במאמר א' (גליון 10) נתבאר, שיש ד' שמות לימות משיח בן יוסף.
א. עקבתא דמשיחא – [סוטה מ"ט: "בעקבות משיחא – חוצפא יסגא.."].
ב. אתחלתא דגאולה – [מגילה י"ז: "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא". וכפי שנתבאר שהוא "חזרת גאוותה של מלכות שמים ושל ישראל" ביכולתם של ישראל להשיב מלחמה שערה].
ג. קץ המגולה – [סנהדרין צ"ח. "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח'): 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'"].
ד. פריקת עול שעבוד מלכויות, וקיבוץ גלויות – [ברכות ל"ד: "אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" וביאר הגר"א שמדובר על ימות משיח בן יוסף].
*
עוד נתבאר (במאמר ב' גליון 12) בשם הרמח"ל, שהשם הכולל של גאולת משיח בן יוסף, הוא "פקידה", ושל גאולת משיח בן דוד הוא "זכירה".
ושם ביארנו, איך שהשם "פקידה" מתייחס לבחינה הראשונה שהזכרנו, דהיינו "עקבתא דמשיחא", שבתחילת הגאולה הקב"ה פוקד את ישראל דרך הצרות דעקבתא דמשיחא, המבוארות בסוטה מ"ט:, כדי להכשירם ולעשותם "כלי קיבול" לקבל את החסד השלם בגאולה השלימה.
ועתה נראה בס"ד, איך השם "פקידה" מתייחס לשאר הבחינות של משיח בן יוסף [להלן נביא את השמות של ימות משיח בן יוסף בסדר שונה מהסדר הקודם, לטובת הבנת הענין].
פקידה – קיבוץ גלויות
ונפתח בביאור המקור לכך שהשם "פקידה" מתייחס לענין "קיבוץ גלויות".
הנה, גלות בבל היו בה שני חלקים, בתחילה נבוכדנצר הגלה את יהויקים מלך יהודה (מלכים ב' כ"ד, א'; דניאל א', א'), ואחרי י"ח שנה נבוכדנצר החריב את ירושלים.
ואחרי ע' שנים לגלות יהויקים – שהם נ"ב שנים לחרבות ירושלים, היתה הפקידה דכורש, ואחרי ע' שנים לחרבות ירושלים היתה עיקר הגאולה [סדר עולם רבה פכ"ט; מגילה י"א; ופירש"י חגי א', ב'; דניאל ט', ב'; עזרא א', א'].
וכך אומר הכתוב על הפקידה דכורש (עזרא א', א' – ב'): "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם…".
ופירש"י "… ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל, ובכך נתקיים המקרא שנאמר (ירמיהו כ"ט, י' – י"ד) 'כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם [וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: … וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם'], וזו היא הפקידה – שחזרו ישראל על אדמתם, ובנו יסוד בנין הבית…".
כלומר, שאע"פ שעדיין לא באה עיקר הגאולה, אמנם עצם זה שישראל חזרו על אדמתם – הרי זה נקרא "פקידה". ומזה נלמד גם לענין הגאולה השלישית שבימינו – ש"זו היא הפקידה – שחוזרים ישראל על אדמתם".
*
ביאור הדבר, מדוע השם "פקידה" מתייחס לקיבוץ גלויות?
כתב הרמח"ל (במאמר הגאולה. ציוני העמודים לפי מכון רמח"ל): "ומה היא הפקידה?… בהגיע הצדיק הזה [קוב"ה] שנתחבר עם השכינה.. ולא היה עוד הסתר פנים כבראשונה" (עמ' י"ח).
"נמצאת הפקידה תיקון הקלקול הראשון אשר מן הגלות, והוא הסתר הפנים וסתירות האור, ועל כן ירד הצדיק [קוב"ה] ויתחבר עם המלכות [השכינה]" (עמ' ל"ז).
מדבריו למדנו, שהפקידה הוא זמן שבו הקב"ה פונה ומאיר פניו אל השכינה, כבעל הפוקד את אשתו. וכמו שאמרו ביבמות (ס"ב:): "אמר ריב"ל: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר (איוב ה', כ"ד) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא".
וגם כאן אנו צריכים להקדים ב' הקדמות:
הקדמה א': במקומות רבים בזוה"ק מבואר יסוד מרכזי, המבוסס על הכתוב (קהלת ז', י"ד) "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים", שהעולם העליון והעולם התחתון מקבילים זה לזה, וכל פרט שיש בעולם העליון, יש כנגדו פרט בעולם התחתון, שהוא דוגמא לו, והוא מייצג אותו בעולם הזה. וב"איתערותא דלתתא" כשמפעילים את הדוגמא שלמטה, זה גורם "איתערותא דלעילא", שהדבר שכנגדו בעולם העליון יפעל באותו אופן. וכן לאידך גיסא, כאשר הדבר העליון פועל פעולה מסוימת – זה משפיע שגם הדבר התחתון יפעל אותה פעולה.
הקדמה ב: עם ישראל מייצגים את קוב"ה, וארץ ישראל מייצגת את השכינה, ולכן אמרו בזוה"ק (אמור צ"ג:), שכאשר עם ישראל מתאחדים עם ארץ ישראל, זה מקביל לכך שהקב"ה מתייחד עם שכינתו.
ומעתה מבואר מדוע השם "פקידה" מתייחס לקיבוץ גלויות? משום שבגלות שהקב"ה הסתיר פניו מהשכינה – כנגד זה עם ישראל יצאו מארץ ישראל. ומאידך, בזמן הפקידה שהקב"ה חוזר לפקוד את השכינה – כנגד זה עם ישראל חוזרים לפקוד את ארץ ישראל.
פקידה – קץ המגולה
וכעת נבאר את המקור לכך שהשם "פקידה" מתייחס לענין של "קץ המגולה".
הנה, בכל אותם נ"ב שנים, שמחרבות ירושלים ועד פקידת כורש – נתקיים הכתוב (ירמיהו ט,ט. עם ביאור רד"ק ומצודות) 'עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי [על חורבן ההרים אשר לא צמחו ארים קול בכי ויללה]. וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה, כִּי נִצְּתוּ [נעשו ציה ושממה] מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר, וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה, מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ [כי רוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקומות שימצאו זרע ופירות ופרחי האילנות].
ועל כך אומרת הגמ' (שבת קמה,ב): "רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה [משגלו בימי צדקיה בחרבות ירושלים עד שנפקדו בימי כורש] לא עבר איש ביהודה, שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי וגו' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. בהמ"ה בגימטריא חמשין ותרתין הוו. אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: כולן חזרו, חוץ מקולייס האיספנין [וכולן חזרו – דהא עד בהמ"ה כתיב, ומכלל דמכאן ואילך הדור. רש"י]. ע"כ.
כלומר, שלאחר נ"ב שנה, כאשר התחילה הפקידה – חזרו הבע"ח והצמחים. ומזה אנו למדים שהשם "פקידה" מתייחס לנטיעת האילנות.
*
ביאור הדבר, למה השם "פקידה" מתייחס ל"נטיעת האילנות באר"י"?
נקדים ב' הקדמות:
הקדמה א: כתוב (בראשית ב,ח) וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם.. וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן. ופירשו חז"ל (תיקו"ז, נ"ג, דף פז,ב): "ויטע ה' אלהים גן – דא שכינתא.. ועץ החיים – דא עמודא דאמצעיתא, דאתמר בה החכמה תחיה בעליה". ע"כ.
כלומר, שעץ החיים שהוא הקב"ה [זוה"ק בשלח (ס,ב): וַיִצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ.. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אֵין עֵץ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא] נטוע בגן עדן, שהוא השכינה. דהיינו, שהקב"ה מאיר פניו אל השכינה.
הקדמה ב: "אילן פירות" שבעוה"ז מייצג את עץ החיים [כמבואר בזוהר תניינא לרמח"ל, עמוד נה-נז בהוצאת מכון רמח"ל. בביאור המצוה (דברים כ,יט) 'לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ']. וארץ ישראל מייצגת את השכינה [שהרי "הארץ הנבחרת איהי גופא דשכינתא ממש". (רמ"ד וואלי, בראשית, ח"ב, עמוד תכ"א)].
ועפ"י המבואר לעיל, שהעולם העליון והעולם התחתון פועלים בהקבלה פעולות שוות, ממילא יוצא, שמי שנוטע אילן בארץ ישראל – הוא גורם "איתערותא דלעילא" שהקב"ה יפקוד את השכינה ויאיר פניו אליה, וכן לאידך גיסא כאשר הקב"ה מאיר פניו אל השכינה – הרי זה גורם "איתערותא דלתתא" שיינטעו אילנות בארץ ישראל.
ומעתה מבואר מדוע הפקידה גורמת שיינטעו אילנות בארץ ישראל: שבגלות שהקב"ה הסתיר פניו מהשכינה, ועץ החיים לא היה נטוע כראוי בתוך הגן (כמבואר בזוה"ק בראשית כו,א) – ממילא ג"כ לא הצליחו בנטיעת אילנות בארץ ישראל, וכדכ' (ויקרא כו,לב) 'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ' (ועיי"ש רמ"ד וואלי עמ' שכ"א).
ומאידך, כאשר אנו רואים שחזרו אילני פירות להיות נטועים בהרי ישראל – בידוע שהקב"ה חזר להאיר את פניו אל השכינה, ועץ החיים חזר להיות נטוע כראוי בתוך הגן.
וזהו שנאמר (יחזקאל לו,ח) 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: (ט) כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם'.
כלומר, בתחילה "הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם" – שהקב"ה פוקד את השכינה וגופה ארץ ישראל, ומאיר פניו אליה. ואח"כ כנגד זה ב"איתערותא דלתתא" – "וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם .. עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל" – שגם האילנות חוזרים לפקוד את ארץ ישראל.
פקידה – גאולה משעבוד מלכויות
וכעת נראה המקור לכך שהשם "פקידה" מתייחס לענין של "גאולה משעבוד מלכויות".
מבואר בדברי הרמח"ל, שאחת מפעולות ה"פקידה" (שהיא גאולת משיח בן יוסף וכנ"ל) היא ה"קימה", כלומר שע"י שהקב"ה פוקד את שכינתו ומאיר פניו אליה, היא מקבלת כח לקום מהעפר שהיתה מתפלשת בו. וזה לשונו: ("מאמר הגאולה" עמ' י"ח): "ופעולות נמצאו לפקידה רבות.. והפעולה הא' נתבארה בפסוקים שהבאתי בתחילה, והיא קימת השכינה מן העפר, ועל כן כתיב (מיכה ז,ח) אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי. וכן (ישעיהו נב,ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם". [ולעיל (עמוד י"ג) הביא ג"כ את הכתוב (ישעיהו ס,א) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ].
ובדברי הגר"א דלהלן מבואר, שהפעולה המקבילה לכך שהשכינה קמה מהעפר – היא, שישראל בני השכינה, קמים ונגאלים משעבוד מלכויות.
ונביא את דברי הגר"א: כתוב (שיר השירים ב,י) 'עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ'. ומבאר הגר"א: "והענין הוא שתי גאולות, אחת גאולה משעבוד שהיא היתה בתשרי, וזהו "קומי לך" משעבוד, והשניה הגאולה מהגלות שהיא היתה בניסן, וזהו "ולכי לך". עכ"ל.
כלומר, מבואר במסכת ראש השנה (יא,א): "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו". ועל כך אומר הגר"א, שמה שנגאלו משעבוד – היא הגאולה שנקראת "קומי לך".
ועוד מדגיש הגר"א שהקימה קשורה לגאולת תשרי, וכדברי הגמ' שזה היה בר"ה. והדברים מתאימים עם מה שנתבאר במאמר הקודם (בהערה ב'), שגאולת משיח בן יוסף נקרא "גאולת תשרי", וגאולת משיח בן דוד נקרא "גאולת ניסן".
וא"כ מבואר שגאולת משיח בן יוסף, שנקראת גאולת תשרי, שהיא גאולה משעבוד מלכויות – היא הגאולה שנקראת קימה, שהיא מפעולות הפקידה וכנ"ל בדברי הרמח"ל.
פקידה – מלחמה אתחלתא דגאולה
והענין האחרון שנשאר לנו לבאר, כיצד השם "פקידה" מתייחס לענין "מלחמה אתחלתא דגאולה".
הגמ' אומרת "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא" (מגילה יז:). משום שעצם הענין שישראל יכולים להשיב מלחמה שערה, זוהי תחילתה של פריקת שעבוד מלכויות מעליהם. שהרי מלחמה מבטאת את ההבדל בין בן חורין לעבד. עבד אינו נלחם, ודרכו להיות כנוע לאדוניו, ואילו כאשר עם ישראל נלחם, הרי זה ביטוי לכך שהם אינם עבדי האומות. וממילא המלחמה היא בכלל הגאולה משעבוד מלכויות שנקראת פקידה.