הא-ל הגדול הגיבור והנורא

אמרו בגמ' (ברכות ל"ג:) "ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז וכו' המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי, אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנה"ג ותקנינהו בתפילה לא הוה אמרינן להו ואת אמרת כולי האי" ע"כ.

ומבואר שיש נושא מהותי ויסודי באלו שלשת השבחים של הגדול הגיבור והנורא והם אינם ככל השבחים, ועל כן הם השבחים שאמר משה רבינו ושתקנו אנשי כנה"ג ועליהם אין להוסיף, וצריך לבאר הענין.

ויש להתבונן כי הנה ה' נגלה לברואיו בשלוש דרכים, הדרך הראשונה בה נגלה ה' היא בריאת העולם, שכאשר אנו רואים את עולמו הנאדר והמופלא, אנו רואים בזאת את כוחו ויכולתו אשר אין לה קץ גבול וחקר. הדרך השניה בה נגלה ה' היא הרמת קרן ישראל, שמיום שבחר ה' בישראל אזי כל הצלחותיהם וישועותיהם הבלתי טבעיות מלמדים על כוח א-להיהם של אלו, שבהיותו בעל כח וגבורה אדירה הוא מושיע לעמו ישראל מכל צריהם, ותחילת ועיקר ענין זה הוא יציאת מצרים, בה עשה לו ה' שם עולם, בהוציאו את עמו וצאן מרעיתו מבית עבדים ביד חזקה, ככתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך הא-להים לפדות לו עם לשום לך שם גדולות ונוראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גויים" (דה"א י"ז כ"א) וכהנה מקראות הרבה. והדרך השלישית בה נגלה ה' היא גילוי שכינה, שכאשר זוכים הנבראים וה' מתגלה להם, אז הם יודעים אותו ומכירים אותו מצד עצם הגילוי, ומעמד גילוי השכינה הנשגב ביותר שהיה עד עצם היום הזה הוא מתן תורה, בו ירד ה' לעיני כל ישראל על הר סיני והראם את כבודו ואת גודלו.    

והנה אמרו בברכות נח. – "לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכו' והגבורה זו יציאת מצרים וכו' והתפארת זו מתן תורה". ומבואר בזאת, כי שלוש דרכי התגלות ה' לברואיו הנ"ל, הן נקראות 'הגדולה והגבורה והתפארת', דהיינו בריאת העולם היא נקראת 'הגדולה', יציאת מצרים שהיא יסוד ושורש הגילוי של הרמת קרן ישראל היא נקראת 'הגבורה', ומתן תורה שהוא המעמד המרכזי של גילוי שכינה בעולם הוא נקרא 'התפארת'.

וביאור הדבר הוא, ש'גדולה' משמעותה יכולת רבה ועצומה מצד עצמה בלי יחס לכוחות אחרים, וזהו המתגלה בבריאת העולם, שבו אנו רואים את יכולתו האדירה בעשותו יש מאין את כל הבריאה האין סופית שלפנינו. 'גבורה' – משמעותה כח עצום ביחס לכח אחר, ש'גיבור' היינו מי שיש בידו כח לגבור על כוחות אחרים, וזאת מתגלית לנו בהרמת קרן ישראל בכלל, שכל ענינה הוא הרמת קרנם ביחס לעמים אחרים, וביציאת מצרים בפרט, שבה שבר ה' שבט מושלים ושיבר את כל כחות מצרים ואליליה מפניו. ו'תפארת' – ענינה יופי והדר, והיא מתגלית בגילוי שכינה בה נראה ה' בכבודו ותפארתו, בכללות כל מידותיו יחד המעמידים קומה שלמה של כבוד ה', וזה נתגלה במתן תורה בו הראנו ה' א-להינו את כבודו ואת גדלו.

ונראה, כי שלשת אלו הענינים הם הם השבחים של 'הגדול הגיבור והנורא', ש'הגדול והגיבור' הם כינויים בהם נקרא ה' על שם הגדולה והגבורה, ונמצא א"כ שה' נקרא בשם 'גדול' ו'גיבור' ע"ש מעשה בראשית שהיא הגדולה ויציאת מצרים שהיא הגבורה, כמ"ש בגמ', ו'הנורא' שייך למתן תורה, שכל ענינו היה ענין היראה, ככתוב (דברים ד' י') – "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון", ונאמר (שמות כ' י"ז) "כי לבעבור נסות אתכם בא הא-להים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ונמצא כי במעמד הר סיני נגלה ה' כנורא על ישראל, וע"ש זה הוא נקרא 'הנורא' [ואין כאן סתירה למה שהגמ' קראה למתן תורה 'התפארת', שבהתגלות תפארתו של הקב"ה על נבראיו הם יראים ממנו יראת הרוממות ככתוב (ישעיהו ב' י"ט) "ובאו במערות צורים ובנקרות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו"].

וכמבואר לעיל, אין ענין הגבורה והתפארת או 'הגיבור והנורא' מתיחס למעשה יציאת מצרים לבד או למעשה מתן תורה לבד, אלא על שם כל ענין מה שהקב"ה הוא מרים קרנם של ישראל על העמים הוא נקרא 'גיבור', שבזה הענין ניכרת גבורתו תמיד על כל העמים, ועל שם מה שהקב"ה מגלה את כבודו לנבראיו הוא נקרא 'נורא', שבהתגלותו עליהם הם יראים וחרדים מהדר גאונו, וכמו שהיה במעמד הר סיני, אלא שנתיחדו יציאת מצרים ומתן תורה ונזכרו בגמ' בפרט, מאחר שבהם התבטא גילוי הגבורה והתפארת באופן עצום ונורא.

ואמרו ביומא ס"ט: – "משה אמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא, אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרים בהיכלו איה נוראותיו, אתא דניאל לא אמר הגבור אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו…", והיינו כמו שנתבאר ששלשת גילוייו אלו של הקב"ה הם גילויים שענינם הוא להיות מתמשכים והולכים תמיד, שגילוי גדולתו בבריאת העולם הוא גילוי שנמשך והולך תמיד, שבכל עת ובכל שעה ניכרת גדולתו מתוך מעשיו הנפלאים שבבריאה, וגילוי גבורתו שראשיתו היה ביציאת מצרים ממשיך תמיד ע"י רוממות קרנם של ישראל, שבהיות ישראל בני חורין ומתגברים על האומות ניכרת בזה תמיד גבורתו, שהעם אשר בחר לו מתגברים על כל צריהם, וגילוי נוראותו שנתגלה במעמד הר סיני ממשיך להתגלות תמיד בבית המקדש, שם שורה השכינה, ושם עובדים לפניו ביראה.

ועל כן בראות ירמיה את הנכרים מקרקרים בהיכלו לא אמר 'נורא', שראה איך נסתלק גילוי נוראותו מן העולם, שהרי המקדש הוא מקום המורא, ואם במקדש מקום גילוי שכינתו ונוראותו מקרקרים נכרים בחוסר מורא ובחוצפה הרי אין כאן 'נורא', וכן אמרו בירושלמי מגילה (ספ"ג) – "ירמיה אמר אין 'נורא' אלא בבית המקדש, שנאמר 'נורא א-להים ממקדשיך', לא אמר נורא". וכמו"כ דניאל כשראה נכרים משתעבדים בבניו, לא אמר 'גיבור', שבהיות אומות העולם משתעבדים בבניו וקרן ישראל שחה לעפר הרי אין ה' נראה כגיבור, שכך הוא סדרי גילויי ה', שגבורתו נגלית בהרמת קרן ישראל, ומוראו בבית מקדשו.

והנה א"י היא מקום גילוי ה', ובדין הוא שיתגלו בה כל אלו דרכי גילוייו של 'הגדול הגבור והנורא'[1], והמתבונן יראה שאכן מתגלים אלו הג' גילויים בא"י, עצם שבח הארץ שהיא ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש היא מגלה את גדולתו ויכלתו המופלאה של הקב"ה במעשה בראשית, גבורתו של הקב"ה מתגלית בכיבוש הארץ על-ידי גבורתו של הקב"ה על כל יושבי הארץ שהיו בה לפנינו ובגרשו אותם מלפנינו, ונוראותו של הקב"ה מתגלית בהשראת השכינה בארץ, שהארץ היא מקום השראת השכינה, ככתוב – "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" (במדבר ל"ה ל"ד).

וכנגד זה ישנם בארץ ישראל ג' קדושות, ארץ ישראל ירושלים ובית המקדש, ארץ ישראל לגבולותיה סביב היא המקום בו מתגלה טוב ה' וגדולתו בהיותה ארץ טובה ורחבה ארץ אשר לא תחסר כל בה, ירושלים עיר הממלכה של ישראל היא מבטאת את חוסנם וגבורתם של ישראל – "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי" (תהילים קל"ב י"ז) – ובית המקדש הוא המקום בו נורא א-להים ממקדשיך, בו מתגלה כבודו אל עמו ואל חסידיו.

ובהיותנו בגלות נאמר בה, בארץ ישראל – "אל תראוני שאני שחרחורת"[2], וכבר אין נגלים בה אלו המידות של 'הגדול הגיבור והנורא', 'הנורא' לא מתגלה בה שהרי נכרים מקרקרים בהיכלו [ומה שחדשו אנשי כנסת הגדולה שיש גילוי של הנורא גם בגלות "שאלמלי מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים  בין האומות" (יומא שם) – גילוי זה אינו שייך לארץ ישראל ואינו מתגלה דרכה של א"י], והגילוי של 'הגיבור' כבר איננו מתגלה בה בהיות והיא כבושה תחת זרים ואינה נתונה לבניו של מקום [והגילוי שחדשו אנשי כנסת הגדולה (שם) שכובש את רצונו ונותן ארך אפים לעוברי רצונו, אף הוא אינו שייך לא"י], ואף הגילוי של 'הגדול' נחשך ממנה, שהרי "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב" (דברים כ"ט כ"ב) וכבר אין היא מגלה ביופיה וביופי פירותיה את טובו וגדולתו של הקב"ה.

ומה יפה ומה נאה בראותינו כי גאולתן של ישראל הולכת גם היא על סדר כינוייו ית' – 'הגדול הגיבור והנורא', שמתחילה ארץ ישראל נותנת פירותיה ככתוב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו ח'), ומהאי קרא אמרו בגמ' (מגילה י"ז:) שברכת השנים קודמת היא לקיבוץ גלויות, ובסנהדרין (צ"ח.) אמרו על זה "אין לך קץ מגולה מזה", דהיינו שזהו הקדמה וסימן לקיבוץ גלויות שיבוא, ובזה מתחיל בארץ גילוי מידת 'הגדול', כשרואים בה את גדולתו של ה' בשבח פירותיה, וזה התחיל לפני כמאה וחמישים שנה שהארץ החלה נותנת פירותיה אחר שהיתה שממה כל ימי הגלות. אחר כך מתגלה בה בארץ מידת 'הגיבור' בכיבוש הארץ על ידי ישראל, וזה החל להגלות בה בניסים וגבורות שעשה לנו ה' א-להינו במלחמת השחרור וביותר במלחמת ששת הימים, אז נכבשה גם ירושלים, וכבר נתבאר לעיל שמידת 'הגיבור' מתגלית ביחוד בירושלים, ואנו עומדים ומצפים ועינינו מיחלות לגילוי מידת 'הנורא' בהגלות ה' א-להינו לעיני כל בשר בבית מקדשו, ובהיכלו כולו אומר כבוד, במהרה בימינו, אמן.


[1] וכ"ה ע"ד האמת, דאלו המידות דהגדול הגיבור והנורא הם הם הגדולה והגבורה והתפארת כמבואר והם חג"ת כנודע, ובא"י שהיא כנגד המלכות מתגלים אלו הג' גונים, כמו שאמרו בזהר בראשית א: עה"פ הניצנים נראו בארץ.

[2]הדברים נאמרים כמליצה בעלמא ולא כפשט הפסוק, וע"ד האמת יש בהן צד פשט, שמקרא זה נאמר ע"י השכינה, וא"י היא גופא דשכינתא.

כתיבת תגובה