נסקור בקצרה שוב את ארבעת השמות הקרויים ימות משיח בן יוסף, אותן שנתבארו באריכות במאמר הקודם, והם:
א] עקבתא דמשיחא: תחילת ימות המשיח (העקב הוא הדרגה הנמוכה שכבר מתחילה להיגלות בימים אלו), כפי שמוזכר בסוף סוטה (מ"ט:), שאז מתקיים מה שכתוב בתהלים (פ"ט, נ"ב) 'אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ'. ופירש"י שם "עקבות משיחך – סופי מלך המשיח [שתחילת קומתו של המשיח התחילה למלוך ולהשפיע] ולשון משנה הוא בעקבות המשיח חוצפא יסגא [בימות המשיח החוצפה תגדל ותתרבה]".
ב] אתחלתא דגאולה: כלשון הגמרא (מגילה י"ז:): "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא". וכפי שנתבאר, שהיא "חזרת גאוותה של מלכות שמים ושל ישראל" ביכולתם להשיב מלחמה שערה[1].
ג] קץ המגולה: כלשון הגמרא: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח'): 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'" (סנהדרין צ"ח.).
ד] פריקת עול שעבוד מלכויות, וקיבוץ גלויות: על כך אמרו בגמרא: "אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות ל"ד:). והכוונה, שישראל חוזרים לשלוט בארץ ישראל, ועל ידי זה ישראל וארצם נפדים משעבוד מלכויות.
וביאר הגר"א שהמדובר הוא על ימות משיח בן יוסף.
פקידה
עד כאן ביארנו באופן מפורט את המאפיינים של ימות משיח בן יוסף, אך למאפיינים אלו יש שם כולל אחד ושמו: 'פקידה', בעוד שמה של גאולת משיח בן דוד הוא: 'זכירה', וכמש"כ הרמח"ל ב"מאמר הגאולה" (עמוד י"ג – י"ח, מהדורת מכון רמח"ל): "דע, כי לגאולה נמצאו שני זמנים ומצאנום בגאולת מצרים ובגאולת בבל. ונודע לנו שכן יהיה בעתידה להגלות במהרה בימינו וכו'. הזמן הראשון נקרא 'פקידה', והשני נקרא 'זכירה' וכו', ותדע שהפקידה על ידי היסוד (שכנגדו משיח בן יוסף) וכו' וגילוי הזכירה על ידי התפארת (שכנגדו משיח בן דוד), ולכן נמצא כח למשיח בן יוסף ולמשיח בן דוד בשתי הפעולות לקבל כח לעשות חיל לגאולה העתידה". [ועיין עוד במקורות להלן].
מעתה נבוא לראות בס"ד, כיצד השם 'פקידה' מתייחס לכל ארבע הבחינות של משיח בן יוסף שהזכרנו בראשית דברינו.
עקבתא דמשיחא – התגברות הצרות
הדרגה הראשונה היא התגברות הצרות. והנה, בדברי הגר"א מבואר, שהשם 'פקידה' מתייחס לגאולה הבאה מתוך מידת הדין וצרות ויסורים. וכה כותב הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר חדש, דף כ"ז טור ב ד"ה ואע"ג דאוקימנא): "וימין מקרבת, כמ"ש (ישעיהו נ"ד, ז'): 'וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ', שיפקון בסיטרא דימינא [שיצאו בצד ימין, המבטא את מידת החסד (במקביל לצד שמאל, המבטא את מידת הדין. וכדלהלן), ע"י משיח בן דוד שעליו נאמר 'וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי' (שה"ש ב', ו')].
אבל בתחילה [בתחילת הגאולה שהוא ע"י משיח בן יוסף] יתער בשמאלא [תתעורר הגאולה מצד שמאל דהיינו במידת הדין] 'שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי' (שם), והוא יהיה 'פקידה' כמו שהיה בבית שני בימי כורש…".
וממשיך הגר"א וכותב: "ותחלת הגאולה הוא הצרות, כמ"ש 'אגרא דכלה – דוחקא' [השכר של עם ישראל, שיזכו שהקב"ה יתייחד עם השכינה, שעי"ז השכינה תיעשה 'כַּלָה' – הוא בזכות שישראל סבלו דוחקים ויסורים. עיין ביאור הגר"א לתיקוני זוהר דף כ"ח. מד"ה אחזי ואילך; דף ע"ח: ד"ה ועוד; תיקוני זוהר חדש עמוד מ"ד: ד"ה אגרא], כמו במצרים תכבד העבודה וכו'".
נשים לב, שהגר"א לא כתב 'וקודם הגאולה יהיו הצרות', אלא כתב שהצרות הם תחילת הגאולה, כשם שצירי הלידה הם הם תחילת הלידה, ולא רק קודם הלידה.
ביאור דבריו: במצרים נאמרה לשון 'פקידה', כמש"כ (שמות ג', ט"ז) "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר, פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם". ובהמשך נאמר (שמות ד', ל"א): "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ". ומיד אח"כ משה ואהרן הגיעו אל פרעה, ותגובתו הראשונה היתה (שמות ה', ט'): 'תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר'. מפסוקים אלו מוכיח הגר"א, שתחילת הגאולה הנקראת 'פקידה' – הן הצרות.
*
והרחיב את הענין ב"אבן שלמה" (אות קנ"ב בהגה"ה, שזהו קיצור מביאור הגר"א בתקו"ז בכמה מקומות): "כי מתחילה תהיה פקידה בתשרי כמו שהיה בבית שני בימי כורש, ויתגלה משיח ויתכסה מהם עד ניסן, ואז יהיה להם חבלים וצרות גדולים כמו שהיה בגאולה הראשונה כשנתכסה מהם משה משך ו' חדשים (כמ"ש במדרש רבה שמות פ"ה) וכמ"ש תכבד העבודה על האנשים כו', וע"ז נאמר (יחזקאל כ"ו) 'אם לא ביד חזקה כו' ובחימה שפוכה אמלוך עליכם', ואח"כ יגאלו בניסן ברחמים גדולים" (תיקוני זוהר עה ע"א, פו ע"ב, תיקוני זוהר חדש כז ע"ב, לו ע"ג וע"ד, לז ע"ב)[2].
*
וכן מבואר ברמח"ל ב"רזין גניזין" (כתבי רמח"ל, חלק ז', עמ' רל"ז): "ותקרא וכו' יוסף ה' לי בן אחר, דהא תיקונא דפקידה לא הוה אלא למשיח בן יוסף, ורזא דא ביאה ראשונה מסטרא דשמאלא. אבל זכירה דאיהי מסטרא דימינא חיבורא שלים, למשיח בן דוד איהי ודאי, ורזא דא ביאה שניה דבה רחמי מתפשטן…".
תרגום דבריו (באות מודגשת) ולצידם ביאור הדברים (באות רגילה): שהרי התיקון של ה'פקידה' אינו אלא ע"י משיח בן יוסף, שהוא המשיח הראשון שפותח את הגאולה מתוך הצרות של 'עקבתא דמשיחא', וכדלהלן, וסודו, ביאה ראשונה מצד שמאל, דהיינו מידת הדין. כלומר, שבפעם הראשונה שהקב"ה בא לגאול את ישראל ע"י משיח בן יוסף, הוא בא מתוך מידת הדין וצרות ויסורים, כדי להכשיר על ידם את ישראל, ולעשותם 'כלי קיבול', שיוכלו לקבל אח"כ החסדים הגדולים (עיין אדיר במרום עמוד קל"ד; אוצרות רמח"ל מלאכי, עמוד קנ"א).
אבל ה'זכירה' שהיא מצד ימין, דהיינו מידת החסד, היא חיבור מושלם בין הקב"ה לעם ישראל, והיא באה ע"י משיח בן דוד בודאי. וסודו, ביאה שניה שבה הרחמים מתפשטים, שבפעם השניה שהקב"ה בא לגאול את ישראל ע"י משיח בן דוד, הוא משפיע עליהם חסדים לאין שיעור מתוך רחמים המתפשטים לכל עבר, ללא שום דין ויסורים. (עיין "מאמר הגאולה" עמוד ל"ח: "וכן יסורי ישראל יהיו כלים מאחר ראשית ה'זכירה' והלאה").
*
וכך גם עולה מדברי חז"ל (זוה"ק וירא, דף קי"ט.), וז"ל: "הַהוּא זִמְנָא דְּיִתְפַּקְדוּן (ביה יעקב) יִתְפַּקְדוּן בְּאֶלֶף שְׁתִיתָאָה… יָקִים אֱלָהּ שְׁמַיָא פְּקִידוּ לִבְרַתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב… וְיִזְדַּוְּוגוּן כֻּלְּהוֹן עַמְּמַיָא עַל בְּרַתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב לְאִדַחְיָיא לָהּ מֵעָלְמָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב (ירמיה ל) וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּהּ יִוָּשֵׁעַ". ע"כ.[= "אוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּפָּקְדוּ [בו יעקב], הֵם יִפָּקְדוּ בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי… יָקִים אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם פְּקִידָה לְבַת יַעֲקֹב.. וְיִזְדַּוְּגוּ כָּל הָעַמִּים עַל בַּת יַעֲקֹב לִדְחוֹת אוֹתָהּ מֵהָעוֹלָם. וְעַל אוֹתוֹ הַזְּמַן כָּתוּב (ירמיה ל') וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ"].
וביאר ב"אור החמה" (לרבי אברהם אזולאי בעל ה'חסד לאברהם'): "וענין פקידה וזכירה הנזכר בשמועה זו הוא, כי 'פקידה' – סוד גילוי משיח בן יוסף, ו'זכירה' – משיח בן דוד..".
ומבואר שבתקופת הפקידה, שהם ימות משיח בן יוסף, מתקיים הכתוב: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּהּ יִוָּשֵׁעַ". וכן מבואר בכתוב (חבקוק ג', ט"ז): 'אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה'. וביאר הגר"א: "הוא בימי משיח בן יוסף, כמ"ש והיה עת צרה"[3].
אם כן, ראינו שהפקידה היא תחילת הצרות הבאות עם עקבי משיח, תקופה בה אנו נמצאים ממש. כעת נותר לנו לבאר, שהשם "פקידה" מתייחס גם לפריחת הרי ישראל, לפריקת שעבוד מלכויות ולקיבוץ גלויות. נקודות אלו תתבארנה בס"ד במאמר הבא.
[1] וכ"כ בתורת משה לחת"ס על הפסוק (דברים ל"ג, כ"ט) "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ". – "והכי קאמר: 'ואשר חרב' – שאתה לוקח חרב במלחמה, 'גאותך' – הײנו שיהיה לך לגאון ולתפארת". וכ"כ מהרי"ל דיסקין שם. וכן מבואר עפ"י הזוה"ק בלק (דף קצ"ב:). וע"ע שופטים ה', ב' ובמצודות שם.
[2] יש לציין כלל חשוב בהזכרת תאריכים בגאולה, כגון כאן בדברי הגר"א על ניסן ותשרי, שהתאריכים אלו מדרגות (עיין ב"אגרות רמח"ל" פ"ב: "ואותם המדריגות עכשיו הם לו ימים ושנים". וב"תפילות רמח"ל" קנ"ג: "וז' מדרגות עומדות עליהם.. והם ז' שנים של בית המקדש"). וכאן מש"כ הגר"א שבתחילה תהיה פקידה "בתשרי" ע"י משיח בן יוסף, הכוונה למדרגה ששמה 'תשרי'. ומש"כ בהמשך דבריו שאחרי ו' חדשים בניסן תהיה הגאולה השלימה דמשיח בן דוד, הכוונה אחרי שיגיעו לאותה מדרגה ששמה 'ניסן' (עיין זוה"ק משפטים ק"כ.). וההפרש בין תשרי לניסן הנ"ל יכול לקחת עשרות ואף מאות שנים!
[3] יש להוסיף, שלאחר המקורות הרבים הנ"ל לכך שבזמן הפקידה מתגברים הצרות וכוחות הסט"א – ממילא נופל היסוד לטענת המתנגדים לספר הקדוש "קול התור" (אשר הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך זצוק"ל העידו בשם כל גדולי ירושלים של מעלה – על אמיתותו, מבלי שום פקפוק), כאשר טענתם העיקרית היא, שבימינו מתגברות צרות ברוח וגשם.
ולפי מה שלמדנו כעת מדברי רבותינו, תשובתם של אלו בצידם, כי אדרבה, דווקא 'התגברות הצרות' ו'תכבד העבודה' וגזירת 'מלכות תיהפך למינות' וכל הצרות שנאמרו על עקבות משיחא (סוטה מ"ט:) הם הסימן המוכרח לכך שאכן התחילו ימי הפקידה ותקופת משיח בן יוסף, שהרי הכל מתקיים בימינו בדיוק לפי התכנית מראש, מחד – פקד ה' את עמו בקיבוץ גלויות ושלטון ישראל (שג"כ מתקדם אט אט לכיוון שלטון שומר תומ"צ) והצלחת ישראל בארצו כפי שלא היה מזמן בית המקדש, ואנו רואים בחוש תחילת התגשמות הנבואות הטובות שבישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר, ומאידך – צרות 'עקבות משיחא' שכתובים בסוף מסכת סוטה על ימות משיח בן יוסף, הרי לנו 'יום צרה' ו'אשר אנוח' משעבוד מלכויות – הכל בחדא מחתא. ב"ה וב"ש.