דבר העורך

לפני שנתיים בדיוק יצאנו לדרך עם העלון הראשון של אגודת "קדושת ציון", עלון צנוע בן ארבעה עמודים, ללא תקציב וללא כל נסיון בהפצה ובאינספור פרטים טכניים הנצרכים להצלחתו של עלון. אולם עשינו זאת, וראינו סייעתא דשמיא מופלאה לאורך כל הזמן, וכיום ניתן לומר, כי זכינו, שהרעיונות המובאים בעלוננו עומדים במרכז השיח של אברכים בני תורה, כאשר לא ניתן להתעלם מהמאמרים הנוגעים בנושאים הכל-כך קריטיים שעל הפרק. זמן זה, של חודש אלול, בו הכל מתכוננים לקראת ימי הדין והמשפט, כמו גם לחג האסיף, המסיים למעשה את מערך השנה התורנית, הם ימים בהם מתבוננים לאחור על מה שהושג, מתוך רצון לנוע קדימה ולהשיג יותר. זוהי הזדמנות לחדד שוב את אמיתות היסוד, אשר עלולות להשחק במהלך השנה. וכפי שכל אחד עושה את חשבון נפשו ומשתדל לשוב אל בוראו ולעבדו בלבב שלם במיוחד בימים אלו, כן ננסה אף אנו לחזור וללבן את היסודות, אשר בגללם הוקם העלון, ואשר אותם אנו משתדלים להנחיל לציבור.

הבשורה המרכזית, עליה הושתת העלון ועליו נוסדה האגודה, הוא היותנו עם ולא קובץ יחידים. הדברים נאמרו כאן במאמר העורך בגליון הראשון ממש, והם הולכים ומתלבנים עם הזמן. קשה לשער עד כמה הבנה זו היא קריטית לידיעת התורה כצורתה, ועד כמה הגלות הרחיקה אותנו מידיעה בסיסית זו. לא רק הגלות לכשעצמה, אלא כל צורת החיים של הגלות הייתה בעוכרינו עד כדי כך, שאפשר לשמוע יהודים בלבוש חרדי אומרים כי "אין צורך בשלטון יהודי", כי "אפשר להיות יהודי טוב גם באמריקה", כי "להתפלל בכותל אפשר גם עם דרכון תחת דגל פלשתיני" ועוד להג הרבה המוכיח, כי אותו יסוד, לפיו אנחנו אומה – אומה עם כל הסממנים של אומה – הלך ונשכח עם השנים.

על-כן ראינו לנכון לחדד ולברר מושג זה לפני כל מושג אחר, והנה זכינו החודש, שהמאמרים המובאים בעלון סובבים הרבה על הציר הזה. הרב נפתלי סופר מבאר בדבריו היטב את כל מושג הלאומיות, מה ממנו נכון ביחס לעם ה' ומה אינו, ומעמיד אותנו על צורתנו התקנית כעם הדבוק בא-לוהיו ובתורתו. אף הרב מנשה בן-יוסף, בהמשך באורו לסוגיית עץ יוסף ועץ יהודה ולכל אותה נבואה עצומה של יחזקאל אודות איחוד העצים – מבאר תוך כך בטוב טעם כיצד מתנהל עם של עובדי ה', עם המסור לבוראו בצורה של אומה.

בכלל ההגדרה של אומה נכלל גם הנושא של רוח האומה, הרוח המלכדת אותנו למטרות ברורות ביחס למציאות הארצית. אומה אשר רוח בה אינה יכולה לסבול, למשל, שלטון זר, המדכא את האומה ומנסה להשליט עליה ערכים זרים לה. אותה רוח של נאמנות לאומה והתנגדות לתרבות הזרה ולכל מה שהיא מייצגת מקבלת ביטוי בסיפור בהמשכים, אשר מתחיל להתפרסם החודש ב"קדושת ציון" מאת הסופרת א. קאלוש. בכך אנו נענים להפצרות רבות במהלך השנתיים האחרונות להביא סיפור שירתק גם את 'בית יעקב' – אלו הנשים, כמו גם את בני הנעורים ואת כל מי שרוח נעורים חיובית זורמת בעורקיו. הסיפור סובב אודות תקופת מרד בר-כוסבא, הידוע בציבור כבר-כוכבא, ומעניק לנו הצצה אל תוך עולמם המופלא של אותם יהודים, אשר חיו כאן ומסרו נפשם למען הארץ, המקדש וקיום האומה ודבקותה בה'.

שאר המדורים ממשיכים להופיע כהרגלם, כאשר גם בהם יצליחו בעלי העין החדה להבחין באותו יסוד של היותנו אומה שזור ביניהם.

אנו תקוה, כי שופר זה ימשיך לשמש נאמנה את קהל הקוראים, ושנזכה הן לחדש והן לחדד את הדברים הידועים.

שלכם,

העורך.

כתיבת תגובה