דעת תורה מאת מרן האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בעל השו"ת "דברי יציב"

"דא עקא שאנחנו היראים עוסקים בקטרוג גרידא והם החופשיים שאינם שומרי תורה ומצוה רח"ל עוסקים בפעולות מעשיות ויוצרים עובדות… גם אני הייתי סבור בעבר שזה תפקידנו… הייתי מקלל את המינים בכונה עצומה ומצפה לשמוע שנתקבלה והתקיימה קללתי-  אך לשוא. להיפך, נוכחתי לראות שהם הולכים ומתחזקים, אמרתי איפוא לנפשי: וכי לא מוטב שנתחלף בתפקידים, דהיינו שאני אבנה את ארץ ישראל והם, החילוניים, הם יהיו אלה שיגדפו אותי?! גמרתי אומר: לא עוד! לא אתן ידי לכך, שאנחנו רק נעמוד ונקטרג, והמה בינתיים ישתלטו על א"י ויטמאו אותה חס וחלילה, אנחנו נפעל בכל כוחנו למען בנינה של ארצנו הקדושה! הלא כל אבן בארץ ישראל, כל כולה קדושה וטהרה!" (ביטאון צאנז, גיליון קנ"ה, אדר תשמ"ה עמ' 11; מובא בספר לפיד האש חלק ב' עמ' תפ"ג).

"אני צועד בדרך תלמידי הבעש"ט והגר"א ולמעלה בקודש, בדרכי ראשונים כמלאכים, הרמב"ם והרמב"ן, שעלו לחונן את עפר ארצנו ולקומם הריסותיה, בהם תמכתי יתדותי" (קונטרס 'דעת תורה', מובא בספר לפיד האש חלק ב' עמ' תע"ג).

"לספר הזה ולמחברו [הגאון ר' עקיבה יוסף שלזינגר זצ"ל, בעל הספר "לב העברי", עליו נייחד את הדיבור באחד העלונים הקרובים] היתה השפעה עצומה עלי. דבריהם המה שהביאו אותי להיות מקושר נפשית לארץ ישראל ולשאוף לחיות בה… הלואי והיו שומעים לקולו בשנים הקודמות, כשפירסם את ספרו, כי אז הייתה כל תמונת העולם היהודי שונה לחלוטין… אילמלי (אילו) היו אחינו בני ישראל עושים בשעתו כפי שהציע רבי עקיבא יוסף זצ"ל, ייתכן מאוד אשר מאות אלפי יהודים מחו"ל – ואולי מליונים ממש – היו שורדים מיוון המצולה ונשארים בחיים, ולארצנו הקדושה היו פנים אחרות לגמרי… ברם למגינת הלב, הצליחו השטן וגונדא דיליה (סיעתו) להפריע אותו מהגשמת תוכניותיו" (ספר לפיד האש, חלק ב' עמ' תס"ז). "חייבים לומר וללמד את בני ישראל שלא יתנו עצמם למרמס תחת פורקי העול. לומדי התורה ויראי ה' הם התושבים המקוריים כאן בארץ-ישראל. ואין לנו לפחד לא מהגויים ולא מאלו שמדמים עצמם לגויים. אני חייב לכפול ולומר זאת כדי שתדעו היטב ותפרסמו ברבים, שעלינו לעמוד בקומה זקופה בארץ-ישראל, לא לתת עצמנו להיות מודרכים מאת הפושעים והכופרים כי לנו הארץ […] אנו היהודים המאמינים והחרדים פעלנו יותר מכולם לבנין הארץ" (שפע חיים דרשות תשמ"ג, פרשת וישלח, עמ' ק"ד).

כתיבת תגובה