פרט ופרט בשביל התכלית הנרצית [עי' היטב למשל במגלת אסתר ובפרט בפי' הגר״א].
ובכל זאת יש ל׳ הרהורי דברים, כי יש בתקופה זו דבר שלא היה מעולם, עד עתה הכלל היה ברור – אם בחוקות׳ תלכו ונתתי את ברכתי, ואם בחוקות׳ תמאסו אשפוך עליכם זעמי. אך הן השי״ת הבטיח לאבות הקדושים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם [בראשית מ״ח ד'], והן לא איש קל ויכזב, יש הכרח להביא את הגאולה [ערש"׳ דברים כ״ט ׳"ב, ע״ע דעת תבונות מהדורת פרידלנדר עמי י"ז], אלפיים שנה המתין השי״ת לעמו וביקש – עשו תשובה ואחישנה לכם גאולתכם ופדות נפשכם, אך הזמן אוזל, הגיע עתה של גאולה, אך העם רחוק מזכויות, בראותנו את מצב רוב ע"י כיום אין צורך להרבות בראיות לזה, לכן לחד גיסא רומז השי״ת הנה הגיע עת דודים, לאידך גיסא מוכיח הוא אותנו בשבט אנשים, ככתוב ביחזקאל כ' ל״ב-ל״ד 'והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם אד-ני ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצת׳ אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה', כ״ז למען נדע כ׳ לא בצדקתנו וביושר לבבנו אנו באים לרשת את ארצנו, אלא למען הקים את הדבר שנשבע לאבותינו [דברים ט' ה'], ואמר ביחזקאל סוף פרק ט״ז למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלקים [רבש״ע לולי חטאינו וכו', וידוי רבינו ניסים]. ישנם שני אופנים של נתינה במלכותא דארעא ודרקיעא, דרך אחת היא שהמלך נותן לעבדיו תמורת שהם משרתים אותו, כמובן שאין יחס למה שהם נותנים מול מה שמקבלים, ומ"מ זו הנהגת יושרו וטובו של המלך ליתן הרבה מול מעט. דרך נוספת היא של חנינה, לאדם שכלל לא מגיע לו, אך הבסיס של החנינה הוא שהמקבל יכיר שאכן לא מגיע לו מאומה ורק טוב המלך שפע עליו והכל מתנת חנם, ואז אכן מגיעה לו החנינה, שהרי זהו משפט החנינה, להנתן למי שמכיר בטובת הנותן עליו, וזהו מה שרוצה השי״ת מעמנו לבל נחשוב שמגיע לנו משהו, שנקבל את כל טובותיו עמנו בבושת פנים, בכניעה, וע"י כך נהיה זכאים לגאולה שלימה [הן איסתכל באורייתא וברא עלמא, גלוי היה לפניו שיחטאו ישראל ולא ישובו בתשובה, והוא יכפר להם ברוב טובו, וגם בזה יהיה גילוי כבודו בכפרו להם לכל אשר עשו, והם יזכרו ויבושו מפני כלימתם, הוי נורא עלילה, עי' תנחומא וישב די].
בברכה,
חיים מן.
בני ברק.