הגאון רבי חיים זאב מלינוביץ' זצ"ל
לאחרונה נתעורר דיון במהות נקמת ה' באויביו, אחר שבתום מאבק ציבורי 'הותר' לכתוב על מצבות של חללי צה"ל 'ה' יקום דמו'. מכיון שרבים טועים לחשוב, כאילו משמעות הביטוי היא שה' נוקם ולא אנו, רצינו להעמיד דברים על דיוקם. במלחמת מדין מצוה ה' בידי משה – "נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים" (במדבר לא ב). אך בפסוק שלאחר מכן אנו קוראים – "וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־ה֖' בְּמִדְיָֽן". נקמת בני ישראל היא היא נקמת ה', ורק גלות ארוכה וארורה יכולה לשבש את המח, את הלב ואת כל החושים לדמות כאילו אין מצוות הנקמה מסורה בידינו. וכן אומר הנביא בשם ה' – "וְנָתַתִּ֨י אֶת־נִקְמָתִ֜י בֶּאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל" ופירש רש"י – "ביד עמי ישראל – הם יהיו שלוחי לנקום נקמתי (יחזקאל כה יד)[1]. להרחבת היריעה, נביא מאמר נפלא שנכתב בשעתו על–ידי הגאון רבי חיים זאב מלינוביץ' זצ"ל לאחר הפיגוע המחריד באיתמר, כאשר נרצחו חמשת בני משפחת פוגל הי"ד.
הגאון רבי חיים זאב מלינוביץ' זצ"ל שימש כדיין חשוב וכבעל סמכות הלכתית ממדרגה ראשונה בקרב ציבור עולי ארה"ב ברמת בית שמש ובארץ כולה. כמו–כן עמד בראש מערכת המפעל האדיר ש"ס שוטנשטיין מבית ארטסקרול הן באנגלית והן בעברית. כבר בימיה הראשונים של אגודת 'קדושת ציון' יצר עמנו קשר והביע תמיכה. שאפנו לשתף אותו בהנהגת האגודה ובפעילותה, אך לדאבוננו הוא נקטף בדמי ימיו בשל מחלה קשה. כמה וכמה מבני משפחתו נמנים על תומכי ואוהדי האגודה, וראיון עם חלק מהם נערך בגליון ס"א – מרחשון–כסלו תשפ"ב.
קודם פרשת זכור… אחר–כך פורים
בשל אילוצי דד-ליין של עיתונים [כן, גם שבועונים], שורות אלו אותן אתם קוראים נכתבים מתוך רגשות מעורבים. מצד אחד, עלי להתחשב בעובדה, כי מי שקורא אותם כבר יהיה שרוי היטב באוירת הפורים, אולי אף בפורים עצמו. אולם בפועל, הדברים נכתבים ביום של אסון נורא, של כאב וצער. כוונתי, כמובן, לרצח הנורא של חמשת בני משפחת פוגל מאיתמר בליל שבת האחרון, כאשר הלוייתם התקיימה ביום ראשון.
איני מצפה למשהו אחר מהערבים. זה מה שהם. אולם כאשר 'רב' עומד להספיד את הנטבחים ושם הוא מכריז [על-פי דיווחי התקשורת] את האמירה המטופשת, ולפיה "הנקמה היא ביד ה', לא בידי אדם", והוא עוד אומר זאת ימים ספורים לפני שנקרא את פרשת זכור, שם מובאת המצוה למחות לחלוטין את זכר עמלק, קשה לתאר במילים את דאבון הלב. וכל זאת – שבוע לפני ימי הפורים, בהם אנו קוראים במגילה, שהיהודים הכו בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן (אסתר ט ה) על כך שרצו להרע להם… והיהודים בשושן בקשו יום נוסף כדי להרוג יותר מהם, ולתלות את בני המן גבוה על העץ למען יראו וייראו! (ט יג). האם במגילתו של אותו 'רב' כתובות אותן מלים שבמגילה שלי – שפחדם של היהודים ושל מרדכי נפל על אויבי היהודים (אסתר ט ב,ג)? מי מפחד ממי בארץ-ישראל, רחמנא ליצלן?! נשגב מבינתי מדוע נותרה אבן על אבן מהכפר הערבי ערבתה [משם הגיעו הרוצחים]. ואם מישהו מהקוראים מזועזע מהדברים שאני כותב, אז לכל הפחות אצפה ממנו לשתוק ולהתכנס בתוך עצמו בשבוע בו אנו קוראים – "תמחה את זכר עמלק", כאשר מצות קריאת פרשה זו נועדה לטפח את הכמיהה והנכונות להכות ולהשמיד את אלו השואפים להשמידנו. כל-כך מרתק להיווכח ברוב האנשים, אשר קוראים את המלה 'זכר' פעמיים ['זֵכֶר', 'זֶכֶר'] כדי לוודא שלא פספסו שום דקדוק בקריאה, שעה שהם נרתעים מעצם המחשבה לבצע בפועל כל פעולה הקשורה בכך!
והאם מישהו שם לב לקריאת ההפטרה בפרשת זכור? האם מישהו מודע לכך, שהעם היהודי כמעט והושמד בפורים בשל אותה רחמנות של שאול שלא הייתה במקומה, בשל אותו חוסר הנכונות שלו לנקום? ושם דובר על נקמה בשל מעשה שקרה מאות שנים קודם לכן!
האם אין ביכולתנו, ביכולתי וביכולתך, קורא יקר, לעשות שום דבר [כפי שהכריז בהלוויה עוד 'רב' חשוב על-פי הדיווחים]? ובכן, באמת יתכן שברמה האישית אין ביכולתנו לעשות, אבל האם כציבור אנו מביעים תביעה שתגובה כלשהי אכן תגיע על-ידי אלו שבידיהם היכולת, או שמא אנחנו רק מזילים דמעות וממלמלים קלישאות? האם אכן אנו מודעים למתבקש מאליו, את חילול ה' שאנו יוצרים כאשר איננו דורשים מבעלי היכולת לפעול? ועוד לומר ששה ימים לפני פרשת זכור ולפני פורים, שיהודים לא מבצעים נקמה – אין זה אלא דבר תורה לפורים, שראוי היה לחכות אתו עד יום ראשון הבא.
אסור שתהיה כאן טעות. הסיבה לכך שאנו מצווים למחות את עמלק, הסיבה לכך שאנו מצפים בכליון עיניים להשמדתו, הסיבה לכך שאנו חוגגים זאת, היא לא פחות מאשר השאיפה לביעור… הרוע! העימות של עמלק – ושל הערבים – הוא בסופו של דבר עם ה', וליתר דיוק – עם א-להי ישראל. הרי עמלק הוא בסופו של דבר הצאצא המובהק ביותר של עשיו (ראה רמב"ם ספר המצוות עשה קפ"ח – "שציוונו להכרית זרע עמלק לבד משאר זרע עשו") – זהו אותו עשיו שמעולם לא השלים באמת עם לקיחת הברכות בידי יעקב ועם לקיחת הבכורה. והערבים, כמובן, מבססים את ה'טיעון' שלהם על ארץ-ישראל על הבנתם, ולפיה ישמעאל, ולא יצחק, הוא ממשיך דרכו של אברהם אבינו.
משום כך מצאנו במצוה זו תופעה יחודית בתורה, שקיימים שני ביטויים דומים ממש, האחד מצוה את בני ישראל למחות את עמלק ["מחה תמחה את זכר עמלק"], והשני מכיל הבטחה של ה' כי הוא יעשה זאת ["כי מחה אמחה את זכר עמלק"]. יש כאן משחק על כל הקופה – בסופו של דבר, ה' מכריז שמלכותו חסרה כל עוד לא הושמדו אלו המכחישים אותו [הפסוק אומר "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדֹר דֹר", וחז"ל מבארים, כי אין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שיוכרת זרעו של עמלק].
הגר"א בפרושו המיוחד לתפילת חנה, מסביר שלעשיו ישנם ארבעה מקומות בו הוא מתקיף את ישראל, אותן הוא יישם בארבעה אירועים במהלך ההיסטוריה. היריעה קצרה מלהציג את דבריו המופלאים בשלמותם, אך ניתן לסכם ולומר, כי המן תקף, לפי הגר"א את היחודיות של היחס שבין ה' לישראל – כלל ישראל מתוארים בפרק ששי באבות כ'קנין אחד' של הקב"ה בעולם. הגר"א מבאר, כי לא מדובר בכלל ישראל לכשעצמם, כי אם ביחודיות שלהם כמייצגי ה' בעולם.
הגר"א מבאר בפרושו על מגילת אסתר (ח טז), שארבע המצוות המוזכרות בפסוק – "אורה ושמחה וששון ויקר" – תורה, יום טוב, מילה ותפילין – הן מצוות מיוחדות בכך שהן אותות, סמלים ליחס המיוחד ולקשר המיוחד של ישראל עם ה'. וכאשר המן, צאצאו של עמלק, ניסה לבטל את הקשר הזה, וע"י הבסתו זכה עם ישראל להעמיד ביתר עוז את אותם סמלים בדיוק, את אותה יחודיות שבמעמד המיוחד שלהם לפני ה[2]'.
ובכן, לא הגעתי לנושא של פורים – לשמחה, לעליזות, להשתובבות הנלוית, לאחווה ולאוירה המיוחדת בכללה. לא, לא היום, כאשר אנו חווים הלויות ועצב, דכדוך ויאוש. אבל לפני פורים מגיעה פרשת זכור… והגמרא במגילה קובעת, כי הזכירה – זכירת הרע וההכרה בכך שהוא קיים – חייבת לקדום לעשיה – לביעור הרע ולחגיגה על ביעורו.
ואולי, אם נזכה להגיע להבנה הזו, אזי נזכה לחגוג את הפורים הגדול של ימות המשיח, כאשר עמלק וכל בני המן יושמדו, וה' ימלוך לעולם ועד, ואתו כלל ישראל, עבדיו הנאמנים.
[1] הערה: בענין זה ראה מאמרו של הרב חיים אינהורן ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל בגלין ע"ד גליון המלחמה המיוחד.
[2] הערת המערכת – נראה, כי כך מפרש הרב זצ"ל את משמעות הפסוק 'קימו וקבלו', ואת דברי חז"ל בהקשר אליו.
יש לציין שזה רק תרגום מהמקור באנגלית.
מי שרוצה לראות את המקור, יפנה אלי.
פינגבק: השם יקום דמו: דברי הרב מלינוביץ זצ"ל בתרגום מהמקור בגליון קדושת ציון - Hyehudi.org