בלוג

ר' עקיבא יוסף שלזינגר

ר' עקיבא יוסף שלזינגר נולד בשנת תקצ"ח עוד בחייו של החתם סופר, אשר היה המוהל והסנדק שלו. כבר בשעת הברית מצאו סימנים לגדלותו של הרך הנולד. בזקנותו היה החת"ס מוסר את הפריעה לחתנו ר' דוד צבי עהרנפלד, והנה בזמן הברית נעלם חתנו מן השטח והוא נאלץ לפרוע בעצמו. בתום הברית הרים החתם סופר את ידו ואמר: 'ראו כי פרעתי בלי שהיתה לי ציפורן. אליהו הנביא סייע בידי, ואין הקב"ה עושה נס בכדי, ובודאי יתקן ילד זה הרבה חרבות בישראל'.

למרות הרווחה בביתו, לא פנקו ההורים את ר' עקיבא יוסף. זקנו ר' יוסף שמואל זצ"ל היה נוהג להעירו בחצות הלילה ולהשכיבו על הרצפה, ובהחזיקו את פאותיו הוא אמר: 'לכל הפחות שיבכה בחצות, ישכב על הארץ בחצות'. ובאמת כל הימים לא עברה עליו חצות לילה בלי שיתאבל על ירושלים ועל גלות השכינה.

בגיל 11 הביאו אביו לפני הגאון בעל ה'כתב סופר' למבחן כדי שיכנס לישיבה. הוא הצליח במבחן כאחד הבחורים הגדולים והתקבל לישיבה. משעה זו למד בישיבת ה'כתב סופר' עד גיל בר מצוה יחד עם הבחורים הגדולים, וגם עם אביו שישב אצל רבו. לאחר שהיה בר מצוה, שלחו אותו הוריו לישיבתו של הגאון בעל 'המחנה חיים' (ר' חיים סופר) מסאלפטר, שהיה באותו זמן רב בימרינג כדי לקיים בו את מה שאמרו חז"ל 'הווה גולה למקום תורה', שם שהה עשרה חודשים ונאלץ לעזוב את המקום בגלל שפרצה שם שריפה. לאחר מכן למד אצל המהר"ם שיק, ובגיל 15 עבר לניקלשבורג, לישיבתו של ר' שלמה קבעץ', בעל שו"ת 'חכמת שלמה', שהיה תלמיד מובהק לר' יחזקאל בנט זצ"ל. ר' שלמה חיבבו מאד והשתעשע בחידושיו, אך הוא נפטר לאחר חצי שנה בגיל 35 שנה בלבד.

תלמידי ר' שלמה קבעץ' התאספו לאחר מותו והחליטו להמשיך את הסדרים בישיבה כדי שהיא לא תתבטל. הם קבעו, שבכל שבת יאמר תלמיד אחר חידושי תורה בסוגיה שכולם יבחרו. היה זה ביום רביעי. לכן החליטו להתחיל את העברת השיעור בשבת הבאה כדי שיהיה זמן להכין את השיעור. אז קם ר' עקיבא יוסף והציע את עצמו כבר לשבת הזו לדרוש בפני התלמידים 'שלא תתבטל הישיבה אפילו שבת אחת'. הבחורים בחרו בסוגיה שידרוש, אחר כך החליפו אותה בסוגיה יותר קשה, אך למרות הכל מסר בבית המדרש שיעור בפלפול עצום, ונאם נאום חוצב להבות אש כנגד הנוהג לדרוש בשפה זרה, בהזכירו את צוואת החת"ס בעניין. הדבר היה לשיחת היום, ובמוצאי שבת קודש רצו טובי הקהל למנותו לרב עליהם במקום רבם שנפטר, אף החליטו להציע לו את בתו של אחד הנכבדים לאשה כדי שיוכל לשבת מיד על כסא הרבנות, והוא בן 16 שנים בלבד. כשהגיע הדבר לאזניו, קם וברח חזרה לפרשבורג מפני הרבנות, וחזר שוב לישיבתו הגדולה של ה'כתב סופר' שלמד בה קודם לכן. ה'כתב סופר' קרבו וחיבבו מאד. הוא גם למד בצוותא והתרועע עם בנו ה'שבט סופר', שהיה בן גילו.

הכתב סופר נתן לו 'סמיכה' בהיותו בן 19 שנים בלבד. לבסוף נשא לאשה את בתו הבכורה של ר' הלל קולומאייר, מאז חתונתו היה ר' עקיבא יוסף יד ימינו של חותנו, וידו לא זזה מתוך ידו. תחילה כיהן ר' הלל ברבנות בעיר סיקס בהונגריה, ור' עקיבא יוסף ניהל שם ישיבה גדולה והרביץ תורה לתלמידים. לאחמ"כ עבר ר' הלל לקולומייא אשר בגליציה, שם התבקש ר' עקיבא יוסף לעזור לו בניהול הישיבה ולשמש ראש אב בית דין. ר' עקיבא יוסף הסכים לעזור לו בניהול הישיבה, אך התנגד לכך שימנוהו למנהל באופן רשמי.

כשבאו נכבדי העיר אונטרדאם בהונגריה להציע לר' עקיבא יוסף את הרבנות בעיר זו, לא הרשה לו חותנו לקבל את הרבנות, כיון שהיה יד ימינו בניהול הישיבה. גם ר' עקיבא יוסף מאס ברבנות כדרכו.

בעקבות התגברות תנועת הרפורמה בהונגריה הגה ר' עקיבא יוסף את הרעיון לייסד חברה בשם מעל"ה. ראשי תיבות מחזירי עטרה ליושנה הקדושה שמטרתה היתה אז לארגן את היהדות האורתודוכסית ולחזקה מפני הנוהים אחרי ההשכלה, מעין תנועת 'אגודת ישראל' של הדור הבא. 'לעשות כינוס לצדיקים ולחבר ישראל זה לזה למען איש את רעהו יעוררו ולאחיו יאמר חזק' ('כולל העברים' פתח דבר, דבר א').

בשנת תרכ"ה הוציא ר' עקביא יוסף את ספרו העיקרי, שעל שמו הוא נקרא: 'הלב העברי', אשר נועד לעמוד בפרץ כנגד ההשכלה והרפורמה. הספר התקבל בברכה רבה בעולם היהודי. ההמונים פשטו עליו כצמאים במדבר אשר מצאו מים חיים, וכטובעים שמצאו עוגן הצלה. הוא הודפס לאלפים מספר פעמים והגיע למרחקים. הוא נפוץ במהירות, ואף לרוסיה הגיע, אף כי חוקי הצנזורה ברוסיה לא התירו להפיצו.

הגר"א שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקא, העיד על עצמו, כי ניצל בעקבות הספר 'הלב העברי'. הוא התכונן בבחרותו להיכנס לאוניברסיטה, וכבר נסע מהישיבה לאחת האוניברסיטאות ברוסיה. בדרך ראה את הספר 'הלב העברי', הציץ בו, לבבו נמשך אחר דבריו הקדושים, ומיד החליט לחזור לישיבה.

למרות כל מאמציו של ר' עקיבא יוסף, המשיך המצב הרוחני בגולה להתדרדר, וכאשר ראה ר' עקיבא יוסף כי גם תכנית 'המעל"ה' שלו אינה יוצאת לפועל, חיפש מקום אליו לא תגיע ידה הארוכה של ההשכלה, והוא יוכל לשמש מסתור והצלה ליהדות הנאמנה. הוא לא מצא מקום מתאים לכך יותר מאשר 'ארץ ישראל'.

ר' עקיבא יוסף החל משתוקק יותר ויותר לעלייה לא"י. על-מנת להכריע סופית בעניין, נסע לחלות את פני הצדיק מצאנז, בעל ה'דברי חיים' זצ"ל, ולשטוח בפניו את ספקותיו.

הרבי מצאנז קרבו מאד, ובשבת קדש בעת הזמירות, כאשר ר' עקיבא יוסף ישב קרוב אליו והגיעו לפיסקה: 'כל שומר שבת כדת מחללו…', צוה הרבי להפסיק והחל לשורר לבדו. הוא שם אז את ידו על ראשו של ר' עקיבא יוסף, דפק על מצחו ואמר: 'הן הכשר חיבת קודש גורלו'. ר' עקיבא יוסף נשאר המום. שנים רבות לאחמ"כ סיפר לבני ביתו שהוא עדיין מרגיש את הנקישות על מצחו.

'חיבת קודש גורלו', התנגנו בראשו מילות אלו, ואז גמר בליבו לעלות לא"י. הוא ראה בכך אות ברור מן השמים. רוח ה' החלה אז לפעום בו: 'עלה לארץ ישראל', והוא שמע את הקול הזה בחלום ובהקיץ. אולם עדיין לא העז לספר זאת לחותנו ר' הלל זצ"ל. והנה הגיע ליל הסדר, כל המשפחה הסבה לשולחן הסדר יחד עם הסבא ר' הלל זצ"ל. לפתע פנה ר' הלל בשאלה לבניו: 'מי מכם מוכן לנסוע לארץ ישראל'. מיד נענו ר' עקיבא יוסף וזוגתו מרת ליבע, בתו של ר' הלל – 'אנחנו מוכנים'. ר' הלל היה מרוצה מאד והסכים להושיט להם את עזרתו. הוא נתן בידיהם מכתב המלצה, וכך עשו גם ר' מנחם א"ש ור' צבי מליסקא. במכתבי ההמלצה בקשו הרבנים הנ"ל מכולם לתת להם 'מעמדות' בשבתם בארץ ישראל.

ר' עקיבא יוסף הכין את הכל, ובדרכו נסע להיפרד מבעל ה'ייטב לב' שישב בסיגעט. בעל ה'ייטב לב' מסאטמר כבדו מאד, אך החל להניעו מהנסיעה באומרו:

'מה עושה לנו, יאמין לי כי אני אוכל לומר תירוץ על קושיית תוס' ולומר אגדה. אך אם בא דבר הנוגע לשער בת רבים אין לנו יד ופה כמוהו. מה עושה לנו, מה חסר לו, אם רוצה רבנות אני אתן לו כרצונו…' והזכיר שלושה או ארבעה מקומות שיבחר. כאשר שמע שר' עקיבא יוסף אינו מתכונן לשמוע בקולו, נתן פקודה כי מי שמסייע לו לנסוע לארץ ישראל כאילו מחזיק לעובר עבירה. ר' עקיבא יוסף נאלץ אז לברוח משם דרך שבע הקהילות 'לרכב בהרים על סוסים' כלשונו, כדי לעבור את הגבול. אך כשהגיע סוף סוף לק"ק בעטלאן לאחר הדרשה שכיבדו אותו בה בשבת קודש, הגיעו אליו ראשי הקהילה עם כתב רבנות וביקשו לקבלו לרב בקהילה זו.

ר' עקיבא יוסף ענה להם אז: 'כבר כתבתי תנאים עם כלה אחרת, היא ארץ ישראל, לא אוכל לביישה". אך האנשים לא נחו ולא שקטו, וכשהגיע לקלויזנבורג, שלחו התושבים מברק לר' הלל חמיו, והוא הורה לו לשוב מיד לקולמיי.

באין ברירה חזר ר' עקיבא יוסף לקולמיי ואמר לחמיו דברים מעין אלו: 'בסדר גמור, אומר לבעל החלום שלי שיניח לי ויפנה לכבודו'. מאז כפעם בפעם בא אליו חמיו בבוקר וצעק 'סע לארץ ישראל, אין לי מנוחה בלילה'. אך אז כבר היה מאוחר החורף היה בעיצומו ואי אפשר היה לצאת. כך נמשך הדבר עד אחר הפסח, אז שוב הגיש לו חמיו את מלוא העזרה, ור' עקיבא יוסף הכין את עצמו ובני ביתו לנסיעה [יש לציין, שכאשר כבר ישב ר' עקיבא יוסף בארץ נתן לו בעל ה'ייטב לב' זצ"ל מכתב הסכמה ועידוד לקנות נחלאות ולהקים מושבות בארץ הקודש על טהרת הקודש, המכתב מצוי בידי בני המשפחה].

בראשית שנת תר"ל, כשהוא בן 32 שנה בלבד, החל ר' עקיבא יוסף בהכנות לנסיעה. מרוב כיסופיו לא"י לא חשב כיצד יפרנס את ביתו, אלא קם ועלה. כבר בערב ש"ק פרשת נחמו באותה שנה דרכו רגליו בשערי ירושלים עיר הקודש, ובדירה קטנה ששכר מערבים בקרבת הר הבית צמוד לכותל המערבי השתכן הגאון. הוא יסד לו שם בית מדרש קטן שפתחו מול הר הבית, בו התבודד רוב הימים, מקונן על חורבן המקדש והגלות, עורך תיקון חצות כל לילה ובערבי שבתות תקע בשופר מול מקום המקדש כדי לעורר רחמי שמים ולקרב את הגאולה.