אשדוד, מוצאי שבת פרשת משפטים. אגודת 'קדושת ציון' עורכת כינוס לזכרו של מורנו הגאון האדיר בעל ה'אם הבנים שמחה', רבי ישכר שלמה טייכטל זצוק"ל הי"ד. אין זה יום השנה לפטירתו, כי אם אירוע חילופי לזה שאמור היה להיערך כשלושה שבועות קודם לכן ואשר קיומו נמנע בידי קבוצה שולית של פורעים חוליגנים, המכנים את עצמם 'בחורי ישיבה'. תואר זה שנטלו לעצמם לא מנע מהם לנהוג כאחרוני נערי השוליים, אחר שבזזו, השחיתו, קללו ולא נחה ידם עד ששלחו ידם בתלמידי חכמים נשואי פנים המבוגרים מהם ביובל שנים ויותר.
הפעם הגענו ערוכים, ועל-אף הנסיון לשחזר את הפוגרום מלפני שלושה שבועות, בפעם הזאת עזרנו ה' לדאוג לכל הפרטים הנדרשים על-מנת שזממם לא יעלה בידם. כעת הם נצבו בגרון ניחר מהעבר השני של הכביש וניסו למחות, שעה שהאולם מתמלא עד אפס מקום ביהודים אוהבי ה', אוהבי תורתו וארצו, אשר באו להוקיר כבוד לאותו צדיק נשגב, אשר בדם לבו כתב את ספרו הקדוש בעלית הגג בה הסתתר מאימי הצורר. עברתי לידם בדיוק כאשר ניסו להתקרב לאולם, כשאחד מאנשינו שואל בתמימות אמיתית על התנגדותם לדרכנו – "וכי אינך רוצה שתהיה כאן מדינת הלכה?". את הטרוף בעיניים של אותו נער פוחז שעמד מצדם קשה היה לתאר, שעה שבבטחון עצמי מוחלט שאג לעברו – "לא! לא! אני רוצה גלות! אני רוצה גלות!!!".
כבר הורגלנו לשמוע כל מיני עיוותים רעיוניים מפי אותם בעלי השקפה, אבל אני מודה ומתוודה ששפל כזה טרם שמעתי. ראיתי גם ראיתי אנשים מצקצקים בלשונם, ומפטירים בשפה רפה ובקול נוגה, כי מצבנו הוא הגלות הגרועה מכל הגלויות ועוד פנינים מהסוג הזה. אבל תמיד זה נאמר כהבעת תרעומת על המצב, בנימה של יאוש ודכדוך. אמנם כידוע לכל קוראי הגליון, תמיד ראינו בביטויים הללו כפיות טובה והתעלמות מכל הטוב שזכינו לו, אבל ניתן היה להבין, כי מי שמסתכל מנקודת זוית מסוימת מאד, עלול להגיע למחשבות כאלו. אולם ביטוי כזה, הנאמר בבטחון מוחלט, אשר הופך את גזרת הגלות המרה לחוויה אידיאלית בצורה כה בוטה – דבר כזה אני חייב להודות, שטרם ראיתי, והוא שופך אור מסוים על שורשי ההתנגדות לאגודת 'קדושת ציון', אשר קיימת בקרב אותם אנשים.
"אני רוצה גלות!" זועק אותו נער נבער, וזאת אחר שפעמיים בכל יום הוא מדקלם בפרשת 'והיה אם שמוע' את הפסוק "וְחָרָ֨ה אַף־ה֜' בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר ה֖' נֹתֵ֥ן לָכֶֽם", כאשר חז"ל הקדושים אומרים על אותו פסוק – "אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל, שנאמר (דברים כט כז) 'ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה', ואומר (ירמיה טו ב) 'והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי', ואומר (עמוס ז יז) 'כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו', ואומר (ירמיה כב י) 'אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו', אל תבכו למת – זה יהויקים מלך יהודה, מה נאמר בו (שם יט) 'קבורת חמור יקבר' וגו', 'בכו בכו להולך' – זה יהויכין מלך יהודה, מה נאמר בו (שם נב לג-לד) 'ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו וגו" – נמצינו למדים, שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים" (ספרי עקב פיסקא מג).
אכן, נבלה מושלכת בארץ הקדושה טובה מחיי תענוגות בטומאת ארץ העמים, אך זאת מבינים רק כאשר אמונים על לימוד רציני בתנ"ך ובדברי חז"ל. כאשר הפירמדה מתהפכת והטפל הופך לעיקר, העיקר לטפל, האור לחושך והחושך לאור, כל סולם הערכים מתהפך, עד שגלות אינה נחשבת לדבר נורא כל-כך, חיים בארץ-ישראל הקדושה הופכים ל'גלות' בלא שמבחינים בין המשמעות המקורית של המושג ללשון מושאלת לענין מסוים, לאחר מכן זה הופך ל'גלות בין יהודים, הקשה מכל הגלויות'[1], ובסוף אף מבכרים את מושג ה'גלות' על-פני מה שמכונה בימינו 'מדינת הלכה', חלומם של בני ישראל, אליו שאפו במשך כל הדורות כשבאמת היו בגלות.
אותו נער פוחז לא היה אלא דוגמא קיצונית לתופעה, שלדאבוננו פשתה ברמות שונות בקרב כלל הציבור בזמננו. ההסתכלות הצרה מנקודת זוית מסוימת תחת ראיה מפוכחת של מכלול המציאות – הסתכלות זו הפכה לצורת החשיבה המקובלת בקרב רבים מבעלי ה'השקפה' המשפיעים על הציבור, כאשר בהנף מקלדת הם הופכים דברי א-להים חיים ללעג ולקלס, וכאשר קורא בעל חוש ביקורת שטרם נפגם ישים לב לסתירה בין דבריהם לדברי התורה הקדושה הכתובה והמסורה, ינזפו בו באמרם, כי את הסתירה יש ליישב בסילוף דברי הפסוק, הגמרא או המדרש, ולא בחשיבה מחדש על נכונותה של אותה 'השקפה'.
בחודשים האחרונים, נוכחנו בתופעה, שבמסגרתה משאבים רבים – הרבה יותר ממה שמתארים – הושקעו ומושקעים על-מנת להשמיץ את אגודת 'קדושת ציון', את אלו המוכנים להזדהות עמה וחשוב מכל – את המסרים העולים מעל דפי גליון זה – כאשר המטרה היא השתקה של אותה אמת צרופה, אשר רבים וטובים מזדהים אתה בכל לבם. מדובר במערכת משומנת ומתוזמנת, אשר מנסה להבאיש את ריחנו, לסלף את דרכנו ולקטוע את השיח הפורה והחיוני אותו אנו מעוררים בקרב ציבור היראים. מאמץ מיוחד נעשה על-מנת לרתום רבנים וגדולי תורה ידועים למאבק נגדנו[2], ולא פחות מכך – להפחיד ולאיים בכל דרך שתעלה ושלא תעלה על הדעת על אותם גדולי תורה ועל אותם תלמידי חכמים, אשר הביעו הזדהות עם האגודה ומשנתה, ואף על אלו שלפי סברת מטילי האימה חשודים בכך שהם עלולים להביע תמיכה באגודה.
אל הטלת הדופי וההכפשות הרגילות במחוזותינו, החל באותן הזיות על כך שאנו ממומנים על ידי 'קרנות פילנטרופיות מחו"ל' ועד 'טענות מוצקות' על כך שמטרתנו היא 'לחלן'[!] את הציבור החרדי', הצטרפה עלילה נוספת מבית קו לשון הרע הנפוץ בחוגים מסוימים, ולפיה אגודת 'קדושת ציון' תומכת ומעודדת עליה להר הבית. בעקבות כך התבקשנו על ידי הגאון רבי יוסף צבי ברייער – ראש ישיבת בעלזא בבית חלקיה ונכד רבנו הגדול בעל ה'אם הבנים שמחה' – להבהיר, וכפי שהבהיר בעצמו על גבי הבמה בכנס היארצייט, כי אין לאגודה כל קשר ועיסוק בנושא זה.
הנבזות שבטענה זו מזדקרת לעיניים לנוכח העובדה, כי במשך שמונה שנות קיום האגודה, עיקר הפעילות שלנו הייתה הוצאת חומר כתוב לצד דרשות בעל-פה, שם פרסנו את משנתנו בשלל סוגיות העומדות על הפרק, ולא נמנענו מלהביע עמדות, סברות והכרזות בנושאים רבים ומגוונים הנוגעים לליבת הקיום של האומה כפי שנלמד בדיבוק חברים ובשאר קניני התורה על-ידי תלמידי חכמים רבים מקרב יראי ה'. בכל אותן שנים, על-פני אלפים רבים של עמודי גליונות האגודה, פרסומים בדוא"ל ודרשות רבות בכינוסים שונים, לא נגענו בנושא זה ולו פעם אחת, מלבד ראיון אחד עם כותב השורות, בו הובהר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי אין זה מנושאי האגודה. על-אף המעקב האינקוויזטורי של מתנגדינו אחר כל אות שנכתבה ואחר כל פעולה שנעשתה על-ידי האגודה, לא הביאו בדל ראיה להאשמתם, וכאשר ניסו לעשות זאת, הגיעו הדברים לידי גיחוך.
בורות נפשעת היא לערבב בין סוגית העליה להר הבית לבין התביעה הנחרצת שהובעה על ידי וע"י כותבים נוספים בגליון זה, להסרת המסגדים המשוקצים ממקום מקדשנו, באשר קיומם מהווה חילול ה' שאין כמותו בעולם, והסרתם תהיה קידוש שם שמים אדיר. אכן, האגודה אף דוגלת בדיון בהכנות רוחניות ומעשיות לקראת בנין הבית השלישי, ובפרט בקידום תורת הקורבנות וכפי שהירושלמי במעשר שני קובע מפורשות, כי בנין בית המקדש קודם למלכות בית דוד, כפי שכבר הסכימו גדולי ישראל ובראשם מרן הגאון רבי עקיבא אייגר ומרן החתם סופר, כפי שהובא כל זה בספרי רבותינו נ"ע 'אם הבנים שמחה', 'דרישת ציון' ושאר ספרים. כמובן, האגודה אף גאה על כך שהיא מעוררת ומעודדת רגשות כמיהה והשתוקקות לבנין הבית, ועל הזכות לקיים מנינים רבים בשער הכותנה וסיבובי שערים, בהם באים לידי ביטוי אותם רגשות קודש. אך מעולם לא נכנסנו לסוגית העליה להר הבית, ואלו שמשקרים ומכפישים יודעים זאת היטב. אין זאת אלא, שעצם הכמיהה המעשית לגאולה ועצם ההתיחסות לבית המקדש כאל דבר ממשי ששייך לעולמנו ושמצוי בהישג ידינו ושעלינו לפעול למענו בכלים מעשיים ככל הניתן בידינו – דבר זה הוא שחורה להם כל-כך, והדרך הקלה עבורם להתמודד היא לנפנף בסוגיה הלכתית שהם יודעים שאיננו עוסקים בה ולהאשים אותנו בהאשמות כאלו ואחרות, ובכך להסיח את הדעת מכל הנושאים הקריטיים שהאגודה נוסדה על-מנת ללבן ולהעלות למודעות – מרכזיותה של ארץ-ישראל בתורתנו הקדושה, הבנת התהליך ההיסטורי האדיר בו אנו מצויים – תהליך של קיבוץ גלויות לקראת הגאולה השלמה, חובתנו לפעול להחשת התהליך הזה בתפארת ובהדר ולחסוך על-ידי כך את היסורים הנוראיים של חבלי משיח, והחובה לכונן כאן מלכות של תורה, ובשפה העדכנית – מדינת הלכה.
למען האמת, איננו מופתעים מההכפשות ומההתנכלויות, משום שזהו מפלטם האחרון של אלו, אשר אין ביכולתם להתמודד עם הטיעונים התורניים. וככל שהשפעת 'קדושת ציון' תלך ותגבר, כך יגברו נסיונות ההפחדה וההשתקה, השקרים והמניפולציות השונות. זה לא תמיד נעים, אך יהושע וכלב הוצרכו למסירות נפש גדולה בהרבה כאשר עמדו מול כל העדה והאמינו ביעוד של ירושת הארץ והשכנת השכינה בתוכה. ומי שמבין את היעוד – אין לו כל דרך להמלט ממנו. "וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל" (ירמיה כ ט).
אנחנו נמשיך, כי אין לנו בררה. ומי מהקוראים שמבין את גודל הענין ואת חשיבות המערכה העומדת בפנינו – עליו להרתם בכל יכולותיו שחנן אותו ה' על-מנת שנוכל לעמוד בפני כל הקמים כנגד הרעיון הנעלה. ישנם בעלי כשרונות בכתיבה, בדיבור, בארגון וכיוצא בכך, וישנם בעלי ממון, ואף אלו שאינם חיים חיי רווחה – בדרך-כלל יכולים לתת סכום נאה של 100 ₪ לחודש ולעיתים גם יותר מכך עבור דבר, שנשמת האומה תלויה בו. אם כל אחד מאתנו יעשה את שלו – הקב"ה בוודאי יעשה את שלו, ונזכה לראות בכינון מלכות ה' בארצנו ובבנין הבית הגדול בו נעמוד ונחיה לפניו.
באהבת התורה ולומדיה ובאהבת ישראל,
יהודה אפשטיין – עורך הגליון ויו"ר האגודה.
[1] ושוב, אין כל ספק כי מצב זה, בו שלטון ישראל בארץ הקודש מנוהל באופן שכל כולו מנוגד לה' ולתורתו, הוא אכן חרפה גדולה, ונדבך מרכזי בפעילותה של 'קדושת ציון' הוא המאבק לקעקועו מהיסוד של השלטון החילוני והקמת מלכות ה' תחתיו. אמנם המושג 'גלות' אינו ענין לכאן, כפי שבימי המלכים הרשעים בישראל וביהודה אף אחד לא טען כי אנו שרויים ב'גלות' גם כאשר השלטון ביצע פשעים לא פחות חמורים מהגרועות שבממשלות ישראל. עצם היותנו עם ריבון על אדמתו והעובדה שביכולתנו להעמיד כאן את מלכות ה' אם רק נרצה בכך כאומה – זהו היפך מושג הגלות, בה היינו נתונים למרמס ולמשסה בידי כל צרוע וזב ברחבי הגלובוס.
[2] זאת יש לדעת, כי אחר שמנסים בכל כוחם להחתים נגדנו גדולי תורה, כל שעלה בידם עד עתה הוא כשנים-שלושה רבנים בעלי-שם, שאחר ברור אתם התברר, כי כלל לא ראו את נוסח המכתב, וניכר מדבריהם, כי הצטערו על כל הפרשה. שאר החותמים מזוהים ממילא עם 'קנאות' מסוג מסוים וכיוצא בזה. מה שהציבור אינו רואה, כמובן, הוא עשרות הרבנים גדולי התורה, אשר ניסו להחתים ולא עלה בידם, אף שלנו לא הייתה כל גישה אליהם והם בוודאי אינם מקבלים שום טובת הנאה מכך שאינם חותמים נגדנו.