כידוע, מרן הגרא"מ שך זצוק"ל אמר שאנחנו סאטמר.
תמיד התפלאתי – וכי הרב שך הסכים עם ההלכות וההשקפות שכתב הרבי מסאטמר בספרו 'ויואל משה'?! והרי לפי האמור בספר זה [שהוא ספר הלכה מובהק, הכתוב בדרך הפלפול הנהוגה בהונגריה], איסור חמור הוא להשתתף בבחירות, וכל שכן להיות בקואליציה – והרי הרב שך הוא זה שהכניס את אגודת ישראל אליה, וכן בענין נטילת כספים מהמדינה – דרכו הייתה שונה לחלוטין מהנהגת הרבי מסאטמר כידוע, ובעוד דברים רבים.
אמנם לאחר העיון נראה ברור, כי כוונת הרב שך, שיש להבדיל בין שני נושאים בשיטת סאטמר:
- עצם ההבדלות, ושלילת כל הצדקה, הערכה, הערצה, וקרבה אל הרשעים.
- ההנהגה בפועל כיצד להבדל מהם, שמטעם זה אסרו כל השתתפות בבחירות וכדומה, וגם מטעם ענין שלוש השבועות.
לכן אמר הרב שך, כי הגם שהוא ורוב ככל גדולי ישראל נחלקו על כל ההלכות וההשקפות הכתובות בספר 'ויואל משה', וסברו שבאופנים שהם פעלו אין איסור השתתפות עם רשעים, ולא עבירה על שלוש שבועות – מכל מקום צריכים אנו להזהר, שלא נבוא מתוך כך לחשוב שאנו חולקים גם על הנקודה הראשונה, חלילה.
והדרך הנכונה, היא שודאי בהתייחסותנו לאותם ראשי תנועות הציונות, שכל מטרתם לרחק את ישראל מאביהם שבשמים וליצור עם חדש הבנוי על יסודות 'ערכי' תרבות המערב רח"ל, עלינו לדעת שהם רשעים גמורים ולהתרחק מהם, ועל שכמותם נתקנה ברכת המינים, אין להצדיק את מעשיהם וכוונותיהם, אין להעריך ולהעריץ אותם, והם אינם מייצגים אותנו. [כמובן, כל אדם פרטי – יתכן שהוא תינוק שנשבה, ואף שאין להתחבר עמו, אך אין לשונאו, ודברינו כאן הם על ראשי הרשעה.]
ובאמת חלוקה זו בין השלילה המוחלטת לחילוניות, ההתרחקות והשנאה לרשעה, לבין שאלת ההשתתפות עמם באופנים הידועים, ידוע כבר בשם החזו"א, כפי שכתב הגר"ח גריינימן (מכתבי התעוררות ח"ב פרק יא אגרת יח):
"מספרים, שפעם אחת אמר מרן החזו"א ז"ל: מה ביני לבין אחרים?
אחרים אומרים: 'זו מדינה', ממילא אסור לפנות אליהם ולהשתתף אתם במשהו, ואין צריך לומר למוסדותיהם.
ואני אומר: 'זו חבורה של ליסטים', וצריך להשתדל עמהם כדי למעט את ליסטנותם וגזלנותם".
הוי אומר, שגם כאשר אנו רואים איך שה' מוביל מהלכים דרך רשעים (וכמש"כ החזו"א בקו"א ח"א אגרות פט-צ, שבזמננו מתחילים להתקיים היעודים של קיבוץ גלויות, וראה גם כן במכתבו שבספר פאר הדור ח"א עמ' רפב. הגם שהחזו"א ועוד מגדולי ישראל לא הרבו לדבר על הנקודה הזו, זה לא מפני שאיננה נכונה, אלא מפני שחששו מאלו שלא יבינו אותם נכון, ולא יעמדו על החילוק שבין הנהגת ה' המשתמשת ברשעים, לבין היחס לאנשים עצמם שכל מחשבותם לרע), אסור לנו להתבלבל ולחשוב בגלל זה, שאותם אנשים אינם רשעים או שמותר להתחבר אליהם, אלא נדע כי ה' משתמש בהם על אפם ועל חמתם, והם אינם מייצגים את עם ישראל, אלא הם גזלנים ושודדים שגנבו את השליטה על עם ישראל שלא כדין, וגונבים את כספו לדברי תועבה וחילול שם שמים. וגם כאשר אנחנו מתעסקים עם אותם הרשעים – אין זה אלא כדי להציל מידם מה שאפשר, ולתקן מה שאפשר, ולא כדי להתחבר ולהשתתף עמהם [ושוב, זה אינו עניין ליחס ולחיבור עם כללות עם ישראל, כידוע עד כמה הרב שך היה מרבה לדבר על האחריות שלנו לכל יהודי ברחוב אלנבי בתל אביב, וכל הדברים הנ"ל אינם אלא על אנשי הערב-רב, ועל החילוניות כמושג, ודי בזה למבין].
ישוב ארץ ישראל במשנת סאטמר
בזמן האחרון זכיתי לעמוד על נקודה נוספת בשיטת הרבי סאטמר, ושוב ראיתי, כי אין שיטות חכמי ישראל רחוקות כל כך, ובפרט לא ביסודי התורה.
תמיד חשבתי, שלפי שיטתו של הרבי מסאטמר, אין בזמננו קדושה בארץ ישראל, ואין ענין לגור בה, אלא העיקר לגור היכן שיש יהודים חרדים וכיוצא בכך. והדבר היה מוזר מאוד בעיני, כיצד יכול חכם מישראל להכחיש מאמרי חז"ל כה רבים ודברי הפוסקים, שכולם נאמרו להדיא גם על הזמן הזה?! לא עיינתי בדברים, ונשארתי בחוסר הבנה, מתוך ידיעת קטנותי, וחוסר ידיעתי בסוגיות אלו.
אך בזמן האחרון קיבלתי קונטרס המלקט מספר 'ויואל משה' את דבריו על מעלת ישוב ארץ ישראל, ומבאר את שיטת הרבי מסאטמר תוך הבאת מקורות וציטוטים רבים מדבריו בענין קדושת וחיבת ארץ ישראל. העולה מהדברים האמורים שם הוא, כי גם לשיטתו, ארץ ישראל ודאי קדושה גם כיום, ויש חיוב ומצוה גדולה ליישב את ארץ ישראל ולעלות אליה, וכל ההתנגדות שלו היתה רק שלא יעשו דברים בשותפות עם הרשעים, כי ההתחברות עמהם עלולה להשחית ולקלקל.
אמת, כי גם לאחר שקראתי את החוברת, אין ספק כי עדיין יש מחלוקות בין החכמים, ואי אפשר לומר שדעת הרבי מסאטמר מייצגת את דעתם של הרב שך ושאר גדולי ישראל, לא בעניני ההנהגה המעשית באופני ההבדלות מרשעים, וענין שלש השבועות, שכולם [למעט רבני העדה החרדית] חלקו עליו בזה, וגם לא בהלכות ישוב הארץ, אבל אין ההבדל כה גדול.
לסיכום: אין כאן מחלוקת ביסודי התורה – לכולי עלמא יש מצוה גדולה וחשובה בישוב ארץ ישראל גם כעת, וכולם חיבבו את ארץ ישראל. ולכולי עלמא אין שום לגיטימציה לחילוניות [או לחיי תרבות חילונית עם 'שמירת מצוות מעשיות'] בכל צורה שהיא, ויש להבדל ולהתרחק מהרשעים. ורק נחלקו עד כמה להתרחק, ועל חשבון מה זה יכול לבוא וכיוצא בכך, כדרכה של תורה, והאמת והשלום אהבו.
בברכה,
יחזקאל אהרונסון, בני ברק.
נ.ב. מכיון שדומני ששאר דורשי 'קדושת ציון' ישמחו גם כן לראות את החוברת הזו, שמוכח ממנה כי קדושת ארץ הקודש אינה מוטלת בספק, ונוהגת לכולי עלמא [לא בכל מקום, אבל כן] בכל זמן, אני מעביר לכם את החוברת, כדי שתוכלו להעבירה לדורשי ציון בקדושתה וטהרתה.
הערת המערכת:
המעוניינים יכולים לקבל את הקונטרס המדובר בשליחת בקשה לכתובת הדוא"ל של המערכת doar@kedushastzion.org.
נ.נ.ב. לעניות דעתי, הרבה מהדברים האמורים בגליונות 'קדושת ציון' – כולם מסכימים איתם [למעט הרבי מסאטמר], רק שסוברים שאין לדבר עליהם, או מפני נזק העלול לצאת מזה, או מפני שאין בזה תועלת. ולדוגמא: כל יהודי רוצה ומצפה שכל היהודים ינהגו על פי התורה, וכמובן שהוא גם יודע את דיני תוכחה וכפית בית-דין, אבל אין טעם ותועלת לדבר על רעיונות מעשיים שאין להם שום היתכנות כרגע, ויתכן שיצא מזה גם הרבה נזק, אם ממעשים לא שקולים ע"י אלו שאיבדו את הסבלנות לחכות עד שהדברים יהיו מעשיים, ואם מלעורר עלינו חמת זעמם של אנשי השמאל [כדוגמא אציין, שלפני כמה שנים החלו חברי כנסת לעורר כנגד הכנסת תכנים רפורמיים לבתי הספר הממלכתיים, וכתגובת נגד פתחו השמאלניים בקמפיין ה'הדתה' הזכור לשמצה, כך שדיבור על דברים כגון אלו ברחובות קריה עלול לשמש חרב ביד שונאינו].
תגובת המערכת:
אמנם גם אנו שמענו מכמה וכמה אנשים טענה זו, שהם בעצם מסכימים עם האמור בגליונות, אלא שלא רואים בכך תועלת, אך דרכנו מכוונת ע"פ דעת תלמידי חכמים מובהקים הסוברים שהתועלת העצומה שישנה בהעמדת החזון ואמירה ברורה כלפי עצמנו לפני הכל – תועלת זו עולה לאין ערוך על הנזקים האפשריים העלולים אולי להווצר באופנים הנ"ל, ובעזר ה' אנו מקווים כי עוד נאריך בגליונות הבאים בענין חשוב זה.