מכתב לאחד מגדולי התורה שליט"א

מכתב לאחד מגדולי התורה שליט"א שלרגל ה'כינוס' שהתקיים בכ"ח אייר, התעניין במטרות אגודת קדושת ציון

באשר שמענו שכת"ר התעניין במטרות אגודת 'קדושת ציון', לאן פניה מועדות, ולשם מה נצרך קיומה, ולא הייתה דעתו נוחה ממנה מפני כמה חששות, על כן אמרנו לפרט את מטרות האגודה, כפי שאנו רואים את הדברים.

הנה זכה דורנו במה שלא זכו דורות רבים חשובים ונכבדים לפניו, והשיבנו אלוהינו לארצנו הקדושה, בקהל גדול כפי שלא היה מאז חורבן הבית [ואף לפניו], זכה דורנו ובו בחר אלוהי ישראל לזכור לנו את הברית ואת השבועה אשר נשבע לאבותינו. זכה דורנו שבו זכינו לראות עין בעין בקיום דברי הנביאים ודברי התורה, אשר יש בזה חיזוק עצום ונורא לאמונה בדברי התורה והנביאים כולם.

ולמותר לנו להאריך בדברים אלו, אשר כפי הנראה פשוטים לגאון שליט"א, ולכל מי שאינו עוצם עיניו מלראות בטובתו של הקב"ה.

אמנם מאידך, כמובן שלצד הטובות העצומות שעשה עמנו הבורא, שרויים אנו עדיין בצרה וצוקה, כיון שהשולטים והמנהלים את ארה"ק הם אחים טועים, שבאורך חשכת הגלות שכחו שנקרא עליהם שם ישראל, ומנהלים את הארץ והעם אשר עליה בדרכי חושך וצלמות, ויטמאו את ארה"ק בתועבותיהם וישחיתוה בעיוותיהם, באופן שלא שיערו אבותינו כדבר הזה שיחזרו עם ה' לארצם, ולא תתנהל הארץ על פי התוה"ק, אלא ע"פ החוקים והתרבות של הגרועים שבאומות. ה"י.

מצב זה שא-לוהינו גמל עלינו ככל הטובה הזאת, ועם ישראל גמל לו ככל הרעה הזאת, דומה לאדון שביקש למזוג כוס לעבדו, ושפך לו עבדו קיתון בפניו [היפך המתואר במתניתא דסוכה].

לעניות דעתנו, מצב זה אינו מאפשר שתיקה והתעלמות, לא מהטובה אשר עשה ה' לנו, ולא מהרעה שעם ישראל החזיר לה' תחת הטובה.

ומוכרחים אנו, ומוטל עלינו לתקן הדבר, להכיר בחסד ה' עלינו, ומתוך זה לנסות להוביל את הדברים לכיוון שהוא רצה כאשר הוא נתן לנו את ארצו הקדושה, שתהא ארץ ה' מנוהלת ע"י עם ה' ע"פ התוה"ק.

התעלמות מחובה זו, לפשע תיחשב בעינינו, לבגידה מאין כמוה, להתעלמות מקול ה' הקורא לנו 'פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה', שהרי הקב"ה נתן לנו את ארצו בניסים גלויים לעיני כל העמים, ואנו משאירים אותו בחוץ.

והנה, לא תמימים אנו, ויודעים אנו שבעוה"ר רוב עם ישראל אינו שומר תורה ומצוות, והציבור החרדי אינו אלא מיעוט, ואין בכח הציבור החרדי לבד לתקן את החטא הנורא הזה, ומה שאכן אפשר לעשות, בד"כ היה נעשה ע"י הח"כים או שאר שתדלנות.

ויודעים אנו, שעיקר מה שיש לעשות בשביל לכפר על בגידה נוראה זו, הוא להרבות חיילים לתורה ומצוות בארה"ק, ולהשתדל להחזיר בתשובה ככל האפשר מהחילונים, וככל שארה"ק תתמלא בחרדים שומרים משמרת הקודש, זה עצמו תיקון העוול הנורא.

ויודעים אנו שדבר זה נעשה בצורה הטובה ביותר ע"י הישיבות הקדושות והכוללים הרבים, כ"י, וע"י אירגוני הקירוב וההחזרה בתשובה.

אחר הקדמה זו, נשאלת השאלה ביתר שאת, א"כ מה מטרתה של אגודת 'קדושת ציון'? ומה יש בידה לעשות בכדי לתקן את המעוות? והרי מה שאי אפשר לעשות, זהו המצב בעוה"ר. ומה שאפשר לעשות כבר נעשה ע"י כל החרדים בישיבות ובכוללים, ולשם מה לנו 'קדושת ציון'?

אמנם ככל שחולפות השנים, נעשה הציבור החרדי גורם יותר משמעותי כאן במדינה, ואם עכשיו יש לחרדים 13 מנדטים, בעוד 20 שנה יכפילו את עצמם, הרי אט אט הציבור החרדי נעשה גורם משפיע יותר במדינה.

לדבר זה ישנן שתי משמעויות, א. שבאמת הציבור החרדי יכול להשפיע יותר שארה"ק תתנהל ע"פ התוה"ק, ב. ככל שהציבור החרדי גדול יותר, כך הוא מרגיש יותר בבית, והוא מרגיש חלק מהמדינה, וכדלהלן.

והנה באמת בנקודה השנייה שכתבנו, אנחנו רואים מיום ליום שמתחיל תהליך איטי, במסגרתו הציבור החרדי נהיה יותר 'ישראלי', והדבר מתבטא בנושאים רבים שאין כאן המקום לפורטם, הציבור כבר אינו מעוניין בנתק מוחלט מהמדינה, והוא רוצה להרגיש 'שייך'.

והנה זה תהליך טבעי ופשוט, אשר כמעט א"א להילחם נגדו, הציבור החרדי נמצא כאן כבר 70 שנה, ומרגישים בבית, ולא מרגישים שיש עליהם גזירות מיוחדות, ועולם כמנהגו נוהג, וזה גם בארץ ישראל, וזה ע"י יהודים, וכ"ז גורם להרגיש שהם חלק מהסיפור כאן, באופן שקשה מאוד להילחם בזה, והחכם שעיניו בראשו להבין אחרית דבר מראשיתו, מבין שסופו של דבר ירגישו רוב החרדים קשר לזהות ה'ישראלית', היות ולא יתכן שציבור כה גדול ירגיש מנותק מהמצב הטבעי והפשוט שלו כ"כ הרבה שנים [וא"א להרגיש 70 שנה בתיבת נח…].

והתוצאה מהרגשות אלו, כאשר אינן מכוונות באופן ראוי, וכאשר לא מסתכלים על הנושא בצורה התורנית הראויה, היא התקרבות כללית לציבור החילוני, בדעות ובהנהגות, וכבר אין מרגישים צורך להתבדל מהחילונים, וכל זה תוכ"ד הסכמה שבשתיקה לכך שהמדינה תתנהל באופן המנוגד לתוה"ק, ומתוך דעה נפסדת שכל ענין התורה הוא רק הנהגות שלנו, של החרדים, אבל המדינה עצמה יכולה להתנהל שלא ע"פ תורה, ואין לך 'שתי רשויות' גדול מזה, מלבד הקרירות הגדולה שזה גורם בכל הווי החיים, וכידוע[1].

וכל זה מחמת ש'ארץ ישראל' הוא ערך שאינו מספיק נחשב אצל רוב החרדים, וממילא החיבור שנהיה לחרדים לארץ, נהיה דרך התרגלות למציאות, ונעשה בצורה חילונית, ולא דרך ההשקפה האמיתית מה התורה אומרת על זה. 

ואין פתרון לדבר מלבד להעמיד את הנושא של ארץ ישראל בצורה הראויה.

להעמיד שהחיבור שלנו לארץ ישראל אינו מחמת רשעי ישראל, אלא מחמת דברי התורה והנביאים.

להעמיד שהענין שארץ ישראל תנוהל על פי התוה"ק, הוא ענין עקרוני ובסיסי בתורה שבכתב ושבעל פה, וזו שאיפת כל הדורות.

להעמיד שהתוה"ק אינה רק על מנת ללומדה, אלא על מנת לעשותה ולקיימה בכל מערכות החיים הציבוריים.

להעמיד שאת כל השאלות כאן בארץ אנו צריכים לפתור על פי התורה הקדושה.

להעמיד שהמציאות שלנו כאן בארץ ישראל אינה עניין של חול אלא ענין של קודש, שמוטל עלינו לכוון אותו כראוי.

כל הנושאים האלו, הם הנושאים העיקריים שאותם אנו דואגים להדגיש בקביעות בעלון 'קדושת ציון' תמידין כסדרן, ומתוך הדגשה ברורה וחזקה בגנות הרשעים החילונים תופסי השררה והשלטון, ומתוך תקוה ליום שארה"ק תנוהל ע"י יהודים יראים ושלמים ע"פ התוה"ק.

על כן אנו תקוה שהאגודה תשפיע:

א. הן בכך שציבור היראים ישפיע בכוחו שהמדינה תנוהל ע"פ התורה ככל האפשר.

ב. שהחיבור של החרדים למציאות שלנו בארץ תהיה דרך הקדושה ולא דרך החול או הטומאה.

כמובן שהשפעה זו אינה יכולה להתחיל, אלא אם נכיר בחסדו של הקב"ה שהביא אותנו לכאן, כדברו ביד נביאיו, אך אם נראה את זה כ'גלות' וכדו', אין שום אפשרות לתקן באמת את המצב, והחיבור למדינה יהיה בצורה בעייתית מאוד, כמשנ"ת.

אלו המטרות שלנו, וה' יעזור ויגמור בעדנו שלא תארע תקלה מתח"י, ואע"פ שאין אנחנו יכולים לגמור המלאכה לבדנו, אין אנחנו בני חורין להיפטר הימנה. – אמנם כמובן א"א לתבן בלי בר, ויתכן מאוד שטעינו בקטנה או בגדולה, והרבה מקטרגים יש על אגודת 'קדושת ציון', אך הללו אינם מקטרגים אלא משום שאינם מכירים בחסד ה' שהביא אותנו לארץ, ומעדיפים הם לו היינו נשארים בברנוביץ' ובוילנא במעזריטש ובליזענסק, אך ודאי כת"ר שליט"א אינו שותף לדעות כוזבות אלו, ועל כן אם לדעת כת"ר הגאון הגדול שליט"א, ראוי לתקן ענין זה או אחר, ולהשפיע בענינים אלו באופנים אחרים, הננו אליו לשמוע ולהתבונן באשר יורנו, ועצתו הנבונה תדריכנו בהמשך דרכנו, בעזהי"ת.

נוסיף עוד שתי נקודות קטנות:

א] יש מערערים שעצם העיסוק בענין של א"י, אפילו בצורה הטובה ביותר, אינו ראוי בתקופתנו, כיון שזה עלול לגרום לחיבור ל'ציונות' אשר רבים חללים הפילה.

אנו סבורים שאין בדברים ממש, א. משום שאנו מדגישים כל הזמן את הניתוק שלנו מהחילונים מקימי המדינה וראשיה בזמננו. ב. אדרבה אנו רואים את התהליך שהציבור החרדי אט אט מתחבר למדינה, ואין ברירה אלא לנווט את זה לכיוון הראוי ע"פ התוה"ק. ג. ברור שכיון זה אינו מביא לידי חיבור ל'ציונות', שהרי אדרבה עתה החילוניות בעמדת נסיגה מערכי הציונות. ד. 'וכי יאבד עולמו מפני השוטים?', ודאי אין עלינו לאבד רוב טובה שהקב"ה נתן לנו, ואין לנו להתעלם מתביעתו מאיתנו מחמת טועים שונים, אלא כפי שאמר ריב"ז (ב"מ פ"ט.) 'ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'. ה. כפי שאמר החסיד בהקדמה לחוה"ל "וידעתי כי כמה סכלים אבדו בעבור המורא, וכמה חסרונים גרם אותם הפחד, וזכרתי דברי האומר מן הזהירות שלא תרבה להזהר", והיינו שא"א רק להמנע מעשיית הדברים הטובים והראויים מפחד שמא ייהפכו לרעים, ופחד זה גופא מונע טובות רבות, וממנו עצמו ראוי לחשוש ולהיזהר, וזה בכלל דברי ריב"ז שכתבנו לעיל.

ב] יש מערערים שאין ראוי לעסוק בענין זה, משום שיכול לגרום לצעירי הצאן להיות שקועים בנושא זה, תחת לעסוק בהויות דאביי ורבא.

אף בזה אנו סבורים שאין ממש. א. העלון אינו מופנה לבחורים בעיקר, ואין טעם לעצור כל רעיון טוב, שמא בחורים יתפסו לזה. ב. אין בנושא זה יותר מדי לעסוק, ואין לחוש שזה יתפוס את ראשו של בחור שיושב ולומד [אולי רק בחור שמחפש ענין לענות בו, ואין לו כח לעמול ולעסוק בתוה"ק, ימצא בזה עסק ניכר]. ג. והרי בין כה בחור רגיל יש בראשו דעות רבות בעניין איך צריך להתנהל בפוליטיקה, עיתונים, בחירות, מחלוקת, ויש אף רבים המהדרים בזה בעצמם לעבוד להצלחת הבחירות, או להצלחת עיתונים מסוימים, או להצלחת כנסים מסוימים, זה בהפגנות על הגיוס, וזה במעמדי כבוד התורה, ולא מצינו בזה פוצה פה ומצפצף, וא"כ למה יגרע עניין חשוב זה, שהרבה פחות תופס את הראש, וכמשנת"ל, במבט מעמיק זה נושא מאוד קריטי, למען קיום התורה בארה"ק.

אנו תקוה שהדברים יניחו את דעת כת"ר הגאון שליט"א, ואם יש עמו הערות איך ראוי לנהל ענין חשוב זה, הלוא עצתו תנחנו.

אגודת 'קדושת ציון'


[1] וכבר קמה קבוצת חרדים מודרניים שהקימו קבוצה המגדירה את עצמה 'חרדים – ישראלים' (הנקראת בקיצור חי"ש), והם מצהירים על כך שהם מרגישים קשר וחיבור למדינה, אך ללא קשר לחזון הנביאים ולגאולה, אלא באותה צורה שיהודי באמריקה מחובר לאמריקה, ובצורה זו הם חוגגים את יום העצמאות…

ובבחינת מאויבי תחכמני, בנותן טעם להביא כאן מה שאמר חוקר החרדים אבישי בן-חיים, שהחרדים צועדים לקראת זהות עם המדינה וזה אט אט ינגוס ב'חרדיות', כיון שמלבד הזהות החרדית תהיה זהות 'ישראלית' כללית יותר המשותפת אף לחילונים, ועיקר נימוקו לזה הוא שהדתיים לאומיים רואים את המדינה כ'קודש', וממילא כאשר הם חוגגים את יום העצמאות הם עושים את זה כענין דתי [ואמנם יש להם הסתירות הידועות בזה, אך הכל חלק מקונפליקט כיצד להגדיר את היחס שלהם למדינה, והכל נכנס עליהם לתוך ההסתכלות הדתית מה היחס למדינה], ואילו החרדים שכבר מרגישים קשר לזהות הישראלית, הם ישראלים בצורה חילונית וחוגגים את יום העצמאות כמו חילונים, והם הרבה יותר מתקרבים בזה לתרבות החילונית, ולטענתו סופו של דבר למקום זה יגיעו רוב החרדים, ליחס אוהד למדינה מתוך מקום חילוני. עפ"ל. והנה 'ברוך שומר הבטחתו לישראל… שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם', אך ודאי מוטל עלינו להשתדל שלא יעלה זממם בידם, ואין מנוס מלבד לבאר את היחס לארץ ישראל ע"פ המבט של התורה, וההתעלמות מענין זה [כפי הנהוג…], רק גורמת לכך שהחיבור למצב העכשווי של עם ישראל בא"י, יהיה בצורה חילונית ולא תורנית.    

כתיבת תגובה