בעקבי הצאן – מדברי רבותינו בדבר חשיבותה של מלחמת דת ושל השפלת אמונתם של אויבי ישראל [לרגל חג הפסח]


"ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. מבפנים – אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ, ת"ל וראיתי את הדם, הנראה לי ולא הנראה לאחרים דברי ר' ישמעאל. ר' נתן אומר מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ, ת"ל והיה הדם לכם לאות – לכם לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר לעולם מבחוץ כדי שיהו המצריים רואין ומיעיהן מתחתכין".

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה ו


"משכו וקחו לכם צאן הה"ד (תהלים צ"ז) 'יבושו כל עובדי פסל', בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה – רבון העולם! הדבר הזה היאך אני יכול לעשות? אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר (שמות ח') 'הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו', אמר לו הקדוש ברוך הוא – חייך, אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם, שאודיע להם שאין אלהיהם כלום, וכן מצינו שעשה, שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים, ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלהיהן שחוטין, ולא היו יכולין לעשות כלום, שנאמר (במדבר ל"ג) 'ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים', הוי 'יבושו כל עובדי פסל'".

שמות רבה פרשת בא ט"ז, ג'


"דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש הזה [י"ב, ג] – אמר רבי יוחנן והלא הוא אינו יפה אלא מדירו ואת אמרת מבעשור, אלא מלמד שהיו קושרין בכרעי מטותיהן של ישראל מבעשור והיו המצריים נכנסין ורואין אותם ונפשם פורחת מעליהן. רבי חייא בריה דרב אדא משכו וקחו לכם צאן [י"ב, כ"א] שיהא כל אחד ואחד מושך אלהות של מצרי ושוחטו לפניו, ודרגיש לו – ימלל".

פסיקתא דרב כהנא פרשת החודש דף נ"ה; ילקוט שמעוני פרשת בא רמז קצ"א


"אל תאכלו ממנו נא. פי' ראב"ע, דלפי שתועבת מצרים תזבחו, שמא תאמרו לא נצלהו כל צרכו פן ירגישו בו המצרים, ת"ל 'אל תאכלו ממנו נא', ושמא תאמרו 'נבשלנו ונכסנו בקדרה', ת"ל 'ובשל מבושל', ושמא תאמרו לחתוך הראש והכרעים ואל יכירו מה זאת, ת"ל 'ראשו על כרעיו ועל קרבו'".

דעת זקנים מבעלי התוספות שמות י"ב, ט'


"מה כתיב 'ועצם לא תשברו בו', לאחזאה ביה קלנא, ובכל אינון טעוון דמצראי דהא גרמין הוו רמאן בשוקא, ואתו כלבי והוו גררי לון מאתר לאתר, ודא קשיא לון מכלא, דהא גרמי אינון תקונא דגופא ודמי לגוונא אחרא, וישראל רמאן לון בשוקא אורח קלנא, ועל דא כתיב 'ועצם לא תשברו בו' – אתון לא תשברון, אבל כלבי הוו אתיין ומתברין ליה, תו מצראי הוו אתיין לבתר והוו חמאן אינון גרמי דהוו נטלי כלבי מאתר לאתר ומדקן לון יתיר מסטרא דלהון, ובדא קודשא בריך הוא אסתלק ביקריה ואתכפיין כל חילין אחרינין, דהא כדין אתכפיין יתיר כד בטילו אשתכח מסטרא דלהון, ועל דא ישראל לא מבטלי לון, דכתיב 'ועצם לא תשברו בו'.

זוהר כרך ב [שמות] פרשת בא רעיא מהימנא דף מ"א:


כתיבת תגובה