עם בואו של חודש כסלו, ככל שמעמיקים אל תוך החורף הקר, כך מתחממים הלבבות בזכרנו את נס חנוכה ואת מסירות נפשם של אבותינו בימים ההם בזמן הזה. עם ישראל עמד למבחן באותם ימים, שטרם היה כמותו, וניתן לומר שעצם קיום היהדות עמד על כף המאזניים. כי זאת יש לדעת, שבמשך מאות שנים מתחילת שיבת ציון ועד גזירות אנטיוכוס חיינו תחת שלטון גויים, אשר אפשרו לנו במידה כזו או אחרת לקיים את מצוות תורתנו, אף בלא חרות מדינית. אחר מאות שנים של חיים בצורה כזו, ניתן היה לטעות ולחשוב, שהתורה אינה דורשת את אותה חרות, שאינה אלא מערכת של מעשי דת אשר אינם נוגעים ליחסי הכחות הבינלאומיים, לענייני מלוכה ומדינה, מלחמה ונקמה באויב. אולם אשליה זו התנפצה בימי אנטיוכוס, כאשר הבינו העם, ובראשם החשמונאים, שאם היהודי רוצה להמשיך להניח תפילין על יד שמאל, עליו לאחוז חרב ביד ימין. דווקא מתוך אותו חושך, כאשר כל קיומנו כאומה עמד בסכנה – דווקא אז מצאו החשמונאים את תעצומות הנפש לא רק להיות מוכנים למות על קיום המצוות, אלא יותר מכך – להרוג באויב ולהעמיד את היהדות שוב על מכונה המקורי כמערכת חיים המקיפה את כל תחומי המציאות, החל ממלך וסנהדרין וכלה במצוות הפרטיות של כל אחד ואחד.
בחשכת גלות אדום הארוכה, תוכף הצרות ואורך השנים הולידו יאוש מסוים בקרב העם, עד שנדמה היה בעיני רבים, כי תכלית היעוד היהודי הוא להיהרג למען המצוות הפרטיות, ותו לא מידי. אכן, עמנו עמד בגבורה בפני מסעות הצלב, בפני מרתפי העינויים של האינקוויזיציה ובפני כל נסיון של עשו להכריע את יעקב בכח הזרוע. אולם הרעיון המקורי של להעמיד בעוז את שלטון התורה בארץ ה' ולהשכין את השכינה כאן בארץ כפי רצון התורה – רעיון זה הודחק לפינה. אך גם כשאנחנו שכחנו את היעוד המקורי שלנו עלי אדמות, הקב"ה – אין שכחה לפניו, וברחמיו הרבים החזירנו לארצנו ונתן בידינו אפשרות לשלטון יהודי עצמאי, לראשונה מאז ימי מלכות בית חשמונאי. אוי לנו ואבוי לנפשנו, שלקחנו מתנה יקרה זו, ותחת קיום היעוד הקמנו מדינה מערבית דמוקרטית אשר ערכיה וחוקיה מיוסדים על תרבות יוון הארורה, אשר כנגדה מסרו החשמונאים את נפשם. נפש מי לא תתחלחל בראותה מחזה זה, ואכן – זו מטרתנו, לעורר את הציבור להבנת חומרת המצב, על-מנת שיתנער מההסתכלות הקטנונית על חיי הפרט כמרכז ההוויה, וישים את עיניו בעיקר – כינון מלכות ה' כאן בארץ הקודש.
העמדת העיקר של אומה-דתית העובדת את בוראה, ואשר הגדרתה הלאומית נובעת מהר סיני – זה היסוד שהרב נפתלי סופר בא להעמיד במאמרו בחודש שעבר. אמנם היו במאמר זה ביטויים מספר, אשר לא ערבו לאזניהם של קוראים שונים אשר עדיין לא עמדו על עומק התהום הפעורה בין הציבור החרדי לכל החוגים ה'לאומיים' למיניהם, ובחודש הבא בל"נ ישיב הרב סופר על הטיעונים השונים שנאמרו נגדו.
עבדכם הנאמן השתדל אף הוא בעלון זה להעמיד את יסוד האומה העברית כאומה נבדלת מכל שאר האומות בעצם מהותה ובהיות הגדרתה נגזרת מהתורה הקדושה והברית עם בורא עולם. במאמר על חוק הלאום באה לידי ביטוי התהום הפעורה בין השקפת תורתנו הקדושה על האומה העברית להשקפת התנועה הציונית, ובמאמר על היחס לרשעים מתלבנת סוגיה חשובה הנוגעת הן לחיים האישיים והן לחיים הציבוריים שלנו כיראי ה' החיים לעת עתה תחת שלטון הכופרים ובקרב יהודים רבים שנשדדה מהם מורשתם. האבחנה בין פורקי העול המובהקים הרודים בעם ה' לבין אותם אנשים פשוטים המהווים עצמם קרבנות של אותו שלטון היא חיונית להבנת המציאות החברתית בימינו.
הרב אברהם הימן ממשיך ללמדנו חוק ומשפט בראי היהדות המקורית תוך עיון בדברי רבותינו שבכל הדורות עד ימינו אנו. החודש הוא עומד על המושג 'דמוקרטיה', ומבחין בה בין אותם יסודות הרסניים, אותם גינינו לעיל, ואשר תרבות המערב סוגדת להם בבחינת העבודה הזרה של דורנו, לבין שיטת ההליכה אחר הרוב במסגרת תורנית, שאותה ניתן במצבים מסוימים לקבל.
הרב אשר ברמץ במאמרו הקצר והקולע מסייע לרבים הנבוכים אודות עומק משמעותם של ימי החנוכה, ומבאר את הנקודה העיקרית, אשר סביבה נתקנו ההלל והדלקת הנרות. אף את הלקח לדורנו הוא אינו שוכח לבאר, כמיטב המסורת של עלון זה, המשתדל תמיד להבין את ההשלכות הנוגעות לנו למעשה מכל דבר ודבר.
במדור "דעת תורה" מובאים דברי מרן המשגיח הגה"צ רבי חיים פרידלנדר, אשר הפיץ את אורו של הרמח"ל בדורנו בהוציאו את ספריו, ואשר נמנה על ועד ההוצאה של ספר "קול התור". המשגיח מלמד אותנו, כי גם בדורנו זכינו לנסים אדירים, אשר מכחם היינו יכולים לשאוב השראה רוחנית כפי שהיה בימי החשמונאים, ובעוכרנו הייתה זאת לנו, שלא השכלנו למנף את הנצחון האדיר של ששת הימים ולהביא את הגאולה השלמה.
הרב חיים והב ממשיך לפרוך את טענות הספר 'ויואל משה' נגד תהליך שיבת ציון בדורנו, ומוכיח כי דעתו דעת יחיד היא, ואינה מבוססת על מקורות איתנים. לעומתו, רואים רובם המוחלט של גדולי ישראל את מעשה ה' כי נורא הוא, ועם כל ביקורתם על השלטון של ימינו – הם אינם מעלימים עיניהם מחסדי ה' ומקיום דברי הנביאים.
הרב מנשה בן-יוסף הולך ומעמיד במדורו 'אמונת ציון' יסודות איתנים לאמונת ישראל תוך ביאור מושגי יסוד, בהם אנו משתמשים תדיר, אך לא תמיד אנו מדייקים במשמעותם. בגליון זה הוא עומד על המושג 'א-להי ישראל' תוך שימת לב לחשיבותה של ארץ-ישראל ביחס למושג זה, ואגב ליבון הדברים הולכים ומתבהרים יסודות נפלאים.
הרב חיים פרידמן במדורו על 'קול התור' יורד לעומק הקשר שבין השואה הנוראה לבין ההתרשלות בכיבוש הארץ, כאשר דבריו שזורים כתמיד בין מקראות, דברי חז"ל, זוהר ורבותינו שבכל הדורות, כשעל כולם חופפת רוחו של רבנו הגר"א.
בחודש שעבר הבטחנו שבמדור 'בעקבי הצאן' יובאו מקורות רבים בענין החובה למסור נפש למען כיבוש הארץ, שאינה ככל המצוות שנדחות מפני פיקוח נפש. אולם בפועל ראינו, כי המקורות רבים הם, ואף כשמנסים לתמצת – קצרה היריעה מהבאתם בפעם אחת. על-כן הם יובאו החל מהחודש הבא במספר גליונות.
ב'ימי ציון' מאת הרב גליס אנו שוב מתפעמים מהכוחות האדירים של רבותינו הראשונים, אשר נאחזו כאן בציפורניהם גם כאשר הארץ עברה טלטלות עזות וקשות והחליפה ידיים כל העת, כשהצלבנים והמוסלמים הורגים זה בזה והקהילה היהודית הקטנה נותרת לפליטה. כמה מלבב לראות בימינו את עם ישראל בהמוניו הולך ומשתרש כאן בארץ, כשבני עשיו וישמעאל כבר מבינים, כי כל נסיונם להאחז כאן במקומנו אינם אלא פרפורי גסיסה.
ב'מסילת ציון', ממשיך הרב אליהו ברים להתוות בפנינו את המסילה של רבנו הרמח"ל, תוך שכדרכו בקודש הוא מסקל מהדרך כל מיני מוקשים העומדים בדרכו של הצורב הצעיר בבואו בשערי העבודה.
במדור 'קוראים כותבים' מובא מכתב מהלב של קורא יקר, אשר מבאר בשפתו הכנה והאמיתית את מהות המאבק שלנו כיום בבואנו להעמיד את מלכות ה' בעולם כנגד שלטון הרשע השולט כיום.
חודש טוב ומבורך וחנוכה שמח,
העורך.