שלום דרברמדיגר היה פאר הבחורים שבדור, בכל תחום שתתבוננו בו כולו אומר שלמות. תורתו מכרזת עליו בכל מקום, מידותיו פאר שבפאר, חכמתו לשם דבר, מעוטר בענווה מושלמת ובכל מידה נכונה.
גם שלמות ענייני הגשם לא חסרו ממנו, שלום היה בחור נאה חזק ובריא, ואף בצד הממוני לא חסר דבר, שלום היה עשיר בקנה מידה בלתי מצוי ובעל אמצעים בלתי מוגבלים. השמועות ספרו כי על שמו של הבחור רשומה דירת פאר רחבת ידיים במרכז הארץ, אותה בחר לעצמו כאשר כל האפשרויות פתוחות בפניו ללא הגבלות משיקולים כספיים. הדירה – אמרו יודעי דבר – מאובזרת בכל טוב הארץ, כשגולת הכותרת שבה היא יחידת הורים מפוארת. את מיקומה של הדירה בחר מתוך כלל שיקולים רחבים, ואין מתאימה ממנה למשכנו של מיודענו כליל השלמות, בה ידור יחדיו עם מי שתזכה להיות בת זוגו המאושרת.
לדירה צמוד נכס מניב לצורכי פרנסה, לעקרת הבית הזוכה המאושרת שתזכה להנשא לפאר הפארים לא ייוותר אלא לעקוב אחר התנהלות הנכס, כשפרנסתם זורמת ומצויה, והיא אינה עסוקה אלא בשימוש בעלה היושב על התורה ועל העבודה, כשכל חייה סובבים על הכנת לחמו ושאר צרכיו, ואילו צרכיה שלה מסופקים על ידי בעלה בנקל בפנייתה אליו. למותר לציין כי רבים לטשו עיניהם לזכייה מושלמת שכזאת, מה עוד כי לשלום לא היו דרישות כספיות כלל ועיקר, אשה הוא מחפש ואינו נושא אשה לשם ממון.
לשלום ישנו ידיד, אברך יקר אוהב בלב ובנפש, איש תם וישר עני ורש, ר' יעקב אברמוביץ' שמו, בת יש לו לר' יעקב ותמר שמה, כמו רבים וטובים לוטש אף הוא עיניו לידיד נפשו. אך לשלום לא אצה הדרך, בשלב זה עדיין אינו עומד לישא אשה. אמנם, הסכם בלתי כתוב נחתם ביניהם כי בבוא העת ישא שלום את ביתו של ר' יעקב לאשה ויביאה אל ביתו רחב הידיים.
דא עקא כי מעטים ורעים היו שני חייו של ר' יעקב מיודעינו, והשיב נשמתו ליוצרה בטרם זכה לראות את ביתו הולכת לחופתה כשהחתן המופלג ר' שלום דנן כונסה לתוך ביתו.
כל עוד היה ר' יעקב בחיי חיותו, מעמיד היה את בני ביתו בהנהגות ישרות ובמעשים טובים בדרך ה', אף בתו תמר נאה במעשיה ושלמה במידותיה, אך כאשר הלך ר' יעקב לבית עולמו, והבית חרב במצוקי העתים, אט אט החלה ביתו להתדרדר אחר נערי ונערות הרחוב, כשהיא לומדת ממעשיהם ומתרבותם הקלוקלת. לא ארכו הימים ונעשתה תמר אברמוביץ' בת הצדיק ר' יעקב לנערת שוליים חברה לאירועי אלימות ולמעשים מגונים ומצויה בדיוטא התחתונה.
יחד עם התדרדרותה הרוחנית ואירועי האלימות הסובבים אותה, הושחתו פניה לבלי הכר, זר כי יראנה לא יאמין כי בת היא לר' יעקב התם והישר בעל הפנים העדינות והחלקות. בשברון ליבה ממצבה הקשה ברוח ובגשם חלתה תמר, כשחבריה החדשים משליכים אותה מאחורי גוום, והיא לבדה מתמודדת בקשיי וייסורי מחלתה.
בינתיים חלפו הימים ור' שלום מיודענו לא שכח את דיברתו לר' יעקב, לא איש כר' שלום יפר את מילתו, אף חשקת נפשו לבוא בברית עם משולשלת ביוחסין וכלולת המעלות כפי שהיתה תמר בימי נעוריה. אך כשתמר בת ר' יעקב שרויה במצב עלוב שכזה, איך יתכונן הבית כשאיפתו הטהורה?
ר' שלום לא אמר נואש, מיטב הפסיכולוגים ואנשי החינוך נשכרו, מיטב הרופאים הובאו להעלות ארוכה למכותיה של בת ידידו ואהובו משכבר, ולהשיבה לדרך הישר ברוח ובגשם. אט אט החלו המאמצים נושאים פרי, הנהגותיה נעשות כיאה וכיאות לבת למשפחת אברמוביץ', יופיה ועדינותה הטבעיים שבים לפניה, מעשיה מוכיחים על ייחוסה, ואין כמותה ראויה להנשא לאיש האשכולות כר' שלום. עמדו לה לתמר שנות נעוריה בה התחנכה בביתו של ר' יעקב חינוך אמיתי וטהור, כך שבבוא העת במהרה השילה מעליה את הקליפה הגסה שנתעטפה בה ושבה ליופי וחן ימי עלומיה בשלמות נפשה וכשרון פעליה.
לאושרם של בני הזוג לא היה גבול, זמן רב ציפו זה לזה ועתה זכו לבוא בברית האירוסין, כשהכלה הולכת אחרי חתנה באהבה עזה, באמון עיוור והערצה לכל אשר ילך. החתן מצדו נטל על שכמו את כל הוצאות הנישואין מהחל ועד כלה, והתחייב להכניסה לביתו במהרה, כשלבת זוגו לא נותר אלא לסדר את הענינים הפרוצדוראליים לשם קבלת הדירה והכשרתה למגורי בני הזוג.
בינתיים, בזמן שנעשות ההכנות האחרונות לזימון הבית למגוריהם, התגוררו בני הזוג ביחידת דיור זמנית, עד לבואם לדירת הקבע, אמנם מידי פעם היו הפרעות בשלום הבית, אך באופן כללי זרמו חייהם על מי מנוחות בעושר ובאושר.
סיפורנו העגום החל עם בואם לדירתם החדשה והמפוארת כשהיא מאובזרת בכל טוב הארץ, והפרנסה בשפע מעושרו האגדי של החתן דנן. ברם תמר שהורגלה בשנות נעוריה בחיי הפקר החלה – ברבות הימים – ללטוש עיניה לחוץ, כשאט אט אינה ממלאה תפקידה כעקרת בית כראוי, מקשטא ליה תכא ומהדרה ליה גבא, ונעשית כאשה רעה בכל דרכיה, כשמבקשת היא את חינה בעיני בעלים זרים שונים ומשונים. ניסיונותיו של ר' שלום להחזירה למוטב בשיחות וע"י שליחים ומכתבים לא עלו יפה, עד שביום מן הימים גמלה בלבו ההחלטה לשלחה מביתו עד השבתה למוטב.
גם בהיותה מחוץ לביתו ממשיך ר' שלום לדאוג לרעייתו בכל דרך ע"י שליחים נאמנים העוקבים אחרי פעולותיה ומספקים את צרכיה. ר' שלום אינו שוכח לרגע את אהבת נעוריו ומתעניין כל העת בתחושותיה של רעייתו כלפיו, כשהוא שמח בגילויי חיבה מצידה ומתעצב בהתנכרותה.
למרות שילוחיה מביתו, לא שילחה ר' שלום ריקם, ר' שלום צייד את רעייתו במכתבים ובהרצאות מוקלטות, מהן תלמד כיצד לחיות עמו בשלום לכשתשוב לביתו, איך ראוי להתנהג כיאה וכיאות למשפחת דרברמדיגר וכראוי לבת למשפחת אברמוביץ'. במכתבים אלו כתב ר' שלום מתמצית נפשו, ובקריאתם תדבק מחשבת תמר בבעלה כאשר הייתה באומנה אתו.
תקופות ממושכות מהרהרת תמר הרהורים נוגים על בית בעלה, געגועיה גוברים לשוב ולחיות עמו בביתו, או אז נוטלת היא את המכתבים כדי שלא ישתכחו ממנה נימוסי בית אביה ובית בעלה. במכתבים אלו מפיגה היא את געגועיה, בקוראה את הוראותיו חשה היא בנוכחותו ובהתקרבותה אליו, כשכל עצמה מבקשת לדעת את הדרך הנכונה והראויה להיותה אשת ר' שלום לשביעות רצונו.
הספרים החביבים אותם מסר לה בעלה טרם פרידתם, קודש הם בעיניה. בשעת קריאתה בהם חשה היא בנשמת בעלה, ובכך מתקרבת שוב אצל בעלה אוהבה, שבה לימי עלומיה בעודה נשואה עומדת בעושר ובאושר בבית המובחר שבבחורים.
בספרים אלה לומדת היא את דרכי ההתנהגות הראויים לה בשובה אליו, ואף מיישמת הנהגות אלו למעשה גם בריחוקה ממנו, כדי להרגיל עצמה בהנהגות נכונות להיות ראויה לשוב ולחיות עמו כאשר בתחילה בימי קדם.
כל אותם הימים נחמה הייתה לה בראותה את ביתו שמם ועזוב, כשאף ר' שלום עצמו אינו שב להתגורר בביתו לבדו, ואף אינו נושא לו אשה אחרת תחתיה. נעול היה הבית, עומד בשממונו. בכך ראתה תמר שבעלה אינו שוכחה ועדיין ממתין הוא לבואה ולהשיב ימיהם כבראשונה.
יושבת וממתנת הייתה, לקריאת בעלה שישיבנה לביתו כימים הראשונים, אך הימים חלפו וההרגל עשה את שלו ותמר עודנה עוסקת מידי פעם בקריאת מכתבי בעלה ותרגול נימוסי ביתו, אך אט אט בליבה חודרים קולות זרים המאפשרים לה חיים נוחים גם בלעדיו, שבה היא להכיר אורחות חיים של אנשים שונים מחברת נעוריה ושוב מתדרדרת ללימוד ממעשיהם.
כל אותם הימים יושב לו ר' שלום במקום צנוע ומחזק ידי רעייתו אהובתו מימי קדם ע"י שליחיו המשלמים חובותיה, ושכירי חרב העומדים לשומרה מידי זרים החומדים את רכושה הרב שלקחה מביתו.
אותה שעה שהייתה תמר נוטה אחר זרים ומשכחת מעט מאהבת בעלה ונימוסיו, ופרידתם מתמשכת והולכת לה, חישב ר' שלום בעצה עמוקה כיצד להשיבה לביתו. ר' שלום חדל ממעקבו אחר הליכותיה ומשכירת השומרים להצילה מיד זדים. כיון שהסתלקו השומרים, באו הזדים והיו מכים בה ופוצעים גופה עד אשר כמעט ולא נותרה בה נשמה, אותה שעה שהיו פוסקים להכותה היתה בורחת והולכת מפניהם, כיון שנשאה עיניה והנה בית בעלה כנגדה הייתה מנקשת בדלתו והנה פתוחה אליה לרווחה. גם בהיותה בבית בעלה עדיין היו הזדים מצירים לה מעט ועדיין אין הגנתו עליה כאשר בתחילה בעודנו שרוי עמה יחדיו בבית בימי נעוריהם. יושבת היא בביתו חובשת פצעיה, אך שמחה ובוכה שמחה ובוכה, שמחה על שקיבלה בעלה בביתו ופתח לפניה דלתו. ולא עוד, אלא שאין דלתו פתוחה אלא בפניה, ואות הוא לה כי עומד הוא לשוב להיות עמה. אך בוכה היתה בכליון עיניה ובהמתנתה לשוב בעלה להיות גם הוא עמה בבית.
אף שמחת חזרתה לביתו אינה שלמה, ויגון תמידי מתערב בלבבה בעת ראותה כי בהיות הבית בשממונו באו ליסטים משכונתם וספחו לעצמם את יחידת ההורים המפוארת שבביתם מימי קדם. עומדת היא וממתנת בהשבת נחלתה בשלמותה, אך תקוותה שלמה בלבבה. סמוך לבה בכוחו הרב ורוב יכולותיו של בעלה, כי ודאי יחלץ גזלתם מפיהם להשיב להם ביתם להיותם יחד ביחידת ההורים הבנויה להם לבדם ואין איש עמהם.
ושוב הייתה מפיגה געגועיה וזוכרתו ע"י מכתביו, כשהיא משננת אותם בחיבה, שומעת הרצאותיו ולומדת נימוסי ההנהגות הראויות לה כאשת ר' שלום ובת למשפחת אברמוביץ, והמעשים הראויים לה לשמירת שלום ביתה ולספק צרכי בעלה לפי כבודו.
לזרא היה בעיניה ויכוח מוזר אותו שמעה בשיחת יושבי קרנות והילדים חסרי הדעת, בו היו דנים, האם עיקר רצונה של תמר הינו חזרתה לבית בעלה להיותה עמו, או שמא עיקר מאווייה הינם קריאת הוראות ההתנהגות וקיומם. לשחוק וללעג היו הדברים בעיניה, שהרי הכל אחד הוא. אין טעם לה בשובה לבית בעלה ללא ידיעת ההתנהגות הנכונה עמו וקיומה. ומנגד, כל תקוותה בקריאתם ובקיומם היא לחדש ימיה כקדם בשובה אליו כאשר בתחילה, וקריאתה בהם אינה מהווה אלא בבואה לזכרונו בהיותו עמה בביתו בעבר והכנתה להיותה ראויה לחיות עמו יחדיו בעתיד. יושבת היא בביתם אשר מימי קדם, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעורים אליו ומודה על פשעה. אף דודה צר לו בצרתה ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה בהם נקשר עמה באהבה עזה, כי לא מלבו ענה ולא שילוחיה שילוחין כי עוד היא אשתו והוא אישה והוא עתיד לשוב אליה.