גליון זה, של חודש ניסן, יוצא לאור במתכונת מוגדלת לאור ריבוי הנושאים הקריטיים העומדים על סדר היום, לצד ענייני דיומא שיש לתת עליהם את הדעת, וכפי שיראה המעיין בגליון. ברוך ה', זכינו גם להגדיל את התפוצה של גליון חודש זה מתוך מטרה שדבר ה' יגיע לידיו של כל יהודי החרד לה' ולתורתו. אנו מודים לכל אלו שהעניקו משוב לעלון ונתנו לנו את הכח להמשיך בהפצת הרעיון, ולכל המסייעים אשר בזכותם העלון יוצא לאור.
אחד הסממנים המובהקים של שפלותם של ישראל בעת גלותם בין האומות היה צלו של הצנזור, אשר רחף מעל כל חיבור תורני וגדע כל אמירה שיש בה משום "פגיעה" בדת השלטת. הכל מכירים את ביטויי הצנזורה הידועים – "עכו"ם" וכדומה, ואת שליחת היד הגסה שלה בתוך ספרי הקודש, מה שחייב את המחברים לשנות בלשונם מאימת המציק. ועלתה על כולנה אותה מודעה אשר באה בתחילת ספרים רבים, בהן נאמר כי מה שאמרו חז"ל על הגויים והדינים אשר לכאורה מבדילים בין יהודי לגוי לא נאמרו אלא על הגויים הקדמונים שהיו שטופים בזימה, אבל הגויים שהיום שהינם גדורים בדתות – ודאי שלא מדובר עליהם וכו'. היה זה הכרח לכתוב זאת מחמת הצנזור, וכל ילד יהודי ידע, שאין הדברים אמורים אלא מן השפה ולחוץ. ובכלל הציפיה לגאולה, בכלל הכיסופים שליוו אותנו בכל שנות הגלות, הייתה גם השאיפה לגאולת האמת התורנית, שנוכל לומר בגאון את דבר ה' בלא פחד ומורא, בלא צנזור רשמי או בלתי-רשמי ובלא צורך למצוא חן בעיני הגויים הערלים. על-כן השתוממנו מאד בחודש שחלף, כאשר כאן בארצנו הקדושה, כשכבר כמעט שבעה עשורים איננו זקוקים לחסדי הגוי ואנו חיים תחת שלטון המתקרא "יהודי", לפחות לפי המוצא של ראשיו, והנה אנחנו מקבלית תזכורת כאובה, לפיה וורשה זה כאן. לשכת הרבנות "מטעם" פרסמה הצהרה רשמית, ולפיה חובת גרוש הגויים מארצנו אם לא יקבלו על עצמם מעמד של גר תושב אינה אלא "הלכתא למשיחא", ו"חלילה" לומר שדין זה נוהג כיום. וכאילו לא די בכך, הלשכה אף התפארה בכך שהרה"ר מתנגד להריגת "מחבל מנוטרל". לקינוח, נאמר באותו מכתב כי תורת ישראל היא שוחרת שלום ואוהבת אדם וכו' וכו'. הייתה זו תזכורת כאובה לכך, שעל-אף שה' גאלנו משעבוד מלכויות וביכולתנו לשוב ולחיות כעם ה' בארצו, מ"מ עדיין אנו מצויים בין יהודים מתיוונים התופסים בשררה ועדיין אין דבר ה' נשמע בלא מורא, כשרבים חיים בתודעתם תחת אימת הצנזור.
ואם אמנם אין ספק, כי כוונת הראשל"צ בדבריו הייתה כאותה "מסירת מודעה" שנכתבה בספרי האחרונים, אך לצערנו ולבושתנו עדיין ישנם בשולי המחנה גורמים הסבורים, כי דיני התורה ניתנים לשינוי ולכיפוף על פי משב הרוח של אנשי השררה והתקשורת הכפרנית.
מאמרו של הרב אליהו בן-צבי במדור ההלכה "שערי ציון" נדרש לסוגיה האמורה, ובתוך כך הוא דן בכלל המושג של הלכות ש"אינן שייכות לימינו". אחר-כן הוא דן בכמה מקומות בהגדה של פסח, הראויים לתשומת לב מיוחדת עם שובנו לארצנו בדורות האחרונים.
גם הרב בנימין הלוי מתעכב על קטע באגדה – "והיא שעמדה לאבותנו" – ומבאר אותו בטוב טעם ודעת כיד ה' הטובה עליו. אותם אלו השואפים להבין את ההגדה היטב עוד לפני ליל הסדר בכדי לקיים בהידור הראוי את מצוות סיפור יציאת מצרים ירוו נחת רב מהמאמר.
הרב חיים פרידמן, מקור בלתי-נדלה של אוצרות תורניים בענייני נחלת ה', משקה אותנו הפעם מדליו העמוק בנושא מצוות כיבוש הארץ וחלותה בימינו.
כפי שהובטח בעבר, שיעורו של הרב רפאל ספייער על לימוד המקרא והיחס שלו לארץ-ישראל מובא כאן בגליון, אלא שמחמת אריכותו והחשיבות של כל חלק וחלק, אנו חילקנו אותו לשני חלקים, כאשר חציו הראשון מופיע בגליון זה, וחציו השני – בגליון הבא.
בגיליון זה ראינו מקום גם להביא שיר, והוא פרי עטו של הרב אליהו לויסון. שירו הנוגע ללב "זמרת הארץ" מעניק השראה יהודית שורשית לכל הקורא בו, וניתן רק להתמוגג מהעמקות הלבושה בפשטות השירית.
חוקר עלית תלמידי הגר"א, הרב יהושע שמואלזון, ממשיך לאלף אותנו בינה במדור "זכור ימות עולם", והפעם הוא מתמקד במושג "משיח בן-יוסף", העומד במרכז סדר היום ההשקפתי של תלמידי הגר"א מחדשי הישוב בארץ הקודש.
בין היסודות העיקריים שלמדנו מעליית תלמידי הגר"א הוא היסוד של גאולה הדרגתית ובדרך הטבע. גאולה מסוג זה אינה עולה בקנה אחד עם מה שרבים ייחלו לו בגלות, שביום אחד פתאום יופיע משיח וישא אותנו הנה על כנפי נשרים. אולם דווקא צפיה זו והיאחזות בדעה זו היא המונעת את נקיטת הפעולות המקרבות את הגאולה בפועל, לאסוננו. מחמת החשיבות שייחסו תלמידי הגר"א לפעולות אנושיות של הבאת הגאולה בדרך הטבע בבחינת אתערותא דלתתא, בחרנו הפעם להביא ב"דעת תורה" את פרושו של המלבי"ם לפסוקים בישעיה, המבארים יסוד זה – ישמע חכם ויוסף לקח.
הרב אריה סגל חוזר במדורו הפופולרי "אז נדברו", והפעם, בהתאם לעונה, עולים יהודה וישראל לירושלים כאשר אל מול מקום בית חיינו הם ממשיכים בדיונם אודות אמונת ישראל ומצב האומה כיום ביחס ליעודה. תוך כך ניתן ביטוי גם לעבודת הלב, כאשר מראה חילול ה' על הר בית קדשנו אינו משאיר אותם בשוויון נפש.
בגליון זה אנו מקדמים בברכה גם פנים חדשות, וקהל הקוראים ודאי יהנה ממאמרו הנפלא של הרב משה ברנר, אשר לוקח את המושג של "תורה לשמה" ומנתח אותו לאמיתה של תורה. תוך כך אנו מתוודעים למרכזיותה של ארץ-ישראל גם מההיבט הזה.
בברכת חודש טוב וחג שמח,
העורך.