חנוכה נר ב' אני יושב מול הנרות ומהרהר בדבריו הידועים של ר' אלחנן, ולפיהם ההבדל בין חנוכה, בו יצאו למלחמה, לבין פורים, בו גזרו צום ותפילה, הינו שגזירה רוחנית נסיון היא, ומוטל עלינו לעמוד בו ולהלחם, בעוד שגזירה גשמית מאת ה' היא, ואין לנו אלא לזעוק לאבינו שבשמים שיחוס וירחם עלינו. אני חושב שבעצם, התירוץ פשוט בהרבה, שגזירת המן היתה לעוד שנה, ואין טעם לפתוח עכשיו במלחמה ודיה לצרה בשעתה, אמנם ודאי שיש להתפלל מיד, ובאמת בבא עת הגזירה – אף אחר שבטלה – יצאו להלחם ויהרגו בשונאיהם כרצונם, בעוד שבחנוכה הגזירה היתה מיידית, ואז אין אפשרות להסתפק בתפילות וחייבים לצאת ולהלחם. אם אני אשאל את ישראל, בודאי הוא יאמר שגזירת המן היתה בחו"ל, וע"כ אין לנו אלא לבקש רחמים, וגזירת חנוכה היתה בארץ ישראל, ובה אנחנו עומדים כבני ברית וצריכים גם אנחנו לפעול עם ה'. אולי ראוי לי ללכת להציע את הדברים לפני המשגיח, לשמוע ממנו כת"ח מבין בעל מחשבה ישרה מה דעתו בכל הנושאים הללו. מסתמא הוא כעת בחדרו. קצת לא נעים לגשת אליו אחרי שבחצי שנה האחרונה לא נכנסתי לועדים, אבל לא הביישן למד. אני מקוה שהוא לא יזכור.
-שלום יהודה.
-שלום. רציתי לשאול את המשגיח בקשר לר' אלחנן …
-אתה חושב טוב, והאמת שכל התשובות נכונות. כלומר, מצד סיבת החשמונאים לצאת למלחמה ודאי שצדקו דבריך שלא היתה להם ברירה, אולם דבריו של ר' אלחנן מכוונים לענין עמוק יותר – מפני מה סיבב ה' שבחנוכה לא תהיה ברירה ויצאו להלחם מיד, ובפורים יהיה זמן רב לתפילה ותחנונים, ועל זה ענה שרוחניות תובע ה' מאיתנו, בעוד שבגשמיות רצונו שנישא עינינו אליו. אולם האפשרות השלישית שהעלית היא ענין עדין, אשר בזמננו, אחר שקמה מדינת ישראל, צריך זהירות מיוחדת שלא להתבלבל בו. אומר לך את מה שקבלתי ממו"ר זיע"א – קיים, לפחות ברובד מסוים, דמיון גדול מאד בין זמננו לגלות יוון. כידוע, היונים שגזרו גזירות על ישראל לא באו מעצמם, אלא מתוכנו יצאו המתיוונים והם הלכו לשליטים היונים לבקש מהם לגזור גזירות עד שלא יזכר שם ישראל עוד. גם בזמננו, השולטים כאן הם מתיוונים, הרוצים לתת לאומה הישראלית צביון מערבי וחילוני ככל האומות, ואילו היו כופים אותנו בכח, ודאי שהיה מוטל עלינו חיוב לצאת נגדם למלחמה ככהנים הקדושים, והיינו מנצחים בה. אלא שלעת עתה הם אינם כופים ואין מקום להלחם. אולם עדיין, צריכים אנחנו להלחם בדעות, בתרבות, ולהתרחק מהם ככל שנוכל. אמנם, המון העם שנגררים אחר השליטים – היחס אליהם הוא כאל טועים, וצריך להרבות תפילה שישובו, ועיקר כוונתי בברכת השיבנו אבינו לתורתך היא עליהם. אמנם, חילוק יש בין תקופתנו לגלות יוון, שגלות יון היתה המשך לגלות פרס ולגלות בבל, ובאה אחריה גלות אדום, בעוד שבמצב שלנו אנחנו עומדים אחר גלות אדום לפני הגאולה השלמה. על כן יותר מוטל עלינו להקים כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש, להעמיד תחליף לממשלת הזדון, לפעול למען צורת חיים יהודית של דבקות בה', אהבתו ויראתו אצל היחיד כמו לכלל האומה, להגדיל תורה ולהאדירה.
-איזה שם המשגיח נותן לתקופה שלנו, לקיבוץ גלויות שכבר התחיל?
-אני אענה לך במליצה – נהגו ישראל מדורי דורות שלא להעניק שם לתינוק שנולד עד הברית. אנחנו לא נותנים לישראל שם כל זמן שהוא עדיין ערל, וכשהאומה השוכנת בארץ ה' תמול את ערלת לבבה, נוכל לתת למצב שם. אולם עליך לדעת, שבבית שני היתה אפשרות שעלית זרובבל ועזרא תהיה אתחלתא דגאולה, אבל בעוונות לא זכינו לזה. לדעת ריש לקיש, עיקר החטא היה שלא עלו כל בני בבל, וחטא זה יש גם בזמנינו, עם חטאים אחרים. אפשר שאם כל בני חו"ל היראים היו עולים, המצב היה שונה לחלוטין, אבל אין מי שיארגן עליה מסודרת. גדולי ישראל עסוקים בבעיות העומדות על הפרק ולמנוע ירידה ברוחניות ואינם פנויים לחשוב על עליה לארץ, ואחרים – אין להם כח ויכולת. על כל פנים, אנחנו יודעים מה שלפנינו – יש כאן קיבוץ גלויות שכמוהו לא היה מחורבן הבית, ולא נדע מחשבות ה'. אולי ה' יחכה עד אשר נרבה ונחלנו את הארץ כשיהיה רוב של יראים, אולי יעמוד מלך קשה כהמן ויחזרו כל ישראל בתשובה, או שאט אט יחזרו גם ללא מלך קשה, אפשר גם שנזכה לאחישנה. העיקר הוא שכעת אנחנו בארצו ונחלתו, בהארת פניו ית', ומחויב מאיתנו לחיות לפניו כעמו, כבניו האהובים הרצויים לו. זה ברור לכל גדולי ישראל שבדורנו, ששוב לא נגלה, מלבד חצי העיר שיצא בגולה במלחמת גוג ומגוג (זכרי'). אמנם מי יידע מתי תבוא הגאולה השלמה, ואנחנו חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד תורת אלקינו, וה' הטוב בעיניו יעשה.
-אם אנחנו נשלוט כאן, מה נעשה בנושא הצבא? האם המשגיח מסכים למה שאומרים שאם כולם ישבו וילמדו יהיה שלום ולא יהיה צורך בצבא? ולמען האמת, זה לא רק צבא – צריך אנשי מקצוע בכל התחומים, וכן פועלים, וכולם צריכים לבוא מתוך שומרי התורה, ועל זה אין תשובה שיהיה שלום.
-לגבי הצבא, ודאי שהדברים נכונים, והם פסוקים מפורשים – "אם בחקתי תלכו… ונתתי שלום בארץ". אבל צריך לזכור, שאף בזמן כל מלכי ישראל הכשרים כשאול דוד יהושפט וכו' היו מלחמות, והיה להם צבא. קשה להאמין שהגענו כבר לדרגה יותר גבוהה מהם, כך שמסתבר שנצטרך להלחם, וכשנבוא לשלב הזה, יראו חכמי הדור לגייס בצורה הנכונה את מי שנכון ובגיל הנכון. כל זמן שהצבא בידי פושעי ישראל, שהשלטון בידם, אין לנו יכולת לעמוד תחתם, ובענין טענתם אלינו צריך לענות להם, שבשעה שכל זכותם על הארץ היא מכח התורה, שהרי עיקר שם ישראל הוא, הרי שעזות מצח היא מצדם לבוא בטענות על אלו שמייצגים את התורה ולקרוא לנו משתמטים. ואמנם, מפורש בדברי הנביאים, והרמח"ל האריך בזה מאד, שה' כרת ברית עם כלל האומה והוא יגאל אותנו למען שמו, אף לו יצויר, חלילה, שכולם פורקי עול, ועל זה ודאי נאמר "ייתי ולא איחמיניה", אבל כל עוד אנחנו שומרי הברית, והחילונים זוכים בה רק מכח הבטחת ה' ולא מכח מעשיהם, אכן ראוי לראות את עצמנו כעיקר ואותם כטפל.
-שמעתי טענה, שכשיבוא הזמן נעשה צבא של שכירי חרב נכריים…
-חלילה, הרי נאמר "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך", מחנה צבא ה' הוא ענין קדוש שלא שייך שנמסור אותו לנכרים, ואם נמסור אותו לנכרים הרי שלא ישכון בו ה' להצילנו, וידועים דברי החתם סופר (חי' סוכה ל"ו.) שבארץ ישראל האומר לא אזרע ואקצור מפני שחפצי ללמוד תורה דומה לאומר לא אניח תפילין מפני שרצוני ללמוד, רק שאם אנחנו לא יוצאים לעבוד מפני שהיא מצוה שאפשר לקיימה ע"י אחרים, הרי שבזמן שלא יהיו אחרים ודאי נצא בשמחה לקיים מצות ה', והוא יעזרנו שמצוותיו לא יפריעו לעסק התורה, ונעבוד מעט ויבוא שפע גדול ותורתנו תשתמר ותתברך כתורת חסידים הראשונים. והחתם סופר שייך הן ביחס לצבא והן ביחס לעבודה, אך ודאי שדוקא אם מקיימים לפניו ית' מצות ישוב א"י וכיו"ב, לא אם יוצאים לעבוד, אלא אם נכנסים לעבוד לפניו ודבקים בו, וגם אז יהיו אלו אשר נשאם לבם להיות כשבט לוי שאין להם חלק ונחלה, ויזכו להיות קרובים אליו יותר משאר עם הקודש. אבל כל אלו הם ענינים שגדולי הדור בעוד עשרים שנה יצטרכו לדון בהם, עם עוד נושאים רבים – איך מעמידים צורה של מדינה יהודית. אבל כעת וודאי שבגיל שלך מוטל עליך לשבת וללמוד
-ומה המשמעות של הזמן הזה בחיים שלי כבחור ישיבה או כאברך בעוד כמה שנים? הרי לא יתכן שדבר משמעותי כל כך אין לו נפק"מ בצורת החיים בעבודת ה'!
-צריך להאריך בזה, אבל בקצרה יש חילוק עצום בין עבודה לפניו ית' כשמאיר פניו אלינו לבין שעה שמסתיר פניו. כיון שעוררת אותי לדבר יסודי זה, אדבר בל"נ על הענינים הללו בועדים הקרובים. אשמח אם תתחיל להכנס, בחור חשוב כמוך, יהודה, יש לו לחשוב גם על ההשפעה שהוא משפיע על אחרים כשרואים אותו נכנס לועד!
-אשתדל בזה בלי נדר.
לא יכולתי שלא ללכת לספר את מה ששמעתי מהמשגיח לישראל. ודאי הוא ישמח לשמוע שיש לו תנא דמסייע, מובן מאליו שיהיה לו מה להוסיף.
-שמע, יהודה. בא נמשיך עוד קצת הלאה עם מה שהמשגיח הגדיר את החילונים כנטפלים למרות כל הסבלנות שלנו לסבול אותם על גבינו כנטפלים, וגם אם נתיחס אליהם כתינוקות שנשבו – הרי אין מקום שתינוקות נטפלים ישמשו כמנהיגי העם. ואם כרגע הם שולטים על ההנהגה, הרי שהאומה הישראלית אין לה הנהגה – "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". מוכרח המציאות שנעמיד מתוכנו הנהגה, אמנם צריך לזכור שהשולטים כאן כרגע אינם שולטים בכח, אלא הם נבחרו לזה ע"י רוב הנטפלים. לכן הדבר הראשון שמוטל עלינו הינו להעמיד הנהגה גשמית לעצמנו, אשר תתפקד כמעין ממשלה גולה, שתאגד ותנהיג אותנו בכל הענינים הגשמיים הארציים, ובין תפקידי הממשלה יהיה גם להקים ועדה שתהיה אחראית לקרובם של כל המון העם לתורת ה' בצורה של עם ה'. כמו-כן יצטרכו להקים ועדה שתהיה ממונה על העלאת יהודי הגולה הנאמנים להלכה לארץ הקודש. אילו היינו חיים כך, לא היתה להם אפשרות לפצות פה על גיוס בני ישיבות, אלא שאיננו חווים את עצמינו כעיקר ואותם כטפל, כי אם רח"ל להיפך, כלומר מצד הארציות, שהם הדואגים לפרנסה, לרפואה, לבטחון, לדיור ולכל עניני החיים. כל אחד מאיתנו צריך להחדיר בחייו את הרצון המעשי להעמיד עם לה', לא עוד יחידים רבים. אנחנו צריכים להרגיש כמדינה בדרך. מלבד שזה יעזור לנו מאד בחיים העכשיויים, גם בגשמיות, ויתן לנו חיים של אומה עצמאית המנותקת מהנהגת פושעי ישראל – הרי שזה יקדם את הקמתה של מדינת ה', של מלכות ה' עלינו, שזה עיקר חיינו, ואין הדבר תלוי אלא בנו.
-אתה מתכוון בי ובך?
-גם, ואם נתחיל במה שביכולתנו, ה' אלקי ישראל יגמור בעדנו.
הערת הכותב – לרבים ששאלו על המאמר הקודם, עי' רש"ר הירש על הפסוק בס"פ בראשית "ויתעצב אל לבו".