בלוג

לנוכח ההתעוררות הרבה בענין דרישת ציון על טהרת הקודש והשאלות והדיונים המועלים בעקבות כך, נשתדל במדור זה לדון בשאלות, ולהציג את תשובתן לצדן.

הפעם בחרנו להתמקד בטענות שהועלו במאמר 'שורשי האסון האידיאולוגי' אשר הופיע בגיליון הקודם.

א. שאלה: ישנם הטוענים, כי התורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל, ומכאן שהיא ניתנת לקיום בכל מקום ואינה דורשת מאיתנו שנקיים אותה דווקא בארץ מסוימת.

תשובה: הנה התורה הקדושה ניתנה במדבר על הר סיני. וידענו, שכל מעלתו ותוקף קדושתו של הר סיני הוא רק מכח קדושת ארץ ישראל, כפי שכותב הגר"א על הפסוק: 'וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ': "התור – הוא התורה. נשמע בארצינו – הוא הר סיני, שהוא חשוב כמו ארץ ישראל" (שיר השירים ב', י"ב פי' א'). זאת על פי מה שאמרו חז"ל: "וסיני מהיכן בא? אמר רבי יוסי: מהר המוריה נתלש. כחלה מעיסה" (מדרש שוחר טוב, תהלים ס"ח). ויותר מכך, עובדה זו עצמה, שהתורה ניתנה במדבר על הר סיני, לדברי הגר"א (אדרת אליהו דברים א, ו), היא עצמה מוכיחה, ש"גילוי של תורה הוא בארץ [ישראל]"!

ב. שאלה: ישנם הטוענים, כי גם בגולה ובאמריקה אפשר ללמוד תורה, וכפי שעינינו רואות, שעולם התורה פורח גם באמריקה.

תשובה: גם אדם הנמצא לעת עתה בארץ טומאת העמים ולא זכה עדיין לקבוע את מושבו בארץ נחלת ה' הקדושה, שער השמים, ודאי שגם הוא חובה ומצוה עליו ללמוד תורה, אך זה פשוט שעיקר לימוד התורה וקדושתה, הוא כאן, בארץ ישראל, כמו שאמרו חז"ל: "שהתורה בארץ ישראל" (ספרי דברים ל"ז), "ואין התורה שלמה אלא בארץ ישראל" (בראשית רבה ט"ז, ד'). וכפי שכותב הגר"א: "בחורבן נתבטלה העבודה, וכן התורה, כמו שאמרו (חגיגה ה:): כיון שגלו – אין לך ביטול תורה גדול מזה" (ביאור הגר"א על האדרה רבה, נדפס בריש תיקו"ז). וכדברי הכוזרי: "שלא כַּכֶּרֶם העושה ענבים גם במקום אחר, אין עם הסגולה (=עם ישראל) יכול להדבק ב'ענין האלוהי' כי אם בארץ הזאת!" (כוזרי מהדו' א"ש, מאמר שני אות י"ב).

ג. שאלה – ישנם הטוענים טענה "מציאותית" ו"היסטורית", ולפיה בין הגויים היה טוב יותר וכו' (אשר שורשה בידע היסטורי נחשל היונק מהחיצוניים, ובצביעת המשקפיים בפחם שחור, מעורב בחומר פסימי).

תשובה – די לנו, כי נצטט את דברי הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל, מתלמידי מרן החפץ חיים, שהעיד על אירופה שמלפני השואה:

"למרבה היגון נטש הנוער את הדרך המסורה ופרק מעליו עול תורה ומצוות. אחד מעיר ושניים ממשפחה הצליחו לחנך את ילדיהם לשמור אמונים לדרך ישראל סבא, ובודדים ממש היו הנערים ששמו את פניהם לישיבות הקדושות (א.ה. שמעתי מהגר"ד יפה שאמר, שבני הישיבות מנו אז רק אלף חמש מאות בני ישיבות, לעומת עשרות אלפים כ"י בדורנו ב"ה, שלא לדבר על הכוללים הרבים כ"י, להם זכינו רק בדור אחרון ב"ה. וכשאמר הגר"ד משפט זה האחרון, פשטה נהרה על פניו). מבחינת 'אידישקייט', אירופה פשטה את הרגל לחלוטין, נוהג היה ר' מרדכי לומר, בהתייחסו לתקופה שלפני מלחמת העולם השניה" (יחיד ודורו, ח"א עמ' 23).

ד. שאלה: ישנם המצטטים את דברי רבנו סעדיה גאון ז"ל, ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" ומכך רצו להסיק, כי אין חשיבות לארץ ישראל אלא רק ללימוד תורה, יהיה היכן שיהיה.

תשובה: דברי הרס"ג הוצאו לגמרי מהקשרם, מחמת שיבוש מכוון או מחמת טעות מצערת בהבנת הנקרא.

וכדי לדעת אחת ולתמיד מה אמר רס"ג, ומה לא אמר רס"ג, מחובתנו לצטט את הקטע כולו, בו ארוג משפט זה כטבעת בשלשלת, כדי שכל אחד, גם ילד קט, יווכח במו עיניו, מה אומר רס"ג (המוסגר בתוך הציטוט הוא משלנו, כדי להקל בהבנת דבריו. העתקנו על פי תרגומו של ר"ש תיבון, אך ניתן גם להיעזר בתרגום מהדורת ר"י קאפח).

רס"ג, בספרו המחשבתי העמוק 'אמונות ודעות', רב באותו מאמר את ריב היהדות עם דת אדום הרשעה, שאחת מהזיותיה הינה הטענה הנבובה, שכביכול, עזב ה' את עמו ישראל ותורתו, והם, עִם דתם, דת אדום (ע"ז בשיתוף), הם עַם ישראל האמתי! לא פחות… וכדי לעוררם מהזיית חלומם זה, מקהה הגאון את שיניהם וקובע:

"וכיון שהקדמתי אלה הדברים, אני רואה לסמוך לדברים האלה הדבור בבטול התורות (-שאומרים הם שתורתנו בַטלה, והאמת איתם), כי זה מקומו. ואומר, כבר קבלו בני ישראל קבלה גמורה (-בתורה), שמצות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שלא יבוטלו (-שהתורה ומצוותיה קיימים לעד). ואמרו, ששמעו זה במאמר מפורש, יסתלק ממנו כל מחשב וכל סברא. ואחר כן התבוננתי בספרים, ומצאתי מה שיש בהם מורה על זה, תחלה, שרוב המצות כתוב בהן 'לדורותיכם' (-ומכאן, שתורתנו לעד). ועוד, מה שאמרה (דברים לג, ד) 'תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב'. ועוד, כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה (-שבכתב ושבעל פה), וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ, מן ההכרח שתעמוד תורותיה כל ימי השמים והארץ. והוא אמרו (ירמיהו ל"א, ל"ה) 'אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה', גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים'". עד כאן דבריו. (אמונות ודעות מאמר ג).

לאמור, עם ישראל והתורה – זה דבר אחד שלם. אם אין תורה, אין עם ישראל; אם אין עם ישראל, אין תורה. מעתה, היות שהתורה מבטיחה בפסוקים מפורשים (בירמיהו שם) את קיומה המתמיד של האומה לנצח, אם כן מוכרח הוא, שלא תתבטל תורת ה' שנתנה לנו, לא אנחנו ולא היא, שהרי "אומתנו איננה אומה, כי אם בתורותיה"!

נוכחנו כעת מדבריו, שלא בא כלל לדבר על ארץ ישראל, ולומר ח"ו שאין חשיבות לארץ ישראל, כי אם רק לתורה. להיפך (!) – הגאון מבקש לומר, שעַם ישראל ביחד עִם תורתו ועִם כל מצוות תורתו, כולל ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצוות (ספרי דברים פרשת ראה פיסקא פ') – דבר אחד הם. היפך ממש מהמשמעות שכתבו בדבריו! (אגב, גורם הטעות נעוץ בהבדל שבין ביסוס אושיות היהדות על 'ווארטלאך' מזדמנים בדרך העברה, צו לצו קו לקו, נים ולא נים, לבין לימוד יסודי ומבוסס של אמונה ואושיות היהדות מעמקי מקורותיה).

ונחתום בדבריו הברורים של מרן החזון איש זצ"ל, במכתב משנת תש"ט, המעורר על כך, כי בימינו ישראל ותורתו חוזרים מהגלות אל ארץ ישראל ומתקיים בנו מאמר חז"ל: "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל", וזה לשונו:

"והנה, מאות בשנים שהישיבות של בבל נודדים והולכים, סוללים המסלה לשוב אל ארץ שגלו ממנה. חרבו בבבל, ובנו הנהרסות באדמת נכר – בספרד, בצרפת ובאשכנז. חלפו שמותיהם אבל לא חלפה נפשם(-של הישיבות). זאת התורה שגלתה עשר גלויות, ושבנתה ביתה בארץ שִׁנְעָר (-היא בבל), ושגלתה מבבל לארצות המערב (-תור הזהב בספרד. תקופת רס"ג, ריה"ל, רי"ף, רמב"ם, ועוד רבים מגדולי ישראל) – זאת התורה החוזרת עכשיו מערבות שממות המערביות אל ארץ הצבי, ארץ הקדושה הניתנה לאבותינו לנחלת עולם, אשר היתה למעון לה (-לתורה). בבואה מסיני, להופיע בקרני אורה בקרב ישראל, וכו'. 'עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י' (מגילה כ"ט.). תש"ט" (קובץ אגרות חזון איש ח"א מכתב צ').

ודבריו ברורין מללו.