ישנם מאמרי חז"ל רבים, שכולנו מכירים ואנו אף בטוחים שאנו מבינים אותם. אך אם נבחן את עצמנו היטב נגלה, שאיננו מבינים אותם כלל, זאת ועוד שלצערנו רבים רבים החושבים בלבם כי אין פשר לדברי חז"ל ומגבבים הסברים נבובים, המכונים 'ווארטלאך', למאמרי חז"ל העמוקים מני ים. בעיה זו קיימת ביתר שאת בתורת ה' ובנביאים וכתובים, כאשר יש פסוקים רבים החוזרים על דבר שנראה דומה ואנו מסבירים אותם כ"כפל הדבר במילים שונות" במקרה הטוב וכדומה. המטבע של הווארטים על התורה הפך לעובר לסוחר, ובמקום שנעסוק במה שה' נתן לנו, בחרדת קודש, באימה ביראה ברתת וזיע, אנו מתעסקים בהם כדברים ריקים.
אמנם אם היינו מאמינים באמת ובלב שלם כי לא דבר ריק הוא, ואף אם נראה לעינינו שאין בו ממש הרי שזה נובע אך ורק 'מכם', ניחא. אך לבושתנו אין זה כך, מהסיבה הפשוטה שקשה מאוד להאמין, שבדבר שאתה מכיר ויודע ונראה לך שאתה מבין, יש עומק. במיוחד אם לא נחשפנו מעולם לעומק זה, ובפרט אם חינכו אותנו שהכל מובן ע"פ הפשט השטחי ממש, מכאן קצרה הדרך להפוך את מגילת אסתר לספר בדיחות, את ספר התהילים לרעיונות במוסר ואת התורה לאקטואליה לאור הפרשה.
אולם האמת היא, שבכל דבר ודבר שקיבלנו בתורתנו הקדושה ועל ידי הנביאים ודברי חז"ל יש עומק נורא ועצום, שאילו היינו קצת נחשפים אליו, היינו מתייחסים לכל דבר קט מדבריהם בחרדת קודש.
לא נדיר לראות אנשים שאינם מדקדקים במצוות בתוך מחנינו, ואפילו בדברים שחז"ל מתייחסים אליהם כחמורות שבחמורות, לא כ"ש על דברים קלים, וזה עוד בציבור ולעיני כל ישראל. אילו היינו יודעים שהערך של הפרט הקטן ביותר בהלכה שווה הרבה יותר מיהלום ומשמח יותר מכל שמחה, וודאי שהיינו מכבדים את כל דברי תורתנו הקדושה וכל אות ואות במאמרי חז"ל היו עבורנו משוש כל הארץ.
כלפי מה דברים אמורים? הלא כל מה שכתבנו כאן אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו? תשובה בדבר, הן הן הדברים. הלא ברור לכל בר דעת, שתינוק של בית רבן גם אם הוא יודע את כל מה שנכתב פה, זה וודאי לא אומר שהוא מבין את זה, שכן תינוק אינו יכול לתפוס דברים כאלה. הבעיה היא שגם אנחנו תינוקות בכל הדברים האלה, וגם אנחנו כמוהם בטוחים שאנו יודעים ומבינים, אך מכיוון שאיננו מבינים כי מעולם לא נחשפנו לדברים האלה, זה נהפך גם אצלנו – כמו אצל התינוקות – למין אקסיומה כזו שאינה מובנת.
מה הפלא, שאנשים רצים כל הזמן אחרי כסף, הלא הם אינם מבינים מדוע שש דוד על אמרת ה' כמוצא שלל רב [שמא תאמר שאין הדברים כן, ואנחנו אכן מבינים! אז מדוע אנחנו לא כאלה? יש הרבה תשובות לבעלי המוסר, אך התשובה האמיתית היא שאנחנו פשוט לא מבינים כלל וכלל, ואפילו אפס קצהו].
מה הפלא, שאין לנו כח לקום לשחרית. הלא איננו מבינים את המעלה והחשיבות הגדולה שבדבר, וזה שחז"ל הפליגו מאוד מאוד בעניינים אלה, עדיין לא גורם לנו לזוז. כי איננו מבינים כלל ולא משיגים מקצת שבמקצת מגודל נוראות וקדושת דבריהם, שאילו היינו משיגים, היינו רצים לקיים כל דבריהם כאריה ישאג. ובחריצות הגדולה ביותר ובכל כוחנו היינו עובדים את ה'.
אם נכונים הדברים, הרי שאין כל פתרון אחר, מלבד להעמיק קצת ולהסיר את הלוט, כדי שנזכה גם אנחנו לחזות באור ה' הגדול המבצבץ ועולה בכל דברי תורתנו הקדושה ובדברי רבותינו ז"ל.
כידוע, נחלקו חכמי הדורות בשאלה האם כל אחד מישראל ללמוד מסתורין של מלך, אם לאו. אולם דבר ברור הוא, כי בין המחייבים ובין החולקים – אלו ואלו שווים, שאם יש אפשרות לאדם להתחזק מאוד מאוד במצוות ה' ולהציל עצמו מהרבה עבירות שאינו נזהר בהן, וזאת ע"י לימוד סודות התורה – וודאי שהוא חייב בדבר.
נמצא, אם כן, שאם הדור חלש מאוד ורבים מזלזלים וחלשים בקיום התורה ודברי חז"ל כראוי, ובפרט הנוער הצעיר יותר, קשה לחנך היום ליראת שמים עם תורת הפשט לבד, העולם בחוץ נוצץ הרבה יותר והחינוך הבסיסי שהספיק בדורות עברו לגדל דורות של יהודים יראים ושלמים כנראה שכבר אינו מספיק דיו (וא"צ להאריך בעניין האינטרנט ודומיו).
אם נתבונן קצת בעומק מדוע זה כך, ועל מה עשה ה' ככה, שהעולם הזה ישתכלל ויהיה נוצץ כ"כ, אפשר לבאר על-פי הידוע ממה שכתוב בזוהר, שבזכות הספר הזה יצאו מהגלות ברחמים, ומה שכתוב שזה הספר הוא לדור אחרון, ועוד דברים נוראים לרוב, מהם רואים בבירור, שתורת הסוד נתנה באופן מיוחד לדור האחרון. ואם נתבונן נראה, שה' עשה את העולם הזה כ"כ חזק סוחף ומשכנע, עד לרמה כזו, שהאפשרות היחידה להתמודד למולו יהיה על-ידי גילוי של פנימיות התורה, ששם הדברים שמחים כנתינתם מסיני, זה זוהר ונוצץ הרבה לאין שיעור מכל משכיות החמדה של עולם ההבל, וזה מה שיכול להציל כפשוטו כל יהודי ויהודי השרוי בגנותא וטינופא דהאי עלמא. ודבר ברור הוא, שמה שאמרו חכמי הדורות בעניין הגדרים הנדרשים ללימוד נשגב זה לא נאמר אלא ליהודים יראים ושלמים, להם הציבו גדולי עולם את סולם העליה בסדר נכון לא ימוט, והציבו גדרים על לימוד זה של פנימיות התורה. אולם כאשר צריך להוציא מישהו ממצב נמוך מאוד מאוד, הדרך היחידה לעשות את זה היא ע"י השימוש בכלים החזקים ביותר, כמשל מכת חשמל היכולה להזיק ממש לאדם בריא, אולם אדם במצב קשה מאוד יכול מכוחה ממש לקום לתחיה. כן הדברים הללו ממש כעין חשמל, שרבים הם האנשים בדורנו אשר יכולים להתעורר רק על ידו משינה עמוקה בהבלי העולם הזה.
ואם מה שכתבנו לעיל נכון, הרי שזו התשובה שלנו אל ה' להשכיל בדברי תורה, כדי שנזכה גם אנחנו לההביל את ענייני העולם הזה, ולרוץ כצבי לעשות רצון אבינו. ויהי רצון שחפץ ה' בידנו יצליח, לרומם נפשות עם קודש, ולעשות רצוננו כרצונו.
כתיב במשלי א', ו' – "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם". הבה נחשוב על סתם סיפור בעלמא, ונדמיין שישנו קוד סודי כלשהו המסתתר באותו סיפור. כמובן, שמי שקורא מבין רק את מה שכתוב, אך מי שנמסר לו מראש ה"קוד הסודי" – הוא יבין באמת מה כוונת הכותב. דברי חכמים הם משל ומליצה וחידות, ולרוב חסר לנו המידע הנחוץ להבין מה הם באמת רצו להגיד.
עד זמן כתיבת המשנה והגמרא, נקראה התורה שבע"פ כולה בשם 'קבלה', משה קיבל ומסרה וכו'. הסיבה לכך היא פשוטה. מהתורה הכתובה ברוב המקרים לא מובן ומפורש מה ההלכה, זה שאנו יודעים ש"טטפות בין עיניך" זה התפילין, זה מפני ה'קבלה', דבר סתר הנמסר לישראל ע"פ, כעין מפתח קודים. כידוע ומפורסם, כל מה שקיבלנו בתורה שבע"פ כתוב בתורה שבכתב עצמה, אך בדקדוקים עצומים על כל תג. וודאי שמי שלא קיבל מה ה"קוד" מאחורי הדברים, לעולם לא ידע ש'ממחרת השבת' זה ממחרת הפסח וש'בין עיניך' זה על הראש וש'ידכה' זה יד כהה וכו'.
ממש כמו ה"קוד" הזה, יש עוד קוד בתורה, שלאחר שיודעים אותו, הוא ממש כתוב. הקוד הזה ממש כתוב בצורה ברורה, שכל מילה ומילה ממש אומרת דברים עליונים, סודות נעלמים וסתרי סתרים. ואלה הדברים הם משמחי לב באמת, בכל מציאותם הפשוטה ביותר, אמנם וודאי שכל התורה היא משמחת וגם הפשט, אבל אם זה כל תכלית התורה, אזי לא מובן מדוע פיקודי ה' אינם משמחים את ליבנו מאוד מאוד? הסיבה שגם הפשט משמח היא משום שהוא חלק בלתי נפרד מהסוד, כשהכל מחובר לקומה שלמה ברורה ומאירה, כל פרט ופרט משמח, כשרואים את ה"צדקו יחדיו" ואיך כל פרט ופרט בבריאה ובהתנהלותה ע"פ ציווי ה' מקביל ממש להנהגה העליונה באורח מישור, אז רואים את מעשה ה', כי נורא הוא.
כאשר נזכה להבין במעט את הדברים האלו, נשמע את הקול הגדול ממעמד הר סיני שלא פסק. נשתוקק בכל לבנו לזכות לאור פני ה', ותכסוף וגם תכלה נפשנו לחצרות ה'. פתאום נבין ונתחבר ממש למה שאמר דוד "צמאה נפשי לאלוקים" והדברים יהפכו אצלנו מאקסיומות לא ברורות ומרגשות מוטעים שאולי יש גם לגויים למשהו עצום, חזק ואמיתי, שנשתוקק למסור עליו את נפשנו. פתאום לא נצטרך עוד להסברים מפולפלים מדוע זה לא שקר לשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", כי גם אצלנו, תהיה זו אמת פשוטה ברורה ומאירה.