בעומדנו בפני ימי הפורים, מן הראוי לעיין במהותם של ימים אלו עבורנו יושבי ארץ הקודש בזמן הזה. נכון, הייתה הצלה גדולה משואה שרחפה מעל פני העם, אולם דבר זה רק ממחיש את היות הפורים חג של גלות, לא של עם בארצו. אף הנקמה, עד כמה שמושג נשגב זה מתקשר למציאות של אומה על אדמתה עם ריבונות משלה – הרי שבפועל הייתה זו נקמה רק מכח אישורו של המלך אחשורוש. מה, אם כן, מייחד את ימי הפורים ביחס אלינו, יושבי הארץ?
נראה, כי התשובה על שאלה זו מצויה דווקא בדבריו של המן הרשע! דווקא הוא הגדיר נכון את מהותנו, אולי יותר מכל אחד אחר – "ישנו עם־אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל־עם ואת־דתי המלך אינם עשים" (אסתר ג', ח'). משפט זה, אשר היווה את העילה לרצח-עם שתוכנן כנגדנו, אכן מבטא את יחודו של עם ישראל על-פני שאר האומות. עם ישראל מפוזר ומפורד, הוא הוגלה מארצו. כל עם אחר במצב כזה משתלב במרחב של האימפריה השלטת, זונח את מורשתו ומסתכל קדימה אל העתיד. כך היה נהוג מאז ומעולם, וכך ציפו כולם שיקרה לישראל. אף רבים מהיהודים אכן הבינו, כי חורבן הבית משמעו סוף היהדות, עד שיחזקאל הנביא נאלץ להוכיחם, שאין הדברים כן – "והעלה על־רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן" (כ', ל"ב, ועיין שם בהמשך הדברים שהנביא מבטיח להם שיבה לארץ תחת התערות בעמים).
לנו הדברים נראים כמובנים מאליהם, אולם באותם ימים הייתה זו מהפכה בכל התפיסה של עמים ודתות. אנחנו רגילים מגן הילדים לתאר את המן ואחשורוש כצמד שיכורים חסרי דעת, אולם הדברים שנאמרו על-ידי המן היו מושכל יסוד בכל חוג למדעי המדינה באותם ימים, ולא רק באותם ימים, אלא עד ימינו שלנו! היסוד המדיני קובע, כי ארץ מגדירה עם, ולא עם מגדיר ארץ. המדינה שייכת לאזרחים היושבים עליה, ואם אלו מתפזרים לכל עבר, אז כל אחד מהם הופך לאזרח של המדינה אליה הוא נשלח. באה היהדות ומחדשת, שכלל זה אינו חל על עם ישראל! אכן, עם זה יכול להיות מפוזר ומפורד, אבל הוא נשאר עם. הוא לא הופך לחלק מהאימפריה הפרסית (שזו הייתה תכלית ההגליה, להשכיח את מוצא העם). עם ישראל ממשיך להתקיים, כי מלכתחילה לא הארץ הגדירה אותו. הגדירה אותו התורה, והארץ נתנה לו באשר זהו רצון ה', שלאומה זו תהיה ארץ משלה. זוהי משמעות המדרש, אותו הביא רש"י בפסוק הראשון בתורה. הארץ היא שלנו כי אנחנו מגדירים אותה. אנחנו קרויים ישראל, ולכן זה שמה של הארץ. לא להפך! אין זה כלל משנה מי ישב כאן לפנינו, או מי יושב כאן בבואנו אליה. עליו לפנות את המקום על-מנת שנדור כאן כעבדי ה' בארצו. לכן איננו משתלבים בגלות, איננו מזדהים עם השלטון, "את חקי המלך אינם עושים", ואף אם מפאת חולשתנו אנחנו נאלצים להקפיד על חוקי המדינות השונות אליהן נשלחנו, אין זה אלא מחמת גזרת הגלות שבאה כתוצאה מחטאינו. אך לעולם אין זו הזדהות אמיתית. וגוי פיקח מבין זאת היטב. וזהו שורש האנטישמיות בכל מקום במשך ההיסטוריה. עם ישראל באמת אינו שייך לגלות! הוא לא מרגיש שם בית. המן לא יכל לסבול את התופעה הזו ועל-כן שאף להשמידנו. וגם בבואנו לשוב לארצנו, הגויים אינם מקבלים זאת, משום שעל-פי הכללים הרגילים, לא היינו אמורים לשוב. היינו אמורים להתערות בארצות הגולה. ולכן באמת אין פתרון לעימות כאן בארץ מלבד ההכרעה הברורה, שה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, וממילא לא תועלנה לאותם גויים הצווחות של "ליסטים אתם". רש"י על החומש כבר הקדים אותם.
גליון זה מוקדש בחלקו לימי הפורים באספקלריה תורנית, היונקת מהיסודות, וחלקו ממשיך לדון בסוגיות בהן עסקנו בגליונות הקודמים – חשיבותה של ארץ-ישראל, כינון שלטון יהודי אמיתי בתוכה ושאר עניינים המסתעפים מכך.
הרב בנימין הלוי מבאר את המשמעות של העמדת ממלכת כהנים בארץ ישראל כתכלית הנרצית מאיתנו על-ידי התורה. תוך כך ניתן למצוא בדבריו תוכחה גלויה על מצבנו העגום כיום.
המדור ההלכתי "שערי ציון" זוכה הפעם לשני מאמרים. מאמר אחד, מאת הרב אליהו בן-צבי, עוסק בדיני מגילת תענית, ובכלל זה בימי הפורים ובמשמעותם, ואילו המאמר השני, של הרב ישעיהו גולד, מבאר את גדרי האיסור לצאת מארץ-ישראל, דבר אשר רבים מדי אינם רואים בו בכלל שאלה הלכתית. אגב כך, הוא עוסק גם בצד הרעיוני שבדבר.
המדור ההיסטורי "זכור ימות עולם" שב להופיע, והפעם אנחנו מביאים את דברי הרב יהושע שמואלזון, מומחה בתחום, אשר פותח צוהר להכרת אותה תקופה מופלאה של עליית תלמידי הגר"א לארץ לפני כמאתיים שנה.
במדור "דעת תורה" הבאנו הפעם שני קטעים מענק הדורות אשר הקים עולה של תורה בארץ הקודש, הלא הוא מרן החזון אי"ש זצ"ל. קטע אחד דן בעניין הלאו של "לא תחנם", והשני עוסק בעתיד אותו צפה החזו"א לעולם התורה דווקא בארץ-ישראל. ב"קוראים כותבים" מובא מכתב מעניין של יהודי, המביט על המציאות המופלאה של ימינו, כאשר ספר יחזקאל משמש לו כמצפן המדריך אותו בסבך המאורעות.
המשך המאמר "מהותו של שלטון התורה בארץ ישראל" מאת עבדכם הנאמן נועד להשלים את מה שהותחל בחודש שעבר ולהראות בפסים מעשיים כיצד עלינו להיערך לקראת הקמתו של השלטון היהודי האמיתי, אליו כולנו מייחלים.
שלכם,
העורך.