בלוג

בעזר ה'

ר"ח כסלו תשע"ז

הגיע הזמן שאפסיק לדבר ולפטפט ואתחיל לעשות. אלא שמהי עשיה אצל בחור ישיבה? לשבת וללמוד. אדבר עם ישראל לקבוע אתו חברותא בענינים אלו, ותלמוד גדול, שמביא לידי מעשה.

– ישראל, רציתי לבקש ממך אם תרצה ללמוד משהו.

– מה זה משהו? מקרא? משנה? תלמוד? הלכות? אגדות?

– אולי נתחיל במקרא.

– במה? בתורה, בנביאים או בכתובים?

– תורה אני מכיר. נתחיל בנביאים.

– לשמוע קריאת התורה זה לא נקרא להכיר, זה כמו שאחד שלומד דף היומי גמרא רש"י יאמר שהוא מכיר את התלמוד. אבל איך שאתה רוצה. נתחיל מיהושע?

-כן. מתי נלמד?

-ביחד נלמד בשבת אחרי שחרית, אבל זה לא פוטר אותך מלקבוע זמן קצר בכל יום לקרוא מקרא בבקיאות.

–  יישר כח! אגב, מישהו עורר אותי, מנין לנו הביטחון שקיבוץ הגלויות שזכינו לו לא עתיד לחזור ולהתפזר? מנין לך שזו היא תחילת הגאולה האחרונה? והרי כל האומר הקב"ה ותרן וכו', והתורה מזהירה ולא תקיא וגו'.

– כללת כאן כמנהגך מספר נושאים. בא ננסה יחד להתבונן בהם, ונתחיל מן הקל, שהוא שכר ועונש, ובפרט בא"י ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה עוד לפני הישוב עצמו. צריך לשים לב – ה' לא הביא אותנו לכאן כצדיקים גמורים ואחר כך נושנו בארץ וחטאנו, אלא כבר מתחילת בואנו הנה בצורה משמעותית כאלפים ורבבות באנו – כלומר באו אחינו הטועים – ככמעט מנותקים, והמצב בו אנו כעת אינו מחודש, אלא מתחילתו כך הוא. ואם בכזה מצב הביאנו ה', אין סיבה לחשוב שיגרשנו כעת.

– אני מקוה שאינך בא לומר שהקב"ה אינו נוהג עכשיו בהנהגת שכר ועונש!

– חלילה, אך ודאי שהוא מאריך אף, ומובטחנו שעתידים ישראל לחזור בתשובה, ועוד – שהרי נתנבאו הנביאים יחזקאל וזכריה, שאחר שתתקבצנה הגלויות תהא מלחמת גוג ומגוג, ולא לחנם נגזר על ישראל דבר זה.

– לא ידעתי שישראל יסבלו מהמלחמה.

– רק מה חשבת? ועכ"פ מפורש הוא בזכריה "ונלכדה העיר ונשסו הבתים… ויצא חצי העם בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר ויצא ה' ונלחם בגוים…" (זכריה י"ד, ב' – ג').  

– אז באמת כתוב "ויצא חצי העם בגולה".

– נכון, אבל המהלך לא יכול לחזור אחורה, ויתר העם לא יכרת מן העיר. מה שה' התחיל לא יתכן שישוב ריקם, ועל זה אמר הנביא "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו" (ישעיהו נ"ה, י' – י"א).

– ומה תאמר על גאולת בית שני, שודאי אילו היינו ראויים היתה היא גאולה אחרונה, ולכאורה יצא דבר מפי ה' ולא נשלם.

– כבר אמר ישעיה בשם ה' – "בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב" (ישעיה מ"ה, כ"ג), אלא שבאו בגאולת בית שני לידי שלמות של בית המקדש ומלכות ישראל, וכן נסדרה אז המשנה, ועל כל פנים עיקר ויסוד המשניות נסדרו בתקופת הבית, וזה יסוד כל תושבע"פ, ותועלת בית שני קיימת עד לתקופתנו, ולולי תקופה זו שהיו ישראל על אדמתם לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ועל כן ודאי בבית שני הצליח אשר שלחו ה', אלא ששוב חטאו וגלו.

– כלומר לדבריך לא תיתכן גלות לפני שיבנה בית המקדש, ותהיה תועלת ומטרה ברורה בעם ישראל ובתורתו מכך שהחזירנו אלקינו לארצנו, אבל אחרי זה אפשר שנגלה, רח"ל?

– לא מסתבר. מסורת היא ביד ישראל, שלא יחרב הבית השלישי, וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד', כ"ב) שהוא מגלות אדום והלאה (רש"י שם). וגם מסברה יש לחלק בין גאולת בית שני שהיתה שבעים שנה אחר החרבן, או יותר נכון חמישים ושתים שנה, לבין גאולה זו שבאה אחר כאלפיים שנה מחרבן הבית, בפרט שכל המתבונן יראה שלא התחילה במאה השנים האחרונות, אלא כבר מזמן הענקת שוויון הזכויות ליהודים בארצות גלותם לפני כמאתיים שנה, שמלבד עצם ההצלה בזה שיצאו מעט מעוצם קושי הרדיפות (אמנם לא לגמרי, שהרי אין צריך להזכיר את חרבן יהדות אירופה הי"ד ואת השבי ביד מלכות הרשע הקומוניסטית והפוגרומים שקדמו וכו'), הרי שבלי הענקת שוויון הזכויות שגרם לאומות העולם להתיחס לישראל כאל בני-אדם, לא היתה אפשרות שיסכימו לתת לנו את ארץ ישראל. ואפשר גם להתבונן על פריחת הלאומיות שהתחוללה באירופה, אשר גרמה אף לנדחי ישראל לחפוץ בלאומיות ולהקים את הציונות. ויחד עם הכאב והצער על הצורה בה הם באו לדברים אלו ועם כל המרירות על כך שפושעי ישראל הם שהעמידו כאן את המדינה וכתוצאה מכך רחוקה היא מדרך ה', הרי אי אפשר להתעלם מלראות כיצד הוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם, ומיד אחר שקמה כאן המדינה (אשר בלעדיה לא היה סיכוי לקיבוץ גלויות בממדים כאלו), פסקה רוח הלאומיות מן האירופים, שכבר אין צורך בה לישראל. ועוד אפשר להתבונן על כל השנים שקדמו, שבתהליך ארוך הביאו לידי נתינת שוויון זכויות וכו' – הרי שאי אפשר לומר שמהלך של אלפיים שנות גלות יסתיים בפחות מאלפיים שנות גאולה, ובבית שני היה מהלך שבעים שנות גלות שהביא לכארבע מאות שנות גאולה. אפשר עוד הרבה מאד להאריך בזה…. אמנם מלבד כל זאת, תסביר לי דבר אחד – נניח שרח"ל היית צודק והיתה אפשרית גלות נוספת, נניח שלא היו לנו נביאים שהיו רומזים לנו שבתחילת הגאולה יהיה קיבוץ הגלויות בעיקר מרחוקים, הרי זה ודאי שכעת אנחנו במצב שיכול להפוך לגאולה, שיהא קיבוץ גלויות זה קיבוץ אחרון ויהא השלטון ששולטים ישראל על עצמם שלטון של תורה – אם ע"י שיחזרו אחינו הטועים בתשובה, ואם ע"י ריבוי הדבקים בה', ואין הדבר תלוי אלא בנו. איך אפשר להתעלם? אדרבה, אם זה לא מובטח הרי הצורך לפעול למען זה גדול בהרבה, ויש לנו מחויבות אין סופית המוטלת על כתפינו.

– אולי זה תלוי בטיפוסים, אבל אני מרגיש שאם אני מובטח שאצליח, כלומר שמובטח שזו תהא גאולה אחרונה, אני גם יותר עושה ופועל. אך לא הבנתי מה שאמרת שהנביאים רומזים שתתחיל הגאולה ברחוקים

– ישעיהו אומר "והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים…" (מ"ט, י"ב), כלומר קיבוץ גלויות, ומיד אח"כ "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני" (שם י"ד), כלומר ציון, שזה ביהמ"ק וירושלים, אומרת "עזבני ה'", שמלבד שבפשוטו אפשר לומר שהוא מחמת שאף אחר הקיבוץ לא היתה ירושלים ביד ישראל עד תשכ"ז, ואף עד עתה לא נבנה ביהמ"ק, נראה יותר שעיקר הכונה לומר, שציון היא נשמת כנסת ישראל, שלא רואה ענין בקיבוץ גלויות ושלטון ישראל כל זמן שאין השראת השכינה, אין ביהמ"ק, אין נבואה, אין שלטון התורה וכו'. ובעצם אפשר לומר שהציבור שלנו הוא ציון, שאומר "אין כאן גאולה ואפילו לא אתחלתא" וכו' וכו', וה' עונה לציון "שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה" (שם י"ח), כלומר הנה זה שכולם נקבצו באו לך כבר קרה, רק תרימי את העיניים ותראי! ומה שאת טוענת שהם רחוקים ואינם שייכים לענין הגאולה – חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה, כלומר שיחזרו בתשובה ויהיו לך לתכשיט ועדי.

– אני נזכר עכשיו שהראית לי בעבר ביחזקאל בחזון העצמות היבשות שקודם תהא שלמות הגוף, ואח"כ תבוא הנשמה לשכון בו. – אמת! אתה רואה – בלי ללמוד נביאים אי אפשר להבין את התקופה, טוב שאנחנו מתחילים, וה' יפתח לבנו בתורתו.