בלוג

החידוש הנפלא שמובא כאן נאמר בליל שבת באוירה הקסומה של ריח גן עדן, סמוך לקברי האבות הקדושים בשבת המרוממת של אגודת 'קדושת ציון' בפרשת ויחי על-ידי מדריכנו הנפלא הרב מאיר גולדמינץ, אשר מעניק בכל טיול וסיור חיות מיוחדת לפסוקי התנ"ך ולדברי רבותינו בש"ס ובמדרשים

בפרשת חיי שרה, אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה. קנין זה נחשב ליסוד הקנין המעשי של ארץ ישראל. עד כה, הקב"ה הבטיח את ארץ ישראל לאברהם אבינו ולזרעו, אך הקנין הראשון בפועל נעשה במערת המכפלה, והיא הנקודה שממנה נמשך הקנין לארץ ישראל כולה.

אף כלב בן יפונה, כאשר הוא רוצה להנצל מעצת המרגלים, הולך להתפלל בקברי אבות. כלב הולך למערת המכפלה, ששם יסוד הקנין המעשי של ארץ ישראל, ובא להתחזק מול אלו המעדיפים להשאיר את ארץ ישראל ברמת ההבטחה ובלי ליישמה בפועל.

ומכאן לימוד גדול צריך להיות בפרשת קנין מערת המכפלה, לימוד המדקדק בפסוקים ומנסה לדלות מהם ולדייק בהם מה בדיוק התנהל במשא ומתן מול בני חת.

מקריאה שטחית של הפסוקים ניתן לחשוב, שעפרון היה נדיב לב, ורצה לתת את מערת המכפלה בחנם לאברהם אבינו, אלא שאברהם אבינו עמד על כך שהוא ישלם על כך כסף מלא.

אך אם נדייק בפסוקים, נראה שפני הדברים שונים בהחלט. מאבק איתנים התנהל במכירת מערת המכפלה. מאבק 'דיפלומטי' העטוף במילים יפות, אשר מגלם בתוכו עמדות ברורות מאוד של שני הצדדים. ננסה ללמוד אותם מתוך הפסוקים:

אברהם אבינו נגש אל בני חת במילים הבאות (בראשית כג ד) – "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי". מסביר רש"י – "מדרש אגדה – אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת".

בני חת משיבים לאברהם (שם ו) – "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ".

שאלה: האם בני חת הסכימו למלא את בקשתו של אברהם אבינו?

תשובה: אם נדייק בפסוקים נראה, כי התשובה על כך שלילית בהחלט!

אברהם אבינו מבקש "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם". מהי אחוזת קבר? אנו מכירים את המושג "שְׂדֵה אֲחֻזָּה". אחוזה פירושו בעלות על הקרקע – בעלות נצחית, שאינה יכולה להמכר לצמיתות, אלא חוזרת ביובל לבעליה.

אברהם אבינו מבקש אחיזה בקרקע. קרקע שיש לו עליה בעלות, והוא ישתמש בה לבית קברות. אחוזה הוא מבקש. אחיזה עם משמעות לדורות עולם.

בני חת משיבים לו, שהם מוכנים לאפשר לו דבר אחד בלבד – "קְבֹר אֶת מֵתֶךָ" – יש לך רשות לקבור את המת, אך בעלות על הקרקע לא תקבל.

אמנם לשונם מלאה חנופה: "נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ", אך בצדה הבהרה מאוד ברורה למי שייכת הקרקע – "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ", "אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ" – הקרקע תשאר שלנו.

"וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת" (שם ז). אברהם מבין, שבדרך זו לא תצמח תועלת. הוא קם, משתחווה להם כדרך הנימוס המקובלת באותם ימים, ומנסה לפעול בדרך אחרת.

מנסה אברהם אבינו להשיג קנין בקרקע בצורה אחרת –

"וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי" – אם אתם מסכימים לאפשר לי לקבור את המת – כלומר, הבנתי שלא אקבל 'אחוזה', אך לפחות לקבורה אתם מסכימים – "שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר". 

מה המיוחד בעפרון? "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ, בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר" (שם ט).

אברהם אינו מבקש שדה שלם, לא קרקע הראויה לעיבוד ולנטיעה, כי אם רק את "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ". לא את השדה כולה, רק מערה חסרת שימוש שנמצאת בקצה השדה, מערה שעפרון לא יפסיד על-ידי מכירתה אדמה חקלאית. אך דגש אחד יש לאברהם: שאותה מערה תהיה "לַאֲחֻזַּת קָבֶר", אחוזה דייקא.

אגב כך, נשים לב שכאן לראשונה אברהם מזכיר את ענין הכסף. 

בתחילה, כשדבר עם בני חת, לא הזכיר מאומה על תשלום. "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם". וכפי שפרש רש"י על "גֵּר וְתוֹשָׁב" – "מדרש אגדה, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". אמנם, מכיון שטרם הגיעה השעה שבה אברהם יטלנה מן הדין, שהרי נגזר עליו "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה…  וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (שם טו יג-טז) – ממילא, אם הוא רוצה אחוזה, עליו לשלם.

אברהם מנסה כעת מכיוון נוסף. הוא מקוה, שאם יציע לעפרון כסף, יקל עליו ליתן את הסכמתו שתהיה זו "אֲחֻזַּת קָבֶר". יתכן וסבר, כי אמנם כשאמר "תְּנוּ לִי", סרבו בני חת לתת לו אחוזה בחנם, אך כאשר יציע כסף, הם עשויים להתרצות.

אולם גם זה לא הועיל, משום שעפרון הבין בדיוק על מה ניטש כאן המאבק.

משיב לו עפרון בלשון מלאה חנופה – (שם כג יא) – "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ" – עפרון מוכן לתת גם את השדה וגם את המערה, אך הגדרה אחת ברורה יש לו – "לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ". תקבל את המערה רק לקבורה, אך לא לאחוזה.

עפרון מסביר, שאין כאן שאלה של אובדן קרקע חקלאית. אילו זו היתה הבעיה, היה מוכן לוותר לא רק על המערה, אלא גם על השדה. זו אפילו לא שאלה כספית. יש לו בעיה הרבה יותר מהותית – הוא אינו מוכן לתת לאברהם אבינו אחוזה, אלא רק אישור קבורה.

שוב מבין אברהם אבינו, כי לא תצמח לו כל תועלת מעסקה זו (שם יב) – " וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ". שוב הוא פורש בנימוס.

בפרשת "וישלח" על הפסוק שאומר יעקב לשמעון ולוי "עֲכַרְתֶּם אֹתִי" (שם לד ל), מסביר רש"י – "מסורת היתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב". הכנענים יודעים שיבוא היום והם יפלו ביד בני יעקב. הם יודעים בדיוק מה המשמעות של קנין מערת המכפלה. הם מבינים, ששם מתחילה נקודת הנפילה שלהם ביד בני יעקב, ולכן הם מקפידים להעניק כבוד רב לנשיא הא-להים אשר בתוכם, אך באותה מידה הקפידו שלא להעניק לו שום בעלות על ארץ ישראל.

כעת מנסה אברהם ללכת בדרך חדשה –

"וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר, אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי, נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (שם כג יג).

נשים לב, שכעת אברהם בעצמו אינו נוקט בלשון "אחוזת קבר" אלא "וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה".

נשאלת השאלה, מה השתנה? האם אברהם ויתר על משהו?

אברהם מבין, שבעת כזו, כאשר טרם בשלה השעה שיטלנה מן הדין, צריך להשתמש בערמה.

הוא אינו נוקט בלשון 'אחוזת קבר', אך משיג את אותה מטרה בדרך אחרת.

כיצד?

נשים לב, שבתחילת הפסוק נכתב "כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי". על מה אברהם מציע תשלום? לא על הקבורה, אלא על השדה. אומר אברהם לעפרון: אשלם לך על השדה, ואקבור שם את מתי.

ועפרון נופל בפתיון!

ברגע שעפרון חושב, שלא מדובר על 'אחוזה', ולהבנתו לא מדובר על תחילת קנינה של ארץ ישראל, אלא רק למטרות קבורה – "וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה", הוא כבר מוכן למכור, והרבה!

"וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (שם יד-טו).

עפרון מדגיש בדיוק לשם מה הוא מוכן לתת לו את הקרקע – "וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר". קבורה, לא אחוזה.

אך נשים לב – מה פרוש המלים "אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף"? 

הפרוש הוא ארץ, ששווה ארבע מאות שקל כסף!

אפשר לומר, שעפרון קצת רימה ביחס למחיר האמיתי, וסמך על ההלכה ש'אין אונאה בקרקעות'. אך הוא בהחלט נפל בפתיון. מבחינתו, יש כאן קונה שלהוט לקנות ומוכן לשלם הרבה, עפרון 'מנצל את ההזדמנות', רוצה להרוויח הרבה, ומציע לאברהם לקנות שטח נרחב.

מנין למדים זאת?

מהפסוקים הבאים –

"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא, הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת" (שם יז-יח).

אברהם קונה לא רק את המערה, לא רק את השדה, אלא שטח נרחב ביותר: "הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב". והפסוק מדגיש "לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה".

אברהם מנצל את ההזדמנות. אם עפרון מסכים למכור, אברהם קונה כמה שיותר. מבקשה ראשונית לקנות את "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ", אברהם קונה לבסוף את "כָל גְּבֻלוֹ סָבִיב".

ובסופו של דבר, אברהם אבינו גם משיג את מבוקשו.

אברהם קובר את שרה "אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה". [נשים לב, ששמם של המערה והשדה משתנה כעת. קודם המערה נקראת "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" ולשדה אין שם מיוחד, ואילו כעת לשדה יש שם, והמערה נקראת על שם השדה – "מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה". יתכן, והקנין נתן לשדה את שם המערה, כדי לחדד שהיא נקנתה יחד עמה].ואחר זאת – "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (שם כ). אחרי כל הדגשים של עפרון שהוא מוכן למכור רק בשביל 'וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר', כעת זה כבר לא מועיל לו. אחרי שעפרון כבר לקח את הכסף, לא עוזרים לו כל הפלפולים. השדה והמערה קנויים לאברהם "לַאֲחֻזַּת קָבֶר", כפי מטרתו הראשונית של אברהם אבינו, ובכך מתחיל קנינה של ארץ ישראל בפועל.