(סב י) "עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים".
שבעה שמות יש לו ליצה"ר… ישעיהו קראו מכשול, שנאמר: (נז יד) "ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי", יחזקאל קראו אבן.. (סוכה נב.)
-"בן–ציון, שלום עליכם!"
"עליכם שלום ר' אליהו. יש לך תשובות בשבילי?"
-"אה… נראה. חשבתי על מה ששאלת, ונראה לי שצריך איזו הקדמה כדי לבאר את כל השאלות ולענות עליהן."
"טוב… אשמח לשמוע…"
-"רק קודם נזכיר שוב את השאלות. רצית להבין את העניין של הרגש מול השכל ואיך צורת העבודה הרצויה, היה העניין של אהבת ה' ויראת ה' האם הן תפיסות שכליות או שהן הרגשות, והיתה הטענה שכל הדיבור על ה'נפש' הוא פסיכולוגיה ולא זו דרך המוסר. ובכן, נתחיל עכשיו בסוגיה אחרת וממנה נבוא בעז"ה להבין את הבסיס, וע"י כך נוכל להבין את הדברים ישר, וגם ללמוד על עוד עקרונות בעבודתנו את ה'."
"מצוין. רציתי גם להבין עוד את עניין ה'נפש', וגם את ההתבוננות שאתה מזכיר."
"מה ההבדל בין האדם לבהמה?"
-"בסדר גמור. בהקדמה הזו ניגע בעז"ה גם בעניינים האלו. נראה מה נספיק היום, ומה שלא, יחכה לפעם הבאה בעז"ה. אפתח בשאלה. מה ההבדל בין האדם לכל שאר בעלי החיים?"
"אה… הם מוגדרים 'חי' והאדם 'מדבר'."
-"יפה. אך אמור לי, מה כל כך חשוב בעניין הדיבור שנותן לאדם את מעלתו?"
"לא יודע. אולי זה קשור במשהו לנשמה שיש לאדם אך לא לבעלי החיים."
-"יפה. הוספת הבדל נוסף שיש ביניהם, הוא הנשמה. אך במה נראה במציאות הגלויה שיש לאדם נשמה?"
"אולי זה שיש לו שכל! מה שאין לבהמה."
-"התקרבת עוד. השכל אכן קשור לעניין הנשמה, כמו שכבר דיברנו בעבר. אך מה עיקר פעולתו של השכל המבדיל את האדם מהבהמה?"
"הייתי אומר שהבחירה, אלא שלא ברור לי העניין הזה כלל."
-"מצוין! בזה התכוונתי שנעסוק היום. בבחירה. מה הקושי שיש לך בעניין הבחירה? נראה מדבריך שלא ברור לך שזה הדבר שמבדיל בין האדם לבהמה. צדקתי?"
"ברור לי שיש הבדל בין הבחירה של האדם לשל הבהמה, אבל לא ברור לי מה כל כך מהותי בזה."
-"תסביר לי מה שידוע לך בעניין."
"לאדם יש בחירה. זה ברור וכולם מדברים על זה. כששאלתי פעם את המשגיח שהרי גם בעלי חיים בוחרים, הוא ענה לי שאין זו בחירה והם פועלים על פי 'אינסטינקטים', כלומר משהו מכריח אותם לנהוג כך. בסדר, אני מקבל. אבל לי זה נראה מוזר. לא נראה לי שכשבעל חיים מתלבט ומסתפק אם לעשות משהו, הוא מוכרח לעשות אותו."
-"אפשר דוגמה?"
"כן. תראה חתול עומד בראש הגג ומתלבט האם לקפוץ. תראה חמור מתלבט אם כדאי לו להמשיך לעמוד במקום ולקבל מכות או להתחיל ללכת. אפשר לראות שהם יודעים מה כדאי ומה לא, והם בוחרים האם לעשות או לא! אז מה אומרים, שזה 'אילוף'. שהבע"ח כבר יודע מה טוב לו ומה לא. נו, אז מה, זה אומר שזו לא בחירה? הוא יודע מה טוב, ובוחר בזה. אם הדבר השני היה יותר טוב היה מעדיף אותו! זה כלל לא נראה שהוא מוכרח לעשות משהו. סוס שעצר לאכול באמצע הדרך – כדי שיתחיל לזוז הרוכב מכה אותו. כל זמן שהאוכל יותר מגרה מהמכות – הוא אוכל! וכשהרוכב מגביר את המכות עד שהאוכל כבר לא שווה את המחיר, אז הוא מתחיל ללכת! אני ברור? ויש עוד דוגמאות. ומה שאומרים שכשהספק שקול הבע"ח לא עושה כלום, אני לא בטוח מה עושה אדם כשיש לו ספק שקול. אולי מה שהוא עושה זה שהוא מכניס לשיקול גם את ההפסד של חוסר ההכרעה ואז צד אחד גובר. אבל אם זה כל ההבדל בין האדם לבהמה, זה די עצוב…"
-"נכון… יפה, אתה שואל טוב… אבל שים לב! גם לדבריך אין לבע"ח בחירה בין טוב לרע. מה שיש לו זו רק בחירה לעשות מה שיותר טוב לו! הוא יכול לבחור ברע?"
"מה זאת אומרת? הוא בוחר האם לשמוע בקול אדונו או לא! אם נקביל את זה לבחירה של האדם, אם הוא שומע בקול ה' ועושה מה שהוא אומר לו, או שהוא ממשיך לעשות את מה שמתחשק לו לעשות!"
-"טוב. אנסה להסביר בעז"ה. כמו שהזכרת, הבחירה קשורה בשכל. או כמו שזה נקרא בלשון התורה 'דעת'. ילד עד גיל י"ג פטור ממצוות כי אינו בן דעת, וממילא לא שייך לצוות אותו, כביכול הוא לא זה שאחראי למעשיו. וכן חז"ל אומרים שיצר הטוב בא לאדם בגיל הזה, לעומת יצר הרע ש"רע מנעוריו". וכי לילד אין בחירה? תראה איך הוא מתנהג כשהוא רוצה לקבל משהו, ואיך שהוא עושה מה שהוא רוצה כש'לא שווה לו' הפרס או שלא מפחיד אותו העונש. אתה יכול לזכור בעצמך מהזמן שהיית ילד האם ילד בוחר או שלא."
"נו, אז מה ההסבר?"
"'טוב' או 'כיף'?"
-"כדי להבין את עניין הדעת, צריך לחזור למקורו. הלא הוא חטא עץ הדעת. מה קרה שם? האדם הוא הבריאה היחידה שיכולה להכיר באמת ובשקר. דבר זה תלוי בשכל. הבחירה שהיתה צריכה להיות היא, האם להכיר באמת וללכת אחריה או להתפתות אחרי השקר. הצורה שבה השקר יכל להטעות הוא ע"י שהוא הציג את הרע כאילו הוא טוב. האשה רואה את העץ שגורם לה ולכל העולם למוות, ורואה שהוא 'טוב למאכל'. זה רעל! אבל נראה טוב לאכילה. ומאז שאכלה ממנו – הדעת השתבשה ואנחנו עלולים לראות את הרע כטוב. במילים אחרות במקום לראות 'טוב' ו'רע', אנחנו רואים 'רווח' ו'הפסד'. 'נעים' ו'לא נעים', כך ש'רע' נעים או רווחי נדמה לנו כ'טוב'. אתה שם לב, זו ממש הבחירה שיש לבעלי החיים, וגם לילדים שאין להם דעת. ההתלבטות שלהם היא לא בין טוב לרע במובן של אמת ושקר, אלא במובן של כדאי ולא כדאי. של רווח והפסד."
"אם כן, מה באמת ההבדל בין הבחירה שלנו לשל בע"ח?"
-"זו נקודה עמוקה. זה מה שאמרנו שהעבודה שלנו היא להגביר את השכל על החומר. הבחירה הייחודית של האדם בן הדעת היא לבחור בין ה'אמת' לבין ה'כדאי'. בין ה'נכון' לבין ה'רווחי'. בין ה'טוב' ל'נעים'. בין הטוב האמיתי לטוב המדומה. בין דביקות בה' לבין דביקות וטביעה בהנאות החומריות. יכול אדם לחיות את כל חייו, ללא שבחר אי פעם בחירה אמתית. בחירה שבין ה'אמת' לבין ה'כדאי'. ללא שוויתר אי פעם על נוחותו למען ערך של תיקון העולם. אך בוחר אמיתי, שהאמת ברורה מול עיניו, יכול להגיע למצב שהטוב כל כך ברור לו עד כדי שהוא ממש רואה את האמת כטוב, עד כדי ויתור מוחלט על ההנאה והרווח, מתוך שברור לו שהטוב הוא למות והרע הוא לעבור על דבר ה'."
"רגע, בעצם אתה אומר שבשעה שאני בוחר בין שני דברים לא משמעותיים זו לא בחירה? לדוגמא, אני יכול לאכול לארוחת בוקר עוגה או לחם, זו לא בחירה?"
-"וודאי שאתה בוחר. זו דוגמא טובה. אני יכול להתלבט בין הלחם לעוגה ולשאול את עצמי מה יהיה לי יותר נעים, ואז זו בחירה ברמה של בע"ח. לעומת זאת, ההתלבטות יכולה להיות האם לוותר על הנעימות של העוגה למען התועלת שתהיה לי מאכילת לחם שטוב יותר לגוף, ויתן לי יותר כח לחיות ולעבוד את ה', שזו בחירה בין טוב לרע, בין שכל לחומר, בין נכון לכדאי."
"טוב, יפה מאוד. ומה זה נוגע לענייננו?"
"החיים והטוב, המוות והרע"
-"איפה נמצא אצלנו החלק שמזהה מה טוב לנו ומה רע? מערכת שפועלת אצל בני האדם ואצל בע"ח מרגע היווצרם מודיעה מתי צריך לאכול, ומתי לישון, אצל בע"ח מונעת מהם לגעת באש או ליפול לבור וכדו', מה שנקרא ה'אינסטינקטים'. החלק הזה הוא הנפש. [בגוף הוא נמצא במוח כמו כל המערכות הפיקודיות, אך הוא לא נמצא בחלק המודע והנשלט, אלא האוטומטי.] הוא מה שדיברנו על החלק ההישרדותי שיש באדם. לפי מה שהבנו עכשיו, היא פועלת באופן של רווח והפסד, ומשתדלת להשאיר את האדם במצב מאוזן כדי לשמור עליו."
"נו, אז לפי זה איך שייך להגיע לבחירה של מסירות נפש? הרי אם הנפש, באופן אוטומטי בלתי נשלט, מזהה את המוות כרע, איך אפשר לגרום לה לוותר על החיים בשביל ערך?"
-"מצוין. זה הסוד במה שאומרת לנו התורה. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע… ובחרת בחיים למען תחיה…". העבודה שלנו היא להשיב אל לבבנו את האמת עד שהנפש שלנו תזהה בעצמה את ה'טוב' – עבודת ה', כ'חיים', ואת ה'רע' – הריחוק מה' כ'מוות', ואז ממילא היא תבחר במה שהיא בוחרת באופן טבעי, בחיים ובטוב! אלא שבתחילה זה לא מזוהה אצלה כך, ועלינו להרגיל אותה. בשלב ראשון ע"י השלטה של השכל שכבר מכיר את האמת, גם אם לא בצורה עמוקה בנפש, עד שהיא לומדת."
"אבל מאיפה יש לאדם הכוח לכפות כך את הנפש?"
-"שוב אני מזכיר את מה שאמרתי בפעם הקודמת. העבודה שלנו צריכה להיות כמה שפחות במלחמה וכפייה. ועכשיו נוכל להבין את העניין ע"פ מה שהקדמתי. מכיוון שהפסד מתפרש בנפש שלנו כרע, אם נעשה מעשים רבים כאלו, הנפש תרגיש שהיא במצב סכנה, ואז היא תגרום לנו להפסיק את הפעולות האלו, או שתחפש רווח חילופי ממקום אחר שיחיה אותה. מכל מקום, כך אי אפשר להתקדם. הצורה שתאפשר לנו להתקדם היא ע"י הפנמה שמה שאנחנו עושים הוא לא הפסד אלא רווח, או לפחות לא הפסד גדול מידי שהנפש תתקומם נגדו."
"זה מה שאתה מוציא מהפסוק הזה?"
"תלמד להרוויח!"
-"לא רק ממנו. מה המשפט שבו כוללים חז"ל את כל עניין ההתבוננות וחשבון המעשים? "בואו נחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה." על פניו המשפט הזה לא מחדש כלום, וגם לא נראה שע"י החישוב הזה אפשר להגיע לאיזו התקדמות. וכי יש מישהו שחושב שיותר שווה לו לעבור עבירה? אבל בעומק העניין זה הכל. כיוון שהנפש מזהה באופן אוטומטי רווח והפסד, אם היא לא תזהה את הרווח של המצווה- היא לא תכיר שזה טוב, ותרצה להימנע ממנה, ולא תועיל הידיעה השכלית שיותר נכון לעשות את המצווה. לכן על מנת להתקדם, עלינו להפנים ולהמחיש לה שהרווח גדול וההפסד מועט."
"כן, אבל מה עושים כל זמן שהדברים לא מוטמעים בנפש?"
"בזמן הזה יש לעשות זאת בצורה יזומה. במצב שדורש ויתור גדול מאוד והרווח לא כל כך ניכר, או שהרווח בעולם הבא גם הוא לא מספיק חי ומוחשי, אין כמעט סיכוי שאדם יבחר בטוב. על דרך הפסוק "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב". אף שעשה דבר אסור, מכיוון ששכר העבירה הוא גדול מאוד, וההפסד שלה הוא לא כל-כך נורא, כי האדם יכול לשלם על מה שאכל ואף לפצות את הנגנב, הוא לא נתפס כנוכל ומושחת. לעומת זאת, מצב כגון "עשיר מכחש וזקן מנאף", ששכר העבירה לא גדול ואעפ"כ האדם נכשל, "אין הדעת סובלתן" (פסחים קי"ג:). לכן, כדי לעמוד בניסיונות, עלינו לצמצם ככל האפשר את הפער. שהנפש לא תרגיש שהיא מפסידה דבר שהוא קיומי עבורה, או שהרווח שהיא מרוויחה יהיה גדול דיו כדי שתעדיף את הדבר הנכון. אפשר לעשות זאת בצורה פשוטה של רווחים חיצוניים כאלה ואחרים, אפשר על ידי העצמה של צד הטוב, או המאסה וזלזול בצד הרע. כמו כן, יש לדאוג שהנפש לא תגיע למצבים של דוחק שיגרמו לה ליטול את שלה בכוח, כמו הגנב שגונב מתוך רעב."
"ממש מערכה שלמה… אבל זה לא מסתדר לי עם הנהגות רבות שבחז"ל, כגון "פת במלח תאכל" כל הדברים שבקנייני התורה כגון "מיעוט שינה" "מיעוט שיחה" וכו', שמורות בעליל לצמצם בהנאות, ולפי דבריך זה עלול להזיק, וגם לא לעבוד טוב!"
-"נכון מאוד. זו אכן שאלה. בעצם פתחת כאן פתח לסוגיה ארוכה ב'מסילת ישרים', סוגית הפרישות. הוא הקדיש פרק שלם לבירור העניין הזה. מה שברור הוא שכבר בפתח הספר הוא מגנה הנהגות של פרישות מופלגת "אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה", ומכנה את הנוהגים בהם "מתחסדים טיפשים". עוד נגיע לסוגיה הזו בזמנה. אך מתוך מה שדברנו אענה על זה בקצרה, וזה יהיה החיבור לשאר השאלות שאנו עתידים לעסוק בהם, בעז"ה. אך מכיוון שזמנינו תם ונאלץ להמשיך בפעם הבאה, כדי לעורר את מחשבותיך, אני מבקש שתנסה להגדיר במילה אחת – מה הדבר שצריך כדי לגרום לנפש לרוץ קדימה?"
"אה… הנאה, רווח…"
"רק רוצה או כבר מתחשק?"
-"נכון, הנאה ורווח יוצרים אותו. הדבר הדרוש כדי להתקדם, וגם כדי להימנע מהנזק שעליו דיברנו, הוא רצון. וליתר דיוק, חשק. ההבדל ביניהם הוא שהרצון יכול להיות רצון עקרוני. אדם יכול לרצות בשכל באופן תיאורטי דברים מסוימים, אך לא יהיה לו החשק לעשות אותם. החשק זה מצב שגם הנפש כבר רוצה. וכאן כבר אפשר לראות שזה נוגע למה שדברנו בפעם הקודמת, האהבה והיראה הם סוגים שונים של חשק. עכשיו מובן מדוע הם ה'אמצעים החזקים' להתקדם בעבודה."
"אה, יפה. מדהים, איך הכל מתבהר לי פתאום. זו אכן הקדמה חשובה."
-"לא הספקנו כל מה שרציתי, זו הקדמה גם להבנת עניין ה'לשמה' ו'שלא לשמה', שזה בעצם העיקרון שביארנו עכשיו [עיין רמב"ם תשובה פרק י' שמדבר כולו על עיקרון זה, וביחוד הלכה ו'.] זה פתח גם לעניין ה'מידות', וכמו שכבר אמרנו, להבנת המיקום של השכל למול הרגש ובכלל להבין מה הוא הרגש."
"מרתק ממש. רק אסכם, בעצם הוספת תוספת ביאור לעיקרון שכבר דיברת עליו (גליון חשוון) בעניין השכל והחומר, אלא שבארת מדוע כל העבודה מיוסדת על שכר עבירה והפסד מצוה, כי הנפש שלנו כך בוחרת. לכן, כדי להתקדם בעבודה, הכרחי שהנפש תרצה, כלומר שהאדם יעבוד מתוך חשק. וזה העניין של האהבה והיראה – לגרום לנפש להיות מסוגלת לבחור בטוב האמיתי על פני ההנאה החומרית."
-"מצוין. קיבלת תשובה לשאלות?"
"אה… אחשוב על זה, אולי אמצא מתוך הדברים תשובה."
-"מצוין. "תן לחכם ויחכם עוד…" ונמשיך בעז"ה בפעם הבאה. כל טוב."
"כל טוב ויישר כח."