שלום וברכה,
כבוד אגודת 'קדושת ציון' הנכבדה, שפועלת להחדיר בלבבות של עם ישראל את המצוה החשובה של ישוב ארץ ישראל ואת אהבת ארץ ישראל, והם הם המקרבים את הגאולה, כמבואר במדרשים, שעל-ידי דרישת ציון נזכה לגאולה. אשריכם ואשרי חלקכם, רציתי שיהיה חלקי עמכם, לזכות ג"כ להשתדל ולקרב את הגאולה, וכשנזכה לגאולה במהרה, גם אנכי הקטן אהיה בקבוצת פעילי וחברי 'קדושת ציון', שבודאי יהיה להם חלק בראש המקרבים את הגאולה.
ע"כ אני מצרף מאמר שכתבתי כעת מתוך התבוננות במנהג שהונהג בשנים האחרונות, מנהג 'סיבוב שערים'. שמעתי על מנהג זה דרך האגודה בגליון הנפלא, וכן בפרסום של המנין בשער הכותנה, שאנכי הקטן התפללתי שם כמה פעמים, והיו לי הרגשות נפלאות בתפילה שם. וכיון שאני מנסה לחקור כל דבר ולעמוד על טעמי וסיבות המנהג לפני שאני מצטרף להיות חלק ממקיימי המנהג, התבוננתי בנושא מעט, והנני מצרף לכם כאן את מה שעלה בידי בסייעתא דשמיא.
שלום,
אוהב ארץ ישראל וירושלים, ומצפה לגאולה השלימה בקרוב. אמן.
סיבוב שערים
האם יש ענין בזמן הזה – שבעוונותינו בית המקדש חרב – להקיף את ירושלים ולספור מגדליה
כתוב בתהילים מח יג [אומרים פרק זה בכל שבוע, בשיר של יום שני] "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ". והכוונה בזה בפשטות, שיסתובבו סביב ירושלים, יראו את יופיה ויספרו את המגדלים שבנו שם. ועיין במפרשי פסוק זה, שכל אחד באר על-פי דרכו מתי ילכו לספור – יש מפרשים שיהיה זה בעת בנין המקדש, והאבן עזרא מביא שתי דעות – אם בימי דוד או לימות המשיח. כך או אחרת, הכל מסכימים, כי קיים זמן כלשהו, שביחס אליו מצוה הנביא עלינו [או על אומות העולם לפי חלק מהפירושים שם, אבל לרוב המפרשים הכוונה לישראל] להסתובב סביב ירושלים ולספור את המגדלים, לראות את יופיה וגודלה של ירושלים, ואת שאר מעלותיה.
ולכאורה נשאלת השאלה, שבזמן הזה – שירושלים חרבה, ורובה מיושבת על-ידי רודפי נפשינו הישמעאלים ימש"ו – מה לנו להסתובב סביב ירושלים ולספור מגדלים?
ואולי יש בזה ענין להתאבל על ירושלים, להזכר מה היינו רואים בזמן שהבית היה בנוי ומה אנו רואים עכשיו, אבל אם כן הוא, היה זה מתאים רק לתשעה באב ולזמני אבלות, אבל לא בחול המועד ובזמני שמחה כנהוג.
חידוש שמצאתי בדברי רבנו בחיי
אמנם מצאתי בדברי רבנו בחיי, שכתב על פסוק זה, כי הכוונה לזמן הזה, וכך כתב (רבינו בחיי בסוף פרשת ויקהל – שמות לח ט), וז"ל: "ודע, כי הספור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן, אף על פי שאין בהמ"ק קיים מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה, ותורה היא וללמוד אנו צריכין, וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות: כי כל המתעסק בלמוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו, הוא שאמרו: (מנחות קי.) כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת, וכן כלם. הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח, וה"ה בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם, והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה: (תהלים מח יג-יד) 'סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון', ובזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר: (שם טו) 'כי זה א-להים א-להינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות'".
כתוב כאן באור חדש ב'סובו ציון', שהכוונה – כדי שנחיה את המקדש ונדבר מעניני המקדש. ועוד כתוב כאן דבר נורא – "בזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו". רבנו בחיי מייחס חשיבות עצומה לנושא של 'הסבוב וההקף בנגלה' [גם בנסתר, כמובן למי שלא גר בארץ ישראל, או לדברים אחרים שאי אפשר לקיים, כמו הקרבת קרבנות, אמנם מוזכרת כאן בהדיא גם הנקודה של 'הסבוב וההקף בנגלה']. וזה דבר נורא.
דרישת ציון
הנביא ירמיה אומר – "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ".
חז"ל מלמדים אותנו בסוכה מא. – "מנא לן דעבדינן זכר למקדש? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה, דרש אין לה – מכלל דבעיא דרישה". מדברי הגמרא משתמע, כי הטעם לעיכוב הגאולה הוא משום ש"ציון דורש אין לה", וכפי שיש מפרשים על אותה גמרא בסוכה את מילות הפסוק 'ממכותיך ארפאך' – ולא לפני שתקבלו את המכה, כי הטעם הוא שציון דורש אין לה.
רוב מפרשי המקרא אינם מפרשים פרוש שיעלה בקנה אחד עם דברי הגמרא. יוצא מן הכלל הזה הוא הרד"ק, שמפרש "קראו לך – אומות העולם ואמרו כי ציון היא עיר שאין לה דורש להשיבה לישראל". כלומר, אני ארפא אתכם רק אחר שתקבלו מכות [כנ"ל], בגלל שקראו לך הגויים, שאתם לא דורשים את ציון. פרוש זה אכן מתאים לדברי הגמרא.
אם כן מוכח מהפסוק, ע"פ ביאור הגמרא, שצריך לדרוש את ציון, שהגויים לא יוכלו לומר שאנחנו לא דורשים את ציון, שהגויים יראו שאנחנו אוהבי ציון ורוצים את ציון.
הנה, הדרך הפשוטה והסלולה לדרישת ציון – לקיים 'מכלל דבעיא דרישה' – היא כמובן כמו שציוו חז"ל, בנטילת לולב כל שבעה ימים וכדומה. אולם יש לזכור, כי זהו רק מה שחייבו חז"ל, אך ברור שבצורת הקיום השלמה של 'בעיא דרישה' – כמה שיותר עדיף, וכל המרבה הרי זה משובח.
והנה, מצאנו ש'סיבוב' הוא ביטוי של דרישה, ומצאנו כן במקומות רבים, ונביא דוגמא מפסוק. כתוב בשיר השירים ג ב – "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו". וכותב שם התרגום – "אמרין בני ישראל אלין לאלין נקום וניזל ונסחר למשכן זמנא דפרסיה משה מברא למשריתא ונתבע אלפן מן קדם ה' ושכינת קודשא דאסתלקת מננא וחזרו בקרוין ובפלטיא ובפתון ולא אשכחא". תוכן התרגום הוא, שבני ישראל רוצים את השכינה, ועל כן הם אומרים, שיסובבו סביב המשכן שבנה משה [וכמובן, בזמן הזה הדבר מתיחס למקדש, אשר עליו אמר ה' שלא יעזוב שכינתו משם], ויחפשו את השכינה שנסתלקה מהם וכו'. אבל רואים גם, שהתרגום פרש את הפסוק כפשוטו, שהחיפוש שמחפשים ישראל את השכינה שעזבה אותם הוא על-ידי הסיבוב סביב המקדש.
ולכל המפרשים שם, הכוונה לחיפוש ובדיקה, ואמנם כל אחד מפרש את הנמשל אחרת, אבל הכל מסכימים, כי במשל – הנושא הוא חיפוש ודרישה.
ודבר זה מובן מאוד בשכל, שכל אדם שרוצה משהו מאוד מאוד – מסתובב ומנסה מכל הצדדים. מי שאוהב משהו, מסתכל על זה מכל הצדדים, ומנסה – אולי מכאן תבוא הישועה, אולי מכאן. וברור, שתכלית ה'סיבוב' הוא ה'דרישה', ולכן אף בלא פרושו של רבנו בחיי הנ"ל, ניתן היה להבין את גודל התועלת שבסיבוב שנוהגים אוהבי ציון.