‏‏שמע ישראל – בשלח תשפ"ה

יום חמישי, א' שבט התשפ"ה

פתרון טראמפ לתושבי עזה – ופתרון התורה לכל ערביי ישראל

משב רוח מרענן נושב בימים האחרונים מהבית הלבן בוושינגטון, כאשר הנשיא הנבחר דונלד טראמפ מציע ליישב את תושבי עזה ההרוסה במקומות שונים בעולם – מצרים, ירדן, אינדונזיה ועוד. כל אלו, אשר טענו כי 'אסור להרגיז את ארצות הברית', וכי 'עלינו לשמור על הברית האסטרטגית אתה' ושאר הבלים בעת ביצוע עסקת הכניעה המבישה והרת האסון – ממלאים כעת את פיהם מים כאשר אותו טראמפ שכפה על ממשלת ישראל הרופסת את עסקת החטופים – מציע לבנות חיים חדשים למפלצות העזתיות מחוץ לארצנו. אך מה שחשוב לנו, כיהודים מאמינים, הוא להסיק את המסקנות הרלוונטיות לאומה חפצת חיים וללמוד מן הפרט אל הכלל, כיצד על ישראל להתנהל בזירה המדינית.

כפי שנכתב כאן בעבר, דונלד טראמפ הוא איש עסקים. מעולם לא חשבתי שהוא אוהב ישראל גדול כאשר הוביל מהלכים מדיניים לטובתנו, וגם לא חשבתי שהוא אנטישמי כאשר הוביל מהלכים הרסניים כמו עסקת המאה בקדנציה הראשונה שלו, שבחסדי שמים לא יצאה לפועל, ועסקת הכניעה להשבת החטופים כעת, שלדאבוננו יוצאת אל הפועל. דונלד טראמפ עושה את מה שהוא מבין לנכון עבור האינטרסים של ארצות הברית. לשם כך נבחר, וזה לגיטימי לחלוטין. 

אולם אלפיים שנות גלות יצרו בקרבנו את האשליה, ולפיה עתידנו וגורלנו תלויים בהחלטות הגוי, ועל כן זה חשוב מאד שיאהב אותנו ואנחנו נתרצה בפניו. כך נעה ישראל במטוטלת כעלה נידף, וכולם כוססים צפרניים בליל הבחירות בארצות הברית, בחושבם שזה מה שיקבע את גורלנו. אולם ראיה מציאותית מפוכחת, הנשענת על בורא עולם, שהוא בעל בריתנו היחיד באמת – מעלה תמונה שונה לחלוטין. ראיה אמיתית, עמוקה, פנימית, שמבינה שיש מנהיג לבירה – ראיה כזאת מצביעה על מהלכים חובקי עולם הכתובים בתורה הקדושה, שנויים בדברי נביאינו ומסורים לנו מפי רבותינו, ולפיהם גורלנו נתון בידי בורא עולם, והעולם בהכרח נע לעבר היום הגדול, בו יהיה ה' נשגב לבדו ואל הר ה' ינהרו כל הגויים לקבל את מרותו של ה' ועמו ישראל. 

ראיה מפוכחת הנשענת על דבר תורתנו הקדושה רואה את התהליכים האדירים שהתרחשו כאן במאתיים השנים האחרונות, מאז עלו עשרות יהודים בודדים לחונן את עפר ארצנו ולהקים את הישוב מעפר ועד ימינו אנו, בה ישראל היא מעצמה אדירה בת מליוני יהודים, וזאת כנגד כל הסיכויים ה'ריאליים' של האנשים ה'פרקטיים' שאינם רואים אלא את הגשמי והמוחשי, של אותם אנשים שבורא עולם אינו מהווה גורם עבורם משום שהוא אינו נצפה בכלים אמפיריים של מעבדות. ומי שמבין מה באמת מתרחש כאן – ביכולתו ללעוג לגחמותיהם של נשיאי ארצות הברית ושאר מנהיגי העולם כאשר הם מבקשים מאתנו לסכן את בטחוננו, ולחייך בשביעות רצון כאשר הם מציעים רעיונות, המתכתבים עם תורתנו הקדושה.

גרוש העזתים הוא אכן מהלך מבורך, ויש רק לקוות שהרעיון יורחב לשכם ולחברון, לאום אל-פאחם ולסכנין, לנצרת, לעכו וללוד. כל שצריך הוא חוט שדרה מדיני של ממשלה, המבינה לשם מה הוקמה מדינת ישראל ולשם מה בכלל קיים העם היהודי. ממשלה כזו יכולה להוביל מהלכים ברורים לכינון מלכות ה' בלא השכים שבעינינו והצנינים שבצדנו, וכאשר יהיה זה מהלך עקבי שלנו – אין זו אלא שאלה של זמן עד שהעולם ישלים עמו. ואם לא ישלים עמו מרצון – ישלים עמו בעל כרחו. המהלך של טראמפ נועד רק להזכיר לנו, שהאומות יכולים להתהפך באינטרסים שלהם לכאן ולכאן, וכל שעלינו לעשות הוא לדבוק באינטרסים שלנו – באינטרסים של בורא עולם – וכאשר אנחנו נהיה כסלע איתן, גם האומות המתוקנות יותר תצטרפנה למהלך. ומי שלא – יסבול, כהבטחת ה' לאברהם "ואברכה מברכיך, ומקללך – אאר" (בראשית יב ג). מי חכם ויבן אלה…

יום ששי, ב' שבט התשפ"ה

והתאויתם לכם

מאמר אורח: הרב משה מלוביצקי

זה לא סוד שאנו נמצאים כעת בימים ושבועות של נסיגה וירידה בכל התחומים.

ישראל צועדת במודע לתוך המתווה ששרטט החמאס לפרטי פרטים, המתווה שבגללו העדיף החמאס להשאיר בחיים חלק מהיהודים שהיו נתונים לחסדו בשמחת תורה תשפ"ד, ולחוטפם לתוככי רצועת עזה.

החמאס יבצע פשיטה רצחנית למדינת ישראל, יכבוש קיבוצים, יישובים ואולי גם ערים, ירצח וישסף, יחלל ויענה יהודים ככל יכולתו, יקח איתו מאות יהודים לשטחי הרצועה, ובכך יבטיח את המשך שלטונו ושרידותו, כל הדרך אל הטבח הבא היל"ת.

במתווה מפורט גם מי הם הסייענים הישראלים [בעבר, בעולם המיושן, היו קוראים להם בוגדים] שיבטיחו את ביצוע המתווה:

רונן צור והקפלניסטים, לפיד והחלולים, וכן, גם אריה דרעי נלקח בחשבון מראש כמי שסיועו מובטח.

זו אינה השערה, זו עובדה. בסרטון שהפיק החמאס ובו הוא שם דברים בפי אחד החטופים, פונה החטוף במסר שהוכתב לו ע"י הנאצים העזתים, אל אריה דרעי, ודוחק בו להשלים את מה שמצופה ממנו.

לא יתכן שנסמוך עליך ונחטוף ישראלים ואתה לא תעמוד במשימתך! המסר הנאצי הזכיר כמובן גם את פסק הגרע"י בעבר. הכל מתוכנן, מוקפד ויורד לפרטי פרטים.

ולמרבה הצער, ישראל המונהגת בידי אנשים שאינם שומרי תורה מצוות [וכאלה שלמרות שמירת תו"מ, אינם מתחשבים בדעת תורה], מבצעת את מתווה חמאס בקפידה.

במקביל, בזירת סדום, ה'שופטים' וה'יועצים המשפטיים' עושים ככל העולה על רוחם, והגדילו לעשות ב'בחירה' בעבריין מזוהם ואכזר לנשיא בית המשפט העליון.

בזירה שלישית, המוני עמך בית ישראל אוהבי בוראם, תורתם, עמם, ארצם ונחלתם, שציפו כשנה ורבע להתחלפות ראשי הצבא המתועבים, כוססים ציפורניים בעצבנות מאימת הרגע הבא בו יודיע שר הבטחון – כפי שזה נראה עכשיו – על רמטכ"ל חדש שגם הוא בוגר קרן וקסנר, אתאיסט שאינו מכיר בעליונות עם ישראל, אינו רואה ערך בארץ ישראל, ורואה את תפקידו בצבא בהמשך שעבוד הצבא לערכי דור המבול ושפיכת דם יהודים בשם הומניזם מומצא נוסח ישראל.

בימים הקשים הללו, אציע להתחזק בדרכו של בעל ההילולא, הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי, אחיו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

המסורת החסידית מעבירה מדור לדור את הנהגתו הפלאית של הרבי ר' זושא, שהיה עני ואביון, וכאשר הגיעה עת הסעודה ולרש אין כל, היה נושא עינו לאביו שבשמים ואומר: 'רבונו של עולם, זושא מודה לך על התאבון!', ותמיד היה ה' נענה לקול שוועתו הנאמרת בדרך הודאה, ושולח לצדיק את מזונו.

ובכן רבונו של עולם, יש לנו תאבון גדול, יש לנו צמאון ותאוה, ואנו כורעים לפניך ברך בהודאה, רון שיר ושבח על תאבוננו.

יש לנו תאבון לראות את דם ה'חפים מפשע' מעזה ומלבנון ניגר ארצה כיאורי מצרים, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע.

יש לנו צמאון להוריש את יושבי ארצנו מפנינו ולשבת תחתם, בעזה ובלבנון, בגדה המזרחית ובכתר החרמון, והתאויתם לכם לגבול צפון, בואכה חצר עינן.

יש לנו תאוה יתרה עזה לראות במפלתן של רשעים, באבוד רשעים במהרה רון נתרונן. כלתה נפשנו לישועתך, תצרוף מהרה כבור את הסיגים, הסר את הבדילים, תהי טירתם [הבנויה בעבירות בניה] נשמה, באהליהם אל יהי יושב, אל יהי להם מושך חסד, בדור זה ימח שמם, השב שופטנו כראשונה ויועצנו כבתחילה.

יש לנו תוחלת ממושכה שתשים ידך על כל גאה ורם, על ארזי הלבנון הרמים והנישאים ועל כל אלוני הבשן, יושבי האולפנים, אוחזי המיקרופונים והמריצים אצבעותיהם על המקלדות בגאוה ובוז על קדוש ישראל.

מודים לך על התאבון!

יום ראשון, ד' שבט התשפ"ה

עוזבי תורה יהללו רשע (משלי כח ד)

מאמר אורח: הרב משה מלוביצקי

תהליך ההמרה הושלם.

אחרי שבבת עינו של מקום, הר בית מקדשנו הפך בפי המפלגות החרדיות ל'אל- אקצה' היל"ת, אחרי שכהונת אמיר אוחנה כיו"ר כנסת היא עובדה שנעימה מאוד לאותן מפלגות, אחרי ששחרור אלפי רוצחים לתוככי מרחבי ארצנו הקדושה הפך בהבל פיהם ל'מצוה הגדולה ביותר בתורה', אחרי שבנימין נתניהו הפך, במהלך משנה היסטוריה, לנשיא המשותף של מועצות חכמי וגדולי התורה של ש"ס, דגה"ת ואגו"י, אשר החכי"ם והשרים מאותן המפלגות מצהירים בריש גלי שככל היוצא מפיו קדוש מראש, 'כל עסקה שהוא יביא מקובלת עלינו', הגענו עכשיו לשלב הבא בהתכחשות לתורת ישראל.

שר חרדי, הפעם ממפלגת ש"ס, עומד בכנס לעידוד חיים משותפים של יהודים ושאינם [חיים משותפים מהסוג הקורץ והנוצץ שהציע השועל לדגים, בהתבסס על היסטורייה רבת שנים של הרמוניה נפלאה: 'רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?' – ברכות סא:], ואומר את הדברים הנוראיים הבאים:

בפָנַי, עבורי, עבור עצמי, מסר של תקוה, מסר של שותפות ומסר של אחדות. גורל אחד שם אותנו כאן, ואנחנו לא כאן יחד כי נאלצנו להיות יחד, אנחנו כאן יחד כי זו ברית של שותפות, ברית של חיים משותפים, והמציאות הזו של יחד עושה אותנו טובים יותר. עמדתי הידועה והברורה גם ביחס לכניסתם של פועלים פלסטינים לעבודה בישראל נאמרה בפומבי ונאמרה גם לראש הממשלה, צריכים לאפשר לאנשים חיים, פרנסה ותקוה. חייבים לעשות את זה ויפה שעה אחת קודם. היום יותר מתמיד אנו צריכים להרתם למען עתיד טוב יותר, שבו בני אדם, מעבר לגבולות של דת, גזע, מעמד, אתניות, יכולים ורוצים וצריכים לחיות זה לצד זה, בכבוד, בנחישות ובאהבה. אני מזמין אתכם, כל אחד ואחת מכם, וכמובן לקראת חודש הרמדאן המבורך שיבוא עלינו בעוד חודש, ממש בתחילת מרץ, להיות חלק מתוך ההליך הזה. בואו יחד נפתח שערים לאפשרויות חדשות, ונבנה יחד חברה יציבה חברה מתקדמת ומשגשגת לכולנו.

כל משפט מתחרה בחומרתו ברעהו, כך שאין אפשרות אפילו להדגיש את החמור שבמשפטים. את מה נדגיש, את האמירה המחרפת ש'גורל אחד שם אותנו כאן'?

אז לידיעתך, ה' – ולא הגורל – אמנם שם אותם כאן, אבל לא כדי לחיות יחד ולא כדי לחיות איתם חיים משותפים, אלא כדי להורישם! 'ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל' – 'אם ישמרו דרך ה' להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם' (שופטים ג א, ובמלבי"ם שם ב כב).

אולי נדגיש את הניאוץ ש'אנחנו לא כאן יחד כי נאלצנו להיות יחד, אנחנו כאן יחד כי זו ברית של שותפות'?

לא שר סורר ומורה, אנחנו בינתיים כאן יחד כי למגינת לב טרם קיימנו את דבר ה' להוריש מכאן את הגוים. העתיד הוא הגירוש שלהם מפנינו, לא חיים משותפים, ואפילו טראמפ מבין את זה. אתה הרי חובש כיפה, ומוגדר כשומר תורה ומצוות, אז מדוע אתה כופר בתורה הקדושה?

אולי נפנה זרקור לעבר המשפט המזעזע שחודש הרמדאן שיחול בתחילת מרץ הוא חודש מבורך? אגב, מה ההגדרה של חודש מרץ, החודש שבו היהודים שוחטים ילד נוצרי ולשים את דמו בעיסת המצות? האם גם חודש מרץ הוא מבורך, או שאולי למרץ יש הגדרה שונה?

תן לי לענות לך בשפתך: הצבעה למפלגה שלך או למפלגה דומה, אינה גזירת גורל.

יש לנו תורה. תאבד אתה ואלף שכמותך ולא ימחק חלילה קוצו של יוד מתורתנו הקדושה.

יום שני, ה' שבט התשפ"ה

הגורם החסר במשוואה – בורא עולם

כאשר הכל נסחפים לאוירת האופוריה לרגל שחרורם של מספר חטופים תמורת מאות מחבלים רוצחים וכניעה מבישה של ישראל בעזה, הטיעון המרכזי שעולה בידי מצדדי העסקה הוא מהטיעונים הרגשיים הנדושים, אשר אופייניים לכל מי שלא קרא ולא שנה וגם לא נשא באחריות מימיו. הרי בכל חשבון קר ובלתי-מוטה, מגלים כי העסקה הזו תביא למאות ואף אלפי הרוגים, חלילה, תעצים את האויב מכל הבחינות, ובראש ובראשונה מבחינה מורלית, שהיא אולי החשובה ביותר, ותאותת לכל שונאינו מסביב, כי מאד משתלם לחטוף יהודים. זוהי השקעה עם רווחים לטווח ארוך – חטיפת שליט הולידה את הטבח בשמיני עצרת, בו נחטפו עוד יהודים, שתמורתם שוחררו אלו שיבצעו את הטבח הבא, היל"ת.

כנגד השיקול הקר והפשוט הזה, שלא צריך להיות נביא ואף לא בעל רוח הקודש כדי לדעת אותו, עומד טיעון רגשי אחד – מה היית עושה אם זה היה הבן שלך? את הטיעון הזה ניתן לומר על אינספור שאלות בהלכה ובחיים. עגונה שנעלם בעלה וסביר מאד שלא ישוב, אבל אין ראיות הלכתיות מספקות כדי להתיר אותה – מה היית עושה אם זו הייתה הבת שלך? חולה סופני שמשרד הבריאות לא מאשר לו תרופה מצילת חיים כי לא הוכנסה לסל הבריאות – מה היית עושה אם זה היה הבן שלך? דוגמאות יש בלי סוף, ורק ילד קטן חושב שבאמת אפשר לפתור את כל הבעיות ולרצות את כולם. עד שמגיעים לעסקת החטופים. אז כולם חייבים להתישר ולתמוך ב'עסקה בכל מחיר'.

מדוע? משום שלא העסקה מעניינת אותם, אלא המחיר. הם רוצים לשלם את המחיר, בעיקר את עצירת המלחמה. הם רוצים שישראל לא תנצח את האויב העזתי, משום שנצחון מוחלט באמת יקדם אג'נדה משיחית שהם כה חוששים מפניה. "הם", אגב, זה לא רק חילונים. יש בתוכם גם לא מעט שומרי מצוות, לדאבוננו. "הם" רועדים מפחד מנצחון ישראלי, משום שהדבר יהפוך את בורא עולם לגורם בעל משמעות בזירה המדינית, והם יעשו כל שביכולתם כדי להותיר אותו מחוץ למשוואה. לכן אבדו את כל הבלמים ואת השכל הישר, והם רצים כאחוזי אמוק לתהום שיביא עליהם ועלינו את האסון הבא. 

העיסוק האובססיבי במצוקת הפרט תוך התעלמות מכוונת ממצב הכלל, מטובת האומה, ובראש ובראשונה – מכבוד שמים, המתבטא בארץ ככבודם של ישראל – כל זה אינו אלא חלק מהנדסת תודעה מתוחכמת ומושקעת, שתכליתה למחוק לציבור הרחב את התחושות הבריאות הבסיסיות ואת החיבור לכבוד שמים ולחשיבה בריאה של אומה על אדמתה. העובדה, ולפיה חמאס עורך מפגני ראווה בעת שחרור החטופים, אמורה לזעזע כל לב, משום החרוף והגידוף כלפי שמים שיש בדבר. אבל הרגשות הבריאים של האומה כבר קהו בידי אותם קמפיינרים מתוחכמים ומרושעים, אשר תחת כסות של רגשות אהבה וחמלה על הפרטים, הצליחו למחוק את הרגש של חרדה לכבודם של ישראל ואת הכמיהה לגילוי מלכותו יתברך.

הפרט מול הכלל – האם אנחנו קובץ יחידים או אומה עם כבוד, תכלית ומטרה. זו השאלה העומדת על הפרק, ועוד לפני שנכריע בה, צריך קודם להכיר בה. לא ניתן למניפולטורים בתקשורת לעמעם את הרגשות הבריאים שלנו, מספיק נזק הם כבר גרמו!

יום שלישי, ו' שבט התשפ"ה

מה שמבדיל אותנו מאויבינו

עסקת הכניעה של ישראל מתקדמת לשלב השני, והתקשורת הישראלית מגויסת כולה להשלמתה. 'השלמתה' אין פרושה בהכרח שכל החטופים יחזרו, יותר נכון לומר שברור לכולם שלא כולם יחזרו. 'השלמתה' פרושה הפסקת המלחמה מצד ישראל, הרמת דגל לבן מול המרצחים, הפקרה אכזרית של הנותרים מאחור, והחשוב מכל – קץ לחלום שהחל להתעורר בקרב רבים על כיבושה מחדש של עזה וגרוש האויב האכזר ממנה. כעת זכו מהנדסי התודעה בחיזוק משמעותי עם שחרורו של ירדן ביבס, אשר משפחתו הפכה לסמל החטופים, תוך ניצול ציני של מצוקת המשפחה להמשך קמפיין הכניעה.

כך שמענו את אחותה של שירי ביבס, הנמצאת עדיין בשבי עם ילדיה במקרה הטוב ביותר, וככל הנראה מצבם גרוע מכך – "סיימו את העיסקה על כל שלביה. עד החטוף האחרון. אל תתנו לקולות קיצוניים לפוצץ את העיסקה. זו המחויבות שלנו כעם לראות את כולם חוזרים. זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו".

כמובן, שלא באנו להעביר ביקורת או לשפוט אנשים במצוקה נוראית כמו משפחת ביבס, אלא לדון בשימוש הציני שנעשה בדבריהם, כאילו אמור להיות להם משקל במדיניות קבלת ההחלטות של ישראל. ראוי לציין, אגב, שעצם החשיבות שמעניקים לדבריהם יותר מלכל אדם אחר בסוגיה היא חלק מהנדסת התודעה, במסגרת העקרון האוילי של 'מה היית אומר אילו היה זה הבן שלך?'. שכחו רק להזכיר, כי במידה ובנו של ראש הממשלה, לדוגמא, היה שבוי, היה ברור לכולם, כי הוא נגוע בניגוד עניינים חריף, והיועמ"שית היתה דואגת מיידית לשלח לו מכתב התראה שלא יעסוק בנושא. על-אף זאת, דורשים ממנו הקפלניסטים לנהוג כאילו בנו שבוי…

מכל מקום, המשפט שרציתי להתיחס אליו הוא מה שאמרה אחותה של שירי ביבס – "זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו". מבלי שנתכוונה לכך, ספקה האחות הדואגת לחמאס את כל מבוקשו. כל הרעיון העומד בבסיס חטיפתם של תושבי העוטף בנוי על ההנחה המופרכת הזאת, ש"זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו". החמאס ידע היטב, כי הדיפ-סטייט בישראל סבורים, כי יש להקריב את בטחון המדינה כולה ולסכן חיי מליונים תמורת החזרת חטופים. כך היה בעסקת שליט, כך היה קודם בעסקאות טננבאום וג'יבריל ובכל העסקאות המחפירות. אילולא ידעו, ש"זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו", לא היו חוטפים יהודים. ארגון הרצח האכזרי, שאנשיו אינם בוחלים בכל צורה אכזרית לרצוח יהודים – נמנע מלעשות זאת לא משום שהוא מרחם על תינוק ג'ינג'י חמוד, אלא משום שהם יודעים, שבאמצעות חטיפת יהודי אחד הם יוכלו בעתיד לרצוח מאות ואלפים באמצעות עסקאות עם טיפשים שחושבים, שהתנהגות אובדנית וחסרת אחריות היא "מה שמבדיל אותנו מאויבינו".

המשפט האומלל הזה מזכיר משפט דומה הנשמע מאותם מחוזות במדינת תל-אביב, הסבורים כי הרחמנות המטופשת שלהם על האויב היא "מה שמבדיל אותנו מאויבינו". לדבריהם, העובדה שאנחנו מרחמים עליהם בשעה שהם שוחטים אותנו – היא שעושה אותנו 'יותר טובים מהם'. יותר מתים אמנם, אבל העיקר שיותר 'טובים'.

אז בואו נעשה סדר – אין שום ערך מוסרי ושום דבר טוב בלרחם על אכזרים, וחז"ל כבר למדונו, ש"כל המרחם על האכזר – סופו להתאכזר על הרחמן". יש לי אמנם קושיה על המילה 'סופו' שבמאמר חז"ל, משום שאצל אותם אנשי שמאל זה לא קורה רק בסוף התהליך, כפי שקרה אצל שאול המלך, אלא זה קורה מיידית. אבל נניח כעת לקושיות ודיוקים. ההפקרות של סיכון חיי האומה, בזיון כבודה והזמנת הטבח הבא בתמורה לחטופים – זה לא עושה אותנו טובים יותר, ואבוי לנו אם הטפשות הזאת היא מה שמבדילה בינינו לבין אויבינו.

אתם יודעים מה באמת מבדיל בינינו לבין אויבינו? דברים הרבה יותר מהותיים. אנחנו עם ה', אנחנו בניו בחיריו של מקום. לנו, ורק לנו, הוא נתן את הארץ הזאת משום שהוא רוצה שנקים בה ממלכת כהנים ונהיה לגוי קדוש לפניו. רק לנו הוא נתן את התורה הקדושה, המבדילה באמת בינינו לבין אויבינו. מכוחה אנו זוכים לעליונות המוסרית שלנו על-פני האומות, ולא מכוחה של מוסריות מזויפת של טפשים בעלי יצר התאבדותי. 

וזהו לב הויכוח אשר יכריע את גורלו של עם ה' – מה באמת מבדיל בינינו לבין אויבינו. מי שאין לו תורה – מחפש את ההבדל מחוצה לה ומגיע לתוצאות עגומות. אם מים אין בו – נחשים ועקרבים יש בו. כאשר ננחיל לכלל האומה את ערכי התורה ומושגיה – לא רק את המצוות המעשיות, כי אם את היסודות שעליהן עומדות אותן הלכות – אז ממילא לא יחפשו את היחודיות שלנו בבארות הנשברים של תרבות המערב הקלוקלת. אז יאמר כל ילד יהודי כשהוא קם בבוקר – "אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו". כאשר נעשה זאת, מלבד הברכה העצומה שנזכה לה כאומה, נוכל גם לדעת, שאף יהודי לא יחטף עוד בידי האויב האכזר.

יום רביעי, ז' שבט התשפ"ה

שיעור קצר ביחסים בינלאומיים לאור התורה

בעקבות פגישת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, רואים את התגשמות הפסוק "פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו" (משלי כא א). וכתב רבנו יונה על פסוק זה – "על כן ראוי שתהיה מגמת פני הלבבות ליראה את ה', ולא ליראת חמת המלך. ומה' יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו, כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ, כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם". [במאמר מוסגר אציין, כי ה'פסוק' שנוהגים תמיד לצטט בהקשר זה – "לב מלכים ושרים ביד ה'" – אינו קיים בתנ"ך, ואודה למי מהקוראים שיאיר את עיני כיצד הפך ביטוי זה ל'פסוק' השגור בפי כל…].

רבנו יונה מעמידנו על יסוד גדול, שבתרגום לשפה אקטואלית הוא בעל חשיבות קריטית לקיומנו. העולם סובר שביידן מחליט, שטרמאפ מחליט, שפוטין מחליט, שאובמה מחליט, שקלינטון או בוש מחליטים. אולם השקפה זו מוטעית. כאותו פלג מים, שאין לו רצון משלו – כך ה' מטה את רצונם של מלכי האומות וראשיהם. ממילא, ככל שנירא מפני ה' ונצמד ליעוד שהועיד לנו בעולמו – כך יטה את לבם לכיוון הנכון וכך יסדר את המערכות המדיניות בהתאם לצרכינו.

דונלד טראמפ מדבר כעת על עקירת האויב העזתי מארצנו. אילו רץ לבחירות בארץ, ולא לנשיאות ארה"ב, היה נפסל מלהתמודד בבחירות, ואולי היה מוצא את עצמו לצדו של מיכאל בן-ארי על ספסל הנאשמים בעוון 'הסתה לגזענות'. אך החשוב לעניננו הוא, שאילו בישראל הייתה מדיניות ברורה של שאיפה לגרש את האויב העזתי – ולא רק העזתי, אלא את האויב הערבי בכל רחבי הארץ, כולל המסוכנים ביותר, הלא הם 'ערביי ישראל' – אזי אין כל ספק, שהדבר היה מתבצע, וההשלמה האמריקאית עם המהלך הייתה מגיעה אם לא במוקדם, אז במאוחר, כמו שרואים עכשיו, גם אחר שאף מנהיג ישראלי לא העז להעלות את ההצעה על דל שפתיו. 

לעומת זאת, כאשר בישראל דברו על 'שלום תמורת שטחים' ורעיונות הרסניים מהסוג הזה, נמצא כבר הנשיא האמריקאי וה'פרטנר' הערבי המתוחכם שיוציא את הדברים לפועל, ותוצאות המהלך כתובות בדם ובדמעות של אלפים ורבבות. 

משמעות הדברים היא, שהמערכת הבינלאומית היא דינמית ומלאת אינטרסים שעולים ויורדים, משתנים ומתחלפים. הברית שלנו עם בורא עולם, לעומת זאת, היא דבר נצחי, שאמור להיות מוצק ויציב הרבה יותר מכל תהליך מדיני הקשור ליחסים בינלאומיים. ממילא, אם רק נדבק בברית עם בורא עולם – לא בברית האסטרטגית עם ארצות הברית – אז אין כל ספק, כי ביום מן הימים המערכות המדיניות תסתדרנה באופן שתואם את היעוד שלנו – כיבוש הארץ כולה, סילוק האויב מארצנו, הקמת ממלכת התורה וכינון בית חיינו ותפארתנו. רק אם נדע לומר 'לא' כאשר תובעים מאתנו דברים הפוגעים בברית שלנו עם בורא עולם – ובכלל זה לעסקת החטופים האומללה, גם כאשר זה מגיע מכיוונו של טראמפ – אז נזכה, שה' יטה את לב המלכים כפלגי מים לכיוון בו אנחנו מעוניינים.

יהיו דברי רבנו יונה אור לנתיבותינו, ונזכה להלך על בימת ההיסטוריה כבניו בחיריו של מקום, לקיים את הברית הנצחית שלנו אתו ולירוא אך ורק מפניו. השכר – מובטח!

לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

1@SHEMA-YISRAEL.ORG