"עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים" (ישעיה סב י).
"שבעה שמות יש לו ליצה"ר… ישעיהו קראו מכשול, שנאמר: (נז יד) "ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי", יחזקאל קראו אבן… (סוכה נב.)".
"שלום ר' אליהו!"
-"שלום בן-ציון, מה שלומך?"
"בסדר ב"ה. איך היו החגים?"
-"ב"ה לעילא ולעילא. ואיך אצלך?"
"גם כך. ב"ה הרגשתי התרוממות מיוחדת השנה, גם בעקבות השיחות שהתחלנו. אני מרגיש שיש לי מקום שבו אוכל ללמוד איך להתקדם בעז"ה."
-"יופי, אני שמח שכך אתה מרגיש, ומקווה שהחונן לאדם דעת יתן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, וייחד את לבבנו לאהבה וליראה את שמו."
"אמן."
-"נו אז מה בפיך היום?"
"אה… קודם כל, מה שאמרת לי בעניין החרטה, שע"י התבוננות בהרגשת הבושה אפשר להגיע למצב של מאיסה במעשה – עזר לי מאוד. ובנוסף, למדתי שע"י תשומת לב והגברה של הרגשה מסוימת אכן אפשר לשנות את צורת ההתייחסות הספונטנית שלי לדברים. וזה ממש נותן לי כלי להתקדמות."
-"יפה מאוד! אכן זו היתה דוגמא למה שנלמד בעז"ה איך שהרמח"ל מלמד לעבוד. ע"י התבוננות."
"מה זה התבוננות?"
"כן, אבל נראה לי שמה שאתה קורא התבוננות זה דבר שונה ממה שהבנתי עד היום את המושג."
-"באמת? וכיצד אתה מבין את המושג התבוננות?"
"מה שאני מבין, זה שבודקים בספרים מה אמורים לעשות ומתבוננים בזה, עד שמבינים מה האמת ומה צריך לעשות, ועושים. הנה, זה מה שהרמח"ל כותב בפירוש! '…צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא..! (סוף פרק ג')"
-"אה, כן. כמובן שאתה צודק. זה מה שכתוב. אבל תגיד לי, האם אתה אכן מצליח להתקדם ולעשות את מה שצריך מתוך כך שאתה יודע מה צריך?"
"אה.. לא לגמרי… הרי זה מה שאמרתי לך בפעם הראשונה שדברנו." (גליון אלול)
-"נו, אז מה אמורים לעשות?"
"לא יודע, אולי להתבונן בחומר הדברים וחשיבותם, או בעונש והשכר וכדו', כמו שהוא כותב בפרק ד'."
-"שוב אתה צודק כמובן. זה אכן מה שכתוב. אבל אני שוב שואל, האם זה עזר לך?"
"אה.. נו, זה מה שאמרתי לך כשהצעת לי ללמוד מס"י, שתכל'ס זה לא עובד! אולי הסיבה היא שאני פשוט לא עושה את מה שהוא אומר. אולי אני צריך יותר להתבונן בעונש או בשכר.."
-"נו, אז למה אתה לא עושה את זה?"
"תראה הרב, לא יודע מה לומר. אין לי חשק לעשות את זה. אתה יודע מה, זה מזכיר לי דבר דומה, לפני יו"כ כשניסיתי להתבונן ולהרגיש את הבושה במה שאני עושה לא כראוי, היו דברים שאני יודע שהם לא בסדר, אבל לא הרגשתי בושה. משהו עצר אותי. אני מתבייש להודות שלא כל דבר אני בכלל רוצה לתקן!"
-"בן-ציון, אני ממש מעריך את מה שאתה עושה כאן. אין ספק שזה עושה נחת רוח רבה לה'. אפילו שלא נעים להודות בחסרונות, אתה עושה את זה כדי שתוכל להתקדם! בקיצור, אם אסכם את מה שהעלית, אתה מתאר שאתה יודע מה צריך לעשות, אלא שבפועל אתה לא מגיע לעשות את זה. מדוע באמת?"
"נו! יש יצר הרע!"
"יצר הרע זה לא תירוץ…"
"כמובן. אבל אם זו תהיה התשובה לכל עיכוב שלנו – לא נתקדם לעולם. הדרך שבה אנחנו יכולים להתקדם היא ע"י זיהוי מה היצר "מוכר" לנו. האמת שמה שאמרתי עכשיו זו בעצם קפיצה אל שלב מתקדם יותר, ממש בתוך העבודה. ה'בריחה' הזו שאתה מתאר, שאתה רוצה לעבוד אבל בפועל זה לא קורה, זה עניין שיכול להיות טוב כדוגמא, כשנגיע לזה. אבל אני רוצה קודם לתת הקדמה, וזו גם תהיה תשובה לשאלה ששאלת על סוגי ההתבוננות, וגם הקדמה כללית לצורה בה אני רואה, על פי מה שלמדתי מחכמים, את אופן העבודה של הרמח"ל.
אשתדל להציג את הדברים בקיצור מפאת קוצר הזמן, אך אם זה יפגע בהעמדת הדברים כתיקונם – נרחיב יותר ואולי נצטרך להמשיך בפעם הבאה.
ובכן, נפתח בשאלה. מה פירוש המילים שהזכרת קודם, אתה יודע?
"אילו מילים?"
-"יצר הרע…"
"מה זאת אומרת?"
-"מה הפירוש יצר הרע? מה זה 'יצר'?"
"מעולם לא חשבתי על זה… לא יודע… זה איזה מלאך או כח רוחני שמושך אותנו לחטא!"
-"יפה. ואיפה נמצא המלאך הזה, ואיך הוא מושך אותנו? ולמה הוא נקרא 'יצר'?"
"חז"ל אומרים שהוא נמצא בלב."
-"מצוין. המילה 'יצר', מופיעה במקרא מספר פעמים, ותמיד בסמיכות למילה אחרת. הנה, את הפעם הראשונה שהמילה הזו מופיעה קראנו לא מזמן בפרשת בראשית. "וכל יצר מחשבות ליבו", ושוב בפרשת נח "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ופעמיים בספר דברי הימים: "וכל יצר מחשבות מבין" ו"ליצר מחשבות לבב עמך" (דבהי"א כ"ח, ו; כ"ט). יש עוד כמה פעמים שהביטוי מופיע כבר כביטוי עצמאי כמו שאנחנו משתמשים בו, כמו "כי הוא ידע יצרנו". כלומר, כשאנחנו אומרים 'יצר טוב' הכוונה היא בעצם 'יצר מחשבות טוב' או 'יצר לב טוב'. כח שיוצר אצלנו מחשבות טוב. וכן ביצר רע. כח שיוצר מחשבות רע. מה שעלינו לעשות בעבודתנו הוא לגלות מה אצלנו בלב יוצר את מחשבות הרע, ולהשתדל למצוא לו פתרון. לכן השלב שאתה הזכרת של התבוננות בערכים או בחומרת הדברים הוא וודאי שלב ראשון והכרחי, אך אם לא נתבונן בתוך עצמנו, בלב שלנו, ביצר המחשבות שלנו, אנחנו עלולים להישאר באותה מערכת לב, וממילא היכולת שלנו להתקדם תהיה מוגבלת מאוד."
"קודם כל, מעניין מאוד מה שאתה מסביר. גם בפשט הביטוי וגם במשמעות הנגזרת מכך. אז בעצם אתה אומר שלכל אחד יש יצר רע אחר?"
-"בעיקרון כן, אבל זה לא מדויק. זה נכון בפרטים. אבל באופן כללי, אפשר לתת איזו מפה של המערכת שלנו. אני אומר עכשיו בקצרה, ובעז"ה נשוב ונעסוק בזה בהרחבה כשתרגיש שזה חשוב."
"האדם – בדמות א-להים או נפש חיה?"
בעצם כשמדברים על 'אדם' למה הכוונה?"
"מה הכוונה? אדם! גוף, נשמה."
-"יפה. כלומר אדם הוא יצור מורכב משתי קומות. בפרשת בראשית זה מובא כך. בתחילה מוזכר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו וכו', ויברא א-להים את האדם בצלמו… ויברך אותם… פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו" וכו'. כאן מתואר האדם כיצירה שהיא בצלם א-להים, ויש בה תכונות מסוימות שמתאימות ליעוד שלה בעולם, לשלוט על כל הבריאה, לפרות ולרבות ולמלא את הארץ, ולכבוש אותה. התכונות האלו הן תכונות א-לוהיות ששייכות לקומת ה'צלם א-להים'. בהמשך הפרשה האדם מתואר באופן אחר. "וייצר ה' א-להים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". הלשון 'נפש חיה' היא אותה לשון שמוזכרת בכלל בעלי החיים. כאן מתואר האדם כ'עפר מן האדמה' בעל 'נשמת חיים' והוא 'נפש חיה' ככל בעלי החיים, שמה שנאמר בהם הוא חיים ופריה ורביה. מכאן יש באדם את הרצון, הבלתי נשלט כמעט, להישאר חי. מהקומה הזו יש באדם את הרצון 'לשרוד', ברמה של הגוף – ה'עפר מן האדמה'. לאכול, לנוח, לפרות ולרבות, להכניע את מי שמהווה עליו איום, או לברוח ממה שמפחיד. [יתכן שתכונה זו נתחדשה אחר חטא עץ הדעת, שרק מני אז נתחדשה מציאות המוות]. כל הכוחות האלו הן הכוחות שבהן משתמש יצר הרע ע"מ להרחיק אותנו מייעודנו כבעלי האחריות על הבריאה, ולהשאיר אותנו ככל בעלי החיים. לעומתו, יצר הטוב, שבא מצד צלם הא-להים שבנו, מושך אותנו לכיוון השני, לקחת אחריות על תיקון העולם, גם על פני הנאת ורווחת הגוף, ולמלא את ייעודנו עד כדי מצב בו נהיה מסוגלים לוותר על חיי גוף העפר, ולמסור את נפשנו למיתה עבור תיקון העולם ודביקות בה'."
"זה יפה מאוד מה שאתה מביא פסוקים, אבל יש לך לכך מקור אולי יותר עכשיוי?"
-"כן, מכיוון שהארכנו הרבה, לא נקרא עכשיו יחד את הדברים בפנים. אך זה מה שהרמח"ל מכנה בספר דרך ה' 'מלחמת השכל והחומר'. [קורא נעים, אם הכותב נמנע מלהביא את הדברים מפני קוצר הגליון, אל נא תמנע טוב מבעליו – הלא הוא אתה, ועיין בספר דרך ה', חלק א', פרק ב', א' וב' ופרק ג', ב', וביתר פירוט בחלק ג' פ"א]. עוד נעסוק בכך הרבה בעז"ה, כי ההבנה וההבחנה בנושא הזה הם כלי המלחמה שלנו, ועל זה מיוסדת כל צורת העבודה של הרמח"ל. ובעצם זה לא חידוש שלו, אלא הוא בנה את הדברים כדרכו על אדניהם האמתיים של חז"ל והחכמים שקדמו לו, ולמעלה בקודש דברי המקרא."
"אז בקיצור, איך אנחנו אמורים להתמודד עם ה'יצר מחשבות רע'?"
"שים לב לעקב"
-"זה דבר שלא מספיק לדבר עליו בקיצור, כי זה ממש כל מה שאנחנו צריכים ללמוד. אך ככותרת, הכח שיש ליצה"ר הוא מה שאמר ה' לנחש כשקלל אותו, "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". יצה"ר לא יכול לבוא מולנו ברמה של הראש שלנו, של השכל. השכל הוא ממקור עליון, עד כדי שהרמח"ל מכנה את הנשמה 'נשמה שכלית' (דר"ה ח"א פ"ג ב'), וכמו שאנחנו מתפללים "וחננו מאתך דעה בינה והשכל", כלשון הפסוק "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה" (משלי ב', ו'). הדרך של הנחש, הוא יצה"ר, היא לבוא אלינו בעקב, במקום הנמוך שלנו שהוא אולי המקום שאנחנו הכי פחות שמים לב אליו. שם יש מקום ליצה"ר להכיש. וממילא, הדרך למנוע אותו מלשוף אותנו, היא ע"י ההתבוננות ושימת הלב. אנחנו צריכים לשוף אותו בראש שלו. לראות ולהרגיש שהטענות שהוא מוכר לנו הם שקר והבל. כדברי המשנה – "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", כשנחיה בדעה כזו, שחיי הגוף העפר הזה לא שווים מאומה לעומת הנצחיות – לא תהיה ליצר שליטה עלינו כלל."
"פ… כבד עלי…"
-"ברור, לא ביום אחד מתעלים לדרגה של פרישות וחסידות והלאה, אך בעבודה עקבית ונכונה, החל מהמקום בו אנו עומדים כיום, בלי לקפוץ, לא ירחק היום שהמציאות הזו תהיה למשאת נפשך, ומאז – בקצב שה' יברך אותך תתקדם למקום שאתה יכול להגיע."
"נו נו, יש עוד הרבה מה ללמוד…"
-"בהחלט. אבל אתה זוכר, העיקר זו העבודה ולא התוצאה, "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה." לך בקצב שלך, אתה מקבל שכר לפי העבודה, לא לפי התוצאה, והבא ליטהר מסייעין אותו. וכמובן תתפלל לסייעתא דשמיא, שבזה תלוי הכל."
"כמובן. אז אסכם את מה שדיברנו. ב"ה זכיתי לראות שע"י תשומת לב ממוקדת בדבר שאני רוצה לתקן – אכן "החרטה הולכת וגוברת" ובעז"ה עד שעוזבים החטא לגמרי, כמו שהוא אומר. דבר שני שדיברנו הוא שני השלבים של ההתבוננות, קודם להתבונן בערכים ובחומרתם ואח"כ להתבונן בתוך עצמי, ובזה אני רוצה לשמוע עוד. דבר שלישי הוא ההסבר שלך על המבנה של האדם שיש בו את הנשמה והגוף ויצר מחשבות טוב שהוא מצד הנשמה, שהוא מתבטא בשכל שלנו, 'בראש', ועל ידיו אנו יכולים להתמודד עם 'יצר מחשבות רע' שהוא מצד הרע שמכיש אותנו במקום שבו אנחנו לא שמים לב, ומושך אותנו לצד גוף העפר שלנו. סיכמתי טוב?"
-"סיכמת היטב."
"כל המהלך הזה במסילת ישרים הוא חידוש בשבילי. הייתי רוצה שתראה לי בתוך בספר איפה רואים שכך הרמח"ל מדריך, ובכלל איך רואים את הספר מהמבט הזה."
-"בסדר גמור בעז"ה. האמת שהתכוונתי לעסוק בזה כבר בפעם הזו, אך "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון". בעז"ה נמשיך בפעם הבאה. אז שיהיה חודש טוב, חורף בריא בגוף וברוח, ושיהיה לנו לכל בית ישראל זמן חורף מנוצל כראוי להתקדמות בלימוד התורה ובקיום התורה כרצון ה' באמת."
"אמן. יישר כח."