"עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים" (ישעיה סב י).
'שבעה שמות יש לו ליצה"ר… ישעיהו קראו מכשול, שנאמר: (נז יד) "ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי", יחזקאל קראו אבן..' (סוכה נב.)
-"שלום בן ציון!"
"שלום ר' אליהו… נראה שכל השיחות שלנו מתחילות באותן מילים…"
-"נו, יש לך מילים אחרות לפתוח בהן? מה נשמע? איך זמן חורף?"
"ב"ה. במשך החודש הזה עלו לי כל מיני שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך, אבל אנחנו לא נפגשים מספיק…"
-"אתה צודק. גם אני מרגיש שכדי ללמוד באמת איך להתקדם בעבודה לא מספיק לדבר על זה פעם בחודש. אך זה מה שיש לנו, נשתדל לעשות מה שביכולתנו ואין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. אתה לא נדרש לעשות מה שאתה לא יכול."
"כן, אמרת לי את זה גם בפעם הקודמת. וזה גם אחד מהדברים שרציתי לברר אתך."
-"בשמחה, בעז"ה. אתה רוצה לעסוק בזה עכשיו?"
"לא, בשיחה הקודמת היינו באמצע נושא, ורציתי לשמוע עוד, ואולי לסגור את הנושא אצלי."
-"בסדר גמור. רק תזכיר לי, במה עסקנו ואיפה עמדנו?"
"עסקנו בכך שישנם שני שלבים של התבוננות, האחד – להתבונן בערכים מה ואיך צריך לעשות, והשני – להתבונן בתוך עצמי מה מעכב אותי מלעשות מה שנכון. אח"כ הבהרת את המושג 'יצר' שפירושו הוא 'יצר לב' או 'יצר מחשבות' – כוח שיוצר אצלנו מחשבות לטוב או לרע, והזכרת שבאופן כללי הגוף שהוא עפר מן האדמה הוא זה שיוצר אצלנו את מחשבות הרע, להשקיע את עצמנו בצרכי הגוף כבהמה, ולעומתו השכל שמקורו בנשמה, הצלם א-להים שבנו, יוצר אצלנו מחשבות טוב, לקחת אחריות על העולם ולהדבק בה'."
-"או אה, אתה זוכר בלי עין הרע…"
"אה… כן, חזרתי על זה כמה פעמים, יש לי את זה כתוב…"
-"אה יפה… משקיע…עוד משהו אני זוכר שדברנו, שהכוח של יצה"ר הוא לבוא עלינו בעקב, במקומות של חוסר תשומת הלב. במקום שהדעת ברורה – אין ליצר מקום להיכנס. ומכיוון שכך, ההתבוננות ושימת הלב הם הכלים להרחיק מאתנו את פיתויי היצר הרע. "
"אה נכון. ותודה על המחמאה. מה שרציתי עכשיו שנמשיך, זה איך אתה רואה את 'מסילת ישרים' לפי העקרונות האלו, ואיפה אתה רואה את זה בספר."
"עבודה, לא מוסר"
-"טוב, בעז"ה. נפתח בשאלה. מה לדעתך מטרת ספר 'מסילת ישרים'?"
"אה… ספר מוסר… לעורר אותנו להתחזק בדקדוק במצוות, להתגבר על העצלות ועוד מידות רעות, ובאופן כללי להתנהג כמו שצריך."
-"איפה אתה רואה שזו כוונתו?"
"הוא מתחיל בעניין חשבון המעשים, שלא נפספס דברים, אח"כ מדבר על זריזות וכן הלאה…דקדוק בפרטים ותיקון המידות."
-"בסדר, הבנתי. ובכן, בעז"ה נראה שזו לא כל מטרת הספר."
"אה, כמובן איך שכחתי, מצוות שבלב, אהבה ויראה. לזה אתה מתכוון?"
-"לא בדיוק. מה שאני מתכוון הוא מה מטרת הספר. מה הוא מנסה לעשות לנו. האמת שלהגדיר את מסילת ישרים כספר 'מוסר' שכל עניינו הוא לתת 'חיזוק', זה כבר לא מדויק. 'מוסר' עניינו 'ייסורים'. לעתים כשאדם יודע מה הוא צריך לעשות, וגם יודע איך לעשות אלא שהוא מתרשל ללא הצדקה מלעשות, יש מקום לגערה שיגערו בו או הוא יגער בעצמו, כדי שיקום ויעשה. כמו כן, כשאדם לגמרי לא בכיוון החיובי, לפעמים יש צורך 'לנער' אותו בגערה ע"מ שישים לב לאן הוא מוביל את עצמו. לזה מתאים מוסר. אך כדרך להתקדמות עקבית וארוכת טווח, לא מספיק לגעור. כי רוב מה שאנחנו לא עושים נכון, זה לא מפני שאנחנו מתרשלים, אלא מפני שאנחנו לא יודעים. לא שאנחנו לא יודעים מה לעשות, זה ב"ה אנחנו יודעים טוב, אולי אפילו יותר מידי טוב… אלא שאנחנו לא יודעים איך לעשות את מה שאנחנו צריכים."
"אני ממש מסכים עם מה שאתה אומר עכשיו. כבר דיברנו על זה קצת."
-"כן, אני זוכר. מטרתו של ספר 'מסילת ישרים' היא ללמד אותנו איך לעבוד. או יותר מזה, איך ליצור בנו מערכת פנימית של עבודה. שים לב. מה שאתה העמדת כמטרת הספר, הרמח"ל בפירוש מזכיר שלא זה העניין. בהקדמה הוא מביא חמישה חלקי עבודה, ע"פ הפסוק בפרשת עקב. ישנם שם חמישה חלקים. חלק שמירת המצוות הוא אחד מתוך חמישה!" [ראה בפירוש ובהרחבה ב'מסילת ישרים סדר ויכוח' בחלק המקביל להקדמה של סדר הפרקים.]
"ברור, אמרתי גם תיקון המידות ואהבה ויראה!"
-"נכון. אך תאמר לי, א- מה עם "לעבדו בכל לבבכם"? ב- למה אהבה ויראה וההליכה בדרכיו לא נכללים תחת "שמירת כל המצוות"?
"נו?"
"יש לך רוח הקודש!"
"אתחיל להסביר, ובהמשך הדברים ניגע בזה. כמו שדיברנו בפעם הקודמת, האדם מורכב מהגוף והנשמה. אגב, עיינת ב'דרך ה'?"
"כן, לא ממש בעיון, אבל ראיתי את הדברים."
-"מצוין. אני מצטט משם, לכן כדאי שהדברים יהיו מוכרים. אולי פעם נעיין בהם יותר באריכות. לענייננו, האדם מורכב כמו שאמרנו, והעבודה שלו היא זו. כמו שהוא כותב שם : "והנה שרש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל, הפך תאות החומר ונטיתו, ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה ולא יטה ממנו". (חלק א' ד'-ו') ובמסילת ישרים הוא מדריך אותנו איך ליישם את העבודה בפועל."
"נו, ומה ההדרכה?"
-"כידוע, הספר מחולק לעשר מדרגות. אלו בעצם עשר מחיצות של החומריות שעומדות בינינו לבין השגת הא-להות ברמה של רוח הקודש. וזה צריך לדעת, שרוח הקודש יש לכל אדם ואדם. אך כדי להשיג אותה עליו לשבור את המחיצות האלו, הלא "הן הנה כל ענייני החומריות והתלוי בהם" כלשונו בסוף פרק א', עד שמאליו נפשו תדבק בה'."
"מי אומר שלכל אחד יש רוח הקודש!?"
-"זה ציטוט מביאור הגר"א למשלי, לפסוק "כל פעל ה' למענהו". (ט"ז-ד') תראה שם את העיקרון הזה בדיוק, ועוד דברים מעניינים שאולי נעסוק בהם בעתיד. שים לב, שבכל מדרגה במסילת ישרים הוא מזכיר את הטבע והחומריות במפסידי המידה. אולי נראה בעז"ה את כל המקומות האלו בפנים."
"המחיצות האלו זה משהו רוחני או דבר שאני מכיר ומרגיש?"
-"וודאי שיש להם שורש רוחני, אך זה בעיקר דבר שאתה ואני וכולם מרגישים כל הזמן."
"מעניין…"
"עשר קדושות הן"
-"כן. המחיצה הראשונה, שרוב העולם מצוי תחתיה, היא הזרימה הספונטנית. חוסר תשומת הלב למה אנחנו ובשביל מה אנחנו כאן. פשוט מתגלגלים בחיים בכוח ההרגל לאן שהחיים מובילים בלי תכנון ובלי מטרה ברורה. כמו שהוא כותב במידת הזהירות, "כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה". מי שנתון תחת מחיצה הזו – יצר הרע יכול להיות רגוע איתו. אין הרבה סיכוי, ואני ממעיט, שהוא יגיע לאיזה מקום גבוה בחיים. זו מדרגת הזהירות. לפתוח את העיניים והראש ולהתחיל לשים לב. כאן הקשר לחומריות ברור, שהוא מה שסותר את הדעת ומחשיך את עין השכל. כל זה מבואר בהרחבה בפרקים ב' וג'. המחיצה הבאה, שגם בה הקשר לחומר מובהק, זו העצלות. שגם אחר שאדם יודע מה נכון לעשות, יש צורך בגבורה נגד הנטייה של החומר להימנע ממאמץ, שזו מדרגת הזריזות. המחיצה שאחריה, זו התאווה הדקה שמטשטשת את הראיה ומספקת ספקות והיתרים מתוך רצון החומר להנאות, וכן ל'אנוכיות', שהיא שורש המידות הרעות, כמו שכותב במידת הנקיות. המחיצה שאחריה זו עצם ראית ההנאות הגשמיות כדבר טוב מצד עצמו, כמו שביאר בפרק ט"ו, שזו מידת הפרישות, ואח"כ במדרגת הטהרה נבקעת המחיצה של כוונות לא טהורות שבאות מצד החומר, כמו שמפרש בסוף פרק י"ז. המחיצה החומרית שאחריה היא שהאדם מתכוון במעשיו לצורך עצמו, ובמידת החסידות האדם עובד על כך שעבודתו תהיה לעשות נחת רוח לה', רק כדי שיגדל כבוד ה' בעולם, בלא לכוון לעצמו כלל. המחיצה שאחריה היא שטבע האדם לזוח ולהתנשא, ועל האדם לעבוד להגיע לענווה שלמה, בה הוא עומד כנוע לגמרי ללא החשבה עצמית כלל. אח"כ המדרגה הבאה היא שאדם מרגיש את עצמו עומד תמיד בכל רגע בפני ה', שגם זה נגד הטבע "ורחוקה ממנו מפני גשמיות החושים". והמחיצה האחרונה, אחר שאדם כבר זך ומצוחצח – היא החומר בעצמו – "כי לא יראני האדם וחי" – וכמו שמבאר שם בדרגת הקדושה, על האדם לדבק ולקשר את כל מעשיו אל ה', וגם אז – רק אם בחר בו ה', ניתנת לו במתנה היכולת להשיג את רוח הקודש על אף הגוף החומרי. כללו של דבר, העבודה לפי המס"י היא לנקות את עצמנו שלב אחרי שלב מהמשיכה החומרית, מהגס הגס והלאה עד דקי הדקות."
"החומר – גוף או נפש?"
"יפה. סקירה מרשימה של 'מסילת ישרים'. אכן אתה מראה בכל מקום את העיקרון הזה. אבל, קודם כל לא פרטת את הדרך לעשות את זה. בנוסף, אני לא מבין מה זה ה'חומר' הזה שהוא מדבר עליו. מה זה, העצים והאבנים של העולם? מי מושך כאן ואת מה?"
-"טוב, לא חשבת שאני הולך להקריא כאן את כל הספר…"
"ברור, אבל את העיקרון והכלל אשמח שתסביר."
-"העיקרון והכלל הוא ההתבוננות. אתה רוצה שאלך כרוכלא ונראה בכל מדרגה את העיקרון של ההתבוננות?"
"לא עכשיו… היה מספיק עמוס מה שאמרת קודם…"
-"בסדר. אתייחס עכשיו לשאלה השניה, ומשם נחזור לראשונה, וגם למה שדיברנו בתחילת השיחה. החומר עליו מדובר, מתחלק לשני חלקים – העולם החומרי, והגוף החומרי. הגוף נמשך לעולם. וכשאני אומר 'גוף' אין הכוונה לבשר הגידים והעצמות ממנו מורכב הגוף, אלא לנפש שמפעילה את הגוף, זו שמוזכרת בדרך ה' בחלק ג'. הנפש הזו שהיא דבר חומרי, לא רוחני, היא ה'חומר' שעליו אנחנו מדברים, היא זו שנמשכת לחומר של העולם [כמו שהוא מבאר בחלק א' פרק ה'-א']. שהרי בזמן שהגוף ישן – האדם אינו מתאווה… ואפשר גם להרגיש שהתאווה משתנה בעקבות דברים 'נפשיים', כדוגמת 'מים גנובים ימתקו', שחז"ל מתייחסים לזה כעובדה גמורה (ראה נדרים צא: ועוד). זאת אומרת, שהעבודה שלנו היא בעצם עבודה על הנפש. להביא את הנפש למצב שהיא לא תמשוך לחומריות אלא לרצון ה'."
"כן, באמת לא הבנתי איך שייך לדבר על 'מלחמת שכל וחומר', מה כבר יכול השכל לומר לחומר חוץ מזה ש'אסור'…"
-"ומה הבנת עכשיו?"
"אם העבודה היא על הנפש – אותה אפשר לשדל ולשכנע…"
"אמצעים חזקים"
-"יפה. גם זה חלק ממה שנקרא 'התבוננות'. ונחזור לעניין. מה שהתחלנו בעניין האהבה והיראה, וכן בעניין ההליכה בדרכי ה'. הדרך שלנו לשדל את החומר ליטות לכיוון מה שהשכל מורה ע"פ התורה, היא באמצעות הכלים ה'נפשיים' האלו – האהבה והיראה. מלבד שהם מצוות, הם 'אמצעים חזקים' לגבור על נטיית הנפש לדברים נמוכים, ולהטות אותה למקום הנכון (דר"ה א' ד'-ח' וכן מס"י י"ט ד"ה החלק השני – "האהבה והיראה שני עמודי העבודה האמתית שזולתם לא תיכון כלל"). וגם ההליכה בדרכי ה' שכוללת את כל עניין עבודת המידות – עניינו אינו רק 'לקיים מצוות מידות טובות', אלא שהנפש החומרית הזו תתעלה ממקומה הטבעי ותעבור לעבוד באופן טבעי לפי רצון ה'. כל זה נקרא בשם כללי 'עבודת ה', 'לעבדו בכל לבבכם'. דהיינו, לעבוד בכדי להפוך את הלב שלנו, את הנפש הטבעית שנמשכת לצרכי גוף העפר, להתעלות למקום נקי ומזוכך.
עתה לך עבור על הספר ותראה שבכל מדרגה, הדרך לקנות אותה עוברת דרך התבוננות. או בהטעיה של היצר, כמו בנקיות, בפרישות ובטהרה ועוד, או בהגברת היראה כמו בזהירות, ומן הזריזות ואילך על הגברת האהבה. דוק ותשכח. כמובן שיש גם מעשים שיש לעשות, ע"מ לאפשר התבוננות או בכדי לבצע בפועל את המצוות ברמה היותר גבוהה."
"…"
-"מה אתה אומר?"
"אה… מאוד יפה, אבל די מורכב. מה שאתה אומר זה שהעבודה היא לא רק לקיים את המצוות יותר טוב, אלא להפוך באופן מהותי להיות סוג אדם אחר! אדם שהמצב הטבעי שלו הוא שהוא פשוט רוצה לעשות את רצון ה'."
-"נכון. לפי זה מובן גם מדוע יש סדר למשנה, ומה הפירוש "מביאה לידי" שבכל מדרגה. מדובר על פיתוח 'מסוגלות נפשית', לא על ביצוע מעשים בלבד. ודבר כזה מוכרח לבוא בשלבים כשכל אחד מוביל לשני."
"כן. לסיכום. מטרת הספר היא להוביל את האדם למצב בו הוא נמשך אחר רצון ה', וזה ע"י הגברת השכל על החומר, דהיינו, 'לשכנע' את הנפש החומרית לרצות את האמת, וזה ע"י שימת לב לשקרי יצר הרע והגברת האהבה והיראה לה'. סיכום הגון?"
-"אכן. בסדר, יש לך שפע של זמן שתוכל לחשוב על מה שדיברנו."
"לא לחשוב, להתבונן…"
-"נכון, להתבונן… בהצלחה וחודש טוב!"
"יישר כח."