אמרו בגמ' על חמשה עשר באב [תענית ל"א., ב"ב קכ"א:] "תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה".
אפשר להאריך בדברים על החומר הגדול של ביטול תורה כל השנה ובייחוד בימים אלו, והנה כידוע בימות הקיץ יש קושי ללמוד עקב החום שבחוץ אמנם משעה שתשש כוחה של חמה אמרו בגמ' שיש להוסיף בלימוד (ונראה לי שה"ה במקום שיש מזגן שא"א לומר שיש חום ויש להרבות כל הקיץ בתלמוד תורה).
אמנם תחת זאת ביכרתי לכתוב הלכות הקשורות לתלמוד תורה בכל זמן, ודווקא בימים אלו, בהם בני הישיבות אינם עסוקים בלימוד הישיבתי הרגיל, הרי שביכולתם לקיים הלכות אלו ביתר שאת וביתר עוז.
א. איתא בקידושין (ל.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, ונחלקו שם המפרשים בגדריו. והיוצא מדברי הרמב"ם והשו"ע, שזה נאמר בתחילת לימודו של אדם, "אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו" [רמב"ם פ"א מהלכות ת"ת הי"א, שו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעי' ד'], והגר"א שם כתב, שגם בתחילת לימודו אינו צריך לשלש בדיוק, אלא יתן זמן למקרא וזמן למשנה ורוב הזמן לתלמוד, אמנם מי שעיקר מגמתו כל השנה בתלמוד, ודאי שהזמן הזה, בו אינו כפוף לסדרי הישיבה, הוא זמן ראוי לעסוק במקרא ובמשנה.
ב. שיטת ר"ת בסוגיא זו, שבתלמוד בבלי מקיים דין "ישלש", ומדברי הרמ"א נראה שכ"ז רק במי שכבר יודע מקרא ומשנה, ובשביל לקיים את הדין האמור ש"יקרא לעתים מזומנים במקרא ובמשנה" – זאת יקיים בתלמוד בבלי, ובנאו על דברי הגאונים, שבכל יום יקרא מקרא ומשנה ותלמוד בבוקר לקיים דין זה, וע"ז כתב שאפשר לקיים בלימוד תלמוד בבלי, ועי' בש"ך סי' רמ"ה שכתב על מה שסומכים העולם שאינם מלמדים בניהם תנ"ך, והביא את דברי הרמ"א האלו, והבין כדברי הגר"א הנ"ל ש'ישלש' היינו בתחילת לימודו של אדם, וביארו כדעת ר"ת הנ"ל. אמנם מהש"ך סי' רמ"ו סק"ה משמע, שגם איהו לא ס"ל שילמוד כל היום רק גפ"ת, אלא שילמוד הלכות פסוקות, ועוד עיי"ש.
ג. אולם יש להעיר, כי שיטת ר"ת לא נאמרה אלא למי שלומד בתלמוד הרבה בכל יום, וכך יהיה לו בכל דף מקרא ומשנה ויצא את שיטת ר"ת, אבל מי שעוסק הרבה בפלפול, לא יקיים אפילו את שיטת ר"ת, ועל כן אף אם הוא בקי במקרא ובמשנה – חייב יהיה ללמוד בכל יום מקרא ומשנה, וכ"ש מי שאינו בקי בזה, שאין לו היתר להפטר מזה כלל.
ד. לשון הרמב"ם (פ"ב מהלכות ת"ת) והשו"ע (שם סי' רמ"ה) לגבי ת"ת של תינוקות – "יושב ומלמדם כל היום וקצת מהלילה, כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה, לא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערב שבת וערב יום טוב בסוף היום" ועיי"ש בסדר הלימוד בשבת. וברמב"ם משמע, שבימים טובים אין לומדים כלל, ובשו"ע לא העתיק דין יו"ט, אבל לגבי שבת כתבו שחוזר דבר ישן ולא ילמד דבר חדש – עיי"ש.
ה. איתא בעירובין (ס"ה.) "אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא אמרי ליה לרבי זירא מחדדן שמעתך אמר להו דיממי נינהו אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר מינם פורתא אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע", והנה ברש"י בתענית (ל"א.) לגבי ט"ו באב משמע, שמכאן ואילך זמנו להרבות בלילה, וכ"כ התוס' בעירובין שם, שלא נחלקו רב יהודה ורשב"ל אלא רב יהודה מיירי בתקופת תמוז ורשב"ל מט"ו באב ואילך. ואמנם לשון הרמב"ם והשו"ע – "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה", אבל הרמ"א שם כתב "ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף", ועי' בדברי המשנה ברורה בסי' א' בשם האחרונים על חיוב ת"ת בלילה מתשעה באב ומט"ו באב, וכן בסי' רל"ח עיי"ש, ונראה דס"ל כנ"ל שהעניין המיוחד ללמוד בלילה הוא רק מט"ו באב ואילך. ו. אמנם נראה, כי הרמב"ם והשו"ע ס"ל שיש חיוב ת"ת מיוחד בלילה והוא נוהג כל השנה (ואולי כעין זה דעת המקובלים שיש לקום בחצות כל השנה כולה, ולא חלקו בין ימות הקיץ לימות החורף), והם למדו שבזה נחלקו רב יהודה ורשב"ל, ופסקו כדעת רבי שמעון בן לקיש, שלא איברי סיהרא אלא לגירסא, ולא כדעת רנב"י דאנן פועלי דיממא, או דס"ל לרנב"י שהלימוד בלילה הינו מעלה ואינו חיוב גמור.