ראש "קהל עדת ירושלים" ומח"ס בן מלך
בעזרת השי"ת זכינו בימי החנוכה להכנס למעונו של הגאון שליט"א, ודיברנו עמו על העלון, והרי מקצת מן הדברים שזכינו לשמוע ממנו אחר שהיו למראה עיניו –
במשך כל השנים היה עם ישראל מחכה לגאולה, באלפיים שנה בגלות, היו תקופות קשות מאוד וציפו לגאולה, ומתי ומתי…, חכינו לראות שזה כבר קרוב, רצו לדעת מתי הזמן הנעלם, וניסו אפילו הראשונים רש"י, הרמב"ן וגם האחרונים חפשו רמז בפסוק, למצוא איזה סימן מתי הזמן. וכמובן ציפו שזה יהיה כמה שיותר מוקדם, לא רצו לאחר את זה.
אבל ההבדל בין היום לבין כל התקופות האלו, שבכל התקופות זה היה ניחושים ותקוות בלבד [אף שודאי לא דבר ריק הוא והם היו זמנים ראויים, או שהתחילו שלבים מסויימים], אבל היום זה לא ענין של ניחושים, הרי כתוב בתנ"ך מפורש איך תהיה הגאולה, ביחזקאל פל"ח כתוב שעם ישראל לפני הגאולה יהיה בארץ ישראל, ורק אז "ונאספו כל הגוים למלחמה על ירושלים", ובמלחמה הזאת הקב"ה יעניש את הגוים על כל מה שעשו בכל התקופות, "מימים רבים תפקד", ואז "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'", ואז תהיה הגאולה. הרי מה שכתוב ודאי יהיה, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. ידענו שלפני הגאולה צריך להיות בארץ ישראל, וצריך להיות ונאספו כל הגוים על ירושלים למלחמה, וזה אלפיים שנה לא היה, היינו בגלות, וכל הזמנים שנחשו, חשבו שזה ילך מהר, תוך זמן קצר יבוא כל עם ישראל בארץ ישראל, ונאספו כל הגויים על ירושלים למלחמה, אבל היום מתברר שלא כך תכנן הקב"ה.
כתוב במדרש "שאלה כנסת ישראל לקב"ה מתי אנו נגאלין? אמר להם הקב"ה לכשתרדו לדיוטא התחתונה אחר כן אתם נגאלין"[1]. בתחילה חשבו שחורבן בית שני זה הדיוטא התחתונה, אח"כ חשבו שחורבן ביתר בזמן בר כוכבא כשנגדעה קרן ישראל זו הדיוטא התחתונה, עבר זמן וכבר הלב התחיל לחשוש שמחכה לנו יותר דיוטא התחתונה, אבל בכל זאת ציפו שמא יהיה "אחישנה", אבל… אח"כ היו כל אלפים שנות הגלות המרים, מסעי הצלב, גרוש ספרד, גזירת ת"ח, פוגרומים, כל פעם חשבו עכשיו שזו הדיוטא התחתונה ביותר, ולא יכלו לתאר שיכולה להיות דיוטא יותר תחתונה, בשואה ראו שיכולה להיות דיוטא תחתונה אשר כבר לא יכול להיות גרוע מזה כלל, נשארנו אחד מעיר ושנים ממשפחה.
ואז אכן ראינו שמיד אחרי השואה התחיל קיבוץ גלויות, וכפי שכתוב בחז"ל שבהתחלה הגאולה תהיה טיפין טיפין ואח"כ כנחל שוטף[2], התחילו לבוא לארץ ישראל, מה שאלפיים שנה ניסו ולא הצליחו, ועכשיו אחרי השואה מצליחים [וגם השואה עצמה גרמה לזה, משתי סיבות – א. שעם ישראל ראה שאין לו מקום אחר, ב. מפני רשיון האומות שיעלו עם ישראל לארצם].
ובתחילה חשבו שמכיון שיש כאן כל כך הרבה ערבים, אולי הם ממשיכים את השואה קצת, וגם יש כל כך הרבה חילונים שרוצים לעקור את התורה, ויהיה פה תוהו ובהו. אבל בזמננו כאשר מסתכלים אחורה, רואים שאכן התחיל אז טיפין טיפין, בסייעתא דשמיא הערבים לא יכלו להשמיד אותנו, ויש קיבוץ גליות וישנה היהדות החרדית ויש עולם התורה, ובעם ישראל יש המון בעלי תשובה שחוזרים אל ה', וארץ ישראל שהיתה ארץ שממה אלפיים שנה – נהיתה ארץ פורחת, וכעת רואים שזה כבר התחיל, וזה גובר וגובר וגובר. ראשית כל יש קיבוץ גליות, אנחנו אומרים ב"והוא רחום" בשני וחמישי "עשה עמנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו", זאת אומרת שכבר לפני משיח תעשה עמנו אות לטובה, שנראה משהו, אור בקצה המנהרה כמו שקוראים לזה, אז הנה יש לנו האות! יש קיבוץ גליות! ולא רק שיש קיבוץ גליות, בשנים אחרונות – בעשרות השנים האחרונות עם ישראל הוא כבר לא כ"כ בגלות בין כל העמים, עם ישראל פורח בארץ ישראל ובכל העולם, כולם עשירים, אין גזירות, אפשר לשמור את התורה, אין שעבוד מלכויות. מה לעם ישראל יותר גרוע מכל העמים? רק דבר אחד, שיש אנטישמיות קצת וזה הולך וגובר, וגם זה כתוב ביחזקאל שכך יהיה, הרי צריך להיות "ונאספו כל הגוים אל ירושלים למלחמה", אז אדרבה זה מהסימנים, אבל אין צרות.
כתוב בגמרא שעתידים בתי כנסיות שבבבל להיקבע בארץ ישראל, פעם לא ידעו את פירושה של מימרא זו, חשבו שיקחו את האבנים של הישיבות ושל בתי המדרש ויבנו אותם פה… חשבו שזה כבוד כזה, החתם סופר שואל אם יקחו רק את האבנים או גם את העפר למטה יביאו, לא תארו לעצמם שתהיה שואה, היום אנחנו יודעים את פירוש המימרא, נחרבו כל בתי הכנסיות והישיבות שהיו בגלות, כל בתי הכנסיות שבבבל, הכל בא לכאן, פוניבז', גור, גרודנה, בעלזא, בריסק וכו' וכו'.
הגמרא בסנהדרין צ"ח. אומרת על הפסוק ביחזקאל (ל"ו, ח') – "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" – "אמר רב אבא אין לך קץ מגולה מזה", שאם הרי ישראל נושאים פרי, הגאולה קרובה, וכפי שפירש רש"י – "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". והרי אנחנו רואים שאלפיים שנה לא צמח כלום בארץ ישראל [וכשעוד היה ויכוח לפני קום המדינה עם הערבים, האנגלים אז שלטו פה, הם אמרו שאינם מבינים מה אנחנו נלחמים על הארץ הזאת, זו ארץ מקוללת, היא לא מוציאה אוכל לתושבים, מה הם רבים על זה, והם צדקו! לא צמח פה, לא היה כדאי לבוא]. ובעשרות השנים האחרונות, החקלאות פה היא מהטובות בעולם, ואם רואים הרי ישראל עושים פרי אין לך קץ מגולה מזה, זה הרי עצום! אז יש קיבוץ גליות, יש הרי ישראל עושים פרי, ולא רק הרי ישראל עושים פרי, הארץ מאירה פנים לישראל, תראו היום את ארץ ישראל – היא פורחת בכל השטחים, בכל הענינים. עד לפני מאה שנה, מי שנסע בארץ ישראל ראה רק חול וסלעים, ראו פה ושם איזה מבנים, צריפים, לא ראו ירוק בכלל. היום זו ארץ פורחת בכל הענינים, אפילו גז כבר מצאו כאן! הארץ מאירה פנים לישראל, והיהדות החרדית גוברת, יש הרבה תורה ומוציאים הרבה ספרים, יש שמחה ורגש והידור במצוות, זה עצום, ממש עצום. וזה כעת ככה, ולפני שבעים שנה זה התחיל, והתחיל בקטן טיפין טיפין, וזה הולך וגובר.
עד לפני עשרים וחמש שנים, עדיין היה שליש מעם ישראל בגלות, ברוסיה, היו לפחות ששה מיליון יהודים או יותר, ולא נתנו להם לשמור את התורה, הגלו אותם לסיביר, ובתשנ"א נפלה רוסיה. בלי צער, בלי עגמת נפש – הם נפלו, עד אז שליש מעם ישראל היה בגלות. היום עם ישראל לא כ"כ בגלות, זו עדיין אינה גאולה, אבל לא יותר גרוע לנו מכל אומות העולם.
היום זה הרקע למשיח. אם אנחנו בארץ ישראל, וכפי שכתוב ביחזקאל "עם מאוסף מגוים עושה מקנה וקנין", ושומרים את התורה, וכתוב שכשיבוא משיח אז יחזרו בתשובה, זאת אומרת שהוא יבוא כשעדיין לא יהיו כולם צדיקים, "כי אסלח לאשר אשאיר", אבל יש למי לבוא, יש עם שבי פשע.
צריך להודות לה' על כל הטוב שהוא נותן לנו. מי שזוכה להתבונן נהיה מרוגש. צריך להתכונן לגוג ומגוג.
צריך לפרסם את זה, הרי הקב"ה כתב את זה בתנ"ך, וגם חז"ל כתבו את זה, מדוע? מפני שצריך לדעת, וכשיודעים זה מרגש, וכל אחד לפי הנפש שלו זה יועיל לו, לדעת מה שהקב"ה עושה אתנו.
דבר זה מחזק מאוד את האמונה [אף שיש לנו מספיק סיבות טובות להאמין ללא זה], כשרואים שהמצב של היום נאמר ונכתב ע"י הנביאים לפני אלפיים ושבע מאות שנה, שתהיה גלות, ורק באחרית הימים אחרי הרבה שנים יקרה הדבר הזה, שנבוא לארץ ישראל ואז תתרחש מלחמת גוג ומגוג, ותראו איזה פלא, שניסו לבוא, ורק אחרי הדיוטא התחתונה באחרית השנים באנו לארץ ישראל בדרך לא דרך, וזה היה לאט לאט, והנה אנחנו בארץ ישראל, ותראו איך נפלא, יש רקע ל"ונאספו כל הגוים אל ירושלים למלחמה", הרקע כבר מוכן, צריך לקרות רק כמה דברים, וכל הגויים פה עם סנקציות ועם מלחמה, זה קרוב.
העיקר זה מה שאנחנו רואים, רואים שאנחנו בארץ ישראל, הרי ישראל עושים פרי, בתי כנסיות שבבבל נעתקו לארץ ישראל, וקיבוץ גליות. "ונאספו כל הגויים לירושלים למלחמה", כל העולם מדבר על ירושלים, ירושלים מעניינת את כל העולם.
בזמן השואה, האפיפיור והנוצרים חגגו, וגם המוסלמים, הם ראו כיצד הנה הנבואה של יש"ו שר"י מתקיימת, ה' שונא את עם ישראל ח"ו, הורג אותם, הם כבר לא יהיו בארץ ישראל אף פעם, וזה תואם עם האמונה שלהם, הם חגגו ואפילו עזרו לזה, אח"כ כשבאנו לארץ ישראל, היה אצלם קצת משבר, הנה הם שוב פעם בארץ ישראל, והם מצליחים, אבל נחמו את עצמם שעם ישראל לא בירושלים, ואחרי ששת הימים היה שם משבר, הנה עם ישראל שוב בירושלים, ובחסדי ה' הם נצחו בצורה נפלאה מאוד, ומאז זה גובר וגובר.
וזה הרי תואם עם מה שכתוב שנחזור לארץ ישראל, וחזרו בדרך פלא, וזה פורח.
והנה בקום המדינה חששו היות וראו שהחילונים משתלטים על הכל, וחששו שהם יעבירו על הדת, וזה היה חשש גדול, והם ניסו לעשות את זה, הרי מה שיש היום יהדות החרדית ועולם התורה, זה למרות הממשלה, וזה נס, אז הרי הם העבירו על הדת את ילדי טהרן ועוד וכו' וכו', ואכן בהתחלה זה היה מאוד קשה, אך בחסדי ה' במשך הזמן עם ישראל נהיה יותר עשיר בכל המקומות, ויש כוללים, בכל שנות הגלות לא היה ריבוי תורה כזה, ויתכן שאפילו בזמן הבית לא היה כל כך הרבה תורה, בזמנם כולם עבדו לפרנסתם, והיום נתרבו מאוד ספסלי ביהמ"ד, הרי זה עצום, עצום!
והנה בתחילה חששו שלא ימשכו אחריהם וילמדו ממעשיהם של רשעים, אך היום כבר נתגלה קלונם וכולם רואים שהרשעים הם פוחזים וריקים פרחחים עם סמים ורציחות, וגם אנחנו חזקים בתורה, וב"ה החשש הזה כבר לא כ"כ קיים. ישנם שואלים, הרי המדינה קמה על-ידי חילונים. אבל סוף סוף, מה זה משנה, העיקר שאנחנו פה!
אנו רואים את המציאות, אנחנו בארץ ישראל והכל פורח, גם הארץ וגם התורה, וגם היהדות החרדית, ויש שמחה ויש רגש ויש ישיבות.
הרבה גדולי ישראל זיהו שבארץ ישראל יש יותר קרבת הלב לרגש המצוה, לתוכן המצוה, ומרן החזו"א והרב דסלר זכרונם לברכה אמרו שבארץ ישראל הם מרגישים יותר קרבה לתורה, הלב והרגש יותר קרובים לדברים, וזה פשוט – אוירא דארץ ישראל מחכים. הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל היה מתרגש כשהיה רואה חוברות קובצי תורה שהאברכים כתבו שם, שטיקלאך תורה, והוא אמר – "אני רואה שטיקלאך תורה שפעם אפילו ראשי הישיבות לא אמרו".
לגבי החרדים בני חו"ל, הרי ודאי מי שיש לו שכל צריך לדעת שבהר ציון תהיה פליטה, וזה ודאי, הם חוששים שפה גרוע, כי פה יש ערבים ושם הם יותר בטוחים, אבל הקב"ה הבטיח ביד נביאו – "בהר ציון תהיה פליטה והיה קודש", רק כאן זה המקום הבטוח בו אין כלל מה לחשוש, והרי כך הוכיחה המציאות, שמי ששמע בקול החפץ חיים ועלה לא"י הוא ניצל, וכפי הסיפור הידוע על הפונביז'ר רב והח"ח, וכפי שכתב על בנין ישיבת פוניבז' – "בהר ציון תהיה פליטה והיה קודש", "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו".
אני זוכר כיצד לקראת מלחמת ששת הימים הכינו פה עשרה או עשרים אלף ארונות קבורה, היו פחדים נוראיים, והקב"ה העניק ממש סייעתא דשמיא, כמה פעמים כבר היה ככה, רואים שהקב"ה נוטה חסד. איך אמר הרב מבריסק על קיבוץ הגליות – "זה חיוך מהקב"ה". אלפיים שנה לא ראינו חיוך וכעת רואים חיוך, הוא מחייך והולך!
ראוי להתבונן ולדעת כל זאת שהרי הקב"ה שלח את הנביאים להגיד את זה, וחז"ל כתבו את זה וכל הספרים מלאים בזה, והיום הרי זה קורה בפועל, זה משמח וזה מרגש, וזה מועיל הרבה מאוד לתשובה ולחיזוק האמונה.
זה מרגש מאוד.
יהי רצון שבקרוב תהיה הגאולה השלמה ונזכה כולנו להשתתף בשמחתה. אמן.
[1] ראה ילקוט שמעוני הושע רמז תקל"ג.
[2] ראה שם יחזקאל רמז שפ"ג.