בענין הספר "ויואל משה" [פרק י"ג]

בהמשך לדברינו בעלון הקודם אנו ממשיכים להביא מכתבים ושאלות שנשלחו אלי עקב המאמר על הספר 'ויואל משה'. ועתה נחזור למכתבו של הרב ש.ו.נ הי"ו שאכנהו ולא אדעהו, שכתב קונטרס בשם 'ישיב לציון' ובו ביקש להשיג על רוב דברינו [1].

והפעם בוחר הרב הנ"ל להביא ארבע הוכחות שהביא הרב בעל ה'ויואל משה' שהן ראיה לדעתו, ולפיה המושג 'עליה בחומה' המוזכר בגמ' בא לאסור על עם ישראל לחזור לארצו בצורה המונית אפילו ברשות אומות העולם, שזו שיטתו של ה'ויואל משה' כידוע.

אך לפני שאתייחס לעצם דבריו אקדים הקדמה קצרה ונחוצה כדי להכניס את כל הדיון למסגרת הנכונה, ואען ואומר, שהרוצה לאסור עליות המוניות לארץ ישראל ולהיתלות בשבועת 'שלא יעלו בחומה' עליו לענות קודם על שאלה אחת, והיא:

כל המעיין בספר 'ויואל משה' נתקל בדיבורים מבהילים אודות חומרת השבועות, ושהעוברים עליהן מאריכים את הגלות (אות כד), וכופרים בהשגחה, והם ב'יהרג ואל יעבור' (אות עו). ועיין בהקדמתו שרוצה לומר שכל הצרות של השואה היו בגלל שעברו על השבועות[2].

והנה, כל המתבונן בדבר זה קמה גם ניצבה למולו קושיה עצומה, איך יתכן שבסוגיה הלכתית[3] כל כך חמורה השאירו אותנו רבותינו הפוסקים מגששים באפילה, ומניחים אותנו לטעות בדבר שהוא ב'יהרג ואל יעבור'. שהרי איסור הזה של 'עליה בחומה' לא הובא בספרי ההלכה אשר לאורם אנו הולכים. הגאונים הרי"ף, הראב"ד, הרמב"ן, הריטב"א, המאירי, הר"ן, המהר"ם, הרשב"א, הרא"ש, הטור, השלחן ערוך והרמ"א לא הזכירו איסור זה כלל, וגם מאור עינינו הרמב"ם שהבטיחנו בהקדמת חיבורו שהקורא בספרו "יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם" קרא שמיטה לשלוש השבועות, והלא דבר הוא.

וכנראה מהטעם הפשוט, שדברי אגדה הם ואין למדים מן ההגדות.

וגם אם תתעקש לומר שראינו ששבועות אלו הוזכרו בדברי כמה פוסקים, עדיין רוב ככל חכמי ישראל שפרשו את ענין השבועות לא הסבירו כדעת האדמו"ר מסאטמר. שהרי רש"י, ר' יהונתן אייבשיץ, הרד"ל, ר' חיים פלאג'י, המהרש"א, האבני נזר, האור שמח ועוד – כולם הסבירו שהאיסור לעלות בחומה הוא איסור לעלות מן הגלות מתוך מלחמה ומרד, אך ברשות האומות אין איסור כלל.

ורק האדמו"ר מסאטמר כתב לחדש, שגם ברשות אסור לעלות, והוא כמעט יחיד בדבר חוץ מבעל ה'יפה קול' שפרש כדבריו (ואגב, מדברי ה'יפה קול' מוכח שהוא חולק על רש"י בבאורו) וצריך להודות בזה.

ואגב, גם ה'יפה קול' לא כתב את דבריו להלכה, ואל יהי דבר זה קל בעיניך, שהרי יסוד מוסד הוא שאין למדין מן ההגדות (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד), ועוד אמרו (ב"ב קל:  (- 'אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה', ואמרו בריש הוריות 'עד שיאמרו מותרים אתם לעשות', וכן נפסק ברמב"ם. אם כן להוציא הלכה חמורה שכזאת מדיוק מספר שנועד לדרשה ולא להלכה – קשה בעיני.

עיניך הרואות כמה עילה ועלול סיבה ומסובב אנו צריכים בשביל לאסור הדבר לשיטתך.

ואחר הדברים האלו ניתנה ראש לדברי הרב הנ"ל הי"ו וז"ל:

והתעלם הרב המשיג מהוכחות ה"ויואל משה" דע"כ שעליה כחומה היא אף ברשות.

א) דהוכיח מן הגמרא ביומא האומרת שר"ל כעס על בני בבל ואמר  'אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו', וא"כ מוכח שלשון 'כחומה' היינו אף ברשות, דהלא כורש הרשה להם לעלות ובכל אופן קרא לו כחומה.

לענ"ד ממקום שבאת – ראיה לדברינו, שהרי כל המעיין בכל סוגיות עליה בחומה בש"ס ובמדרשים, יראה לכאורה סתירה בין הסוגיות. הנה מצינו בגמ' יומא (ט:) ובשה"ש רבה (ח' יא') שגם רשב"ל וגם ר' יוחנן ס"ל שהיו צריכים לעלות בחומה. ומאידך גיסא הגמ' בכתובות אומרת בבירור שהשביע הקב"ה את עם ישראל שלא יעלו בחומה.

וא"כ לכאורה יש כאן סתירה ברורה בין שתי הסוגיות, שבכתובות משמע שאין לעלות בחומה, ואילו ביומא ובשהש"ר משמע שצריך לעלות בחומה, לכן רש"י בכתובות – ששם הוא מקום האיסור – כדרכו מתרץ חבילי קושיות במילים קצרות ואמר "יחד, ביד חזקה" – היינו שני תנאים הם המגדירים את האיסור, 'יחד' – היינו דווקא בקבוצה, ותנאי שני הוא 'ביד חזקה', היינו דרך מלחמה. וזו העליה בחומה האסורה. אך יש עוד סוג של עליה בחומה שהיא הנרצית, והיא לעלות כולם כאחד אך ברשות המלכות, שהוא מה שהיה בהכרזת כורש. ושו"ר באבני נזר (תנה אות ב') מה שבאר ברש"י, ועל פניו נראה שאף הוא הבין כך.

וביאור הענין הוא, שלשון 'חומה' סובל ב' פירושים – לשון התחזקות ולשון ריבוי. והגמ' בכתובות איירי ביד חזקה וכמו שכתב הגאון הרד"ל (בבאורו לשיה"ש רבה בהשמטות שבסופו), וז"ל: "לשון יעלו חומה האמור כאן יצא מלשון המקרא (יואל ב') "כאנשי מלחמה יעלו חומה" והכוונה שלא יעלו כולם ביד חזקה".

וכוונת הגמ' ביומא ובמדרש שה"ש היא על חומה מלשון התקבצות וכינוס רבים כחומה הזאת שהיא קיבוץ של אבנים רבות. וכמו שאיתא שם במדרש, שהיה ר"ל רואה בבלין מתכנסים בשוק הוה אמר להו התפזרו, בעליתכם לא נעשיתם חומה וכאן (בבבל) תעשו חומה?

ואם לא תסביר, כך נשארת עם סתירה גדולה בין שתי הסוגיות, ולפי מה שכתבנו, אין זה סתירה אלא בנין והרי הוא כמבואר.

ב (הקשה מהמדרש בשיר השירים רבה"כ למה מלך המשיח בא לקבץ גלויותיהן של ישראל' (שיה"ש רבה ב' ז'), וממילא מוכח דאף ברשות אסור, אלא רק מלך המשיח יקבץ אותנו לישראל.

וז"ל המדרש:

"ר' חלבו אומר ארבע שבועות יש כאן, השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות, ושלא ידחקו על הקץ, ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה, אם כן למה מלך המשיח בא לקבץ גליותיהן של ישראל."

הרב 'ויואל משה' (אות יז) מביא את דברי הרב 'יפה קול' שמסביר את המדרש כך: אם יעלו חומה מן הגולה למה יצטרך מלך המשיח לבוא לקבץ נדחי ישראל, ומכיון שקיי"ל דמלך המשיח יקבץ נדחינו מכמה קראי, א"כ אין בידינו להתקבץ מעצמנו יחד. ועיין שם שמחרה מחזיק אחריו. והיא ראיה לשיטתו שעליה המונית אפילו ברשות אסורה.

ובכן, מלבד מה שיש להעיר על מה שכתב 'שקיי"ל שמלך המשיח יקבץ נדחינו מכמה קראי[4]', עוד יש לי להבין מה ראיה היא זו, שהרי פשט המדרש ניתן לפרשו כך: אל תמרדו ואל תעלו בחומה [היינו מתוך מרד ומלחמה כדברי כל המפרשים הנ"ל], שא"כ מה תפקידו של משיח. אבל אם ברשות איירי לא עסקינן בזה כלל, כי משמעות המדרש היא שאין לעבור על השבועות אלא ע"י משיח, אבל אם אומות העולם מסכימים לעלייתנו – אין זו העברה על השבועה כלל.

ג) וכן מה'אור החיים' שאומר על 'ואתכם אזרה', דהיינו שלא יעלו בחומה פירוש ביד חזקה ומבאר הטעם הואיל והארץ צריכה להיות שממה, א"כ לפי טעם זה אף ברשות אסור, ומזה אף מוכח על לשון רש"י דלעיל 'ביד חזקה'.

ד( וכן מה שהביא (הרב ויואל משה) מחז"ל (פסחים פז: )דהפיזור הוא טוב לישראל וא"כ אף ברשות צ"ל דאסור.

אין לי מושג איך אתה קורא לזה ראיה ואין בי כח להאריך לסתור דבר סתור, אך לגבי דברי 'אור החיים'  אשיב על העיקר ואפטור את הטפילה, והוא – ש'אור החיים' בעצמו בראשית דבריו מסייג ומסביר שכל דרשתו היא על עליה ביד חזקה, שגדר זה הוא התחזקות ומרד, כמו שהוכחנו במאמרים הקודמים, וא"כ כשל עוזר ונפל עזור.

ולגבי מה שהביא[5] מחז"ל שאמרו (פסחים פז) "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות", ועל פי זה קבע שהפיזור טוב לישראל והוציא מזה שעליה ברשות גם אסורה – נפלאה ממני לא אוכל לה, איך אפשר לקחת דברי אגדה, להוציא אותן מהקשרן, לקבוע הלכה חמורה על פי הדברים הללו, ועוד לקרוא למי שאינו  מבין כך 'מעכב את הגאולה'[6]! הרי כל לומד מבין שדברי חז"ל הללו באו להורות, שגם בגלות המרה יש נקודה טובה, כמו שמבואר בהמשך הגמ' שם, שמעצם היותנו מפוזרים אי אפשר לכלותנו יחד, ולא לומר כי עלינו להשאר בגלות בדווקא אף שיש בידנו לעלות לארץ בהיתר. וזה ברור שבברורים ופשוט שבפשוטים ותו לא מידי.


[1] והנה, להביא את כל שאלותיו ותשובותי לא תמיד ימצא בהם הקורא טעם, מכיון שעליו להיות מונח במאמר וראיותיו כדי להבין היטב את הקושיא והתרוץ. לכן אמרתי אני אל לבי להביא כמה מהשגותיו בלבד שבהם יש תועלת כללית לקורא ומהם ובם יתבארו יסודות בסוגיא זו. עם זאת, הרוצה להעמיק בסוגיא זו ולראות את מאמרי שהתפרסמו עד כה ואת תגובתו אליהם ואת תגובתי אליו יכול לקבלם בכתובת זו jhhouvc@gmail .com

[2] למרות שאלו שעברו על השבועה [לשיטתו] ועלו לארץ נותרו בחיים, ואלו שלא עברו ונשארו שם לא שרדו הי"ד, ואף האדמו"ר בעצמו ניצל ע"י הרכבת של קסטנר ואכמ"ל.

[3] "ודאי שאלו השבועות המה הלכות קבועות בלי שום חולק" (דבריו בהקדמה דף יא)

[4] שהרי ביחזקאל (לח' ט') מבואר שיעשה קיבוץ גלויות לפני מלחמת גוג ומגוג, וגם בגמ' מגילה (יז:) מבואר שקבוץ גליות [ברכה עשירית] קודם למשיח [ברכה יד], ומאידך יש מקומות שמשמע להיפך, ובל"נ אי"ה נעמוד ע"ז במקום אחר, מ"מ איך שיהיה אין זה ברור כלל.

[5] ויואל משה מאמר א אות יח.

[6] שם אות יט.

כתיבת תגובה