מגמת תלמידי הגר"א בעלייתם לארץ ישראל

"… והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקדש, ובתוכם היה הגאון הישיש הר' אלעזר לנדא זצ"ל, בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל, בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל, בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה, והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנאשהוא היה הראש והראשון לעורר את קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש".

(מתוך הספר "בן יכבד אב"להגה"צ רבי בן ציון יאדלער "מגיד מישרים דפעיה"ק ירושלים וכו' מטעם גאוני קדישי קדמאי זצ"ל – על אאמו"ר הגה"צ מוהר"ר יצחק זאב יאדלער זצ"ל, בעהמ"ח ספר 'תפארת ציון' על מדרש רבה").

*

"… כאן יש לציין שכל הרעיונות של רבנו הגר"א על קבוץ גלויות וישוב אה"ק – התבטאו לא רק ברעיון, אלא גם הוצאו מכח אל הפועל על ידי תלמידיו עושי רצונו ומצותו – בעליתם לארץ ישראל בנסיעות קשות בים וביבשה, ומסרו נפשם וגופם בעבודה הקדושה של יסוד הישוב ובנין הארץ בתוך תנאים מסוכנים, ואשר גם בספרים רבים אי אפשר לתת את התמונה הנשגבה הזאת, והם הם שהניחו את היסוד הגדול לקבוץ הגלויות ובנין הארץ בסעד"ש" (מתוך מכתב הגאון רבי אליהו ראם זצוק"ל ראב"ד ירושלים – "תועפות רא"ם" עמוד 185)

*

"… בכדי לדעת ולהבין לרוחם, התלהבותם, ומסירת נפשם של תלמידי הגר"א, והסתכנותם בנסיעה לאר"י משך שנה בסירות קטנות על מים רבים אדירים, וסבלותם בהתישבות הראשונה בזמן של מחלות ומגפות ר"ל, ופרעות ר"ל, ולהבין לעקשנותם הגדולה בעבודה זו, צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם, את "סערת אליהו" רבם הגר"א לקיבוץ גליות וישוב ארה"ק, שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם. – ענין האתחלתא שרבנו הגר"א מדבר הרבה ע"ז בחבוריו הקדושים בקבלה, ותורה רבה היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים… כי ראו ברוח קדשם כי הגיעה עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו…"

(ספר "דברי ישעיהו" – חלק "רשומות וזכרונות" עמוד א', להג"ר ישעיה חשין זצ"ל דור רביעי לתלמידי הגר"א, ראש המלמדים ב"עץ חיים" קרוב לחמישים שנה, תלמידו ומקורבו של מהרי"ל דיסקין זיע"א. – הספר יצא לאור ע"י חתניו זצ"ל, הג"ר משה יצחק חשין, והג"ר אליהו זלוטניק חבר הבד"ץ העדה"ח).

***

*

מגמת תלמידי הגר"א – קיבוץ גלויות ובנין אר"י

העדויות המובאות לעיל, וכן עוד ספרים רבים מהתקופה לפני מאה – מאתיים שנה – המה מעידים ומלאים בדבר עליית תלמידי הגר"א, ובענין מגמתם – עפ"י מצוות רבם הגר"א – שהיתה לשם מצוות כיבוש ארץ ישראל, לשם גאולת "קיבוץ גלויות", לשם בנין הארץ מחורבותיה והריסותיה, ולשם נטיעתה באילנות והפרחת שוממותיה – הרמוזים מפי קדשו של הגר"א בתיבת "עק"ב'תא דמשיחא" (שזה כינוי לגאולת 'משיח בן יוסף' כמבואר בדברי הגרי"א חבר זיע"א. "ליקוטי הגר"א" דף מ, ב) – ע'ליה לא"י, ק'ימה, דהיינו בניין חורבותיה, ב'רכה, דהיינו נטיעת אילנות הנושאים ברכה. ורמוזים בכתוב (תהלים כד, ג-ה): "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה'" [עליה], "וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" [קימה], "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'" [ברכה].

*

מגמה פסולה להשכיח את זכרון פעולות תלמידי הגר"א

מדי פעם נשמעים אנשים אשר מנסים לערער על התפיסה המקובלת הנ"ל. מי שניסה יותר מכל לבסס את שיטתם הוא "חוקר חילוני" (צוטט ע"י ה"בר פלוגתא" שלו, פרופ' אריה מורגנשטרן – "גאולה בדרך הטבע" עמוד 410), שניסה להציג "כי מגמתו היסודית של יישוב האשכנזים בארץ ישראל היתה לימוד ועבודת הא-להים". מכאן הוא מסיק, ש"יישוב הפרושים בארץ ישראל היה בכל שלביו יישוב אליטיסטי" [המיועד אך ורק לשכבה הגבוהה של למדנים ועובדי ה'].

לפי דבריו של אותו חוקר חילוני עולה, כי ארץ ישראל לא היתה כאן התכלית, אלא האמצעי ל"התעלות בתורה". והגם לו היה מקום לחשוב שכוונתו של אותו "חוקר" לעודד "התעלות בתורה", עדיין אין המטרה מקדשת את האמצעים, כי דומה הדבר לכך שיאמרו שתלמידי הגר"א קנו לולב לסוכות בכדי לטאטא את בית המדרש, וכך יוכלו ללמוד בישוב הדעת, או כדי להשתמש בו להצביע בספר תורה מתוך מגמה לעודד את ההתעלות בתורה, תוך כדי ההשכחה מהלבבות את קיום מצוותיה, והלא כבר אמרו חז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ה"ב): "וא"ר יוחנן, הלמד שלא לעשות – נוח לו אילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם".

ובפרט במצוה נשגבה זו, שהיא תכלית כל עבודת ה' – תיקון השכינה וגופה ארץ ישראל.

אולם לצערנו, ידוע על תופעה רחבה של הפקעת והשכחת פעולותיהם הכבירות של תלמידי הגר"א, אשר להם זכות ראשונים בכל הישוב הקיים היום, כאשר במקום זה מנסים להכניס לתודעה שהישוב הקיים היום בארץ מתבסס רק על עליית אנשי ביל"ו – ומתוך אותה מגמה הם אף קוראים לה בפירוש "העלייה הראשונה".

*

הוכחה א:

תלמידי הגר"א דאגו גם לחקלאים – משום מצות אר"י

לעומתו משיב החוקר פרופ' אריה מורגנשטרן (שם):

"במחקרי הוכחתי על סמך מאות!!! מקורות – כי המניעים של הפרושים בירושלים במחצית הראשונה של המאה הי"ט היו משיחיים, ומטרתם היתה קירוב הגאולה בדרך של יישוב הארץ, ולשם מימוש מטרותיהם לא בחלו אף בקשרים עם המיסיונרים האנגליקנים, להגשמת מטרה זו פעל הכולל בירושלים מאז שנות העשרים תוך ניצול המציאות ההיסטורית המתפתחת והמשתנה.

מגוון הפעולות שהם נקטו למימוש המטרה אינו מותיר ספק בנוגע לכוונותיהם. על מנת לבסס את קהיליית הפרושים ולהגדילה מבחינה מספרית הם עסקו בארגון עלייה; על מנת לבסס את קיומם הכלכלי הם עשו מאמצים להשיג תמיכה כספית נרחבת, להשקיע כספים ברכישת מגרשים ומבנים למגורים ולמוסדות העדה, והם השתדלו לגוון את מקורות הפרנסה על ידי עיסוק במלאכה ומסחר, ומאוחר יותר, בשנות השלושים, אף בעבודת האדמה. כל נסיונותיהם אלה נעשו מתוך עימות גמור ומוחלט עם פקידי אמסטרדם, ששאפו לראות ביישוב קהילה אליטיסטית של לומדי תורה בלבד. כל זאת מלכתחילה ולא בדיעבד, פעולות אלו מנוגדות עקרונית ומעשית לאופיה של עדה אליטיסטית".

*

ושם בעמוד 45 כותב: "במסורת בעל פה שנרשמה על ידי ר' מיכל הכהן בשנת תרל"ה, אנו מוצאים הנמקה והרחבה של רעיונות ר' חיים בדבר יישוב ארץ ישראל:

"רבים יגידו כי הגאון מהר"ח מוואלאזין זצוק"ל… נשאל מרבים שלומי אמוני ישראל מדוע ינתן מכסף הנדבות גם לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה ועבודה בירושלים וידיהם שלחו במלאכת יד או מסחר, הלא בזה יאלצו לגרוע מאלה אשר תורתם אומנותם ומאין יבא עזרם?

ועל זאת השיב להם תשובה קצרה ונצחת ויאמר: "כל עמלנו הוא אך ליישוב ארצנו הקדושה, ומי הם העוסקים בישובה אם לא בעלי מלאכות הסוחרים על כן חוב עלינו לעזרם כפי יכלתנו, גם יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם נקבע ליום צום ומספד לכל הגולה יען כי במותו בטלה ישיבת הארץ. ומי היו יושביה אז? כורמים ויוגבים".  (דברים דומים הובאו משמו של הגר"ח בספר "אבי הישיבות" עמ' 439).

*

הוכחה ב:

אגרת הג"ר מנחם מנדל משקלוב – המפרשת שמגמתם היא "ארץ ישראל"

מלבד זאת, בידינו אגרת משנת תק"ע – מאחד הגדולים שבתלמידי הגר"א שהנהיגו את העליה לארץ ישראל – הלא הוא הג"ר מנחם מנדל משקלוב זיע"א, ועמו עוד תלמידי הגר"א מנהיגי הישוב (הובא ב"אגרות ארץ ישראל" אגרת נ"א). אשר הוא כותב ושונה ומשלש כפול עשר ועשרים פעמיםשעיקר מגמתם בכל עלייתם – היא ארץ ישראל, לנחמה מצער חורבנה ושיכולה, לגאול את ארץ ישראל הנקראת "אמכם שורש השרשים", כלומר, ארץ ישראל היא גוף השכינה שורש נשמות ישראל, ושאלו שבונים אותה מזרזים את הגאולה, ואלו שאינם מסייעים בבניינה – גורמים לעיכוב בנין ביהמ"ק והגאולה השלימה.

והנה חלק מאיגרתו:

"בעזרת השם פה עה"ק צפת תובב"א.

מהרבנים הגדולים המובהקים המפורסמים מרנן ורבנן חבורתא קדישתא די בארעא דישראל לפרט צפ"ת [תק"ע] לפ"ק.

א'מירה נ'עימה כ'תיבה י'הבה, א'ם הבנים שמחה בקרבה, ר'אתה בקיבוץ בניה לתוכה בחיבהמה נאוו אל הערים הגדולים והקטנים, רגלי מבשר ואומר הנה יום בשורה הוא, יום גילה… הארץ מבשרת.. ברוך המקום המרחם על הארץ, ופקד אותי בקיבוץ בנים אשר לכל דבר שבקדושה מזומנים, מסרו נפשם עבורי ובי הם חונים…

אמת מה נהדר ישיבת הארץ הטובה! אמת מה נפלא חיבת ארצינו! … טוּב עפרא ואבניה, טוּב תבואתה ופירותיה וירקותיה, טוּב זַכּוּת אויריה, טוּב השגת תורתיה, טוּב ריבוי מצותיה, טוּב טהרת קדושתיה, טוּב הליכות ד' אמותיה, מַצֶלֶת אנשים ומביאם לחיי עה"ב בדרכיה … התורה שיבחה ברבת שבחיה, התורה ריממה ברוב רוממותיה, ומי יוכל לפאר גודל פאר המלכה בכל חלקיה!

אמנם לית אוצרין מתגלין ברחבותיה, ולית פריטין מתחזיין בחוצותיה.. ואנחנו גרים בארץ. דרכי ציון אבלות, דרכיה שוממין, נתיבותיה עוה..

אחינו בשרינו, ידידי נפשינו! אנן כתבין אגרין ואזגדין, מגו מרירא דליבא, מגו עציבו דנפשין, מגו דמעין דעיינין. לן יאות למבכי על חורבנא דארעא קדישא, על חורבנא דבית מקדשא, על חורבנא דירושלים קרתא קדישא. בבוא דברינו אלה לקדמיכון, יאמרו נא רחמיכון, על צער אמכון, ועל נפשות אחיכון, ותחזינה עיניכם כאילו הארץ העירה מכבודה, מתעוררת ומדברת, ודמעתה על לחיה נגררת, כאימא עניא דקאי אפתחא דברא [כאמא עניה העומדת על פתח בנה] … עניה סוערת, הושפלה משררה, שופכת תחנון בעד בניה, אשר מסרו נפשם עבורה. וכי עניה זו לשוא תמרה? וכי היא אינה כדאי למטרח בגינה רברביה קרתא? הלא היא שרתי במדינות, שבחיה אין למנות!הלא היא אמכם שורש נשמתכם!

וכי מכל אלפי אלפים אשר הולכים לריק בלי הכרח צרכיכם, קשה בעיניכם לאשוויי האי ארעא קדישא כאחת ממותרי פרנסתיכון? ולמא לא תעלו חורבנות ירושלים על ראש שמחתיכון?

הלא תזכרו, הלא תבינו השבועה מימים קדמונים אם אשכחך ירושלים וגו', מדוע היא נשכחת כמת מלב ולא מוצלחת? שכחת הארץ הקדושה גורם חו"ש אריכות הגולה שכחת הימין. בעצלתים ימך המקרה, בשביל עצלות שמטיל השטן ומשכח אהבת ציון וחיבת ירושלים… שמשפילין פתיחת הידים לרחם על ההיא מטרוניתא – הבית חרוב ואינו נבנה

שימו על לב, כי בפשעכון שלחה אמכון, וארעכון נחרבה בשבילכון, ועד מתי לא תרוחם ירושלים, ועד מתי תרד קרן כלילת יופי עד ארץ, הגיע עד אפר, ובני נשא ניימין, כל גבר אחר בצעו, ובן אדם אחר פרנסתו, ואין איש שם על לב, על ימין המלך כי הושב אחור מפני אויב, ובהיכלו שמיר ושית ונמסר לתועב, ואין שמו שלם ואין הכסא שלם, והעיר הקודש אשר היתה משוש לכל הארץ נמסרה בידי נכרים, נחלתינו נהפכה לזרים, ומקום המקדש שלא היו נכנסים רק טהורים בטבילה – עתה גוים מרקדים בעלילה. לן יאות לסדר, אספדה בדמעין דעינא דעלימין וישישין, על תוארא דאבנין קדישין, תמידין וקטירין בנפשין, דמתחזיין מאחורי קודש קדישין. אתר דהוו מזמרין ביה שירין ורחשין –  עתה היא כאשת נעורים כי תמאסון. ואנן צריכין למקרע בגדין כעל אבא ואימא בעדנא דסלקין נשמתין. קרעו לבבכם ואל בגדיכם – על צער אמכם שרש השרשים".

מכל דבריו שנסובים בעיקר על "גאולת ארץ ישראל ומקום הקדש והמקדש" – רואים בבירור, שזו היתה מגמתם ותכליתם בעליתם לא"י. ועל זה הוא מעורר במכתבו בהתעוררות עצומה אשר אפילו מי שלבו לב אבן מזדעזע ומתעורר מדבריו לאהבת הארץ גוף השכינה "אמכם שורש השורשים".

*

חתימת המכתב – "לכבוד הארץ הקדושה"

וכן בחתימת המכתב – המקום אשר בו הכותב משתדל להשאיר את עיקר רושם המכתב – אינו מזכיר אפילו פעם אחת את כבוד התורה, אלא רק את כבוד ארץ הקודש, וזה לשון החתימה.

"דברי המבקשים והמעתירים לכבוד האה"ק.

נאום חיים במהור"ר טוביה כ"ץ מ"ץ מק"ק ווילנא יע"א.

ונאום סעדיה באמ"ו מוה' נתן נטע זללה"ה מווילנא.

נאום מנחם מענדל בהרב מוהר"ר ברוך בענדט זצללה"ה

[ועוד שבעה מגדולי התורה חתומים שם].

[וע"ע שם ב"אגרות ארץ ישראל" אגרת נ"ג – מהג"ר ישראל משקלוב לעשרת השבטים כדי לזרז הגאולה, וגם משם יש כמה הוכחות. ואכמ"ל].

*

הוכחה ג:

תלמידי הגר"א – הקריבו "התעלות בתורה" עבור כיבוש א"י

בהמשך המכתב הוא מפרט שנגרם להם "ביטול תורה גדול" ע"י עלייתם לארץ ישראל, מחמת מצבה הקשה, בעוד שבחו"ל יש בתי מדרשות מבוססים – מה שמוכיח שלא "ההתעלות בתורה" היתה התכלית בעלייתם לארץ ישראל, אלא אדרבה – הם הקריבו את עלייתם בתורה עבור גאולת ארץ ישראל.[1]

וכך הוא כותב:

"ומה נשתוק ולא נעורר ברעם וברעש, על חורבנא דארעא קדישא, בראותינו כל עיר על תלה בנויה, ועיר הא-להים מושפלת עד שאול תחתיה. כל עיר מערי חו"ל בהם כמה בתי מדרשות בנויים, כה יוסיף ה' עליכם, ועיר הקודש לאנשינו, בלא מדרשא, בלא ספרייא, בלא סיפוקא דמזונא, בלא מלבושא.

אי הוי ידעי ראשי וגבורי אדירי ח"ל האי דוחקא דהוי בכלה דינן דמבלבלא מעיונא דאורייתא, הוי נקטי בשיפולי גלימייהו, והוי רהיטי לתמוכי ידייהו.

[= אילו היו יודעים ראשי חו"ל את הדוחק השורר בבית מדרשינו, שמבלבל אותנו מעיון התורה, היו אוחזים בשיפולי גלימותיהם, והיו רצים לתמוך ידם בידינו].

ובוודאי המצוה בהם יותר מבשלוחם, הן בעשיית נדבות לחזק ולהוסיף, הן בעשיית נדבות על בית מדרשא וספרייא, הכל כדאי המה האנשים, כדאי היא הארץ הקדושה להטריח בכבוד עצמם, כי מצות פיקוח נפשות דוקא בגדולי ישראל".

*

כדי לדעת עד היכן הדברים מגיעים, וכמה המצב היה הפוך מ"לבנות ביהמ"ד כדי להתעלות בתורה" – מצב אשר נמשך עוד עשרות שנים אחרי עליית תלמידי הגר"א שמאז כבר עלו ל"מתיבתא דרקיעא" – נוכל לראות באיגרת הגאון רבי יצחק כהנא, תלמיד תלמידו של הג"ר מנחם מנדל משקלוב זיע"א, באגרתו משנת תרי"ח [הובא בקובץ "ישורון", כרך ל"ד, עמוד תתכ"ד ואילך. – מתוך מאמר של הרב יחיאל גולדהבר שליט"א: "שתי אגרות מאת הגאון המקובל רבי יצחק אייזיק כהנא ליטא-ירושלים, בעניין חיזוק ישוב האשכנזי בירושלים ותפיסת 'דרכי הגאולה' במשנת הגר"א"]:

וזה לשונו:

"..והנה בעסק התורה עדיין לא זכינו להאירה מעט, אף כי יש פה בעיה"ק רבנים גדולים וכמה מופלגים בתורה ויראה מה שאין כן בשום מקום ועיר גדולה בקרית חוצות, אך עם כל זה עדיין עיר האלקים מושפלת להקרא בשם כפר מדין המשנה (מגילה ג, ב) 'כל עיר שאין בה עשרה בטלנים נידון ככפר', עי' פי' המשנה להרמב"ם שצריכים להיות קבועים כל היום בת"ת בביהמ"ד, וכפירש"י ז"ל. כי עדיין לא זכינו לזה שיהיו יושבים עשרה ב"א קבועים במקום א', כי כל אחד לומד בביתו בד בבד. כי מעת נבנה כולל שלנו ע"י הרב החסיד ר' מענדיל התנהג הדבר ככה שאז לא הי' שום בהמ"ד, וגם הפחד מעכו"ם הי' רב מאוד, שאם איש א' הי' לבוש מלבוש שלנו היו קורעים אותו על גבו ונתקיים מחוץ שכלה חרב.

אך כעת, רב תודות לאל אשר הונח לנו, ויש חירות מכל דבר מעת בא הקונזעלעס והחרב נשכל. אעפ"כ עדיין לא נמלטנו מהשנות 'בבית כמות' [כוונתו על מצוקה כלכלית בתוך הבית פנימה] כמ"ש חז"ל (נדרים סד, ב) עני חשוב וכו' [כמת], ומלחץ זה הדחק אשר באתנו אין כח בידינו להחזיק משרתת לסייע במלאכת הבית, ועוד כמה טעמים, ע"כ הוטלה על האנשים בע"כ שימור הבית, וא"א להם לבוא לבהמ"ד ללמוד".

*

הוכחה ד:

מסירות נפשם למען העליה לא"י – מוכיחה שזה לא היה בשביל "התעלות בתורה"

הוכחה נוספת היא ג"כ ממה שהוא כותב, שבגלל עלייתם הם נמצאים במצב של פיקוח נפש, וכן מובא בעדויות מגדולי התורה והיראה שהובאו בפתח המאמר, וכן בעוד הרבה ספרים שמעידים על המצב של "פיקוח נפש" שהיו מנת חלקם של תלמידי הגר"א בעלייתם לא"י (אציין מהמונח לפני כעת: ספר "גדולי הדורות", להגרי"מ שטרן שליט"א. חלק ב', עמוד 495; ספר "כתבי הגרמ"מ" [משקלוב] במבוא; ספר "תולדות חכמי ירושלים" לרא"ל פרומקין, חלק ג' עמוד 161; ובספריו של הרב יעקב גליס "מדמויות ירושלים" "ספר העליות לארץ ישראל", ועוד ועוד ללא מספר).

ביניהם הג"ר ישראל משקלוב זיע"א בהקדמתו לספר "פאת השלחן", הכותב: "..אשר זכיתי להסתפח בנחלת ה' ולהתגנדר בעפרה זה שבעה ועשרים שנה, והרבה נתייסרתי, והרבה יגיעות על תיקוני ישיבתה יגעתי, וכמה הרפתקאות עדו עלי מיום שבתי, פחד דבר ורעב טעמתי, ובשבי הקשה בסוגר ישבתי, סבוני גם סבבוני אויבי בנפש יקיפו עלי".

ובאחד ממכתביו [מובא בס' בשליחות ירושלים]: "מה אומר לידידי, שיותר מעשרים שנה חיים נקחו מאתנו על ידי התפיסות וממש כולנו בסכנה .. כי עתה אה"ק בסכנה ח"ו כאשה המקשה לילד שהיא מסוכנת, והילד שהיא מולידה. בעת שאני כותב עיני זולגות דמעה ומעי חמרמרו".

והלא אסור להיכנס לסכנת נפשות עבור "התעלות בתורה", אלא רק למען מלחמת "כיבוש ארץ ישראל" (כפי שיבואר במדור "בעקבי הצאן" בחודש הבא), ומכאן שכל מגמת עלייתם היתה למצוות "כיבוש ארץ ישראל".

*

"לא שמענו" מול "כן שמענו"

בחתימת הדברים, יתכן שיהיו מי שיאמרו, כי אנו רואים "דיבורים" לצד זה, ו"דיבורים" לצד זה, ומי יכריע עם מי הצדק? לכן ניתן כלי לבדיקה: הנה, בנושא עליית תלמידי הגר"א – רוב "ראיותיהם" של הצד השני הוא "לא שמענו", כלומר לאחר ההתעלמות מכל הראיות הנ"ל ועוד הוכחות רבות – הם מתמקדים בספר מסוים, שלפי דעת הכותב זה היה אמור להיות כתוב בו, ואז אומרים "הנה, כאן זה לא כתוב", או "שאלתי אדם מסויים, והוא לא שמע על כך".

אמנם אין להם ראיות בסגנון "העיד אחד מתלמידי הגר"א, שאין להם מגמה לקיבוץ גלויות, אלא רק כאמצעי לשם התעלות התורה".

ומאידך, בצד שלנו, הראיה היא "העידו עדים נאמנים גדולי תורה, ומסמכים ותעודות מפורשות מתלמידי הגר"א, שהמטרה היתה קיבוץ גלויות ובנין הארץ".

וכלל זה נקוט בידך: "לא שמענו – אינה ראיה", אבל "כן שמענו מעדים נאמנים גדולי תורה, ומתעודות – זו אכן ראיה".

לומר שהגאון ר' ישעיה חשין מקורבו של מהרי"ל דיסקין שיקר, לומר שהגאון ר' אליהו ראם שיקר, לומר שהג"ר בן ציון ידלר שיקר, ועוד ועוד גדולי תורה צאצאי תלמידי הגר"א שקרו – זו קושיא גדולה בהרבה, מאשר לומר שבגלל אלו שטרחו להעלים את ההיסטוריה האמיתית [וכידוע שהיו אויבים רבים לפעילותם של תלמידי הגר"א שטרחו להשכיח את זכר פעולותיהם – בעבר ובהוה], או בגלל שמלכתחילה אחד מהמוטיבים המרכזיים בפעילות תלמידי הגר"א היה "ושים באזני יהושע", מפה לאוזן, בצינעא גדולה, למען לא יהיו הפרעות מצד הגויים והערב רב והסט"א – לכן יש הרבה שלא שמעו על כך. וממילא נושא זה הוא נושא מובהק שביחס אליו נכון הכלל: "לא שמענו אינה ראיה".

*

"אנחנו החרדים לדבר ה' – חובבים את הישוב, ומוסרים את נפשנו עליו מאז ועד היום" (מדברי מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א – "האיש על החומה" ח"ג עמוד 340).


[1] ואמנם הם לא עברו שום עבירה קלה בשביל ארץ ישראל [חוץ ממה שמפורש בגמרא להיתר (בבא קמא פ, ב: כתובות קי, ב)]. ורק "ביטול תורה" נדחה מפני "מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים" (מועד קטן ט, א-ב).

כתיבת תגובה