בלוג

לכבוד מערכת העלון "קדושת ציון",

כאשר ראיתי את גליונכם המיועד לדרישת ציון על טהרת הקדש, קראתי אותו בעיון, בחשש  ובתקוה גם יחד, מתוך רצון לראות האם אכן זכינו וכבר יש לנו את היכולת לדרוש את ציון על טהרת הקדש, אכן השמחה התפוגגה מהר ונכנס כאב וצער, שגם אחרי שמונים ומעלה שנה, כאשר עינינו רואות את גודל ההפסד והחורבן הנעשה מעירוב הקודש והחול והטומאה יחד, עדיין לא זכינו ליצור את ההפרדה הנחוצה כל כך, ולהעמיד את חיבור הקודש לקודש הקדשים, שזה מעיקר חובתנו בעולמנו.

ולמרות שהדברים אמורים להיות פשוטים, אציע אותם בדלות לשוני.

כידוע, קדושת ארץ ישראל היא כארץ אשר עיני ה' בה, חלקו ונחלתו של ה', שהיא המקום לגילוי כבודו יתברך, להיות דירתו בתחתונים, שיושביה כל עניניהם קשורים ושייכים אליו, כבנים על שולחן אביהם. וכאשר לוקחים את אותו מקום מקודש, ומשתמשים בו כמקום לבנות את מציאותנו כמציאות עם עצמאי המנותק מבוראו ויוצרו ומכל דברי הקדושה, זה החורבן הגדול ביותר והגלות הקשה ביותר, שלא רק שהמקום המקודש נשלט ע"י אומות זרות המבטלות חשיבותו וערכו, אלא שאותו מקום הקשר והחיבור הופך להיות מקום להתנתקות ולפריקת עול, ממש לכבוש את המלכה עימי בבית, וע"י בני ישראל בעצמם, הרי כל מי שיש לו לב יהודי צריך להתמלא בכאב נורא שלא ניתן לשער על צער השכינה וחילול כבודו יתברך.

ואף שאין ספק שיש כאן עצה עמוקה מכבשונו של עולם, להביא לגאולתנו, וגם כל הרשעה והטומאה היא עומדת לשמש לגילוי כבודו של הקב"ה, ומכלל העצה העמוקה, מה שמתגלה לעינינו, שלמרות המעטפה החיצונית המזעזעת, נוצר בחסד ה' בשמונים שנה אלו עולם שלם של תורה וקדושה בארץ הקודש, המאפשר לנו לזכות לקבל מהקב"ה דברים שבדורות קודמים לא זכו, וחובתנו להודות לה' על כל הטוב. עם כל זה, ודאי שאיננו יכולים להרגיש כלל שאנו במציאות של טובה, ובוודאי שהכאב והצער אמור להיות הרגשתנו העיקרית כלפי המציאות בה אנו חיים כאן. והרי זה כמו שחייבים להודות על כל טובה, גם המגיעה בעת צרה, כירושה המגיעה בפטירת הקרובים, שוודאי שעיקר ההרגשה היא צער וכאב, עם חובת ההודאה על הדברים הטובים.

ומכל מקום חלילה מלהעלות על הדעת שזה מגיע ממציאות הטומאה והחורבן, אלא זה מגיע על אפה ועל חמתה, בחסדי ה' עלינו, ואין ספק שאם היינו זוכים לחיות בלעדיה, היינו מקבלים פי כמה וכמה, אפילו אם עדיין לא היינו זוכים לגאולה השלימה והיינו תחת איזה שלטון של האומות.

והנה, מחמת גודל הקלקול וההרס שנוצר ע"י השתלטות הטומאה על הדברים המקודשים לנו, נאלצו גדולי ישראל להרחיק אותנו מכל התעסקות בדברים שיש בהם אחיזת הרע והטומאה, ולא נשאר לנו אלא התורה בה לא יכולה לשלוט אף יד זר.

והנה בדורנו, כאשר זכינו במידת מה להיות מנותקים מאותה רשעה, שכדרכה הולכת ומחריבה את עצמה, יש מקום לעורר את דרישת ציון על טהרת הקודש, והיינו, להבין איך ארץ ישראל בכלל וציון בפרט על כל ענייניה אמורים להיות מקום וכלי הגילוי הקשר והחיבור לקודש, ולהכין עצמנו להיות ראויים לכך שתתגלה עלינו מלכותו יתברך, ודירתו בתחתונים. ולכל הפחות לחפוץ בזה ולדרוש את זה, אך כדי לעשות כן, הדבר הראשון הוא המחויבות הנוראה להטהר מאלוהי הנכר, ולהכיר שאין לנו חלק ונחלה בשלטון וממשלה של המלכות הרשעה, ולא יעלה על דעת אף אדם ישר בליבו, שאותם כלים טמאים ומשוקצים אשר נעשו ונעבדו לעבודה זרה, ישמשו כלים לגילוי מלכותו יתברך. ומחובתנו לקיים "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים", לשרש ולעקור מליבנו את כל הרצון לשליטה ולכבוד כדרך כל האומות, ולחפוץ להיות אך ורק כלים לגילוי שליטתו וכבודו יתברך. ובזה נוכל לזכות לדרוש לעורר את שיבת המלכה וכל צבאותיה לבעלה במהרה בימינו.

אך אם ננסה לטהר את השרץ בק"ן טעמים, ואפילו רק להמעיט מטומאתו, כמו שנעשה בגליון האחרון בקשר לשלטון הערב רב, תוך דימויים מופרכים למלכי ישראל מהבית הראשון שאין לנו צל של מושג במדרגתם, עד שאפילו מנשה, שלא היה כמוהו להרשיע, יש לו תביעה על רב אשי, מרא דכוליה תלמודא, שאינו יכול לקרוא לו חברו, אז בכך נגרום להמשך החורבן הנורא של ניתוק כנסת ישראל מיוצרה, ואוי לנו ואוי לנפשנו.

אקווה מאד שאזכה ותקבלו דברי אלה, לעורר לבבכם על דרכיכם, ולדרוש את ציון מתוך טהרת הקודש ולא בעירוב סיגים. ותזכו להיות שושבינים לעורר הקשר והחיבור הידועים.

בברכת התורה

חיים ט. קופשיץ

נ.ב.  נראה לי צורך להודיע, שבאם לא אראה תיקון הדברים בעז"ה בגליונות הבאים אצטרך לפרסם הדברים בבמות ציבוריות.

תגובת המערכת:

יישר כח להרב חיים טודרוס הכהן קופשיץ שליט"א, על תגובתו המאירה, ובפרט על ההגדרה הנפלאה שבזמננו שאנו רואים שהרשעים מחריבים עצמם מתוכו כדרך הרע המחריב את עצמו, ראוי לנו לעורר את החיבור לארץ בצורה הנכונה, ומסיבה זו גופא ראינו אף אנו לעורר על עניין זה, ויישר חיליה לאורייתא להרבות פעלים למען התורה בארץ הקודש.

ולגבי הערותיו, הננו להבהיר שמערכת 'קדושת ציון' שמה לה למטרה לעורר בדיוק על הנושא הזה של יישוב ארץ ישראל ומעלת ארץ ישראל במנותק לחלוטין מהציונות החילונית והדתית הנגררת אחריה, היינו שלא פחות ממה שנעורר על עניין הישיבה לארץ נעורר על ענין ההתבדלות מהרשעים הנמצאים כאן, שהיא חלק מובנה ביישוב הארץ, שהרי כאשר נכנסו ישראל לארץ נצטוו להתבדל מז' עממין בכדי שלא ילמדו מדרכיהם הרעים, הרי שיש כאן ענין מיוחד בארץ ישראל להבדל מהרשעים הנמצאים בה. [וכן בנותן טעם להביא כאן מדהי"ב (י"ט, ב'), שכאשר נלחם יהושפט מלך יהודה יחד עם אחאב מלך ישראל נגד ארם, גער בו יהוא בן חנני הנביא ואמר לו 'הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב? ובזאת עליך קצף מלפני ה' ', ומכאן שאפילו כאשר גדודיו של יהושפט הצדיקים נלחמו עם גדודיו של אחאב הרשעים למען א"י, היה עליו קצף מה', וה"ה לזמננו, וזה טעמם של רבותינו גדולי הדור שליט"א ואכמ"ל בזה]. וברוך ה' עד עתה אכן עמדנו בכלל זה שקבענו לעצמנו, וכן נעשה מכאן ואילך.

אכן דעתנו הקטנה כדעת גדולי ישראל זצוק"ל ושליט"א שראו את ביאתנו לארץ כחסד ה' בין אם זה ע"י חילונים בין אם לאו, והעיקר שאנו עתה פה. ואי"ז סותר לכך שאנו צריכים להילחם על כל קוצו של יו"ד שהממשלה הרשעה עוברת על דברי התורה.

ומה שאמר שאין הטובה מחמת הרשעים אלא למרות הרשעים, ולולי הרשעים היו לנו מעלות פי כמה וכמה, ודאי צדקו דבריו, ולולי שרוב ישראל נהיו חילונים לפני כ-150 – 200 שנה, ודאי עכשיו הייתה כאן מדינת התורה וההלכה, ומסתמא אף אז מחמת רצון כל ישראל הכשרים היינו זוכים לסייעתא מלעילא לקיום מצות בנין בית הבחירה, ואכן אבדנו דברים רבים מאוד מחמת רשעותם וחילונם של רוב העם, חוץ מעצם השבר הזה בעצמו. אבל כפי שכתב הרב הכותב, אין אנו מבינים בפעולות תמים דעים מדוע עשה כן דרך חילונים, אבל העיקר מה שעתה החרדים יושבים בארה"ק כשהיא בידי ישראל, ועי' תהלים סו"פ ע' 'כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו שמה'. והי"ת ברחמיו ישיב אף את שאר זרע עבדיו שנחלו את ארצנו, להיות גם הם מאהבי ה'.

ולגבי טענתו שאין להשוות בין מלכי ישראל הרשעים מנשה ואחאב וירבעם, לבין מנהיגי המדינה הרשעים, וזה משום שאין אנו יכולים להשיג את גודל דרגתם של מנשה ואחאב. בזה דעתנו בנחרצות שלא כדבריו, וכדלהלן, הנה אצלנו ואצל כל המאמינים בתורת משה מה שקובע אם האדם צדיק או רשע אינו תלוי אלא בקיום התורה או בהפרתה, וכל מי שעובר על דברי תורה במזיד ובפרהסיא הרי הוא רשע שדינו כמומר ויינו יין נסך ושחיטתו כשחיטת נבלה כשחיטת הגוי כמבואר בסוגיה בחולין ה: על שחיטתו של אחאב, ומה שהיו לו דרגות גבוהות ומה שה' רצה לטייל עם ירבעם בן נבט בגן עדן, אי"ז משנה כלום מרשעתם, אלא אדרבה הם יותר רשעים, שהרי למרות גדלותם הנוראה, בחרו לילך בדרכי רשע ולמרוד בהי"ת ובתורתו, ועל כן עם כל עוצם מדרגתם של מנשה אחאב וירבעם, אין להם חלק באלקי ישראל ואין להם חלק לעוה"ב, וכל תינוק או קל שבישראל נעלה מהם לאין ערוך [ומה שכתבו בגמרא מעלתם היינו מבחינת שורש נפשם, ולא מבחינת יהדותם וכשרות ממשלתם], ועל כן הראיה שרצויה לנו ישיבת הארץ אפילו ע"י מלכים רעים במקומה עומדת, ועאכו"כ הרשעים של היום באופן כללי (ישנם כמובן יוצאים מן הכלל) אינם אלא תינוקות שנשבו, שבאורך חשכת הגלות הנוראה שכחו שנקרא שם ישראל עליהם, שודאי לדינא אינם גרועים כגויים, והחזו"א ביו"ד סי' ב' הכשיר שחיטתם, דלא כאחאב שמבואר בגמ' שם ששחיטתו אסורה.

וודאי הוא הדבר, שאם חשובה ישיבת ארץ ישראל למרות מלכיה הפושעים, הרי שעיקר היחס שלנו הינו הודאה ושמחה על שהביאנו אלקינו לארצנו, שזה עיקר מה שעשה ה' לנו, והצער הגדול והעצום מקלקול רוב העם, אינו קשור לעצם השיבה לארץ, וכפי שכל בר דעת רואה בעיניו, שהמצב הרוחני בחו"ל מקולקל בהרבה מזה שבארץ מכל זוית שתסתכל עליו, וכפי שידע כל מי שהיה באירופה ערב השואה, שיהדות אירופה הייתה תל חרבות מבחינה רוחנית, ולמעט מספר מזערי יחסית של בני ישיבות, העם בכללו הפנה עורף לבורא עולם, והדברים ידועים ומתועדים, ובעתיד אף נרחיב בעניין.

ואחר שאמרנו כל זאת, נשוב ונדגיש, כי אין כל ניסיון וכוונה להמעיט מחומרת עוונם הנורא של אלו אשר לקחו ארץ חמדה והמאיסוה בשיקוציהם ונאפופיהם, וה' יעזרנו לתקן את קלקוליהם ולקדש ולטהר את ארצנו הקדושה. אמן.