בלוג

כ"ק אדמו"ר מקרעטשניף – קרית גת שליט"א

שיחת קודש שנאמרה ביום ההילולא לאביו בעל 'נועם ישראל' זצוק"ל, ט"ו מרחשון תשפ"ד. מובא ברשות האדמו"ר שליט"א. נכתב ע"י השומעים ועל דעתם, וללא עיבוד מערכת שיחות הקודש דקרעטשניף.

"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיה נד יג), וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ברכות סד.).

יש להתבונן ולהבין, מה כוונתם ז"ל באומרם 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', מדוע תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

והנה הגדר של תלמיד חכם כפשוטו הוא מי שהולך על-פי התורה, כפי מה שכתוב בתורה הקדושה, הוא מרבה שלום בעולם, אבל מי שהולך הפוך מהתורה, מי שהולך עם ראש עקום – אינו מרבה שלום בעולם, אלא מביא מלחמות בעולם.

והכוונה בזה, דהנה התורה הקדושה אומרת (דברים כ א) – "כי תצא למלחמה על איבך", ומפרש רש"י על אתר – 'יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך'. המתבונן בדברי רש"י תמוה יתמה, מה בא רש"י לומר כאן – 'יהיו בעיניך כאויבים', הרי מלשון רש"י זו נראה כביכול אני יוצא למלחמה על רעי הטוב, אחד שאני אוהבו אהבת נפש, על אחי – ומצוה התורה ש'יהיו בעיניך' – תדמה בנפשך, שהוא אויב. והתמיהה ניצבת, הלא בודאי המלחמה היא על האויב האכזר, וכפי שאומרת הגמרא (סוטה מב.), שמשוח מלחמה אומר – "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" (דברים שם ג) – 'לא על אחיכם שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, אלא על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם'. א"כ מה כוונת רש"י בדבריו 'יהיו בעיניכם כאויבים'.

נתן השי"ת בדעתי לפרש – "יהיו בעיניך כאויבים – הנה, מגיעה ממשלת הרשע, רחמנא ליצלן, חלילה וחס איני דנם לכף חובה, רחמנות עליהם שהרי הם תינוקות שנשבו, אבל הם אינם הולכים בדרך התורה הקדושה, ויש להם רחמנות מזויפת, לא רחמנות אמיתית. גם הגרמנים הארורים ימח שמם וזכרם, היו 'בעלי רחמים', הם יצאו נגד השחיטה היהודית, היתה להם רחמנות על בהמות וחיות, שקצים ורמשים, ומאוחר יותר, הם הביאו את האסונות הגדולים ביותר בעולם, את האכזריות הגדולה ביותר שרק יכולה להיות הם הביאו לעולם, מפני שהרחמנות שלהם היתה רחמנות מזויפת. הרחמנות של התורה הקדושה היא רחמנות אמיתית, לאף אחד אין רחמנות גדולה יותר מהשי"ת. אין בריה שיש לה יותר רחמנות. נכון אמנם, שהתניא הקדוש אומר שיהודי נברא עם מידת רחמנות, אבל איזוהי מידת רחמנות אמיתית – כשהיא על-פי תורה. אולם מי שיש לו רחמנות שאינה קשורה לתורה, ואף גם היא נגד התורה – זו אינה רחמנות, זו אכזריות.

ועל כך אומרת התורה הקדושה – "כי תצא למלחמה על איבך" – יהיו בעיניך כאויבים. באים הם ואומרים – יש אויבים ויש אזרחים, אולם על-פי תורה אין כזה דבר אזרחים, אלא 'יהיו בעיניך כאויבים'  – 'אל תרחם עליהם'! מדוע? 'כי לא ירחמו עליך' – הם כולם אויבים, כולם שונאי ישראל מגדול ועד קטן.

ומחשבה זו צריכה לקבוע את הנהגת המלחמה, לא רחמנות השקר. באים עוד ואומרים על הנהגת השקר, שעם ישראל – להם יש הצבא הרחמני ביותר, שהולכים עם המוסר הגבוה ביותר. זה שקר וכזב! זו לא תורה, זו רשעות ואכזריות, זה מביא לידי כך שלוקחים בני עם ישראל – דם יהודי יקר, נשמות ישראל – ונותנים לדמם להשפך עבור רחמנות מזויפת. אולם האמת – 'יהיו בעיניך כאויבים' – 'אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך'.

ממשיכה התורה הקדושה ואומרת (שם) – 'אל ירך לבבכם'. ויש להקשות, הרי כבר אומרת התורה (בהמשך הפסוק שם) 'אל תיראו' – שלא תפחדו, 'ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם' – מהו אם כן הציווי המיוחד ב'אל ירך לבבכם'? אלא הכוונה, שלא יהיה לכם לב רך, רכות לב ורחמנות, במקום שאין צריך לב רך, שלא תהיה לכם רכות לב על רשעים ארורים, כדברי הרמב"ן (בראשית טז ו), שכתב כי 'בני ישמעאל יבואו ויענו את בני שרה בכל מיני עינוי שבעולם'. ועל זה מצוה התורה – 'אל ירך לבבכם', שלא יהיה לכם לב רך היכן שלא צריך לב רך. 

אלא מה הדרך? ממשיכה התורה הקדושה ואומרת (דברים שם י) – 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום', ואומר רש"י – 'כי תקרב אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר'. דהיינו, כשיש שלום על ישראל, אף אחד אינו מציק לנו, אף אחד אינו בא לערער על שום נקודה, ואף לא על אבן קטנה של ארץ ישראל, רק מה – בלעה"ר, הישיבה גדלה, הציבור גדל, צריך לבנות קריות חדשות, צריך לבנות ערים חדשות, המקום צר להם לבני ישראל. מה עושים – הולכים להתרחב, לא מדובר על שטחי ארץ ישראל, צריך להתרחב הלאה, הרי 'בראשית ברא א-להים' – ה' ברא את העולם בשביל בני ישראל, בשביל יהודים שומרי תורה ומצוות, עבורם ברא ה' את העולם, אנו צריכים עוד מקומות. עבור זה – 'במלחמת הרשות הכתוב מדבר' – "וקראת אליה לשלום. והיה, אם שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך". אבל אומרת התורה הקדושה – "ואם לא תשלים עמך, ועשתה עמך מלחמה, וצרת עליה". אומר רש"י בשם הספרי (על דברים כ יב) – 'וצרת עליה – אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים'. על מי מדובר כאן? מלחמת הרשות, הם הרי לא הציקו, אף אחד לא נגע בך לרעה, לא עשו עליך אינתיפאדה, לא שחטו את ילדיך, לא נגעו בדם יהודי, כלום. רק מה – אני צריך להתפשט, אומרת התורה – 'וצרת עליה', אם הוא אינו רוצה לעשות עמך שלום – 'וצרת עליה – אף להרעיבה ולהצמיאה, ולהמיתה מיתת תחלואים'. מגיעים האנשים המזויפים, נותנים להם מים, נותנים מה שהם מכנים 'סיוע הומניטארי'. זה זיוף, שקר, זה לא רחמים.

ה'רחמים' שלהם המיטו כאן אסון בארץ ישראל, כי בהפרת הברית שלהם ובחוסר ההתחשבות שלהם בצו התורה הלכו והחזירו שטחים שוב ושוב, עד בואו אל האסון הזה. יהודים יראי ה' מעולם לא הסכימו לוותר על חלקים מארץ ישראל. עוד לפני שקמה כאן ממשלת הרשע, לפני תש"ח, הגיע האו"ם, כמו שכבר חזה הרה"ק מרוז'ין ואמר "ליידער ליידער [לדאבוני], אני רואה שהגאולה העתידה תתחיל בדרך הטבע, לא רק סתם בדרך הטבע, אלא מיט אגראבע דרך הטבע' [דרך הטבע גסה]". המשיך ואמר – "מה יהיה, תהיה מלחמה מרה וקשה בכל העולם, בסופה יתאספו כל אומות העולם, ויחליטו שהולכים לתת את ארץ ישראל ליהודים, תהיה זו בושה גדולה בעולם", אמר הרה"ק מרוז'ין. וכי לכזו גאולה מחכים אלפיים שנה, שאומות העולם יתנו לנו את ארץ ישראל? הרי כבר נאמר (בראשית יג טו) "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" – השי"ת ברא את השמים והארץ והוא נתן לנו את ארץ ישראל, וכי אנו צריכים שהאו"ם יתנו לנו את ארץ ישראל, ימח שמם וזכרם, וכי אנו צריכים את המתנה שלהם? בושה וחרפה! אולם אמר הרה"ק מרוז'ין – "'מה אעשה, אני רואה שכך יהיה".

הגיעו אנשי האו"ם, ימח שמם וזכרם, ואמרו שהולכים לקחת את ארץ ישראל הקדושה, והולכים לחלק אותה לשנים, חצי יהיה ליהודים, וחצי לישמעאלים ימח שמם וזכרם. וה'ציונים', התינוקות שנשבו, הסכימו. חשבו בלבם – ודאי, העיקר שתהיה לנו מלוכה ושלטון, למה לא, טוב מאוד. אבל היהודים יראי ה' אמרו שליהודי אסור להסכים לכזה דבר, ליהודי אסור לוותר על אבן קטנה מארץ ישראל. אין היום מושג מה זה בכלל קנאות! אכן זו היא קנאות, זו היא הקנאות האמיתית, הקנאים הקדושים צעקו אז 'לא', אסור להסכים, והם לא התחכמו עם זה, יש בזה איסור לאו של 'לא תחנם', לא תתן להם חנייה בארץ ישראל (דברים ז ב וברש"י שם), וכי מותר לי ללכת לעשות הסכם שיהודים יוותרו על איזה חלק מארץ ישראל? ומי מדבר על שטח גדול, אבל אפילו על נקודה קטנה ככל שתהיה של ארץ ישראל – גוש קטיף, היכן שלא יהיה, נקודה קטנה של ארץ ישראל, וכי יכולים אנו לוותר עליה, איך יכול להיות דבר כזה? הם לא הסכימו. ואמנם ה'ציונים' נתנו הסכמתם לחלוקת הארץ, אבל הבורא ברוך הוא אכן עזר שהערבים ימח שמם וזכרם  הם הרי רוצים את כל הארץ, הם הלא אינם מכירים בזכות כלשהי של היהודים על הארץ, טוענים שהכל שלהם, חלילה וחס, עזר השי"ת שהם אכן לא הסכימו ויצאו למלחמות שבהן הם הפסידו ובאה הארץ הקדושה לידינו. אבל חטאינו גרמו, לא עלינו, שהגענו לאן שהגענו. על כל פנים, יהודים יראי ה' מעולם לא הסכימו לוותר על חלק מחבלי ארצנו הקדושה, מפני שהדבר אסור מצד 'לא תחנם'.

וזה מה שאומרת הגמרא – תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, מפני שמי שהולך על-פי התורה, והוא מקיים את מצוות התורה 'לא תחנם', ומקיים מה שנאמר 'וצרת עליה – אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים', אומר רש"י בהמשך, על הפסוק הבא, "ונתנה ה' א-להיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב" – 'אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' נותנה בידך'.

זו היא התורה – "את כל זכורה"! אל תבט על דבר, מפני שהתינוק הקטן הזה בן החודשיים – סופו שיקום ויהיה רוצח, ויבוא ויהרוג ויחבל ויפשע ויעשה את הרציחות הגרועות ביותר נגד בני ישראל, אין אוהב ישראל אצל הישמעאלים. דברנו אודות זה בש"ק, שישמעאל הוא העם היחיד, שהתורה אומרת עליו (בראשית יז כ) – "שנים עשר נשיאים יוליד", שאומר על כך רש"י – 'שיכלו כנשיאים', היינו עננים, שהם ימחו לגמרי. הלא אפילו על אדום התורה אינה אומרת כן. על אדום נאמר, כמו שאומרים בהפטרה בסוכות (זכריה יד טז) – "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה להשתחוות למלך ה' צב-אות ולחוג את חג הסוכות", ומאמר הכתוב (דברים כח י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ויש עוד פסוקים שמורים על כך שישארו אומות העולם שיכירו במלכות ה', 'יכירו וידעו כל יושבי תבל' – לא מתכוונים הרי ליהודים – בביטוי 'כל יושבי תבל' מתכוונים לאומות העולם, 'כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון', אבל מהישמעאלים לא ישאר זכר. כך אומר רש"י בפרשת השבוע הקודמת – 'שנים עשר נשיאים יוליד – שימחו כמו עננים'. ומדוע? זה מלמד שהם כולם רשעים ארורים מגדול ועד קטן, רוצחים שפלים, מי שמרחם עליהם הוא אכזר.

אומרת התורה הקדושה בהמשך – "ונתנה ה' א-להיך בידך" – 'אם עשית כל האמור בענין – סוף שה' נותנה בידך'. אם עושים ומתנהגים כצווי התורה הקדושה, מתנהגים כפי שכתוב בתורה הקדושה, מרחמים היכן שצריך לרחם, על דם יהודי קדוש… אמנם יהודים הם בני רחמנים מטבעם, מרחמים על כל אחד, אבל יהודי משעבד את לבו ורגשותיו לה', מרחם על רחמנים ומתאכזר על אכזרים.

וכבר דברנו, שפרשה זו מדברת עוד במלחמת הרשות, ואין צריך לומר במלחמה מצוה, להחזיר מלחמה כשהאויבים מגיעים להלחם בעם ישראל, כפי שבאה מלחמה זאת עלינו מפני שנהגו כאן במידת 'רחמנות' – החזירו שטחים, הלכו ועשו הסכם שלום. רחמנא ליצלן, כל אלה שהיה להם חלק בהחזרת חלקים מארץ ישראל נענשו ועוד יענשו וירדו לשאול תחתית. הם פושעים גמורים רחמנא ליצלן, לא הולכים בדרך התורה ה' ישמרנו.

זאת צריך כל אחד לדעת, את הכח נותן השי"ת – 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צב-אות' (זכריה ד ו), וה' נתן לנו כח. הכח להלחם נותן השי"ת שהוא בעל מלחמות, ה' נתן לנו כח לאחוז במלחמה, צריך לקחת את הכלים ולהשתמש בהם כפי שצריך להשתמש בהם.

זהו ביאור מאמר הגמרא – "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך', אל תקרי בניך אלא בוניך". הרי קשה, איך נכנס כאן הפסוק הזה עם הענין של שלום, אלא בא לומר שכשהולכים על-פי התורה, או אז ובאמצעות כך בונים את ארץ ישראל, שנאמר "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהילים קיט קסה). השי"ת יעזור, שלא יהיה שום מכשול, "יהי שלום בחילך" (שם קכב ז), שיהיה לכל החיילים שלום ושלוה, ושלא ינזק אחד מהם אפילו לא כחוט השערה, 'שלוה בארמנותיך' – אז יהיה שלום בארץ ישראל. 

וה' יתברך יעזור עוד, 'שלום בחילך' – בפשטות הכוונה לירושלים עיר הקודש, ו'בארמנותיך' זה בית המקדש, או אז יקוים "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", שיהיה שלום בין בני ישראל, שיהיה לנו טוב ונחיה באחדות ובשלום, ונתקרב להשי"ת, לא רק שנהיה באחדות בינינו, אלא שגם בינינו ובין הבורא ברוך הוא יהיה שלום, ולא כמו שהיה, כמאמר המדרש (ויקרא רבה ז א), שהיתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים ה' ישמרנו. "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" – צריך להתעורר שיהיה שלום בינינו ובין הבורא ברוך הוא, 'שלום בך' – שלום עם השי"ת. כששומרים את התורה הקדושה של הבורא ואת המצוות הקדושות, זה 'שלום בך', ותכלית כל התקוות. 'למען בית ה' א-להינו אבקשה טוב לך', שהשי"ת יבנה כבר את בית המקדש, הבית של השי"ת, "אבקשה טוב לך", "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כט יא), שהשי"ת יתן תקיפות, עוז ותעצומות לעם ישראל, וה' יברך את עמו בשלום.