עיונים בדרכי העבודה [פרק ז]

(סב י) "עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים".

שבעה שמות יש לו ליצה"ר… ישעיהו קראו מכשול, שנאמר: (נז יד) "ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי", יחזקאל קראו אבן.. (סוכה נב.)

"שלום עליך רבי אליהו."

-"עליך השלום רבי בן-ציון! רוח פיוטית שרתה עליך היום… נו, הוצאת תשובות לשאלותיך מתוך מה שדיברנו בפעם הקודמת?"

"אה… ברמה מסוימת כן, אבל יש לי כמה שאלות על מה שאמרת אז, אם תבאר לי אותם אולי אבין יותר."

-"האמת, שאני לא רוצה לסטות מהמהלך הכללי שלנו ולהיסחף לנושא צדדי, זה נושא מעניין שאפשר לעסוק בו הרבה. תשאל, ונראה אם כדאי לעסוק בזה או לא."

"טוב… בפעם הקודמת הסברת את עניין הבחירה הייחודית של האדם, שהיא בחירה בין ה'נכון' ל'נעים', שזו בחירה בין השכל והחומר, לעומת בעלי החיים שבוחרים בין הרווח להפסד. אחר כך אמרת שהנפש שלנו בוחרת באופן דומה לבעלי החיים, מעדיפה את מה נראה לה יותר טוב. ומכך למדת שהדרך להתקדם היא ע"י שנטמיע בנפשנו את ההבנה שהנכון הוא הטוב, הוא החיים, ובכך שנגדיל את הרווח שבמצווה או את ההפסד שבעבירה או את שניהם וכו'."

-"יפה. עוד הבנו בעז"ה, את הסכנה שיש בכפיה של הנפש למעשים שלא מתפרשים אצלה כטוב, ומשם הצורך להתקדם בהדרגה, ומעל הכל, הצורך לעבוד בחשק ובשמחה, שבאים ע"י האהבה והיראה, משום שכך גם נמנעים הנזקים וגם העבודה מתקדמת בנחת ובקלות. ומה השאלות על זה?"

"זו לא באמת בחירה"

"דבר ראשון, אחרי מחשבה אני חושב שאין זה מדויק לקרוא להתלבטות של בעלי החיים 'בחירה'. הם אמנם אינם מוכרחים לעשות מעשה מסוים, אולם אכן מוכרחים הם לעשות אך ורק את הדבר שיותר טוב להם! כל הבחירה שלהם היא רק מה יהיה להם יותר טוב! שהרי אין באפשרותם להחליט להזיק לעצמם."

-"אתה צודק… השתמשתי במילה 'בחירה' רק כדי להבהיר את הדברים. יתכן שעוד נמשיך להשתמש במילה הזו, אך זו תהיה בדרך השאלה. ה'בחירה' של בעלי החיים אינה בחירה, מפני שהיא תמיד תיקח אותם לאותה מטרה – להמשיך לחיות. הבחירה שלנו, לעומת זאת, אכן אינה מוכרחת כלל. היא באמת בחירה בין טוב לרע, בין חיים למוות, כמו שהרחבנו. יש לך עוד שאלה או הערה?"

"כן. א – לפי מה שהבנתי מהשיחה הקודמת, הנפש שלנו תמיד תמשוך לרווח שלה, שזה יהיה בדרך כלל ליהנות, לנוח, להימנע מסבל ומקושי וכדו', אלא אם כן השכל מכוון אותה לערך גבוה יותר ו'מאלץ' אותה להתאמץ ולעשות מעשים שלא נוחים או לא קלים לאדם. על זה קשה לי, שהרי יש הרבה בני אדם שמתאמצים הרבה, ואף מענים את הגוף שלהם לפעמים, לא בשביל איזה ערך, אלא עבור כל מיני הישגים, כמו ממון, כבוד, פרסום או שלטון, או אפילו סתם כדי לחוות חוויות כאלה ואחרות – של פחד, של הצלחה או של עוצמה. אתה מבין על מה אני מדבר, כן?"

-"כן… זו שאלה נכונה. זה היה א', מה עוד רצית לשאול?"

"ב – הצגת את כל ההתמודדויות כאילו הן שיקול של רווח והפסד, ואפילו אמרת בפירוש, שבמקום בו הרווח לא יהיה משמעותי דיו – אין כמעט סיכוי שהאדם יבחר בטוב. והנה, תראה אנשים רבים, וגם אני מרגיש ככה לפעמים, שאין לי שום רווח ממה שאני צריך לעשות, ופעמים שיש לי אפילו הפסד ניכר, ואעפ"כ אין לי אפילו הוה אמינא שלא לעשות מה שצריך או לעשות מה שאסור. זה לא מסתדר עם מה שאמרת. הא? מה אתה אומר?"

-"אני אומר שאתה שואל כעניין, ואני גם אומר שאני נהנה לראות שאתה שם לב לעצמך ולמה שגורם לך לעשות או לא לעשות דברים. זו מעלה עצומה."

"שכוייח. ולעצם העניין. תענה על זה עכשיו או שזו יציאה מהמהלך?"

-"זו לא יציאה מהמהלך, אלא אדרבה. אני מתפעם מהסייעתא דשמיא שיש לנו, ששוב אתה שואל שאלות שממש מכניסות אותנו להמשך המהלך."

"יופי, רק עוד שאלה אחת. בכל העניין של הבחירה, אתה מציג כאילו יש שכל מצד אחד וחומר מצד שני, והאדם עומד ביניהם ובוחר. זה מצחיק! השכל והחומר הם חלקים של האדם, אז מיהו זה שבוחר ביניהם?"

-"שוב שאלה יפה. טוב, נתחיל בעז"ה מהשאלות הקודמות, ואולי נגיע גם לזה.

"מה זה 'מידות'?"

התשובה לשתי השאלות הראשונות היא מילה אחת. 'מידות'. אתה מכיר את המילה?"

"כמובן…"

-"מה אומרת המילה הזו?"

"אה… יש מידות טובות ויש מידות רעות, וצריך לשבור את המידות, וכל העבודה שלנו היא בזה, ותיקון המידות זו הקדמה לפני קיום המצוות ולכן הם לא מפורשים בתורה, ועוד הרבה דברים יש על המידות."

-"נכון מאוד. אבל מה הן המידות?"

"יש הרבה מידות! כל ספר 'אורחות צדיקים' עוסק בזה, וגם במסילת ישרים מובא על זה, ובעוד הרבה ספרים!"

-"כן, אבל מה הן??? תכונות? מעשים? מחשבות?"

"אה… לא יודע… אדם שכועס נקרא שיש לו מידת הכעס, אדם שמתקמצן, נקרא שיש בו מידת הקמצנות, וכו'!"

-"אז מידה זו התנהגות?"

"אולי…"

-"אם כן, אדם שמתגאה בליבו אבל לא מתנהג כבעל גאווה, אין בו מידת הגאווה? תראה בפירוש במס"י שלא כך! "רעות בעצמן ורעות בתולדותיהן…" כלומר שמידה אינה ההתנהגות אלא הדבר שגורם להתנהגות!"

"טוב, תסביר."

-"דיברנו כבר על כך שהנפש מושכת לרווח ונזהרת מהפסד. איך הנפש יודעת מה רווח ומה הפסד? יש בנפש, [כלומר בחלק הלא מודע שבמוח] כמו 'רישומים' על פיהם מזהה הנפש מה טוב לאדם ומה לא, והם אשר קובעים את הפרשנות שלו למציאות, שגורמת להתעוררות הרגש המתאים למציאות, ובסופו של דבר את הפעולה שיפעל האדם. הרישומים האלו מכונים בלשון הקדמונים 'מידות'. בפשר המילה בהקשר זה נאמרו ביאורים רבים. 'מידות' מלשון כלים, או לשון דבר מדוד, שלכל התנהגות ישנה המידה המדויקת בה יש להשתמש, ועוד. משמעות ביטוי זה דומה למשמעות הביטוי 'י"ג מידות של רחמים', וכן 'י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן', כלומר כללים או חוקים שמהם נגזרים פעולות או הבנות. הרמב"ם, לעומת זאת, משתמש לרישומים האלו בכינוי 'דעות', כלשון חז"ל "ארבע מידות בדעות" (אבות ה' יא). ישנם מהרישומים האלו שנמצאים בנפש משעת היווצרותה, אלה שייכים ל'אופי', שהוא דבר שקשור לנשמה ולתפקידה בעולם (ראה מד"ר בראשית יד-ט), ישנם כאלו שנוצרו ע"י חינוך, בין ישיר ובין סביבתי, מה שנקרא אצלנו 'מנטליות', ויש שנוצרו בעקבות מקרים שקרו לנו, לקחים שלמדנו ועוד [רמב"ם דעות א' ב']. לפי זה, כדוגמא, על אדם שחווה מציאות מסוימת שיצרה אצלו בנפש 'רישום' שמחסור הוא דבר 'מסוכן', ולכן הוא אינו מסוגל להשתמש בכספו כאחד האדם, נאמר שנוצרה אצלו 'מידת קמצנות'. כללו של דבר, לכל פעולה שאנו פועלים יש איזו 'מידה' –  איזה רישום בנפש, שמניע אותנו לפעול אותה."

"מעניין… לפי זה יש אין-ספור מידות!"

-"נכון מאוד! הנה תראה מפורש במס"י: "והנה המדות הן רבות, כי כפי כל הפעולות ששייכים לאדם בעולם כמו כן מדותיהן שאחריהן הוא נמשך בפעולותיו" (פרק יא). ואח"כ הוא מרחיב במידות הראשיות, שהן המפעילות המרכזיות של האדם. זו התשובה לשאלה הראשונה ששאלת. חוץ מהתאווה, יש לנפש 'רצונות' נוספים, שגם הם צרכים של הנפש. לכן, למשל, פעמים רבות הנפש בוחרת לוותר על התאווה עבור הכבוד, או מפני הפחד וכדו'. אך כמו שאתה מבין, כל זה במסגרת הנפש. זו אינה בחירה ברמת האדם, אלא ברמה של בעל חיים.

"והנה טוב מאוד…"

אך זאת יש לדעת, שגם המידות ה'רעות' השורש שלהן טוב, אלא שיצר הרע מושך אותן לצאת בפעולות רעות וחיצוניות. הנה שלושת המידות עליהן אמרו חז"ל שמוציאות את האדם מן העולם הלא הן הקנאה והתאווה והכבוד – כשנתבונן נראה, שהשורש שלהן חיובי! יותר מכך נראה, שהן חלק ממהות האדם! אם אתה זוכר, כבר נגענו בפסוק הזה (גליון מרחשון) – "ויברך אותם א-להים… פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים…". כתוב כאן שהאדם נברא עם כוח של חיים, כוח של פריה ורביה וכוח של כיבוש ורדיה. ועכשיו שים לב. התאווה – זהו הדחף לחיות! לאכול ולפרות ולרבות. הקנאה – שזו הרגשה שאם אחר מתעלה יותר ממני, אני לא יכול לשאת את זה, ואולי אפילו אנסה להוריד אותו (מס"י יא) – זהו הכוח של הכיבוש והרדיה! והכבוד – הוא הרצון למשמעות! הוא כוח שנובע מכך שלכל אדם יש תפקיד! שהאדם נברא יחידי! מה שעושה היצר הרע הוא שהוא מושך אותנו לשקוע בתאווה, להימשך אחר תאוות השלטון והרדיה שלא כהוגן, ולחפש משמעות בהערכה חיצונית תחת המשמעות האמיתית של מילוי תפקידנו ותיקון חלקנו בעולם. כך כל המידות, כלומר השורשים הנפשיים של הפעולות, אינן 'רעות' או 'טובות'. הן מובילות. אפשר להיות מובלים על ידיהן ולמצוא מילוי זמין וזול עבורן, ואפשר, וזה מה שצריך, לשלוט בהן ע"י החכמה והתורה, ולהשתמש בהן כרצון ה'."

"נכנסת פה לעניין צדדי. אשאל ברשותך שאלה אחת ואחריה תחזור למהלך המרכזי – אתה חולק על כך שיש מידות שהן 'רעות'?"

-"אתה צודק, עלי לדייק. יש דבר כזה מידות רעות. אך גם באלו ישנו שימוש חיובי. אך כמו שאמרת, לא נרחיב בזה עכשיו. כשנעסוק בעז"ה בנושא של תיקון המידות וההליכה בדרכי ה', נשתדל בעז"ה למצות את העניין.

"אין לך בחירה לא להיות אתה!"

ונחזור לשאלתך השניה. הערת שלא כל מעשה הוא עניין של רווח והפסד, כי ישנם מעשים שאפילו שאתה מפסיד – לא יעלה על דעתך שלא לעשותם. זה נכון. וגם זה קשור למידות. אחרי שמידה, [דהיינו 'רישום תת מודע'], הופכת להרגל, והיא נקבעת בנפש, היא עלולה להפוך לחלק מההגדרה של האדם את עצמו. כמו שאדם מזהה את עצמו עם השם שבו הוא נקרא, ואם יקראו לו אנשים בשם אחר, הוא עלול להרגיש שלא בנוח, כי הוא מרגיש ש'זה לא אני' – כך גם בלבוש, אם אדם לובש סוג לבוש מסוים במשך זמן, הוא עלול להפוך לחלק מההגדרה שלו את עצמו, עד כדי שיקשה עליו מאוד ללבוש לבוש ש'לא מתאים לו', מבחינת ההגדרה שלו, והוא יעדיף לסבול מקור או חום ולא לשנות את הלבוש איתו הוא מזדהה. זו התשובה לשאלתך. אחרי שמעשה, בין חיובי ובין שלילי, הופך לחלק מאתנו, הכללים שלו משתנים, והוא יוצא ממערכת הרווח וההפסד. כי אין לאדם הפסד יותר גדול מאשר להפסיד את עצמו, לעשות מעשה שנוגד את ההגדרה שלו."

"ומה, אין לו בחירה?"

-"אה… זו שאלה שצריכה זהירות רבה, כי היא נוגעת ליסוד התורה של הבחירה. אך כן, זה מה שכינו בעלי המוסר 'נקודת הבחירה'. הן לטוב והן למוטב, יש מצב בו הבחירה כבר דומה לבחירה האינסטינקטיבית של בעלי החיים, שכבר נוצר באדם משהו פנימי שדוחף אותו להכרעה, כמעט ללא שיקול הדעת. כאשר מדובר במידה טובה – מה טוב, אף שגם אותה יש לדייק כדי שלא תצא מהאיזון, ואף שאם הוא לא בוחר להמשיך בה מרצונו, יתכן שלא יהיה זכאי לשכר הראוי עבורה ועבור תוצאותיה משום "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה". אך כאשר מדובר במידה רעה – זו עבודה קשה שבמקדש, שגם היא אפשרית ונדרשת, אף שאם הורגל אליה שלא מדעתו, אכן יתכן שלא יענש עליה ועל תוצאותיה, כדין תינוק שנשבה. (עיין 'מכתב מאליהו' ח"א קונטרס הבחירה.) אך זוהי הערת אגב, וכאשר נעסוק בעניין המידות נשוב לדון בזה בעז"ה."

"אז מה יוצא מזה למעשה, לקידום המהלך הכללי?"

"תשאל את עצמך, למה??"

-" "כל עבודת ה' תלוי בתיקון המידות". כך כתוב בספר 'אבן שלמה' (א א) משם הגר"א. כי הרי מה מונע מאיתנו לעבוד את ה'? אחר כל מה שלמדנו בשיחות שלנו, הנפש, היא ה'חומר' המונע, ממנה ה'יצר מחשבות רע'. ו"המידות הן בנפש" (שם יב). על מנת שנוכל לעבוד את ה', עלינו לברר מה הן המידות שלנו, מה הם הרישומים הנפשיים שמושכים אותנו לדברים מסוימים ומרחיקים אותנו מאחרים, אחר שנדע אותם נוכל לישר ולתקן אותם באופן כזה שלא יפריעו לעבודה אלא יסייעו לה."

"מעניין מאוד! איך אפשר לדעת מה הם הרישומים האלו?"

-"זו שאלה נדרשת. הדרך להכיר את המידות – הרישומים הנפשיים, היא ע"י תשומת לב למעשים שלנו. אך לא רק למה שאנחנו עושים, אלא גם ובעיקר מדוע אנחנו עושים אותם. תתרגל לשים לב. אם עשית מעשה, בין טוב ובין שאינו, תשאל את עצמך, למה? מה דחף אותי לעשות כך, לרצות כך, להגיב כך וכו'. לאט לאט תלמד להכיר מה מפעיל אותך. מה התהליך שגורם לך לפעול כל פעולה."

"איפה זה במס"י?"

-"בזהירות. זו רמה עמוקה יותר של חשבון המעשים. לא רק להביט על חיצוניות הפעולות, אלא ללמוד מה שורשם. באופן כזה אפשר ביתר קלות להבין מה מונע מאיתנו להתקדם, ולמצוא תחבולות שיסייעו לנו לשנות את המידות שמפעילות את המעשים."

"אני מבין מדבריך שאי אפשר לשנות את המעשים בלי לשנות את המידות?"

-"לא בהכרח. לעיתים ישנו מעכב חיצוני או שטחי. במצב כזה, המידה בסדר אך יש להסיר את המעכב. אך אם אין התקדמות ושוב ושוב חוזרים לאותו מעשה, בהחלט יש צורך לעבוד על המידה שתחתיה."

"זה חידוש בשבילי. לא הורגלתי לעבוד ככה…"

-"אם אתה רוצה מקור לזה, תראה בספר שמירת הלשון שער התבונה בתחילת פרק י"ב. בכל מקרה, תנסה, ותראה מה קורה, ואם תרצה יש לי עוד עצה שיכול להקל על העבודה הזו."

"טוב… אסכם. אמרת שמה שגורם לפעולות שלנו אלו ה'מידות' שהם הרישומים שבנפש מה טוב ומה רע וכו', ועל מנת להתקדם עלינו לזהות אותם כדי לשנות אותם. עדיין לא הסברת איך משנים אותם. כמו כן אמרת שיש מצב שמידה כ"כ מוטמעת בנפש, עד שהיא כבר הופכת להיות חלק מהזהות של האדם, וכמעט שאינו יכול לגבור עליה. הפעולות נגזרות מן המידות, וכדי להכיר את המידות, עלינו לעקוב אחר המעשים ולחקור מה גרם לנו לעשות אותם. טוב, אנסה לעשות את זה, ונראה…"

-"בהצלחה…"

"אמן. תודה רבה."

כתיבת תגובה