עורך המדור – הרב דוד מלינובסקי
במדור זה נביא בעזר ה' עניני דרישת ציון והמסתעף מדברי גדולי ישראל, שיום פטירתם חל בחודשי הגליון. הקוראים החשובים מוזמנים לשלוח חומרים מתאימים [נא להקפיד לציין מקור] לעורך מדור זה בדוא"ל MD@KEDUSHASTZION.ORG.
מרן הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל – י"ח אדר תשל"ד
בי"ח אדר תשל"ד נפטר מרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל. המשגיח זצוק"ל נודע בעבודת האמונה שלו. מכח אמונתו הגדולה הוא היה משוכנע בהצלחה של ההתישבות בארץ, כפי שכתב במכתב מתקופת היותו בשנחאי (אור יחזקאל מכתבים מכתב לד): "ישנם קטני אמונה, אשר אינם מאמינים ביכולת יציאה מכאן לארץ ישראל בנקל, וחושבים שלמקומות אחרים יעלה הדבר יותר בנקל, ולפיכך מבקשים להם מקומות אחרים".
מדבריו של הגר"י לוינשטיין זצוק"ל אפשר להביא רבות, על חיבתו הגדולה לארץ ישראל, על מעלותיה של ארץ ישראל והשגחת ה' המיוחדת בה, על החובה לעלות לארץ ישראל בתקופתנו, כיצד התיחס בחומרה לאלו הרוצים להשאר בחוץ לארץ, ועל צורת הסתכלותו על הנסים במלחמות וביחס להתפתחות הישוב בזמננו. לא נוכל להביא את כל דבריו במסגרת המדור, ולשם כך נצרכת סדרת כתבות, לכן נביא כאן רק מעט מזעיר מדבריו.
חשיבותה של ארץ ישראל
על חשיבותה של ארץ ישראל כותב המשגיח: "זאת באמת צריך להיות תשוקת וחפץ כל מי שיש לו חלק ונחלה בתורת משה וישראל, כי הארץ הקדושה היא נקודת לבנו באמת, כי אין לְחַלֵק הארץ מהתורה, כי הם כלולים יחד בברכת המזון, נודה לך ד' וכו' על ארץ חמדה וכו' ועל יציאת מצרים וכו' ועל ברית הבשר, ועל התורה, וכו'.
ואין לנו תורה באמת רק תורת הארץ, כי מציון תצא תורה, והשגת הארץ היא באמת קודם התורה, כי היא נחלת אבות, והתורה היא תורה צוה לנו משה מורשה וכו', ומה לנו לדבר עוד בשבחה כי היא מכפרת עוון, כל ההולך ד' אמות בארץ ישראל נמחלו לו עונותיו. כמדומני כי ידידי יודע מה, כמה הייתי מחבב הדיבור על דבר ארצנו הקדושה, כמה ענינים דברתי מאמונה הנובעת מקדושת הארץ, כמה תועלת היתה לי ב"ה מענינים האלו" (מכתב ט).
"בידי לכתוב לו כי רואה אני את ההשגחה הנוראה ע"ד אלו אשר באו לפה, כי כולם שבעי רצון והשיגו כלם לפי רצונם בכל ענינם. הנה בשבועות אלו בא בברית ארוסין מ"ר ידידנו … נ"י, אני רואה בענינו אשר השיג, השגחה נוראה לפי הכרתי כוחותיו ומצבו בכל אשר עמו… וכן כולם כמו כן" (מכתב פח).
ההתקשרות לארץ ישראל
על חובת ההתקשרות לארץ הקודש הוא כותב: "אין לבעלי העבירה התחברות וקשר עם ארץ ישראל, וכפי שחובתנו להתחבר עם הקדוש ברוך הוא – כן מצווים להתקשר עם ארץ ישראל, ובשעה שאינו מתחבר ומתקשר עם ארץ ישראל, סופו שהארץ תקיאתו" (או"י ח"ו עמ' פג). "וטוב לאדם שיהיה תמיד רצונו ותאותו ע"ד ארצנו הקדושה" (מכתב נט; וע"ע מכתב רכד).
"מי יוכל לשער גודל הזכות להיות מנוחלי ישיבה בתורה ומוסר בארצנו הקדושה והחביבה בעיני ה׳ יתברך, ומה מאד היה מיקר הסבא מקעלעם זצ״ל את אחד מתלמידיו שהיה ממיסדי ישיבה עם תורה ומוסר בארץ ישראל" (מכתב לג).
חיזוק האמונה מכח חידוש הישוב היהודי בארץ הקודש
הגר"י לוינשטיין זצוק"ל ראה במאורעות הקורים בארץ ישראל ובנסים הגדולים שמלווים את התישבותנו בארץ כמקור גדול לחיזוק באמונה. במקומות רבים הוא מדבר על כך, ונביא חלק מדבריו: "הנה למשל דוגמא לחיזוק האמונה, שהנה הקב"ה הבטיחנו שארץ ישראל נחלה לישראל, וכתב הרמב"ן (ויקרא כו טז) שהגויים אף בעת הגלות לא יתישבו בה, כי נחלתנו היא, ורק לנו עומדת לירושה, וזאת רואים אנו בעינינו, שלמרות אורך הגלות עמדה ארץ ישראל כביכול והמתינה לנו עד שזכינו אליה במקצת" (או"י ח"ג עמ' רצב).
"ואף עתה רק אנו שולטים בארץ ישראל, וכל הדורות באו אומות העולם ולא הצליחו להתישב בה, ורק כלל ישראל נוחלים אותה, וכל זה מפני ההבטחה שהבטיח השי"ת לישראל" (ח"ז עמ' קי).
על התפתחות הישוב
על ההתפתחות הלא טבעית של הישוב בארץ הוא כותב: "וכאשר אני רואה כי ארצנו הקדושה מתרבה ומתרחב בכל יום ויום בבנינים חדשים אשר למעלה מכפי השערתנו, כמעט מי שאין רואה זה לא יאמין זה, ואני אומר על זה: 'בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס', וזו שמחה גדולה לנו כי בטח ירחם ד' ית' עלינו בקרוב ונזכה כולנו לראות ישועות ד' במהרה" (מכתב רב).
"בידי רק להודיע לכם כי כל ארצנו בונה ה', ובין יום ולילה נולד בנינים חדשים ב"ה ממש, מכפרים נולד עיירות גדולות, בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס" (מכתב שא).
"והנה כאשר נתבונן, נראה בעליל שימים אלו הם ימות המשיח… והנה עתה ארץ ישראל נבנית בצורה שלא נבנית מעולם, ויתכן שנבנית למען מטרה זו שתבוא הגאולה בהיות ארץ ישראל מיושבת. זכורני בעת הצהרת בלפור שהחפץ חיים ז"ל אמר שזו התעוררות לגאולה, אך מאוד צריך לדאוג מי יחטוף את הארץ, שלא יעשו הם לבעלים עליה, עאכו"כ עתה שרואים אנו בנין ארץ ישראל, ודאי שזו הכנה לגאולה, ולכן מחובתנו להתחזק באמונה ויראה להקדים פני משיח מלכנו (או"י ח"ג עמ' רעט).
והמתבונן עתה יראה, שהארץ נבנית משעה שהגיעה ליד עם ישראל, מה שלא היתה משך כל הזמן, על כרחך שכיון שהגיעה לידינו, יש בזה כבר סימנים לגאולה (ח"ז עמ' צה).
ובמקום אחר הוא אף כותב, שכל זה הוא חלק מתהליך הגאולה המתגלה קמעא קמעא: "על דבר ההתעוררות הגדולה אשר היה במדינתכם וביותר בישיבתכם ע"ד הניסים הגלוים אשר הראה לנו [במלחמת ששת הימים שבחודש שקדם לו]. כי כמדומני כי אין לכם לשער, כפי אשר מוסרים לנו מקום הניסים אשר היה נגלה ונראה לעיני כל, אף להפוקרים ח"ו כולם צועקים ניסים ניסים, אך כנראה כי כל זה הוא עוד מהלשון שבילקוט על ישעיה לה – 'יששום מדבר וציה' – מה הקב"ה עושה, נגלה עליהם "קימעא" "קימעא". יתן ד' שנהיה אנחנו וכל בית ישראל מהזוכים 'הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה"" (מכתב תלז) [וראה עוד בקטע הבא].
מאן עביד ניסי – קודשא בריך הוא
בימים אלו בהם אנו נמצאים, ראוי להביא את מה שהדגיש הגר"י לוינשטיין זצוק"ל פעמים רבות, שכל הנסים שהיו במלחמות ובהתפתחות הישוב בארץ הקודש, הם מהשגחת ה' יתברך, מכח התעוררותו לגאול את עם ישראל, ולא מכח בני אדם, וכמובן חס ושלום לא מכוחות טומאה וכדומה, ומכח זה אנו יכולים להיות בטוחים גם על העתיד, שלא יעזוב אותנו הקב"ה, והתהליך רק ילך וימשיך. כך, לאחר מלחמת ששת הימים, הדגיש המשגיח כי 'האל"ף בעת כזו הוא להכיר שזה מעשה ה', לא מקרה' (קובץ ענינים אייר-סיון עמ' ז).
בחנוכה תש"ח [לאחר הכרזת האו"ם בט"ז כסלו תש"ח] כתב: "מה מאד נגלה הוא לראות כי הנהגת ה' עם עם ישראל לא על פי דרך הטבע, רק הכל למעלה מהטבע… מי הוא אשר היה בידו לאמר כי יתכן להשיג בעת כזו הסכמה מכל מלכות העולם – מלכות ישראל (מכתב מב). כי ההתעוררות אשר היה [הסכמת האו"ם] לא כאשר חשבו השוטים הע"ה [העמי הארצות] – כי היה הסיבה מצד אהבת האומות, ומצד המפלגה הציונית, רק התעוררות העליונה" (מכתב מג).
לאחר מלחמת השחרור כתב: "מפני דוחק העת קצרתי בכתיבתי מלהודיע לידידי את אשר על לבי, את אשר שמעתי בבואי לפה מהחסדים הגדולים אשר עשה השי"ת עם עמו ועם ארצנו הקדושה, כי לא היה שום מקום בטבע שיהיה נשאר המקום בידינו רחמ"ל, רק רחמי שמים נתן לנו שארית ופליטה, וזה נותן לנו תקוה ובטחון על העתיד" (מכתב נה).
התחזקות בעבודת ה' על ידי התבוננות בתהליך שמוליך אותנו הקדוש ברוך הוא
ההתבוננות בניסים המלווים אותנו, ובתהליך שמוביל הקב"ה, מביאה לידי חיזוק בעבודת ה', ואילו אלו המנסים להשכיח את הדברים האלו, אינם אלא מפריעים לעבודת ה', וכפי שדבר הגר"י לוינשטיין זצוק"ל רבות, וכך היו דבריו לאחר מלחמת ששת הימים: "השי"ת עשה עמנו נפלאות עד שאין הפה יכול לדבר, ואין לשער מה שנעשה עמנו, עם הכלל ועם היחידים. הרוצה להתחזק שהשי"ת מכירו ויודעו בפרטות ומשגיח עליו ביחידות, יכול להראות לעצמו ניסי ה' ונפלאותיו עם יחידים מהלוחמים. נפלאות נעשו להצלת יחיד… אין לכך עצה אלא "ויתבוננו חסדי ה'", להתבונן במאורעות, להשיבם אל הלב ולהפכם להכרה יציבה נטועה בעמקי הלב, שחרית וערבית צריך לקבוע להתבונן בכך, ואל תתמה שהרי אפילו יציאת מצרים נצטוינו להזכיר שחרית וערבית כדי לנטעו בקרבנו, כל שכן מאורע חדש שעבר עלינו, וכך אפשר לזכות להכרה אמיתית, וכבר ראינו אצל רחב מה גדול ערך הכרה אמיתית" (עמ' לז – לח).
לפני חג שבועות תשכ"ז, אמר: "אשר ראו עינינו לאחרונה יכול לשמש הקדמה חזקה לקבלת התורה, בחוש ראינו שכר ועונש, ראינו בחוש נסים גלויים, קרבת ה' אלינו… ראינו בחוש שהשי"ת שומר ישראל, כפי שמספרים אנשי המלחמה" (קובץ עניינים אייר-סיון תשכ"ז עמ' כו).
ובאלול שלאחר מכן אמר: "חושבני, וברור אצלי הדבר, שחובת ההכנה באלול של השנה הזאת מוכרחת להיות במדרגה לגמרי אחרת מאשר בשנים אחרות. כולם מדברים על כך כי רואים במוחש כי המצב לגמרי אחר. כולם אומרים כי אלה הם ימות המשיח. בלי ספק רואים את כל אשר התרחש לעינינו" (קובץ ענינים אלול-תשרי עמ' ג – ד).
כאמור, דברים אלו הם מעט מזעיר מדבריו, ובכל הנושאים שהבאנו כאן ובנושאים נוספים בעניני ארץ הקודש, האריך רבנו עוד רבות בשיחותיו ובמכתביו. ואולי עוד חזון למועד.
מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל – י"ט אדר ב תרצ"ב
בי"ט אדר ב תרצ"ב נפטר מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל. גם הוא ביטא פעמים רבות את דעתו על חשיבותה של ארץ ישראל, על מעלותיה, על משמעות התקופה שלנו, ועל החובה שלנו לעלות לארץ ישראל, לפעול לבנינה ולהתפתחותה, אך גם מדבריו נוכל להביא במסגרת זו רק מעט מזעיר מהדברים.
הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל היה ידוע כתקיף וקנאי גדול בכל עניני הקדושה, בבחינת פנחס בן אלעזר, ודווקא התקיפות דקדושה שלו היא שהביאה אותו לתמוך בכל עוז בארץ ישראל, בבחינת 'קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה' (זכריה ח ב).
חובת העליה לארץ ישראל
וכך מסופר עליו (האיש על החומה ח"ב עמ' 148): פרופ' פטאי ביקר בארץ, ובהיותו בירושלים סר לבקר את מורנו, בשובו פרסם בשבועונו כתבה על בקורו אצל מורנו ועל הויכוח ביניהם:
"…אחרי מוסף סרתי לביתו של רבי חיים זוננפלד… רבי – פניתי אליו – אצלנו בהונגריה אומרים שכבוד הרב אויבו ומתנגדו של הישוב החדש בארץ ישראל. דברים אלו הוציאו את רבי חיים משלוותו, והוא הפסיק את דיבורי, ואמר לי בהתרגשות ניכרת: חס וחלילה, האם נעלמו ממני דברי הספרי "שקולה ישיבת ארץ ישראל נגד כל המצוות", או מה שאמרו חז"ל "חביבה עלי כת קטנה בארץ ישראל מסנהדרין שבחו"ל". כמה וכמה פעמים ביקשתי וציויתי להגיד להיהודים החרדים שכל מי שסיפק בידו לעלות לארץ ישראל ואינו עולה עתיד ליתן את הדין… אני נלחם רק נגד הרוח האנטי–דתית של ההתישבות החדשה…
– יש אומרים, העירותי כאילו כדי לקנטרו, ודוקא בשם הרב, שיהודי דתי אסור לעלות לארץ ישראל.
הזדקף רבי חיים וקולו נעשה יותר צלול ותקיף, והכריז: "חס וחלילה, דוקא היהודים הדתיים מחויבים לעלות ולבנות את הארץ על טהרת הקודש, כי הארץ מחכה להם שיגאלוה משוממותה". ועל האחרים, המשיך רבי חיים, כתוב "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" – מקודם תהיה הגאולה ואחר כך יחזרו החוטאים בתשובה, ואני מאמין שכל חלוץ המשתתף בבנין הארץ, תעמוד לו זכות ארץ ישראל שיחזור בתשובה, הלא גם אלה שעלו מבבל בימי עזרא ונחמיה לא היו צדיקים גמורים, כמסופר בספרי הקודש שחיללו את השבתות והמועדים, ובכל זאת נבנה בית המקדש על ידם וחזרו בתשובה…".
ועוד על חיוב היהודים לעלות לארץ (בח"ב עמ' 154): בשנת תרצ"א, שנה אחת לפני פטירתו של מורנו, ביקרה בירושלים משלחת נכבדים מקלויזנבורג, שבה השתתף מר לוי קוש ועוד ארבעה עשירים מנכבדי העיר. במשך שהותם בירושלים, היו נוהגים לסעוד את הסעודה השלישית על שולחנו של מורנו, ולקלוט בדחילו וברחימו כל רחש והגה שיצאו מפיו.
כשבאו לקבל ברכת פרידה לפני שובם לארצם, שאלוהו חברי המשלחת מה עליהם למסור בשמו לקהילת קלויזנבורג הגדולה. קם מורנו מכסאו, וכדרכו בשעה של התרגשות, השעין כפות ידיו על שולחנו ואמר: "הגידו לכל היהודים בקלויזנבורג ובגלילותיה… כי עתה הוא הזמן לחסל את העסקים ולעלות לארץ ישראל, ואין לחכות יותר".
על הפעולות למען ישוב ארץ ישראל
בעתון האגודאי "דאס יודישע טאגבלאט" מובאת תמצית של שיחות אישיות של הסופר הורשאי מרדכי ארוכאי עם מורנו בעת ששמש כמזכירה של פועלי אגו"י בירושלים, והיה מבקר אצל מורנו לרגל עניני התנועה.
"רבי יוסף חיים זוננפלד ז"ל היה אוהד נלהב של ארגון פועלי אגודת ישראל, ולעתים קרובות היינו נוהגים לבקש את עצתו בשאלות שונות שעלו על הפרק, ובעיות לא חסרו אז בימים ההם, כי משבר רדף משבר ולא פעם באו מים עד נפש. בביקורנו אצלו היה תמיד נלהב לעודד אותנו במלים חמות ומרגיעות, כי אסור ליפול לתוך יאוש. ובהזדמנויות אלו היה חוזר ומתאר את עלייתו לארץ ישראל… באמצע השיחה הקולחת והשקטה מרצינים פניו הקדושות של הרב ולפתע הוא מזדקף מלוא קומתו ופונה אלי בדברים נמרצים: לכו והגידו לחבריכם כי שכרם הרבה מאד, עבודתם ועמלם למען הארץ הקדושה חשובה היא כמו המוסדות, כי הם מהווים אחד היסודות של היהדות החרדית בארץ ישראל. לכו והגידו לחברים שלכם בשמי, שאני מבקש מהם למען השם לא לעזוב את הארץ, ה' יעזור להם, העיקר לא להתיאש ולא לאבד את הביטחון בה'…. כשאני ועוד שני בחורים מפואג"י עמדנו לנסוע לחו"ל לועידה של פואג"י בחו"ל, הלכנו לרבי יוסף חיים להפרד, שהינו אצלו זמן רב והוא דיבר בלהט ובהתלהבות על הצורך בישוב ארץ ישראל ע"י החרדים. כשדיבר דברים אלו הוא נתלהט כולו באש קודש ועיניו נצצו כזיקים עד שנפלה עלינו אימה וחרדה מדבריו החוצבים…" (שם ח"ב עמ' 120).
וכך הוא כותב במכתב נוסף לאלו שרצו להקים ישוב חדש בסביבת קבר שמואל הנביא: "עיני ראו ושמחו קיבוץ חבורה של בני תורה ויראי השם אשר נועדו בכוונה טובה ורצויה לבנות חרבות ארץ ישראל וליסד מושבות ליהודים כשרים בסביבת עיה"ק על טהרת הקדש אשר יתנהגו עפ"י דרכי התורה והמצוה ויקיימו מצוות התלויות בארץ… ואשרי המסייע למצוה כפולה זו ישוב ובנין ארץ ישראל והחזקת התורה וקיום מצוותיה אשר בזכותם נזכה לגאולה אמיתית וקרובה…" (שם עמ' 146)[1].
משמעות חידוש הישוב בארץ ישראל
את התיחסותו לישוב בימינו, מביע הגרי"ח זוננפלד במכתב (שם ח"ג עמ' 57): "נכון הדבר, כי במשך השנים מאז באתי לכאן, וכבר עברו לטובה שלושים ואחת שנים, התחוללו כאן שינויים גדולים שלא התחוללו במשך אלף שנים לפני כן, ללא ספק. נבנו כאן למעלה מאלף בתים יהודיים, ההתרחבות של העיר הקדושה עצמה, אשר בה הוקמו לאחרונה בניני מידות יפים שמעולם לא תיארנו לעצמנו, בנית מסילת הברזל שבנינה נמשך והולך: לראות את המושבות החדשות, שטחים שהשממה והריקנות שלטו בהם במשך דורות רבים, לבשו חיים ופריחה. ובכל מקום גנות ופרדסים מוריקים ומלבלבים מלוא העין – האם יתכן לא לראות את יד ההשגחה העליונה בכל זה?! עלינו לעסוק בישוב הארץ תוך בטחון בהשי"ת שנתן לנו את תורתו הקדושה. בוודאי שאם נשמור לה אמונים, נזכה לשבת כאן לבטח ונהיה תמיד לחן ולחסד ולרחמים, כי מלאכיו יצוה" וכו'.
ובמכתב נוסף (שם ח"ב עמ' 145) הוא מסביר יותר: "אומר אני, בודאי הגיעה השעה שיתעוררו בעלי היכולת ליתן לב להישוב בקודש, אם כי מאז לבם של ישראל עם הקודש הומה לחיבת הקודש, לא היה להם כי אם לתמוך באותם המעטים השרידים אשר נתנו לבם לעלות בקדש, אבל לשים לב להרבות הישוב בקדש, בזה כנראה לא התעוררו, וכבר דבר בקדשו הגאון הצדיק זצ"ל בהקדמת סידור היעב"ץ כראוי בענין הקדוש, והעיר אוזן ומוסר. ובכל זאת, הגם כי אגדו"י עשו למעשה בזה, והתעוררות גדולי וגאוני פולין עשה רושם גדול, והלא המה ג"כ עשו לאחר שנתנו לבם לעלות לאה"ק ע"י שלוחיהם ולהתבונן על הדבר, וכמו כן יעשו כל המתנדבים בעם בזה לבור מתוכם אנשי מדע היודעים פרק בדרך ארץ, ולהתבונן בענין הקדוש הזה ולאחר התיעצות אח"כ עם הגדולים אשר בארץ.
וכנראה נתקיים בנו 'אם תעירו… עד שתחפץ', והנראה שהחפץ הזה התעוררות עליון, השי"ת ברחמיו יחיש ישועה לעמו בבא ובהכא…"
לאחר הצהרת בלפור, הביע הגרי"ח את דעתו, שמאחר ואנו רואים את רצון ה' להחזיר אותנו לארץ ישראל, עלינו לפעול בכיוון הזה, כפי שהובא שם (ח"ג עמ' 351): כותב המנהיג והאידיאולוג האגודאי ד"ר יצחק ברויאר בספרו 'מוריה':
"איפה הגולה התורתית? שאל אותי רבינו הגדול רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל בשנת תרפ"ו. – איפה הגולה התורתית? וכי היא אינה רואה כאן אצבע א-להים? הנה אני מבין היום את תפילת מוסף של יום טוב: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו". – גלינו מארצנו ע"י השם ב"ה, ואחרי כן התרחקנו בעצמנו מאדמתנו! הכי חדלנו לחכות כל רגע ורגע? נניח שאלפים שנה לא נפל שום גשם מהשמים, והנה פתאום נראה ענן קל מאד, וכי לא יזדעזעו כלם ויאמרו במתיחות יתירה: "טאמער דאך טאמער דאך…" (שמא בכל זאת, שמא בכל זאת…), וכי המנדאט אינו לפחות ענן קל כזה?".
מרן הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל – כ"א אדר תרנ"ו
בכ"א אדר תרנ"ו נפטר מרן הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל, ונביא כאן שתי אגרות ממנו.
חשיבות מצוות ישוב ארץ הקודש
אל אחינו חובבי עמנו וארצנו הקדושה תובב"א ד' עליהם יחיו.
דבר ענין מצות ישוב ארץ הקודש גם בזמן הזה מלאה היא בכל התלמוד הק' והספרים הקדושים, ומה מאד הפליגו חז"ל בשבחה, עד כי אמרו בתוספתא פ"ב דע"ז כי שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצות, כותבין עליו אונו אפילו בשבת (גיטין ח:) ועוד מאמרים כאלה למרבה, חוצבים להבות רגשי קודש על גודל מעלת מצות ישוב הארץ.
קדושת וחיבת ארצנו הקדושה ממלאת כל חללה של היהדות וכקול אם רחמניה תלבב ותלהיב זכרונה בקרב בניה אסירי התקוה הכואבים לשברה ומיחלים לבנינה, תחליף כח לחזק את עמודי היהדות ולבצר את חומת דת קדשים אשר עליה הורגנו כל היום.
המתבונן בהשגחת ה' אינו יכול שלא להתעורר לקול קריאתו: למען ציון לא אחשה
נפלא הוא הרעיון הזה לכל מתבונן על השגחת א-ל מסתתר בחביון עוז, המקרים המראים בהשגחה פרטית באורח פלא, כי בימים האחרונים האלה אשר רבים משואפי החדשות [-המשכילים] הסיחו דעתם כמעט מן הגאולה וראו תשועת ישראל באור הזכיות, החכמה והדעת אשר זרחו באור שבעתים [-כלומר שהסתפקו בשוויון זכויות והתיאשו מן הגאולה בציון], הנה פתאום התקדרו השמים בעבים וחשכת ימי הביניים כתומם באו עלינו, עוד באופן אכזרי ויותר איום, כי הרוח הרעה של שנאת ישראל הקיפה בזמן קצר את רוב ארצות תבל.
הנה מבין חשכת ערפילי השנאה הגזירות והצרות, כמו רוח ממרום על עמנו יעטוף, כי התעוררה אהבה וחיבה נפלאה לארצנו הק' כמעט בלבבות כל מפלגות בני עמנו כישנים כחדשים להקים מושבות באה"ק לבנות הנהרסות ולנטוע הנשמות, מכל קצוי ארץ זמירות שמענו אגודות אגודות תוסדנה בערים ובגלילות לאסוף כסף למען הוציא אל הפועל את הרעיון הקדוש הזה, לחזק ידים רפות לתת ניר באה"ק ולאמר לערי יהודה תבננה ובצדקה תכונני.
ומי זה האיש אשר דמי יהודי נוזל בערקיו, וחיבת ארץ הקדוש תמלא נפשו, ולא יתעורר לקול הקורא הזה המכרזת מתוך חללו של היהדות: למען ציון לא אחשה כו'…".
זכות הפעולות לארץ הקודש תקרב קץ גאולתנו
למען הוסיף אונים ועוצמה להוציא לאור את הענין הקדוש הזה, הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ נוסדה, בשילוש קדושות מצוות התלויות בארץ פנת יקרת תעודת ישראל באתערותא דלעילא, ראינו לנכון לשלוח צירים נאמנים מיוחדים לארצות אשכנז, אינגלאנד, צרפת, אמריקא, להעיר ולעורר את אחינו ליסד גם שמה אגודות קדושות כאלה, ומה גם כי שמה ידיהם לא אסורות ליסד חברות ולאסוף כסף בגלוי, ע"כ כחם רב להרבות ישע ולהגדיל תושיה, ובהוסד אגודות קדושות כאלה בכל ארצות פזורינו, כל ראשי ומפלגות העם ביחד, רבניה חכמיה אציליה, וכל חובבי ציון, ויתנו ידם שכם אחד להתאחד אתנו יחד או אז חפץ ה' בידינו יצליח להציב גבול אלמנה, וזכות התעוררות חיבת אה"ק תקרב קץ גאולתנו ונזכה לעלות לציון ברינה אכי"ר.
הכותב למען קדושת אה"ק והמחכה לחזות בנחמת ציון וירושלים ולראות בקיבוץ בניו לתוכה במהרה בימינו בעז"ה ובאתי על החתום יום ג' ח' תשרי תרמ"ד קאוונא
יצחק אלחנן ספעקטער
החופ"ק הנ"ל
(אגרות ר' יצחק אלחנן ח"ב עמ' שפח).
אין קץ וקצב לעוסקים בענין הגדול והקדוש הזה
כבוד ה"ה הרב החכם השלם המשכיל המפורסם חובב ציון בכל לבבו ונפשו וכו', כש"ת מו"ה אברהם יעקב סלוצקי נ"י, שוכט"ס
אחדשה"ט. מכתבו הגיעני. מה שביקש כבודו הרם ממני לחוות דעתי על דבר ענין היקר של ישוב ארץ ישראל הנני להשיבו, כי כבר ידועה דעתי והסכמתי כי גדולה מאד מצות ישוב ארץ ישראל וכמש"כ הרמב"ן על התורה פ' אחרי בסופה בשם הספרי על פסוק וישבת בה ושמרת לעשות דשקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה, וכן הוא בתוספתא ע"ש, וכן בכתובות (דף קי) וברמב"ם פ"ה ה' מלכים ה' י"ב מבואר גודל מעלת ישוב א"י.
וברוך ה' א-להי ישראל שהחיינו והגיענו לזה כי נתעוררה התנועה בכל עמנו להשתדל בענין הקדוש של ישוב ארץ ישראל ארץ אבות אבותינו הקדושה ולבנין חרבותיה. ורוב תודות לה' על מה שזכינו בדורנו לראו זה בעינינו. ואין קץ וקצב לשכר היקרים והנכבדים טובי ישראל העוסקים והמסייעים בענין הגדול והקדוש הזה אשר אליו ישאו נפשם כל שלומי אמוני ישראל, וה' יהיה בעזרנו אשר כל הבאים שם ישתדלו לשמור מצות התלויות באה"ק כדין וכדת וע"פ דרכי התורה והמצוה ויהיה שכרם בכפלים [גם כאן רואים שלמרות שידע שיש כאלו שלא שומרים התורה בא"י ר"ל, מכל מקום הוא אומר על זה שהחיינו והגיענו לזה], ובזכות זה נזכה כולנו יחד לשמוח בשמחת ציון וירושלים ובגאולה שלמה במהרה בימינו אמן סלה.
ולאות אמת באתי עה"ח, מוקירו ומברכו יצחק אלחנן החופ"ק הנ"ל
(שיבת ציון ח"א עמ' 6).
[1] כמובן, מדובר בחברת 'רמתיים צופים' מיסודו של מורנו הגרע"י שלזינגר זצ"ל – לפרטים ראה בגליון המיוחד שהוצאנו לרגל 100 שנה לפטירתו בניסן התשפ"ב – גליון 64.