חזון ציון

"צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף ה' … פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את ה' וירושלם תעלה על לבבכם" (ירמיהו נ"א).

הפסוקים מדברים במפלת בבל ע"י כורש, והנביא פונה לעם ישראל ומורה להם לחזור לירושלים, ומזהיר שהנשארים יסבלו מחרון אף ה'. הכתוב מלמד אותנו, שמשהגיע זמן הפקידה, מוטל על ישראל לעלות לארץ ישראל, ואסור להם להישאר בארץ הגולה. חובה זו חלה אף קודם הגאולה השלמה, שהרי בתקופה זו עדיין היו הצרות מרובות, כמבואר בספר עזרא, אלא שכורש אמר "מי בכם מכל עמו יהי א-להיו עמו ויעל לירושלם אשר ביהודה" (עזרא א'), וזו היתה "פקידה בעלמא" כמבואר במגילה י"ב ע"א, ופקידה זו מסמלת את הזמן של "עד שתחפץ", ומחייבת את ישראל לעלות לארץ. והטענה על אותם בני בבל שלא עלו, נשארה לדורי דורות, וכמבואר ביומא ט' ע"ב, "סנינא לכו, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו…". [ואמנם שם מבואר, שאין זו הסיבה היחידה שבגללה לא שרתה שכינה, ע"ש, אבל אעפ"כ שנאה עליהם יש. ומוזכר גם שם ס"ו ע"ב ובמנחות ק' ע"א, עי' תוס' שם]. נמצא שלא זו בלבד שהשבועה המוזכרת בכתובות קי"א ע"א, "שלא יעלו ישראל כחומה", פג תוקפה [עי' הגי' בגליון], אלא שמשבא הזמן ש"תחפץ", חובה עליהם לעלות דוקא כחומה.

ענין זה מוזכר גם בישעיהו מ"ח, "צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הגידו השמיעו זאת הוציאוה עד קצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב". וע"ז הקדים קודם לכן – "אני ה' א-להיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים, ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעתיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני".

ואכן, המעיין היטב בכל דברי ישעיהו מפרק מ' ועד שם, יראה שכל דבריו נסובים מסביב לכך שיש להכריז את דבר הגאולה בקול רם, ולפנות המסילה לעליה לארץ בלא פחד, ולבטוח בה' שהבטיח את הגאולה.

וכך ממשיך עוד שם בפרק נ', להוכיח את אלו שאינם עולים, "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה … מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל". [ולכן דרשוהו חז"ל בברכות ו' ע"ב על מצב בו הקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, שהוא מעין אותו ענין, שבית הכנסת מעין ארץ ישראל היא, וכמבואר בהרבה מקומות, והזכרתים בשעור על המקרא וארץ ישראל ששוכתב בגליונות קודמים. וכן "לוא הקשבת למצותי" דרשוהו שם בע"א על הממתין לחברו בבית הכנסת, שזה ג"כ מלמד, שבביהכנ"ס לא יהיו יחידים אלא הכל יחד, וכן את הפסוק שם – "מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים … יבטח בשם ה'" – דרשוהו שם על מי שלא בא לבית הכנסת, והכל לפי הפשט מדבר בארץ ישראל, ושיש לבטוח בה' ולבוא על אף הצרות].

ענין זה – לעלות לארץ ישראל בזמן הפקידה – הוא מעין הנסיון שנתנסה בו אברהם אבינו, וכמוזכר שם בפרק נ"א – "הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו". והכוונה ללמוד ממנו, שה' קראו לבוא לארץ, ושבזכות זה "אעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך". וממילא גם אתם אל תחששו מלעלות, "כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה".

כתיבת תגובה