בחודש טבת נכנסים לשיאו של החורף, הלילות ארוכים מתמיד, ואף סימני הפריחה של טרום האביב עדיין אינם נראים. וכבר הורונו רבותינו, כי "לא איברי סיהרא אלא לגירסא" (עירובין ס"ה.). ונראה, כי מלבד החיוב של כל אחד ואחד להגביר חיילים לאורייתא, ללמוד יותר דפים ובאיכות מוגברת, כך גם הכלל – מוטל עליו לברר ביתר שאת את חובתו כאומה העומדת בפני בוראה.
החודש זכינו לתזכורת מרעננת אודות המציאות ההולכת ומתרקמת כאן בארצנו, שעם ישראל שב להיות אומה חיה תחת האברים המפורדים והמתים שהיינו בגלות, כאשר נשיא המעצמה הגדולה בעולם הכריז על הכרתו בירושלים כבירת העם היהודי. מי שקרא את עלוני 'קדושת ציון' עד כה לא היה זקוק לדבריו של נשיא ארה"ב, ואכן ראוי לעם ה', שקיבל את תורתו בסיני, שיבין מתוך ספר הספרים את יעודו עלי אדמות, ולא יהיה נזקק לאומות העולם שיזכירו לו.
אמנם העובדה שרבים מיושבי בית המדרש טרם נחשפו לאמת פשוטה זו יש לה הסבר מובן ופשוט, והוא העדרו של לימוד התנ"ך מסדר היום הישיבתי, כמו גם מכלל תכנית ההספק של הלומדים בכוללים. דבר ה' בפי נביאיו הפך לספר החתום בפני הלומד המצוי, ובדידי הוי עובדא, שאברך בכולל ניגש אלי עם תנ"ך קורן ושאל אותי אם הספר הזה פגום, משום שברשימת הנביאים המובאת שם לא מופיע ספר איוב! ומדובר היה באברך רציני, אשר למד בגמרא פסוק מאיוב ורצה לעיין בפסוק במקורו.
בנושאים רבים, אנחנו משתדלים לעורר על טעויות שונות שנתאזרחו בקרב הציבור, כאשר לעיתים אין בידינו מה לעשות כרגע מלבד עצם העלאת המודעות לבעיה. אולם כאן בנקודה יסודית זו, של לימוד המקרא, הגענו למסקנה, כי ניתן גם ניתן לחולל מהפכה בתחום, אשר תוצאותיה ופארותיה ישתרגו בעזר ה' יתברך למרחקים. על-כן אנו מכריזים בזאת על תכנית לימוד תנ"ך, אשר תלווה על-ידי אגודת "קדושת ציון" החל מראש חודש שבט הבא עלינו לטובה, ובמסגרתה נלמד במשך שנה את כל התנ"ך כולו, כאשר מאמרים נצרכים אודות הספרים השונים יבואו בתוך עלון האגודה, ובעזר ה' על-פי הדרישה מהשטח ועל-פי היכולת נשתדל גם לקיים שיעורים לציבור הרחב.
אכן, מטרת לימוד התורה היא להביא לידי מעשה את כל הרעיונות המובעים בתורה שבכתב בצורה המעשית המסורה בתורה שבעל-פה, וכשם שעיקרון זה חל על כל יחיד ויחיד, כך הוא חל ביתר שאת על האומה כולה. במאמר על הצהרת טראמפ של עבדכם הנאמן מתבטא עיקרון זה של התיחסות למציאות לאור דברי תורתנו. גם במאמר השני המובא ב"דעת ציון", אודות מצבו של הציבור החרדי בפרשת דרכים זו, עם הסתלקותו של מרן הגראי"ל שטיינמן, ישנו נסיון לקחת את המציאות ולנתח אותה לאור היעוד המתבטא בדברי נביאינו ולאור דברי חז"ל.
אותה הבנה, ולפיה דברי התורה והנביאים יש להם מקום ממשי בחיינו כיום – היא העומדת למבחן במאמרו הנפלא של הרב יצחק מרגליות. הרב מרגליות בכשרונו הנדיר עורך מפגש בין 'חולמי החלומות' ל'אנשים הריאליים' עד למסקנה הברורה.
גם הרב אליהו ברים, בטור שכבר יצא לו מוניטין בפני עצמו בעניין דרכי העבודה, עומד על אותה נקודה, ולפיה התורה ניתנת לקיום כאן בארץ על-ידי אנשים כמוני וכמוך, ושאינה איזה מושג ערטילאי בלתי-נתפס, כאשר גם המעלות העצומות של אהבה ויראה נכללות בכלל זה, שעל-ידי עבודה נכונה והתבוננות נאותה יכול כל אחד לזכות בהן.
הרב חיים פרידמן ממשיך במאמרו על "קול התור" לברר באיזה זמן במהלך ההיסטוריה אנחנו אוחזים, ומתוך ראיות רבות הוא מוכיח, כי האלף השישי הוא זמן משיח בן-יוסף, וממילא גם זמן התעוררות הגאולה. ובמדור "ימי עולם" מאת הרב גליס זצ"ל אנו למדים על אחד ומיוחד, הוא רבנו הרמב"ן, אשר כבר בתחילתו של אלף זה שם פעמיו אל הארץ הקדושה ומסר נפשו על ישובה.
הרב מנשה בן-יוסף ממשיך לבאר את עיקרי אמונתנו בדרכו היחודית, והפעם הוא עומד על כינויי ה' 'הגדול הגיבור והנורא', ושוב על-פי אותו עיקרון, ולפיו התורה מנהלת קשר מתמיד עם המציאות, ואין מדובר במושגים מופשטים המצויים מחוץ להשגתנו, אלא במושגים ממשיים הקשורים ישירות לחיינו בפועל.
הרב נפתלי סופר, כפי שהבטחנו בשבוע שעבר, משיב לדברי המבקרים בעניין מאמריו אודות הלאומיות היהודית האמיתית, ובתשובתו זו מונחים יסודות חשובים ביותר לכל מהלך החשיבה של 'קדושת ציון'. על-כן יש לקרוא את דבריו בשימת לב מיוחדת, כראוי למאמר המבאר יסודות עדינים ומורכבים.
דברי האדמו"ר מזוויעהל המובאים ב'דעת תורה' מורים לנו מהו יחס חם ואוהד לכל ענין הקמת הישוב כאן בדרך הקודש, וכמה קשור הענין הזה לכבוד שמים, כאשר הזנחתו מביא חלילה להפך כבוד שמים.
הרב דוד שניידר חוזר הפעם עם שאלה הלכתית מציאותית מאד, אודות כיוון התפילה לעומדים ברחבת הכותל המערבי – דבר שרבים רבים נתקלים בו ועומדים בו במבוכה. הרב שניידר מסדר את המקורות לפנינו ומציע בפני הקוראים לחוות את דעתם.
ואחרון חביב – הרב חיים והב ב'ריב ציון', אשר משיב כדרכו תשובה נצחת לאלו המתעקשים להאחז בגלות ולבדות סברות עקלקלות כדי לקיים את שיטתם.
חודש טוב ומבורך,
העורך.