השוויון והנטל
ידועה האמרה, ולפיה היהדות בהרבה מקומות החזיקה מעמד רק בזכות האנטישמיות. על אותו משקל ניתן לומר כיום, כי החרדיות בהרבה מובנים מחזיקה מעמד גם היא בשל האנטישמיות של הבג"ץ. הפסיקה האחרונה, אודות ביטול 'חוק הגיוס המתוקן' עשויה לחזק את ההבדלות החרדית מהחילוניות יותר מכל שיחות המוסר ועצרות החיזוק. כמובן, שאיננו עולזים על מצב זה, והיינו מעדיפים שהציבור יבין את חשיבות ההבדלות מנימוקים חיוביים, אך בפועל – זה המצב, ואין כמו יריקה בפרצוף שלנו על-ידי שליטי בית המשפט כדי ללכד את השורות, לחזק את הנחשלים ולעמוד כחומה בצורה.
אותו מונח שקרי – 'שוויון בנטל' – אשר בשמו נחקק חוק הגיוס הקודם, מעולם לא היה אלא כסות עיניים לנסיון ציני לחסל את הציבור החרדי. לא היה כאן כל שוויון, כפי שבתוך הציבור החילוני אין שוויון בין חייל קרבי לג'ובניק, שלא לדבר על המוני המשתמטים בתואנות שונות ומשונות. אף אחד לא צעק שם מדוע אין שוויון בנטל. אולם הסיסמא עבדה, ויחד עם רעיון ה'יציאה למעגל העבודה' המשיכו הפטרונים החילונים להתיחס לציבור החרדי כאל שבט פרימיטיבי הזקוק להארה מאת מיטיביו החילונים.
אמת, לא כל אחד מסוגל ללמוד כל היום, ולא כל אחד רוצה ללמוד כל היום, ואיננו מחפשים אנשים שיאיישו את עמדות הקפה בכוללים. אמת, היה ראוי בחברה תקינה, שאדם העובד לפרנסתו וקובע עתים לתורה יוכל לכל הפחות לשמר את מציאותו הרוחנית, ואף להתעלות, בה בשעה שהוא עושה לביתו. אילו יכולנו לנהל את עצמנו, הרי שטבע החיים והמציאות היומיומית היו עושים את שלהם, כל אחד היה לומד לפי יכולותיו ואפשרויותיו, ואלו הנצרכים לצאת לעבודה היו עושים זאת מבלי שיצטרכו לסכן את כל מציאותם כעובדי ה'. אולם לא זה מה שהחילונים רוצים. הדבר האחרון שמעניין אותם הוא 'לחלץ אותנו ממעגל העוני'. הם רואים בעיניים כלות את הריבוי הטבעי החרדי ומבינים שימיהם בשלטון ספורים, והם יעשו הכל על-מנת לעצור את התהליך, אשר יביא אותנו לעמדה של רוב במדינה. לשם כך הביאו מאות אלפי גויים מרוסיה, לשם כך הם מוכנים גם לאבד את הרוב היהודי במדינה ולהביא לכאן סודנים ושאר מסתננים למיניהם, ובלבד שהגידול הדמוגרפי של הציבור החרדי לא יבוא לידי ביטוי.
משמעות הדבר, היא אחת – מלחמה. ובמלחמה יש קודם כל להגן על הבסיס. על-כן מחובתו של הציבור החרדי לבצר את השורות, להתנגד לכל נסיונות הגיוס, ואף מי שאינו מסוגל ללמוד כל היום – שלא יתפתה למסלולים השונים, העטופים נייר מנצנץ ומציעים תעסוקה, פרנסה ו'חיים בכבוד'. הכבוד שלהם הוא קלון עבורנו, ומוטב לו לאדם הנזקק להתפרנס שידבק בדרכים הישנות ויחפש את פרנסתו בתוך ציבור היראים מבלי להתפתות לאחד ה'מסלולים', שסופם מי ישורנו. עם זאת, עלינו להיערך למציאות בה נהיה לרוב בארץ, ולקחת אחריות על כלל החברה. במציאות זו מובן שיהיו יהודים עובדי ה' שיעסקו בכל המקצועות הנצרכים, ועל-כן מחובתנו לקדם רעיונות כיצד לשמר את היהודי כעובד ה' בתוך המסגרת החרדית גם כאשר הוא עובד לפרנסתו. דחיית ההצעות המפתות של הממשלה והיערכות לקראת שלטון התורה – אלו שתי הדרכים העומדות בפנינו, ותודה לבג"ץ שהאיר את עינינו.
סכנת האקדמיה – ראיה נוספת לצורך בשלטון יהודי
רבים מקרב ציבור היראים עומדים בפני נסיון לא קל בבואם להתמודד עם המוסדות האקדמיים השונים הקרויים 'חרדים', אשר באמצעות פיתויים שונים מתימרים להציע בפני הציבור פתרון לבעית הפרנסה והתעסוקה, המעיקה על רבים בקרב הציבור, הן גברים והן נשים. ובדור רדוד כשלנו, כאשר הכל נמדד לפי המעטפת החיצונית, הופכת מלאכת ההסברה לקשה יותר ויותר, כאשר האברך הממוצע ואשתו באמת ובתמים אינם מבינים איזה ארס מסתתר מאחורי אותה מעטפת תמימה לכאורה, והתואר המנצנץ עם המשכורת שבצדו קורץ יותר מתמיד. וכך אנו מוצאים אלפי בוגרים של מוסדות החינוך החרדיים, כולל הטובים ביותר, נרשמים לאותם מוסדות אקדמיים, ואף 'קול קורא' אינו מצליח לעמוד בעדם.
וזאת יש לדעת, כי הלימודים במסגרות האקדמיות השונות יש בהן סכנות עצומות הרבה מעבר למה שרוב הציבור מדמה. הבעיות הן שורשיות הרבה מעבר למה שנראה לעין, ובעוד שכאשר אין מקפידים דיו על הפרדה או שמרצה חילוני כזה או אחר פולט מילה שאינה הולמת את האוזן החרדית ניתן לתקן זאת יחסית בנקל – הרי שבשורשי הדברים אין שום אפשרות להגיע לעמק השווה, וזאת משום שעצם ההגדרה של האקדמיה טומנת בחובה מערכת ערכים הסותרת לחלוטין את תורת משה, ואף מוסד אקדמי לא יוותר על הדי.אנ.איי שלו רק משום שהציבור החרדי חושב אחרת ממנו.
האקדמיה בנויה על האלהתו של האדם, על הערצת הידע האנושי המוגבל כמקור מוחלט של אמת ועל הכחשת כל דבר שאינו מושג בחושים. מדובר בצורת חשיבה אשר הרימה את המדע לפסגות אשר האדם לא האמין שיגיע אליהם, וככל שעלתה קרנו של המדע – כך ירד ערכו של בורא כל העולמות, המחולל את כל אותן תופעות. אנשי האקדמיה תמיד ידעו להצביע על התופעות המופלאות שבעולם, אך לא ידעו אף פעם לרדת לשורשן ולמקורן. באותו גבול דק שבין החומר לרוח, באותו מקום בו מתגלה הבורא בכל-יכולתו – שם בדיוק נפסקה חומה של ברזל בין אנשי האקדמיה לבורא עולם. ובאותה נקודה בדיוק, בה מונח כח הבחירה בין טוב לרע, נסוגו אנשי המדע אחור לעבר הבהמיות וחוסר האנושיות, כאשר אותו מדע שידע לדייק בכל תחום הקשור לתפיסת החושים, החל להנפיק תיאוריות זרות ומוזרות ללא כל בסיס בנסותו להסביר את תופעת הבריאה הניצבת למול עיניהם ואינה נותנת להם מנוח. אותו קול חוצב מהר סיני התובע לבחור בטוב ולמאוס ברע נתקל בחומה אטומה של מדע ריקני חסר כל בסיס עובדתי החל מהאבולוציה של דרווין וכלה במטריאליזם הדיאלקטי מבית מדרשם של שפינוזה ומרקס, גדולי הכופרים אשר השליכו את ה' יתברך אחר גוום בשם אותו 'מדע' חסר בסיס. הנאציזם הגרמני ותורת הגזע השלימו את התמונה והוכיחו לעולם כולו, כי כל הקדמה המדעית והשקפת העולם האקדמית אינה מובילה את האדם לעבר השגת האושר הנכסף, כי אם לעבר אסונות תהומיים, כל עוד המדע אינו כורע ברך לפני הבורא.
אכן, אלו הם שורשיו של העולם האקדמי, ולתוך אותו עולם מופקר הם מעוניינים להכניס את ציבור היראים. וזאת יש לדעת, כי מדינת ישראל כיום בנויה באופן שמי שאינו בעל תואר אקדמי קרוב הוא להגדרה של אזרח סוג ב'. זה מתבטא במשכורת, זה מתבטא בקבלת תפקידים בשרות הציבורי וכן בפרטי, זה מתבטא במשרות שונות ומשונות, אשר המדינה קבעה עבורן קריטריונים של השכלה אקדמית, אשר במקרים רבים אין לה כל קשר אמיתי לדרישות התפקיד. אף בתוך לימודי התארים למיניהם, הסטודנטים נדרשים למלא את ראשם במקצועות שונים שאינם נוגעים כלל לתחום בו הם עתידים לעסוק, וכל זאת על-מנת להחדיר את "ערכי האקדמיה". כך, למשל, כל מי שלומד לתואר שני במקצוע כלשהו חייב לדעת שפה זרה נוספת מלבד אנגלית, אף כי אין כל קשר בין ידיעת שפה זו למקצוע בו בחר.
מדובר, אם כן, במערכת שלמה של ערכים, בחברה שלמה הצועדת לאורם של אותם ערכים, ומי שחושב שניתן להשתלב במערכת זו ולהשאר "חרדי" אינו יודע מה הוא שח. וכאן באמת מורגש החסרון של תפיסה חרדית המתיחסת לעם ישראל כאל אומה היודעת את ה'. ודאי שבמצב הנוכחי, חובתו של כל אחד היא לברוח מהאקדמיה ולחוס על נפשו ועל נפש ביתו וצאצאיו. אולם המציאות היא, שעל כל אחד שיצליח לעמוד איתן ולא להתפתות, יהיו רבים שיפלו בפח, אם על-ידי פיתויים שונים, אם כתוצאה מדחק כלכלי ואם בעקבות טשטוש השקפתי, כאשר תמיד ימצאו מתוך המחנה כאלו שיקררו את המאבק. ועל-כן מחובתנו לשאול – כיצד מתמודדים ברמה הכללית, ברמת האומה?
התשובה לכך אינה פשוטה כלל וכלל, אולם מי שמבין את היעוד שלנו כעם ה' יודע את הכיוון. "את זה לעומת זה עשה הא-להים" (קהלת ז', י"ד). כשם שאנשי האקדמיה הקימו מערכת שלמה של כפירה, מערכת השולטת על החברה ועל הכלכלה ועל כל תחומי החיים של אזרחי המדינה, כך מחובתו של הציבור החרדי ליצור אלטרנטיבה. כנגד התארים שהם דורשים נעמיד מערכת שתדרוש ידע תורני, דקדוק במצוות, הנהגה תורנית אמיתית בכל משעולי החיים – ולפי ערכים אלו נעריך את מרכיבי החברה השונים. כאשר המדע משועבד למי שברא אותו, כל דבר מקבל את ערכו הראוי. יכולים להיות מדענים יראי שמים, יכולים להיות רופאים ומהנדסים, נגרים ופועלי בנין, סופרים ומשוררים, אך כל אלו יהיו כפופים לערכי הנצח של התורה, לא לערכי הכזב של האקדמיה. כאשר נקים חברה בה האדם נמדד לפי רמת קרבתו לבוראו, אזי נדע, כי צלחנו גם את הנסיון הזה של החדרת רוחות זרות לכרם בית ישראל. עד אז, עלינו לעמוד איתנים כנגד אותן רוחות, ותוך כך להיערך להקמת ממלכת התורה האמתית.