בלוג

מפני מה ימי הפורים הוא גדולים יותר מימי חנוכה? והלא בחנוכה היה לכאורה נס גדול יותר! כך שואל רבנו הגר"א (מובא בליקוטים לחנוכה ופורים). ואם תשאלו מנין שפורים גדול יותר, מוכיח זאת הגאון משני טעמים – א. בפורים יש תקנה של איסור מלאכה. ב. בפורים תקנו אף חיוב סעודה.
ועונה הגר"א על שאלתו, שהיות ופורים היה בחו"ל, וביהמ"ק היה חרב, ואעפ"כ הראה להם ה' את חיבתו – לכן מרבים שמחה בפורים.

מעתה יובן מדוע בנוסח 'על הניסים' שבפורים מזכירים שהנס היה בשושן הבירה, ואילו בחנוכה אין אזכרה לכך שהנס היה בירושלים עיה"ק.

על-פי אותו עיקרון שהבאנו לעיל מהגר"א, ניתן לומר, כי היות ונס חנוכה התרחש בירושלים, אזי אדרבה, זו סיבה לכך שהנס פחות משמח, בעוד שבפורים מתרבה ומתגדל הנס, שכן אפילו שהיינו בשושן – גם שם הצילנו ה', ולכך אנו מודים לו. ומקרא מלא הוא – "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים…" (ויקרא כ"ו, מ"ד), והגמרא דורשת אותו גם על פורים (מגילה י"א.), ונאמר שם במפורש, שאפילו בארץ אויביהם, ה' אינו מואס בישראל, וממילא נלמד, שוודאי אינו מואס בהם בארץ הקודש.

מכאן נלמד אותו יסוד, ולפיו העובדה שנס פורים לא היה בירושלים – אדרבה, זה מגדיל את מעלתו.

מעתה, אחר שהעמדנו יסוד זה, נבוא להבין כיצד יתכן, שהעיר היחידה היום בעולם, בה חוגגים בתורת ודאי את היום החשוב של פורים דמוקפין, היא ירושלים עיה"ק, והלא דבר הוא.

והנה רבותינו הראשונים והאחרונים, המפרשים והפוסקים יגעו לבאר מדוע ראו לחלק את פורים לשני ימים. והלא כבר נאמר "תורה אחת תהיה לכם", והגמרא ביבמות בסוגיית 'לא תתגודדו' אף היא התחבטה בענין, וכן יש להבין מה פשר החלוקה לפרזים ומוקפין. והרבו להקשות ולשאול, לחקור ולדרוש, ואין כאן המקום להאריך, אך נשתדל לדלות מהדברים את הנוגע לענייננו.

תמצית הטענות כך הן –

א. ישנה חלוקה לפרזים ומוקפים, וחלוקה זו היתה קיימת כבר בזמן הנס עצמו, שלכן הפרזים עשו בי"ד והמוקפים בט"ו, שנאמר "על כן היהודים הפרוזים… כימים אשר נחו בהם היהודים" (אסתר ט', י"ט; כ"ב).

ב. המוקפים נקבעו לכבודה של ארץ ישראל וירושלים, שהיתה חרבה באותה העת, ולכן בעינן מוקפין מימות יהושע בן נון דווקא.

נביא מעט ציטוטים מרבותינו הראשונים, שיתנו בידינו תחילת תמונה להבנת הענין.

כתב הרמב"ן (בחידושיו למגילה ב. ד"ה עכשיו ביררנו) – " … והיא [ארץ ישראל] היתה חרבה, שעדיין לא בנו בה כלום משעת עלייתן, לא ראוי שיהיו ירושלים עיר הקודש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נדונות כערי הפרזים… זהו שאמרו בירושלמי ר' סימון בשם ר"י בן לוי חלקו כבוד לא"י, כי היתה חרבה באותן הימים".

והבית יוסף כתב (באו"ח תרפ"ח ס"א ד"ה ומ"ש רבינו) – "ואיכא למידק למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים מה שאין כן בשאר המצוות?… היינו טעמא, כיון דמצוה זו הוקבעה בזמן חורבנה של ארץ ישראל ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה וכדאמרינן בפרק בתרא דר"ה דאית לן למעבד זכר למקדש, ולפיכך תקנו… ויש קצת סעד לזה בדברי הרמב"ם".

וכך כתב הרמב"ם (מגילה וחנוכה פרק א' הלכה ד' – ה') – "כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע… קורין בט"ו… . שושן הבירה אף על פי שלא היתה  מוקפת חומה בימי יהושע בן נון קורין בט"ו, שבה היה הנס, שנאמר 'ונח בחמישה עשר בו', ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אע"פ שהן עתה חרבין".

אמנם, עדיין צריך להבין כיצד כל זה מתחבר להתרחשויות במגילה שהובילו ל"על כן היהודים הפרזים" בי"ד והמוקפים בט"ו, אשר שם ביארו המפרשים כל אחד על פי דרכו (ועיין לדוגמא בביאור הגר"א על דרך הפשט ובמלבי"ם), שבעצם הפרזים פחדו יותר, בגלל שלא היה להם היקף, ולא עזרה מהשרים ומחיל המלך וכדומה, אשר הם ישבו בערים המוקפות. מסיבה זו ניתן להבין מספר נקודות – א. הם שמחו מעצמם.  ב. היות והם נצחו בעצמם, לא נשקפה להם כל סכנה. על כן היהודים הפרזים נחו בי"ד, ובו חגגו מעצמם פורים, אולם המוקפים שביום י"ג היו מוגנים יותר – דווקא שם היו צריכים את הנס הנוסף של י"ד שהיה בשושן, שבו הוכרע שהמלך נמצא לצד היהודים, והם השולטים, ולהם תיקן מרדכי שיעשו בט"ו – כל זה כמבואר במגילה.

וכך יש לבאר בעז"ה, איך הכל הוא בעצם דבר אחד, דהנה מבואר, שאת פורים תקנו שני ימים, והמשמעות של תקנה של יומיים היא שיש תוספת נס, נס לפנים מנס. האחד הוא ההצלה מגזירת הכליה, וזוהי שמחת הפרזים כנ"ל, והנס השני הוא השמירה על היהודים הנובעת מכך שעלו לגדולה, וזהו נס השייך לחגיגת המוקפין, דהיינו לא רק ש- 1. ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, לא הצליחו. אלא ש- 2. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם!

אלא שכאן, בדיוק בנקודה זו, עומדת לה שאלה נוקבת – כיצד זה שאתם, שבוכים על כך שבלי ציון אבדתם כל טובה, וערבה כל שמחה – פתאום מצאתם דרכים חדשות להסתדר על-ידן? דרכים חדשות ונעימות, עד כדי כך שקובעים יום משתה ושמחה, עד שהשמחה היא דווקא, דווקא על כך שאתם יכולים להסתדר בלי ארץ ישראל וירושלים?! הלא מדובר על פגיעה עצומה בכבודם של ארץ ישראל וירושלים, וכדי בזיון וקצף.

והפגיעה גדולה שבעתיים, מילא ביום של הפרזים, ממוות לחיים – גם קשה מאד שעושים שמחה על אדמת נכר, אבל במוקפים – אתם מתקנים שמחה על כך שיש לכם שלטון בלי קרית מלך רב, אתם חוגגים חשיבות וגדולה של הערים החשובות המוקפות חומה, בזמן שעיר הא-להים מושפלת עד שאול תחתיה? היתכן?!

קושיה עצומה זו חייבת להביא למסקנה אחת – לא רק שפורים אינו סותר לירושלים, כי אם אדרבה – פורים הוא תוצאה של ירושלים! חייבים לומר, שפורים מלמד אותנו, כי השראת השכינה על עם ישראל בארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש, היא כ"כ גדולה וכל כך חזקה, עד שהיא משפיעה השפעות של ירושלים אפילו בחורבנה!!

ולכן מיושב כמין חומר – אם אנחנו חוגגים בשושן יום נוסף שמבטא את שליטת עם ישראל, וגדולתם וכבודם, דבר כזה חייב לצעוק – כבודה של ארץ ישראל וירושלים, הנה תראו איזו השראת השכינה יש שם, לא רק כשבניה עליה, והיא בנויה ועומדת, אלא יותר מכך – היא שולחת זרועות ארוכות אפילו עד שושן הבירה. ומכאן נלמד, שאם יש תקומה לישראל כל כך גדולה ברוחניות ובגשמיות בזמן החורבן והגלות – זהו סימן לכך, שכבודם של א"י וירושלים כל כך גדול, עד שהם משפיעים אפילו בחורבנם, ואפילו בשושן הבירה!

כשיהודי רואה שבעומק הגלות של שושן הבירה יש מצב של 'ונוח בחמישה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה', הוא חייב לראות בזה את כבודה של ארץ ישראל וירושלים, עד להיכן קדושתן מגעת, ופורצת מפיו הקריאה (ויקרא כ"ה, כ"ט) – "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה". 'איש' – זה הקב"ה. 'כי ימכר בית מושב' – בית שבו מושב א-להים, "עיר חומה" – זה ירושלים (עכ"ל אוה"ח הק'). מבשרת לנו התורה  שמה שיקרה זה "וקם הבית אשר בעיר", ובאיזו עיר מדובר – "אשר לא חומה", ואומר רש"י: "'לו' קרינן, אמרו רז"ל אע"פ שאין לו עכשיו. הואיל והיתה לו".

וזה עצמו מה שפורים מבשר לנו – לא רק שאין כאן פגיעה בכך שמדובר בעיר אשר לא חומה – שאין לו עכשיו חומה – שא"י וירושלים חרבות, אלא אדרבה, 'לו' קרינן, וזה משפיע אפילו כך, ולכן בעינן מוקפות מימי יהושע גם אם עכשיו אין לו חומה!  ואם כן יוצא, ששמחתנו כבר היום יונקת מתוך אותה שמחת עולם על ראשם של "וקם הבית אשר בעיר".

ולא לחינם פרק ראשון במשנה במסכת מגילה, שמתחיל בכבודה של ירושלים, מסתיים במילים 'קדושת ירושלים אין אחריה היתר'! והמסכת כולה מסיימת ב'אין מפטירין בהודע את ירושלים', שאסור לדבר בגנותה של ירושלים.

העיר היחידה מלבד שושן שנזכרת במגילה הלא היא ירושלים, וחשוב למגילה להדגיש ולהבהיר לנו, שנדע מי הוא מרדכי, מרדכי הוא איש ירושלים – "אשר הגלה מירושלים". רק כך נוכל להבין את הסיפור.

וכשנקרא את המגילה, בארץ ישראל, ובפרט בעיר אשר לא חומה, נתפלל מעומק ליבנו ש"וקם הבית אשר בעיר" ו"פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב', ח'), "ואני אהיה לה נאם-ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" (שם ט').

ונגיל ונשמח עד דלא ידע,

כי אם בחורבנה כך, בבנינה על אחת כמה וכמה!