קוראים כותבים – גאוותה של מלכות שמים

הנה אנו מרבים לדבר על כך שהצורה הנכונה והשלמה של עמידת עם ישראל בתפקידו הוא דוקא באופן של אומה בעלת ארץ ומדינה עם כל מוסדותיה הציבוריים אשר כולם מתנהלים עפ"י חוקי התורה וברוח התורה ועלינו לצפות ולהשתדל לכך. והנה יש לנו להתבונן ביעוד של עם ישראל, אשר לפי מטרה זו שאיפתנו לכונן האומה.

הנביא אומר (ישעיהו מג) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", אשר זוהי מטרת האומה – להראות ולהודיע בכל תהלוכותיה את ההכרה במציאות ה', אדנותו ומלכותו. כן כתב הרמב"ן בפרוש התורה סוף פרשת בא. כך אנו גם מכנים עצמנו בתפלות השבת – "עם מקדשי שמך" .

ובאיזה אופן יהיה על ידנו קידוש לשמו ית'?  כאשר מתנהגים ישראל במשפטים צדיקים אשר ניכרת חכמתם לעיני הגויים – הוא כבוד וקידוש לשמו. אך יש בתורה משפטים אשר נעלם טעמם, ולפעמים נראים משפטיה כנוגדים את זכויות האדם. האם גם באלו יש קידוש לשמו?

הבה נתבונן בתורה ונלמדה אורחותיה. הנה נצטוינו בשעת כיבוש הארץ על הנהגתנו ביחס לשבעה אומות: "והכיתם החרם תחרים אותם…" (סוף ואתחנן), "לא תחיה כל נשמה" (שופטים). וכך עשה יהושע, ככתוב: "רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמידם אותם לא החיו כל נשמה" (יהושע יא). וכן עשה משה רבינו בארץ סיחון ועוג, כאשר תיאר (דברים) "ונחרם את כל עיר מתים הנשים והטף לא השארנו שריד".

 נצייר לנו לרגע את העובדות כפי שהיו. הנה חיילי יהושע נכסים לעיר חצור [למשל] אחר כיבושה, מכתרים את הבית הראשון שנקרה בדרכם ומוצאים בו נשים וילדים, זקנים ותינוקות, חולים וחלשים, מוציאים אותם החוצה ושם מתנפלים עליהם בחרבות וברמחים שלופים ומבצעים בהם טבח ללא חמלה. כך גם בבית השני והשלישי וכך בעשרות ומאות בתי העיר. "עד השמידם אותם". וכך עשו ישראל במאות הערים אשר בארץ, מן הסתם מדובר במיליוני אנשים. ממש שואה.

וכל כך למה? מה חרי האף הגדול הזה? 

התורה מסבירה את הענין בארבע מילים (סוף משפטים) – "פן יחטיאו אותך לי", ובסוף שופטים: "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם… וחטאתם לה' א-להיכם". כדאי וכדאי הריגת ההמונים הזו כדי למנוע החטאת ישראל חלילה. [עם זאת מבואר בדברי חכמינו (ירושל' שביעית פ"ו), שיהושע שלח אגרות מקודם כניסתם, כי הרוצה להשלים עם ישראל ולקבל מצוות בני נח ישלים, והרוצה ליפנות יפנה, וי"א שאף לאחר כניסת ישראל לארץ יכלו להתגייר].

אבל עם ישראל! מה זה היה לך! איה מדותיך הטובים אשר נתיחדת בהם – בישנים, רחמנים, גומלי חסדים?! ומה עם "אהבת הבריות"? ו"אוהב שלום ורודף שלום"? ו"דרכיה דרכי נעם"? [ומה עם 'חילול השם…'?].

אולם הסיבה לכך שאנו שואלים שאלה זו היא, כי איננו מכירים מהו 'חטא', מה משמעותו ומדוע הוא כה חמור. אך לפי האמת שהודיעונו רבותינו, כי 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו', הדבר מובן בהחלט, שהרי כל אחד מבין [מלבד העולם ה"מתורבת" של הדור האחרון] כי כאשר כובשים ארץ, אין משאירים שם נפש המסכנת את העם הכובש, גם אם אינה אשמה שהגיעו למצב זה. [וכן תמיד ידעו, כי מתחילה ראשי העם הנכבש אחראים לגורל עמם באחרית].ולמה לא נבין כי אסון היציאה מדרך ה' ומאמונת ייחודו היא אסון וטרגדיה גדולה ממוות, וכדאי וכדאי לעשות כזו 'שואה' כדי למנוע אסון נגדי בישראל.

בבואנו בברית עם ה' חרטנו על דגלנו וייעודנו כעם את ההכרזה על מציאות ה', א-להותו וייחודו. וכל התנהלותנו כעם היא למען תכלית זו ולאור הכרה זו, ומידות החסד והרחמים אינן חלות אלא כאשר הן באות בתוך מסגרת אמונת ייחודו ואמיתת תורתו. אין בתורה זכר לכל השקפת ההבל של 'איש באמונתו יחיה', 'כבד את השני עם ההשקפה שלו' ו"חיה ותן לחיות". ואין התורה מעניקה יחס של 'התחשבות' והכרה ב'זכות' לחיות חיים של חטא. כי ה' א-להינו ה' אחד. אין אמונה בלתו.

וכל משפטי התורה מראים לעין כל יסוד זה, כאשר שיבח הכתוב לשבט לוי אשר חגר חרבו על ירכו והרג איש את אחיו ואת קרובו כאשר נכשלו וכרעו לאל זר. וכן כל העבירות החמורות עונשן במוות, זה שעבד פעם  לאלילים בזדון, או חילל שבת ה' או גידף שמו [חלילה], נידון למוות בייסורים ולא יכירנו מקומו לחיות בקרב העם, וכן כל עונשי התורה ומשפטיה. והרי זה כעם הנאמן למלכו נאמנות מוחלטת אשר כל בוגד ומורד יתבער ויכרת.

ורבינו משה בידו החזקה (רוצח פ"ד, ממרים פ"ג) פירש יפה יפה משפט אלו מהלכי שתים שאינם מקבלים אמונת הייחוד ויסודי התורה [בזמן שידינו תקיפה].

פשוט וברור, שדבר זה הוא מדרכי הודעת א-להותו וקידוש שמו באופן היותר נעלה, מה שיש לא-להים עם בארץ אשר התנהלותו כולה לפי הידיעה הזו ובמערכת הכופה ומכרחת על שמירת חוקיו .

ומזה נבין ג"כ גודל החסרון וההעדר כעת במה שאין לנו עתה שום כח כפיה על קיום חוקי ה' ומשפטיו. כל-כך מחוקקים שונים יש בארץ, לכל מדינה ולשון חוקים כאשר בדו בני אדם מליבם, ולכל אלו מערכת של משטר הכופה על ביצוע החוקים ויישומם למעשה, ורק לא-להינו אדון העולם אין בארץ שלטון קל לכפות על יישום חוקיו ומשפטיו – משפטי האמת והצדק! ורשאי כל צרוע וכל זב לדבר ולעשות ככל העולה על רוחו נגד חוקי הא-להים ורצונו [וכאשר שמענו שבשנים האחרונות ניטלו מבתי הדין התורניים אף יכולת הכפיה הקלה של הוצאת ופרסום כתב סירוב אשר היה מקדם]. מה גדול החילול ומה עצומה ההשפלה! [אולי לזה נכוון לבנו באמרנו בזמננו "ועיר הא-להים מושפלת עד שאול תחתיה"].

בכל יום אנו מעתירים שלש פעמים "השיבה שופטינו בבראשונה … ומלוך עלינו אתה לבדך", כי עמידת השופטים היא היא מלכות ה'. וראוי שניתן לבנו לחשיבות בקשה זו. גם בתפילת עלינו – "ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד". אפשר עוד, שהגילולים המוזכרים שם יכוונו בזמננו לאמונת הדמוקרטיה, כאילו כל אדם חופשי להאמין ולעשות כאוות נפשו.

בדברנו בגליונות אלו על תקוותנו לכינון האומה בקומתה השלמה, נזכור למה ייחולנו ומבטינו, למדינה אשר תעמיד שלטון מלא לה'! ונזכה לראות שופטים ושוטרים כמשפטי תורתנו הקדושה, המעמידים את הדת על תילה. ובזה יהיה ה' למלך, ויימלא כבודו את כל הארץ. במהרה!

הרב א.בן-חיים

כתיבת תגובה