שמע ישראל – וארא תשפ"ה

יום חמישי, ט"ז טבת התשפ"ה

הבזיון, החרפה, העלבון, הסכין בגב האומה

קשה להתחיל לכתוב לנוכח האסון המתרחש על עמנו, אסון שבמובנים מסוימים עולה על מה שקרה בשמיני עצרת לפני שנה. נכון הדבר, שאז קרו דברים נוראיים שקשה לתאר, דברים שלא ראינו מאז השואה הנוראה של יהדות אירופה, וכיום במבט שטחי לא רואים כאלו מראות, ואדרבה – מספר יהודים ישובו לביתם, אבל במהות – קשה להשתחרר מהתחושה, כי ירדנו לשפל, שלא ראינו כמותו מאז ומעולם, ואסביר.

האסון של שמיני עצרת היה אמנם נוראי, לא רק בהיקפו אלא גם בשל האשמה שלנו ביצירתו. היהירות, ההתנשאות, הקונספציה המנותקת מהמציאות שהובילה את מערכת הבטחון להתכחש למה שהיה אמור להיות כה ברור – הם אשר גרמו לאסון להתרחש. כמובן, ששום ועדת חקירה המורכבת מאותם אנשי קונספציה, המאמינים בערכים מערביים ומרוקנים מכל תוכן יהודי שורשי – לא תגלה את העובדה הפשוטה הזו, אך אין זה משנה מאומה. הנסיון לברוח מיעודנו, מהחיוב שלנו לרשת את הארץ, לסלק את האויב ולהקים כאן את מלכות ה' – הוא אשר עמד בעוכרינו והוא אשר אפשר את האסון הנורא. המחשבה, ולפיה המאבק מול האויב הפלתינאצי האכזר אינו אלא 'סכסוך נדל"ן', אשר הוזה המזרח התיכון החדש שמעון פרס חשב לפתור על-ידי שנתרכז בגוש דן ונבנה לגובה – היא אשר הביאה עלינו את הנוחבות, אשר עם מעט יותר תחכום יכלו להשמיד את מדינת ישראל ולהמיט עלינו שואה גם בקנה מידה גרמני. 

ועדיין – יכלו אנשי הקונספציה לטעון, כי לא העריכו את גודל הסכנה, כי לא חשבו שיש לאויב כאלו יכולות, כי סברו שהאויב יבין את ההשלכות של מעשיו וזה ירתיע אותו – תרוצים נבובים אמנם, הלקוחים מאותה מערכת מושגים מערבית ומנותקת, אבל עדיין – כל עוד לא ראו את האסון בעיניים, יכלו לשיטתם לטעון אותם.

אבל מה עכשיו? הם ראו מה האויב מסוגל לעשות. הם יודעים שאחר כל מה שעזה עברה בשנה האחרונה, ההמון שם זועק בקול ניחר – 'כולנו אנשי מומחד דף'. גם אחר שדף התנדף, רוחו ממשיכה לשרות על התושבים, וזה לא מפריע לאנשי הקונספציה לכנות אותם 'בלתי מעורבים', 'חפים מפשע' וכיוצא בכך. ולא פחות חמור – זה לא מפריע להם להגיש להם בידיים את ההזדמנות לבצע את הטבח הבא באמצעות עסקה מופקרת, המורידה לטמיון את כל הישגיה של ישראל במערכה רק כדי להתרפס בפני השמאל הבוגדני, התוקע סכין בגב האומה, משום שהוא לא באמת מאמין שאנו צודקים במאבק על הארץ מול האויב העזתי.

ממשלת ה'ימין מלא-מלא' כרעה ברך בפני תעמולה ארסית וזולה, ותחת לגלות מנהיגות ולדאוג לטובת האומה – העדיפה למצוא חן בעיני הגוי בוושינגטון ובעיני הבוגדים מזרע אברהם השולטים בתקשורת כאן בארץ. הדבר יזכר להם לדראון עולם, ואת המחיר עוד נשלם, חלילה, ורק רחמי ה' יצילו אותנו מאסונות נוראיים. האשליה של 'ימין' כתרופה לשמאל – גם היא הלכה ונמוגה. לא ימין ולא שמאל דרוש כאן, כי אם לבקש באמת את ה' א-להינו ואת דוד מלכנו. 

כל אלו המבינים את עומק האסון ואת שורשו – חייבים לטכס עצה כיצד להחליף את ההנהגה הרופסת והכושלת בהנהגה, היונקת את ערכיה אך ורק מתורתנו הקדושה בכל תחומי החיים. מסתבר, כי רק הנהגה כזו מסוגלת לקיים את דבר ה' ולהלחם באויב מבלי להתרשם מהסכין בגב של השמאל וגם לא מחיבוק הדב של טראמפ מימין. רק מי שיודע מאין בא ולאן הוא הולך – יכול להנהיג את העם הזה. הבן עצה!

יום ששי, י"ז טבת התשפ"ה

התבוסה לא נולדה היום!

התבוסה הישראלית בעזה, המקבלת ביטוי כואב ומוחשי בעסקה המחפירה העומדת לצאת לפועל, לא נולדה בחלל ריק. למעשה, כל מי שסבר, כי הסוף יהיה אחר, פשוט לא קרא את המציאות, ואולי לא רצה לקרוא את המציאות. ואני חייב להודות, היו רגעים, בהם גם אני רציתי להאמין שאיכשהו הכל יסתדר וה' יתן בלב השלטון דעת נכונה, לפחות לשעה קלה, אך התברר, כי בשורה התחתונה – ניתנה לאדם בחירה חופשית, וכאשר הוא אוטם את לבו ובוחר ברע – התוצאות הן בהתאם.

ההצלחות של חצי השנה האחרונה – הן בעזה והן בלבנון – יצרו בקרבנו אשליה, כאילו באמת הולכים לעבר 'נצחון מוחלט', כאילו באמת תהיה כאן הכרעה, אבל מי שהביט בעיניים ריאליות ידע, כי מה שהיה הוא שיהיה, ושנתניהו – אומן ה'שב ואל תעשה', ידאג גם עכשיו לשמר את המצב, משום שעמוק בלבו, גם הוא פוחד משינוי אמיתי. הוא מעדיף את הקיים והמוכר, הבנוי על עולם הערכים שהתרגל אליו, על-פני שינוי בסדר גודל היסטורי, אשר יחייב אותו להכיר בבעל הבירה, שבאמת מנווט את ההיסטוריה.

במשך שנה ורבע, ישראל מאפשרת העברת סיוע 'הומניטרי' למרצחים בסדר גודל שמבטיח את התבוסה הישראלית ואת המשך שלטון החמאס. ישראל נמנעת מפגיעה ב'חפים מפשע' ומאות חיילים נרצחו בדם קר בגלל הרשעות הזאת. ישראל מצהירה קבל עם ועולם, כי אין לה כוונה לכבוש את עזה, לגרש את תושביה וליישב אותה ביהודים. ישראל מכריזה מעל כל במה על 'חשיבות הברית האסטרטגית עם ארצות הברית', ברית שמנציחה את החולשה הישראלית ואת התעצמות האויב הערבי, וכמובן – בכל מקום טורחים לומר, כי אנחנו 'הצבא הכי מוסרי בעולם', קרי – צבא שרוצח את חייליו כדי להגן על אויביו.

מי שציפה ל'נצחון מוחלט' לנוכח כל זאת – שגה בחלומות שווא, וגם מי שכעת מנסה לגזור קופון אלקטורלי ולפרוש מהממשלה על רקע העסקה – יודע היטב, כי היה שותף מלא לכל מה שקרה, ובהזדמנות הראשונה גם יחזור לכסא המרופד סביב שולחן הממשלה מבלי שישתנה נתון אחד מכל מה שהוזכר. 

'נצחון מוחלט' מושג אך ורק על-ידי שידוד מערכות יסודי, הכרוך בשינוי מוחלט של סולם הערכים. וככל שהציבור הזדעזע ממה שקרה בשמיני עצרת לפני שנה – המערכות הקיימות עמדו על רגליהן האחוריות כדי לדאוג, ששינוי זה לא יתרחש, שנמשיך להיות עם נבל ולא חכם עם קוד אתי התאבדותי של השמאלן אסא כשר ועם מטכ"ל תבוסתן, המורכב מאלופים בוגרי קורסים של שונאי ישראל מקרן וקסנר ומטורללי הפרוגרס, שראו בצה"ל קרקע נוחה למסמוס תודעת הנצחון ולהטמעת ערכי סדום בקרב הציבור.

עסקת הכניעה אינה אלא תוצאה הכרחית של כל המהלך, ומי שרוצה שינוי אמיתי חייב להבין, כי השינוי לא יבוא מתוך המערכות הרקובות, אלא אך ורק בסילוקן והחלפתן במערכות בריאות של יהודים גאים בעמם ובמורשתם, המעוניינים באמת בנצחון מוחלט – נצחון הטוב על הרע, נצחון האמת על השקר, נצחון דבר ה' על שקר החילוניות והנסיון להפוך אותנו לעם ככל העמים, טמא ככל הטמאים.

גם ברפורמה המשפטית, גם בתבוסה בלבנון וגם כעת בתבוסה בעזה – הוכח, כי בלא חזון אמיתי – אין כל סיכוי לנצחון ולמהפכה ערכית, שהעם הזה כה זקוק לה. הציבור האמוני חייב להבין, כי תם העידן בו ישלה את עצמו, כי הימין הקלסי יעשה עבורו את העבודה. חייבים להעמיד אנשי חזון אמיתי בראש המערכת, חייבים לקחת אחריות על גורלנו. מי חכם ויבן אלה…

יום ראשון, י"ט טבת התשפ"ה

להפסיק לבכות, להתחיל לבנות!

הכאב, העלבון, הצער, החרדה מהבאות, תחושת הבגידה והגועל הכללי ממלאים את לבנו לנוכח עסקת הכניעה היוצאת לפועל, ואך טבעי הוא להתאונן ולהתרעם, להפגין, למחות, לזעוק ולבכות. אולם דומני, כי לעיתים יש לעצור את שטף החיים, לצאת מאזור הנוחות של התגובה הטבעית המתבקשת ולחשוב כיצד ממנפים את האסון והופכים אותו לתקוה, כיצד דווקא מתוך היאוש המוחלט המקנן בקרבנו לנוכח המציאות הטופחת על פנינו של 'ממשלת החלומות' של הימין – דווקא מתוך אותו יאוש נצליח לבנות קומה חדשה בבנין האומה, קומה אמונית גאולית של יראי ה' הצמאים לקרבתו באמת ומשתוקקים להנכיח אותו במציאות ההיסטורית.

התבוסה בעזה, אשר מצטרפת לבזיון שעבר קצת מתחת לרדאר בהסכם שעצר את הלחימה בלבנון ולכניעה בפני האספסוף השמאלני בקפלן ולהתקפלות הלא-מפוארת ברפורמה המשפטית – כל אלו מביאים למסקנה בלתי-נמנעת, ולפיה מה שהאומה זקוקה לו עכשיו זה לא עוד ימין, עוד ימין קיצוני, עוד ימין עוד יותר קיצוני, כי אם שינוי תפיסה מוחלט, הכרוך בהרבה יותר מאשר עוד כמה אצבעות בכנסת. עלינו להיערך לשינוי מהיסוד של כל מערכות החיים במדינה, ובמקביל – לשינוי פסיכולוגי עמוק בקרב יראי ה' לגווניהם השונים, שידעו כי האחריות לגורל האומה נתון בידיהם, ובידיהם בלבד.

לשם כך מה שנצרך אינו מתמצת במסגרות פוליטיות כאלו או אחרות, כי אם בדבר עמוק וחושב בהרבה – הכרה מלאה בכחנו, יכולתנו וחובתנו לכונן כאן את מלכות ה' על אפם וחמתם של כל מתנגדיה. יש להקים כוללים, מכונים תורניים, מכוני מחקר וכל מה שדרוש על-מנת לצקת את היסודות של מדינת התורה, המנהלת את כל אורחותיה לאור ההלכה המסורה בש"ס ופוסקים, וחשוב לא פחות מכך – לאור המושגים היהודיים והרעיונות התורניים כפי שהם באים לידי ביטוי בתנ"ך, בש"ס ובמדרשים. 

עלינו לבוא לאומה עם הצגת אלטרנטיבה יהודית אמיתית בכל מערכות החיים – בין אם מדובר על עסקת חטופים ובין אם מדובר על שמירת שבת מלאה בחברת החשמל ברמה של מדינה עם שמונה מליון יהודים, כן ירבו. בין אם מדובר על מערכת בנקאית ענפה בלא איסור רבית ובין אם מדובר על ניהול מערכת בריאות ורווחה לאור התורה הקדושה – בכל שאלה עלינו להיות ערוכים ולהנגיש את האמת התורנית לציבור הרחב, שידע שיש בחירה אמיתית בין אור לחושך, בין טוב לרע, בין תורת ישראל לתורת העמים.

רבים בימין מבכים את הדורסנות של המערכות הקיימות, אשר אינן מאפשרות לרוב העם השפוי והבריא לממש את זכותו למשול. זוהי אמת חלקית בלבד, חלקית מאד. נכון הדבר, כי יש לנו עסק עם בולשביקים האוחזים בכח ברסן השלטון גם כשהעם מאס בהם, אך אילו הציבור שלנו היה באמת מאמין שמחובתנו היא להחיל את חוקי התורה על ארצנו – הם לא יכלו לנו.

מה שקרה עכשיו בעסקה המופקרת – מלבד האסון שבעצם הדבר – הוא משל מוחשי למציאות העגומה. אפשר היה להתעלם מהדמגוגיה והתעמולה הזולה. אפשר היה לשים פס על ביידן ועל האג, לחנוק את עזה ולשחרר את החטופים. אפשר היה לבנות מחדש את חורבות גוש קטיף. אפשר היה – אבל אי אפשר היה. אי אפשר היה, משום שאף אחד בצד שלנו לא באמת מאמין שאי אפשר יותר לחיות תחת שלטון מנוכר לעמו. כי אף אחד אצלנו לא באמת מאמין שהערכים בהם אנו מאמינים – התורה הכתובה והמסורה – הם ערכים חיוניים לקיום האומה, כפי שהשמאל מאמין שערכיו הנלוזים הם נשמת אפה של החברה. כשנתחיל באמת להאמין – רק אז ננצח במאבק. ואם האסון שהתרחש עכשיו נועד כדי שנקיץ משנתנו ונבין, כי עלינו להפנים את האמת הפשוטה הזאת, ומכחה להתחיל להכין את המערכות הדרושות לכינון מלכות ה' – אז אכן נזכה לומר בקרוב, כי מעז יצא מתוק!

יום שני, כ' טבת התשפ"ה

עת לדבר – ולא לברוח מאחריות –

די לסילוף תורתנו הקדושה ביחס לעסקת החטופים

הפער הבלתי-נתפס בין דעת הציבור החרדי לדעת נציגיו בכנסת בנושא עסקת החטופים הוליד כל מיני הסברים מפולפלים בעיני חכמים בעיניהם, המתימרים לייצג 'דעת תורה' באופן מביך למדי, עד שגם מי שיודע להבין טקסט כתוב מתקשה למצוא מהלך לוגי מסודר בדברי אלו, המצדיקים את התמיכה המבישה של נציגי הציבור החרדי, האמורים להיות אמונים על תורת ה', בעסקה המחפירה והמסוכנת.

הגדיל לעשות לבלר אחד אתמול באחד היומונים הבולטים, כאשר הסביר מדוע עלינו להודות לה' על כך, שלא באמת שואלים אותנו מה לעשות, ושאף אחד אינו יכול באמת להכריע בשאלה הרת-גורל זו בצורה נקיה, ושרק כאשר יבנה בית המקדש ותעמוד הסנהדרין על מכונה – אז יוכלו חכמי התורה להכריע בשאלה. בתוך דבריו הבליע, כי באמת אין כאן מקרה של פדיון שבויים כמוכר לנו מחז"ל – מה שכל אלו שמעט בינה בקדקדם מנסים לזעוק כבר מזמן – אך באותה נשימה אמר שבכל אופן זה פדיון שבויים, כי אין לנו כח כבר לסבול את ההסתה של כת הקפלניסטים, ולכן כדי להשתיק אותם – צריך לקבל את העסקה המופקרת, שבוודאי תביא לרצח יהודים ולנמיקתם של הנשארים בשבי… על כבודם של ישראל שנרמס עד עפר והרמת קרנו של האויב הערבי הוא לא דבר, כי כנראה הנושאים האלו פחות נוגעים אליו.

הכשלים הלוגיים המובנים במאמר ראויים להלמד בקורס להוראה מתקנת, אך מה שחשוב כאן הוא הנתק המוחלט בין הציבור החרדי הבריא בנפשו, שאי אפשר למרוח אותו בסיסמאות נבובות של 'פדיון שבויים' ו'פיקוח נפש', אל מול אותם לבלרים מטעם עצמם, שביד אחת ממציאים 'דעת תורה' שלא הייתה ולא נבראה, וביד השניה יודעים לתמרן ולתחמן בחצרותיהם של גדולי ישראל כדי לקבל את הגושפנקה ל'השקפה' שיצרו ממחם הקודח.

לענייננו, מה שחשוב הוא קביעתו, כי עלינו להודות לה' על כך שלא שואלים אותנו כיצד לנהוג. מלבד העובדה שהדבר אינו נכון, והכח החרדי בכנסת הוא בהחלט כזה שיודע לומר את דעתו ולהשפיע על מהלכים שהוא באמת מעוניין בהם, הגם שאינו תמיד יכול להכריע – יש כאן רעיון חמור בהרבה, שמחובתנו לקעקע מן היסוד. הפקרת השאלות הגורליות של האומה בידי אלו, שלא קרו ולא שנו ולא שמשו תלמידי חכמים וכל מעשיהם נובעים מאינטרסים זרים, כאשר הדבר האחרון שניתן לומר עליהם הוא שזכו למדרגה של נקיות הדעת – הפקרת השאלות הגורליות ביותר בידיהם אין בה שום נחמה. להפך – זוהי לכשעצמה סיבה לדאגה, לבהלה ולטכוס עצה כיצד להנצל ממצב הביש שנקלענו אליו. ואילו הקביעה, ולפיה רק סנהדרין יכולה להכריע בשאלות של דיני נפשות – היא דמגוגיה זולה, שקשה להאמין שמישהו בר-דעת יקנה אותה.

וכי אין ספרי הפוסקים מימינו אנו מלאים וגדושים בפסוקים הנוגעים לדיני נפשות? וכי לא מכריעים בכל שבת על שאלות שונות אם הן בגדר פיקוח נפש, אם לאו? וכי נטלה חכמה מלומדי התורה, עד שאינם יודעים מימינם ומשמאלם ואינם מסוגלים להכריע הכרעה פשוטה, ולפיה העסקה הזו היא אסון מכל בחינה שהיא? וכי מישהו חושב, שאם יאמר שרק סנהדרין יכולה להכריע בדיני נפשות – הלכה שנאמרה ביחס להוצאתו של אדם להורג על-ידי בית דין מפני שעבר עבירה שהתורה מחייבת עליה מיתה – אז הציבור הטיפש יחשוב, שגם אי אפשר להכריע בסוגיה כמו עסקת חטופים, שדבר וחצי דבר אין לה עם ההלכה האמורה בסנהדרין? וכי איבדנו את שאריות החשיבה הביקורתית האמורה ללוות כל בחור צעיר בישיבה קטנה בגשתו לסוגיה הפשוטה ביותר? אתמהה!

האמת היא, שמאמר זה משכנע כי מדובר בעסקה מופקרת ומסוכנת יותר מכל המאמרים שנכתבו נגד העסקה, משום שכאשר כותבים בעד ולא מצליחים לנסח משפט אחד עם הגיון פנימי – הדבר מעיד כאלף עדים על כך שאין באמת נימוק אחד בר-קיום לתמיכה בעסקה. אלא מה – המציאות הפוליטית מכתיבה לח"כים תמיכה, משום שכרתו ברית עם נתניהו. והנחיתות כלפי השמאל מכתיבה את הכניעה לבריוני קפלן, כדי שלא יפנו את חצם נגד הציבור החרדי בגלל סוגיית הגיוס. 

אילו עמדנו כחומה בצורה ותבענו את הפיכתו של צה"ל מצבא פרוגרסיבי ותבוסתני לצבא ה' של 'והיה מחניך קדוש', צבא של 'ולא יראה בך ערות דבר', צבא של 'והורשתם את כל יושבי הארץ', של 'לא תחיה כל נשמה', של 'ובנית מצור על העיר אשר היא עשה עמך מלחמה עד רדתה' – אז יכולנו להסביר בטוב טעם את סרובנו להתגייס ולא היינו נזקקים ללחך את פנכתם של משנאינו ולהחניף להם באמצעות תמיכה במהלכיהם המופרעים, שמסכנים את קיומנו בארץ. אך בשל התפיסה, ולפיה ארץ ישראל אינה אלא גלות נוספת, ועלינו להתחנף לפריץ כדי שיתן לנו רווח לנשום – מצאנו את עצמנו כאותו מסכן מהמדרש, שאכל את הדגים הסרוחים, לקה ושילם. חושבים שתמיכה בעסקה מופקרת שתביא אסונות נוראיים על ישראל תספק את השמאל המטורלל. אולם יום אחר שיבואו על סיפוקם עם התבוסה הישראלית שהצליחו להשיג – יפנו את חצם כנגד הציבור החרדי ויכנסו בו בכל הכח בנושא הגיוס. 

הנחמה היחידה היא, שהציבור החרדי הבריא אינו מקבל את ההתנהלות הזו עוד. אני שומע מיושבי בית המדרש שנקעה נפשם מעיוות התורה ומהנחלת 'השקפה' עקומה, שדבר אין לה עם תורתנו הקדושה. אני שומע מיהודים טובים רבים שלמדו בישיבות הקדושות, שהגיע הזמן להתנהלות תורנית אמיתית ולא לפוליטיקה קטנונית. אני שומע רבים וטובים, שמבינים כי הגיע הזמן להתנהל כאומה בארצה על-פי התורה ולחדול מהדמיון, כאילו אנחנו עדיין סחופים ודווים בפולין או בערבות אוקראינה. רוח אחרת מנשבת בארצנו, רוחם של כלב בן-יפונה ויהושע בן-נון. מי יתן, ונציגינו בזירה הציבורית יקבלו ולו משהו מאותה רוח מרעננת…

יום שלישי, כ"א טבת התשפ"א

זהירות! נורמליזציה עם סעודיה…

דונלד טראמפ הושבע לתפקיד נשיא ארה"ב, ורבים בתוכנו השמיעו אנחת רווחה עם סיומו של הממשל העוין הקודם. ללא ספק, טראמפ ייטיב עם האומה אמריקאית הרבה יותר מאשר ביידן, כאשר תחת ערכי סדום ועמורה שטיפח הממשל הקודם ינסו קצת לחזור לשפיות אנושית בסיסית – לערכי משפחה והגינות מוסרית מינימלית של בני נח, אשר הטרוף הפרוגרסיבי ניסה לקעקע. 

אולם בכל הנוגע אלינו כיהודים בני אברהם יצחק ויעקב, המחויבים לברית עם בורא עולם לרשת את ארצו ולכונן בה את מלכותו – לנו נכונו אתגרים לא פשוטים, ודווקא הידידות המוצהרת של טראמפ עלולה להיות בעוכרינו, וכפי שאנו רואים כעת עם העסקה האומללה שנחתמה בהשראתו עוד טרם הושבע לתפקיד.

טראמפ, כידוע, הוא איש עסקים, והעסקה שהוא ינסה לקדם בהמשך – כך על-פי הצהרתו – היא נורמליזציה בין ישראל לסעודיה לקראת הסכם שלום בין המדינות, מה שיהווה את גולת הכותרת של 'הסכמי אברהם'. עם כל הכבוד לאיחוד האמירויות, לבחריין, לסודן ולמרוקו, סעודיה היא מדינה בסדר גודל אחר לגמרי, ענקית יצוא הנפט העולמי, וראש הציר הסוני, אשר טראמפ רואה בה כשחקן מרכזי במלחמה נגד הציר השיעי בראשות איראן. העובדה, ולפיה סעודיה היא גם ענקית יצור ויצוא בתחום הטרור, כאשר אוסמה בן-לאדן היה רק אחד מבני טיפוחיה – עובדה זו נשכחת לעיתים קרובות, וזאת בשל העובדה ששחיתותם של מנהיגי המדינה מאפילה על האידיאולוגיה שלהם, ולכן ניתן תמיד לעשות עמם 'עסקים'.

אולם זאת יש לדעת – סעודיה אמנם תסכים להכיר בישראל ולעשות עמה שלום, אך היא תתבע עבור זה מחיר בזירה הפלשתינית. עם כל שחיתותם של הסעודים, בסופו של דבר מדובר במוסלמים מאמינים, וככאלו – הם ידרשו 'צדק' עבור מאמיני האיסלם בירושלים ובארץ ישראל כולה. כאשר טראמפ יעשה את חשבון הכדאיות של אמריקה בענין על-פי הבנתו – יתכן מאד ויזדהה עם הדרישות הסעודיות, ונתניהו יצטרך לעמוד מול דרישות אלו, כאשר 'ידידנו הטוב ביותר' נושף בערפו וביודעו, כי רק מעשה שרון יציל אותו מצפורני השמאל והמערכת המשפטית. יש להיערך מבעוד מועד למצב בלתי מרנין מעין זה, הקשה מבחינות רבות מהמצב שהיה עד כה, בו הכל ידעו כי ביידן מייצג גישה פרו-פלשתינית שמאלנית קיצונית. גם במצב זה, נתניהו לא תמיד ידע לעמוד מול לחציו, מה שהביא אותנו לאסון העסקה הנוכחית אחר שבמשך שנה ורבע נמנענו מלחסל את החמאס בשל הפחד מפני הגוי בוושינגטון.

כיצד נערכים לבאות? פתרונות קסם – אין. הדרך היחידה באמת היא לשוב אל עצמנו, לזהות שלנו כעם ה', לבטוח בבורא עולם, לקבל עלינו את עול מלכותו, לדעת כי הוא בלבד יושיענו – לא טראמפ ולא אף בן-תמותה. הדבר כרוך בשינוי ערכים יסודי, בשידוד מערכות רעיוני, בבחינה מחדש של מהותנו הלאומית. הימין הישן לא יספק את הסחורה בתחום הזה, משום שהבסיס האידיאולוגי שלהם רעוע. תורת ז'בוטינסקי מצתה את עצמה, היא אמנם העמידה את קיר הברזל מול האויב, אך באין תוכן ומהות אמיתית של תורת ה' – גם הקיר הזה הלך ונסדק. 

ככל שחולף הזמן מוכח יותר, כי גם עבור העם שבשדות שלא גדל על ערכי התורה והיראה – אין שום תחליף לתורתנו הקדושה לא רק בחיי הפרט, אלא גם כמצע לחיי האומה בארצה. אל פח האשפה של ההיסטוריה, לצד הסוציאליזם שאבד עליו הכלח מזמן, יש להשליך גם את הליברליזם הז'בוטניסקאי. 

הגיע הזמן לבנות את הקומה הרוחנית של האומה, הגיע הזמן לצקת את הרוח אל תוך העצמות היבשות שכבר קמו וקרמו עור וגידים, הגיע הזמן לשוב אל ה' בשלמות כיאה וכראוי לעם, שנתקיימו בו נבואות שיבת ציון. רק כך נוכל לעמוד מול טראמפ, רק כך נוכל לבכר את הברית עם בורא עולם על-פני שלום מביש עם סעודיה והכרה במדינה פלשתינאצית, רק כך נוכל להביא גאולת עולמים ללא חבלי משיח ויסורים מיותרים!

יום רביעי, כ"ב טבת התשפ"ה

עיניים להם ולא יראו אזניים להם ולא ישמעו – נפרדים מרמטכ"ל התבוסה

קורת רוח מסוימת נפלה אתמול על יראי ה' הנאמנים לעמם ולארצם עם הודעת הרמטכ"ל הכושל הרצי הלוי על סיום תפקידו במסיבת עיתונאים מתוקשרת, בה פרס שוב את משנתו הקלוקלת, הנטועה עמוק בקונספציה שהביאה עלינו את האסון הנורא בשמיני עצרת ואת האסון הנורא עוד יותר בעסקת החטופים המחפירה. אמנם קשה להאמין, כי עם לכתו תשתנה המערכת בכללותה, ועדיין נכונה לנו דרך ארוכה, ארוכה מאד, עד שהפיקוד הבכיר של הצבא ינוקה מכל הרעלים שחדרו לתוכו אחר שהוזרקו לשם באינטנסיביות במשך שנים כה רבות בידי משנאי ישראל בגשם וברוח, הלא האם ארגוני השמאל הרדיקלי, הנהנים מגישה חופשית לכל מקום בצבא ושולחים את המרצים האנטישמיים שלהם להרוס כל חלקה טובה בפיקוד הבכיר של צה"ל.

הודעת הפרישה של הלוי לוותה, כאמור, במסיבת עיתונאים, והדברים שנאמרו שם מלמדים יותר מכל, כי האיש לא למד דבר, וחמור מכך – אינו מסוגל ללמוד דבר, משום שהראש שלו מולעט בתפיסות יסוד מטופשות של השמאל הקיצוני, עד שאינו מסוגל לקיים הליך חשיבה נורמטיבי של אדם מהשורה. ומה שחמור במיוחד הוא, כי אין מדובר כאן בתופעה יוצאת דופן, כי אם להפך – זוהי תופעה רווחת בקרב הקצינים הבכירים בצבא, אשר עוברים את אותו תהליך של שיבוט אידיאולוגי, המייצר קצינים תבוסתנים ופרוגרסיבים בסיטונאות. כך יוצרים קונספציה.

נתבונן במעט מהגיגיו של הלוי במסיבת העיתונאים. וכה אמר – "אני יכול לומר בביטחון כבר כעת – איש לא הסתיר מידע. איש לא ידע את העומד להתרחש. איש לא סייע לאויב לממש את אכזריותו. אמירות אלה, מעבר לכך שאינן נכונות, פוגעות במשרתים נאמנים, שעשו ועושים למען ביטחון המדינה ומבינים לעומק את אחריותם נוכח התוצאות".

איש לא הסתיר מידע? איש לא ידע את העומד להתרחש? הרי כל מי שהיו לו עיניים לראות ידע, כי האויב הערבי רק מחכה להזדמנות הראשונה להשמיד אותנו ולסיים את מלאכתם של בעלי בריתם הנאצים. איש לא סייע לאויב? הרי כל אלו שדאגו לזכויות המחבלים ושלחו חיילים למות כדי לא לפגוע באותם 'חפים מפשע' – הם לא סייעו לאויב? משרתים נאמנים? למי הם נאמנים? למדינת ישראל או לערכים הנלוזים של השמאל הקיצוני, השואף להפוך אותנו למדינת כל אזרחיה? מבינים לעומק את אחריותם לנוכח התוצאות? מישהו באמת מבין? אילו היו מבינים, היו משנים מן היסוד את כל התפיסות העקומות שהנחילו בצבא. אילו היו מבינים, היה צבא האו"ם שיורה ביהודים טובים וכופה חיי הפקר על חייליו הופך לצבא קדוש שיורה באויב ומנחיל ערכים יהודיים. אז, אגב, היה אפשר גם לדבר על גיוס חרדים, ויאיר לפיד היה מסרב שבנו יתגייס, שמא יחזור בתשובה…

אתמול בוצע פיגוע דקירה בתל-אביב על-ידי מחבל שהגיע מאמריקה. הוא עוכב בשדה התעופה, אך בהוראת השב"כ הותרה כניסתו, כי 'לא מצאו עילה למנוע אותה'. לא מצאו עילה…

בוודאי שלא מצאו עילה, כי גם השב"כ, כמו המטכ"ל והעומד בראשו, לא למדו דבר ולא ילמדו דבר. הם שבויים באותה קונספציה הרסנית, ולפיה ניתן לחיות כאן בדו-קיום עם האויב הערבי, באותה קונספציה הרסנית, ולפיה מדינה יהודית היא מושג גזעני, ויש להעניק כאן שויון לבני כל הדתות, ואז יבוא שלום. עם ישראל מדמם כבר יותר ממאה שנה בגלל הקונספציה ההרסנית הזו, וכל עוד ממנים לתפקידים הבכירים ביותר אנשים מסוגו של הרצי הלוי, הוא ימשיך לדמם. 

דרושה מהפכה בכל התפיסה, אבל בשביל זה דרושה קודם מהפכה חינוכית, שנבין מי אנחנו, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים, מה יעודנו עלי אדמות ומה המהות שלנו כעם ה'. עד אז – נמשיך לדשדש, נמשיך לקרטע, וגם אסונות כמו זה שהיה בשמיני עצרת לפני יותר משנה לא יזיזו איש ממקומו. 

אפשר לברך 'ברוך שפטרנו' מהרצי הלוי, אך עד שנברך 'שהחיינו' על שינוי מהותי בתפיסה – הדרך עוד ארוכה…

לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

1@SHEMA-YISRAEL.ORG