‏‏‏‏‏‏‏‏שמע ישראל – ויקרא תשפ"ה

יום חמישי, כ"ז אדר התשפ"ה

מטריף את משכן הכנסת

מספרים על יהודי שהיה נשוי לגויה, רח"ל, אבל אחז שהוא עדיין מדקדק במצוות מסוימות, ועל-כן כאשר היה שולח את אשתו לקנות יין, היה דואג לכך שהמוכר יתן לה את היין בחותם בתוך חותם, וכך נותר היין בכשרותו. אמנם חז"ל גזרו על יינם משום בנותיהם, אך היהודי שלנו לא כל-כך שם לב לדקויות כאלו ולגיחוך שמעוררת הנהגתו. אמרו שצריך חותם בתוך חותם, אז כך הוא נוהג…

נזכרתי באנקדוטה המוזרה כאשר נקרית לעיני הידיעה הבאה ממשכן הכנסת – "חבר הכנסת אחמד טיבי עורר סערה בכנסת לאחר שפרסם תמונה בה הוא וחברי כנסת ערבים נוספים משתמשים בכלי הכנסת לאכילת אוכל שאינו כשר, במהלך סעודת רמדאן.

בעקבות פרסום התמונה, חברי כנסת ועובדי כנסת הביעו זעם וטענו כי מדובר בפגיעה ברגשות הדת והכשרות בכנסת. בתגובה, ארגון 'בצלמו' פנה לוועדת האתיקה של הכנסת בדרישה להטיל עונש חמור על חבר הכנסת טיבי, הכנסת פתחה בבדיקה בנושא.

טיבי הגיב לטענות וטען, כי אם לא מסופק להם אוכל לסעודת 'סחור' בחודש רמדאן, הם יביאו בעצמם. הוא הוסיף כי אינו מכיר תלונה כזו, וכי לדעתו הכעכים שהביאו 'יותר טעימים מאוכל כשר'".

עד כאן דברי הבלע של תומך השהידים הידוע, ונחסוך לקוראים את שנינותו ו'ידענותו' המופלגת בשולחן ערוך כאשר ניסה אחר-כך להסביר מדוע הכלים לא הוטרפו. כפי שאם אדולף אייכמן היה מספר בדיחה על דיני איסור הנאה מסבון העשוי מיהודים לא היינו מצחקקים ונהנים, כך גם איננו מתפעלים מההומור השחור של נציג הנוחבות בכנסת. אך מה שחשוב לענייננו הוא הלקח שעלינו ללמוד, שלא נהיה כאותו יהודי שוטה, שחשב שבכך שהוא מקפיד על דיני יין נסך, הוא יכול לאפשר לעצמו לחיות עם גויה…

כשמכניסים מחבלים לכנסת ישראל ומאפשרים להם להצביע, לחוקק, לקיים דיונים בועדות, להעלות הצעות לסדר היום, לנהל משא מתן עם שאר המפלגות ולהשיג הישגים עבור אויבי ישראל – הדבר האחרון שאמור להטריד אותנו הוא דינם של הכלים בהם אכלו את סעודות הטרפה שלהם. כאשר מאפשרים להם להרגיש בנח ולכרסם מבפנים את המדינה היהודית שנואת נפשם, ובשעה שחבריהם רוצחים יהודים בצל הרמדאן, זה נראה מגוחך למדי כאשר אנחנו מאפשרים להם באותו זמן להרגיש בבית במזנון הכנסת ולקיים שם סעודות לרגל אותו חודש, שהפך בפולקלור המוסלמי לחודש בו נהגו להרבות ברצח יהודים. 'משנכנס רמדאן – מרבים בשמחה', נוסח מוחמד ומאמיניו…

כאשר אנחנו מאפשרים להם לשחוט יהודים בגלל רחמנות הטפשים בה לקינו והמוסר המערבי המעוות שגורס שעלינו להעניק להם אזרחות וזכות הצבעה לכנסת – מה לנו להלין אם ישחטו כבש בחצר המשכן ויטריפו את כל הכלים במזנון.

'הכנסת פתחה בבדיקה בנושא'. מן הסתם יחדדו את הנהלים וידאגו לכך שנציגי המחבלים יערכו את החפלות שלהם מכאן והלאה בכלים חד-פעמיים. זה מה שחשוב, שאנחנו נוכל לאכול בבטחה במזנון מבלי חשש שיוטרפו הכלים, והם ימשיכו לאכול אותנו חיים ולצחוק על טפשותנו, שאנחנו מאפשרים להם להשתמש בדמוקרטיה הישראלית כדי לחסל אותנו מבפנים. העיקר שהכלים לא יוטרפו. הבעיה היא שהשכל שלנו כבר מזמן נטרף בשל חוסר ההבנה הבסיסי מה תורתנו רוצה מאתנו וחוסר היכולת לבכר את ערכי התורה האמיתיים על-פני תרבות המערב השקרית שמעניקה לאויב הערבי את הזכות לשבת בכנסת ולהטריף את כל המדינה, לא רק את המזנון. 

חשבתם שאותו יהודי שנשוי לגויה ודואג ליין נסך הוא טיפש? אז מה תגידו על מדינה שלמה שמאפשרת למחבלים לשבת בכנסת ודואגת שלא יטריפו לנו את הכלים במזנון?…

יום ראשון, א' ניסן התשפ"ה

תקציב המדינה, הסתה נגד חרדים ואיך יוצאים מהמעגל הבלתי נגמר

זה כבר ענין של שגרה מדי שנה, כעין 'מצות עשה שהזמן גרמה' – תקציב המדינה בא לאישור הכנסת, הציבור החרדי שמקופח בכל רבדי התקציב מנסה באמצעות נציגיו למזער נזקים ככל הניתן ולקבל קמצוץ כלשהו ביחס למה שמקבל הציבור הכללי, האוצר זורק להם כמה פירורים מתוקף היותם חברי קואליציה ומוציא כמה עזים כדי 'להעניק להם הישגים', התקשורת חוגגת, ההסתה עולה לשיאים חדשים ונציגי המפלגות החרדיות מבטיחים, שבפעם הבאה תקציב המוסדות החרדיים יכנס לבסיס התקציב וכך יחסך מאתנו המחזה הבלתי-נעים בעליל בשנה הבאה. אך מה לעשות, ותמיד ישנה סיבה כזו או אחרת לכך שהדברים חוזרים על עצמם, וכך ניתן לפרנס גם את ליברמן, גם את לפיד וגם עוד כמה פוליטיקאים שגורפים הון משנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים, אשר כבר חז"ל למדונו, כי קשה היא יותר משנאת אומות העולם לישראל.

כאשר תופעה כזו מתרחשת שוב ושוב, וגם חברי הכנסת הותיקים, המנוסים והמוכשרים ביותר אינם מצליחים למנוע אותה, ראוי לבדוק שמא הפתרון אינו מונח דווקא בכישורים פרלמנטריים מיוחדים, שכאלו לא חסרים בקרב הח"כים החרדים. שועלים ותיקים כמו חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב וחבריהם, שבקיאים בכל נבכי התקציב ויודעים לעבוד היטב, אינם חשודים בעיני אף אחד ברשלנות בכל הנוגע לעבודתם הפרלמנטרית. כנראה יש משהו יותר עמוק כאן מאשר קונסטלציה פוליטית שאף פעם אינה מאפשרת לשים סוף לסאגה המביכה והמבישה. וכאשר יורדים לעומק הדברים מבינים, כי בסופו של דבר זה נמצא ברבדים העמוקים יותר של החשיבה שלנו כציבור, של היחס שלנו לתקציב, לכנסת, לממשלה ולזירה הציבורית בכללותה.

אנחנו, בני הציבור החרדי, תופסים את עצמנו כאורחים במדינת ישראל, לא כבעלי הבית. אנחנו מכירים בשלטון החילוני, במערכות הממשל השונות, כעובדת יסוד, שעלינו להשלים אתה כפי שהשלמנו עם שלטונות הגויים בכל ארצות גלותנו. אנחנו מכירים בחינוך החילוני כחינוך 'ממלכתי', ואילו החינוך שלנו הוא של 'מוסדות פטור' או של 'מוכר שאינו רשמי'. ממילא, התקציבים שלנו הם 'יחודיים', הם לא חלק מהתקציב, הם סוג של טובה שעושים לנו למרות שלא מגיע לנו, למרות שאנחנו לא באמת שייכים למה שקורה כאן. אנחנו מתיחסים כך לעצמנו, וממילא קשה להלין על מתנגדינו שמתיחסים אלינו באותו אופן.

זה נכון בתקציב, וזה נכון בכל סוגיה ציבורית. כל עוד לא נפנים, כי המדינה שייכת לנו, כי השלטון נועד עבורנו, כי התורה באמת צריכה להיות חוקת האומה, כי החינוך שלנו הוא הוא שאמור להיות מוכר כחינוך הממלכתי בישראל, כי לימודי הליבה מכילים לפני הכל את התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, שהם הבסיס לחיי האומה לפני מתמטיקה ואנגלית וכל דבר אחר – כל עוד נתיחס לעצמנו כאל סרח עודף – יהיה זה אך טבעי ומובן, ששונאינו מתיחסים אלינו ככאלה. כל עוד לא נתבע את החלת התורה על המציאות היומיומית של החיים בישראל, גם אם לעת עתה אין לנו רוב עבור זה – התביעות שלנו תמיד תחשבנה כסקטוריאליות, ונרטיב ה'סחטנים' ימשיך לשגשג ולפרוח. כל עוד אנחנו חיים בארץ-ישראל ומרגישים בפולין, המיעוט ההולך וקטן של שמאל רדיקלי ימשיך להחזיק במושכות השלטון, כי הוא מתיחס לעצמו כאל שליט גם כאשר בקלפי הוא מובס בהפרש ניכר.

כל עוד איננו מציגים חזון כיצד לנהל מדינה באמת, כל עוד אנחנו לא מביעים דעה מה לעשות עם מכלול התקציב, כל עוד אנחנו נאבקים על הפירורים – ימשיכו להתיחס אלינו כאל נמושות, יזרקו לנו פרור או שנים, יסיתו נגדנו וישנאו אותנו, ותמיד נהיה הראשונים לשלם את המחיר כאשר יש צורך בקיצוץ – כמו במשל המפורסם של חכמינו על העבד שאכל את הדגים הסרוחים, לקה ושילם. הבעיה אינה פוליטית ולא כלכלית, היא פסיכולוגית, היא מונחת עומק בצורת החשיבה שלנו על תפקידנו בעולם, על מקומנו באומה, על יעודנו כיהודים חרדים להוביל את המהפך הנדרש, על-מנת לבנות את הקומה הרוחנית של שיבת ציון בזמננו, אותה קומה שכה חסרה אחר שהקומה הגשמית כבר עומדת מוצקה. 

הנטיה לגמד את המציאות ולהסתפק בפירורים – גורמת שגם את הפירורים לוקחים לנו, ואם בסופו של דבר אנחנו מצליחים ללקט מהם משהו – המחיר שאנו משלמים עליו הוא יקר מנשוא. כשהיינו מיעוט זניח בציבורית הישראלית, אולי היה זה כורח המציאות. אך כאשר אנחנו מהווים את הכח העולה בישראל והעתיד שייך לנו ולילדינו, כאשר השמאל הרדיקלי הולך ומזדקן, הולך וקטן, הולך ונמוג מהעולם והאומה בכללותה כמהה לזהות יהודית שורשית – מחובתנו כיהודים חרדים דווקא להגדיל ראש, להתחבר למציאות ולהוביל את המהלך שישנה מן היסוד את כל אופיה וצורתה של מדינת ישראל.

יום שני, ב' ניסן התשפ"ה

על בינה מלאכותית ובינה אנושית

אתמול התבשרנו, כי צוות העבודה הבין-משרדי בראשות ממלא-מקום נציב שירות המדינה, עו”ד רואי כחלון, הציג בפני ראש הממשלה את התובנות העיקריות בנוגע להשפעת הבינה המלאכותית על ההון האנושי בשירות המדינה. זאת, בהמשך להנחייתו של ראש הממשלה לפעול לקידום הנושא.

"הבינה המלאכותית מתפתחת בקצב מסחרר, ומשנה את הדרך שבה כולנו פועלים בכל רחבי העולם", אמר ראש הממשלה במהלך הדיון. "על מדינת ישראל להיערך לכך במהירות כדי להבטיח ששירות המדינה לא רק יעמוד בקצב – אלא יוביל, יתייעל, וישפר את השירות לאזרח, לעסקים ולמשק כולו.

בתום הדיון הנחה ראש הממשלה: א. לגבש תכנית אסטרטגית לחיזוק, שיפור וייעול ההון האנושי בשירות המדינה באמצעות כלי בינה מלאכותית. ב. להאיץ הטמעת כלי בינה מלאכותית בסביבת העבודה של כלל עובדי המדינה. ג. לגבש תוכנית הכשרה מחייבת לסגל הבכיר בשירות המדינה ולבעלי מקצועות שיושפעו בצורה משמעותית מבינה מלאכותית. ד. להציג לראש הממשלה דרכים להקלות רגולטוריות על המגזר העסקי, בתחום הבינה מלאכותית. עד כאן הידיעה החדשותית.

אני קורא את הדברים, ועולה בלבי מחשבה שאינה מניחה לי – ישראל רוצה לעמוד בחוד החנית, בשורה הראשונה של מדינות מתקדמות ומתפתחות שעושות שימוש בבינה המלאכותית. ראש ממשלתנו הנמרץ, כמו בזמן הקורונה, אינו נח ואינו שוקט על שמריו, כדי שנהיה מספר אחד בעולם בכל הקשור לפיתוח טכנולוגי ולניצול ההתפתחות המדעית והמחקרית לטובת המדינה ואזרחיה. ואני שואל את עצמי – היכן היה כל הידע, היכן עזרה לנו כל ההתפתחות, היכן עמדו לצדנו הקדמה והחדשנות באותו יום מר ונמהר, בו עזתים פרימיטיבים פרצו את הגדרות באמצעות טרקטורים משנות השבעים של המאה הקודמת למנינם וטבחו בנו באמצעות גרזנים וסכינים. האם הבינה המלאכותית הייתה מצילה אותנו באותו יום, או שמא החדלון שלנו נמצא דווקא בתחום הבינה האנושית, לא המלאכותית. בעודי מהרהר בענין, מזדקרים לנגד עיני הפסוקים, בהם מוכיח משה רבנו את ישראל בטרם נפרד מהם בפרשת ואחתנן שבחומש דברים (ד ה-ט) –

"רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי ה' אֱ-לֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ. וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה. כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱ-לֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה' אֱ-לֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו. וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם. רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ".

מבעד לדורות עולם, עולה ובוקעת זעקת התורה – ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים! שמירה ועשיה – שמירה מעבירות ועשית המצוות – לעשות כן בקרב הארץ, כי רק אז יאמרו עלינו, שאנו עם חכם ונבון! לא בינה מלאכותית חסרה לנו, הגם שהיא אכן יכולה לסייע ברמה הטכנית. חסרה לנו בינה אנושית, בינה תורנית, בינה של שכל ישר שמונחה על-ידי הקשר שלנו עם בורא עולם, עם החוקים והמשפטים הצדיקים שהם המפתח לקיומנו בארצנו. אילו השכלנו להשתמש באותה בינה, אילו השכלנו לחיות לאור הערכים התורניים ולבכר אותם על-פני המוסר המערבי המעוות, מוסר הרחמנות על האכזרים שאינה אלא אכזריות על הרחמנים – היינו יכולים למנוע את האסון הנורא בדרום. 

עדיין לא מאוחר לתקן. כפי ששיבת ישראל לארצו היא כורח ההיסטוריה, כפי שצפה הנביא יחזקאל לפני כאלפיים וחמש מאות שנים, כך גם שיבתו אל א-להיו היא כורח ההיסטוריה, כפי שצפה באותו חזון, שאחר שהעצמות היבשות מתאחדות והופכות לגוף שלם – גם הרוח נכנסת בהם. יש לנו יעוד של עם חכם ונבון עם חוקים ומשפטים צדיקים. הבינה המלאכותית אינה תחליף לזה, כפי שגורדי השחקים בתל-אביב אינם תחליף לישוב הארץ לאורכה ולרחבה. היא יכולה רק לסייע, בתנאי שלא נשכח את היעוד, את התוכן, את הלב של קיומנו הלאומי – היותנו עם ה' על אדמתו.

יום שלישי, ג' ניסן התשפ"ה

לא יהלכו עלינו אימים!

ככל שחולף הזמן ומתברר, כי העם היושב בציון אינו שש לקנות את מרכולתם של אנשי השמאל, והאפיק הדמוקרטי מאבד מזוהרו בעיניהם לטובת אחיזה כוחנית בקרנות המזבח וביסוס שלטון הפקידים של האליטות הישנות, יותר ויותר קולות בקרב אותן אליטות מדברות מי במפורש ומי ברמז, על מלחמת אחים כאפשרות העומדת על השולחן, וכפי שמנהיגם הבלתי-מעורער אהרון ברק הגדיר זאת – 'מלחמת אזרחים'. המשפטן הדגול, היודע לדקדק בכל מלה, בחר במכוון במונח זה, ולא ב'מלחמת אחים', כדי להדגיש את הניתוק של אותם אנשים מהעדר הנבער, מאנשי החושך, מאלו הרואים את העם היהודי כעם אחד ואת מדינת ישראל כמדינתו של אותו עם, בעוד הם – הציבור הנאור – רואים בדמוקרטיה הליברלית את חזות הכל, וממילא המושג 'מדינה יהודית' עבורם הוא מושג גזעני ופרימיטיבי. לדידם, המדינה שייכת לאזרחיה באשר הם ולא לבני דת מסוימת. מדינת כל אזרחיה מול מדינה יהודית – זהו תמצית המאבק המתרחש כאן בארץ.

תשכחו מפלדשטיין ואוריך, קטרגייט והיועמ"שית, עסקת חטופים וועדת חקירה, ראש השב"כ והשמפניות של שרה נתניהו, הכל מתנקז אל מקום אחד – הנסיון לקעקע את אופיה היהודי של ישראל, וברובד העמוק עוד יותר – ההתכחשות לעצם המושג של עם נבחר לה', עם נפרד משאר העמים, ממלכת כהנים וגוי קדוש, קיום תכלית לבריאה וחובתו של האדם לכופף את עצמו תחת עול מלכותו של ה' יתברך. כאשר אותם אנשי העבר מבינים, כי זמנם הולך ואוזל וכי העתיד שייך לציבור האמוני, המתחבר לשורשיו היהודיים, אנו מגיעים לנקודת רתיחה, בה הם מוכנים לשבור את כל הכלים ולצאת למלחמת אחים, סליחה – למלחמת אזרחים.

אנו שומעים יותר ויותר ביטויים בכיוון הזה, ואך לאחרונה שמענו גם על קצין בכיר במילואים שנמצאו בביתו כלי נשק צבאיים שאגר, ככל הנראה לא למטרת אספנות. השנאה שמתבטאת בכל מקום ואי-היכולת לקבל את הכרעת העם מובילות מהר למחוזות מסוכנים אלו, ובנקודה זו חשוב מאד להעמיד דברים על דיוקם.

נכון הדבר, שהציבור האמוני, שאכן רואה בעם היהודי כעם העומד בפני עצמו וכגוף אחד – נרתע באופן טבעי ואינסטינקטיבי ממלחמת אחים. מבחינתו, אכן מדובר באחים, אכן קיים יסוד משותף לכל בני העם, וכולנו עמדנו למרגלות הר סיני. זהו יסוד חזק בהרבה מתעודת זהות כחולה, שמחזיקים בה גם אויבינו תומכי המחבלים ונציגיהם בכנסת. השמאל במדינת ישראל מודע לכך היטב, ולכן ידע בעבר לנצל את הרתיעה הזו שלנו משפיכת דם יהודי, כדי לעולל דברים קשים ונוראיים, החל מהטבח באלטלנה דרך השואה הרוחנית של יהודי ארצות המזרח בואכה אסון אוסלו והטיהור האתני בגוש קטיף. תמיד ספגנו ובכינו, תמיד העדפנו את שלמות העם ואפשרנו להם לבצע את זממם, ונשאנו תפילה חרישית לאבינו שבשמים, שיבוא יום והקערה תתהפך, יבוא יום ויהיה רוב בעל זהות יהודית חזקה דיה, כדי להפוך את כל המציאות לטובה.

השמאל בונה על כך שגם כעת נוותר, גם כעת נחשוש ממלחמת אחים ולכן ננציח את שלטונם. זוהי הסיבה לשיח המלחמתי שמתנהל כעת, זוהי הסיבה להכרזת המלחמה של אהרון ברק. לכן חשוב מאד להבהיר חילוק אחד חיוני בין המצב כיום למה שהיה בעבר. בעבר, השמאל היה רוב. בשנותיה הראשונות של המדינה זה היה רוב מובהק, בתקופות המאוחרות יותר הוא היה רוב דחוק, עד שנאצלו להשען על האויב הערבי שבתוכנו, וכשזה לא עבד – ידעו גם לגנוב מנדטים באמצעות בנטים למיניהם. אך באופן כזה או אחר, ההבנה הייתה שעם כל הכאב והצער ועל-אף ההבנה העקרונית, ולפיה חוקי התורה אינם זקוקים לרוב בקלפי כדי להיות אמיתיים ומחייבים – כל עוד העם לא הכריע בברור שהוא חפץ בנו ובדרכנו, אין לנו להלין אלא על כך שלא זכינו לאמון הנדרש כדי להוציא לפועל את השקפת עולמנו.

לא כן המצב היום. המצב היום הוא שישנו רוב מובהק שחפץ בזהות יהודית, והאיום במלחמת אחים מגיע הפעם מפי אלו, אשר העם דחה את דרכם באופן חד-משמעי בבחירות. הם לא יכולים להמשיך ולהלך עלינו אימים ולנופף במלחמת אחים, או מלחמת אזרחים כפי שהם אוהבים לקרוא לזה. אם יעשו כן, אל לנו להיבהל, צריך אכן להזהר מהתדרדרות, אך לפעול בנחישות לעצור את התופעה ולדאוג להכניס למאסרים ארוכים את ראשי המסיתים.

בגין הבין על סיפון האלטלנה שהכח נמצא בידי הרוב, עד כמה שאינו צודק. לכן הרים דגל לבן. היום הם – אנשי השמאל – רוצים לעמוד על ספינה הולכת ומתדלדלת ולהכתיב לנו – הרוב המוחלט בקרב העם – תנאי כניעה, שיקבעו את שלטונם לנצח, באופן ששום רוב בקלפי לא יוכל לערער. מטרתם היא לקבע בתודעה שלנו, שהם השליטים ואנחנו הנשלטים. זה עבד כל עוד היה להם רוב, גם אם הושג במרמה ובאמצעות האויב. היום זה לא יעבוד. אנחנו חייבים לעבור מתודעה של מיעוט לתודעה של רוב שיודע לשלוט. מלחמת אחים לא תהיה כאן, אך גם לא עריצות המיעוט. חשוב לחדד את המסר הזה, כי אין לנו פריבילגיה לאפשר להם להמשיך ולשלוט.

יום רביעי, ד' ניסן התשפ"ה

'הימים אינם כתיקונם' – קוים לדמותה של אליטה

בשעה שישראל נלחמת על קיומה בשבע חזיתות מול אויב אכזר, ישנם כאלו בתוכנו, אשר מה שמפחיד אותם יותר מכל אינו חמאס ולא חיזבאללה, לא איראן ולא תימן, גם לא מצרים שמתחמשת בקצב מדאיג ולא שלטון האיסלם הקיצוני ההולך ומוקם בסוריה. מפחיד אותם, שעם ישראל יחליט על גורלו ולא יהיה נתון לשלטון הפוליטרוקים המזדקנים, שאמורים להטיף לנו מה לחשוב. וכך אנו מוצאים את שופטת העליון בדימוס, אילה פרוקצ'יה, אשר יוצאת מגדרה לנוכח המציאות הקשה, בה הציבור האמוני מעז להרים אף ולתבוע את  מימוש נצחונו בקלפי.

בראיון מיוחד היא מדגישה, כי בימים כתיקונם, האתיקה המקצועית שלה – גם כשופטת בדימוס – היתה עוצרת בעדה מלהשתתף בהפגנות, אולם הימים אינם כתיקונם… "אולי אפילו צריך לשקול מרי אזרחי, עם כל המחירים שמבצעיו יידרשו אליהם, כולל להפר חוקים, עם כלל ברזל אחד: בלי אלימות. רק במסגרת של שיבוש החיים במדינה אבל לעולם בלי אלימות."

פרוקצ'יה התייחסה גם לפסיקת בית המשפט העליון שאפשרה לראש הממשלה נתניהו לכהן למרות כתבי האישום: "בעיניי היה צריך לפסול את נתניהו מהתמודדות בבית המשפט. גם מבחינה ציבורית הוא לא יכול היה להתמודד, אבל אין לנו מספיק אתיקה ציבורית. במדינה עם אתיקה ציבורית אדם עם כתב אישום חמור לא יכול היה להתמודד, אבל בעיניי גם לא מבחינה משפטית".

אין צורך לציין, כי אין שום בסיס חוקי לדעתה המלומדת של השופטת, באשר ראש ממשלה יכול לכהן אף תחת כתב אישום, וגם שר יכול היה לכהן כן אילולא פסקו של אהרון ברק בשעתו שניתן ללא כל בסיס חוקי, אך חשוב לציין את הלך המחשבה המוליד עיוותים משפטיים כאלו בקרב השופטים. מבחינתם, אם המערכת הגישה כתב אישום נגד מישהו, לא יתכן שיש כאן רדיפה. גם אם הוא בחזקת זכאי – העובדה שאנחנו, המערכת, הגשנו נגדו כתב אישום – היא סיבה מספקת כדי לפסול אותו מכהונה ציבורית. מי זה 'אנחנו', מי זאת המערכת? ובכן, ערכתי בפניכם סקירה קצרה על מקצת ממעלליה של אילה פורקצ'יה כדי שתבינו מיהם אלו המרגישים כבעלי הבית במדינה, ומדוע השלכתם מכל עמדות השלטון היא חובה לאומית –

פורקצ'יה התכבדה לנאום בטקס לרגל זכית עמותת 'עדאלה' בפרס הקרן החדשה לישראל. וכה אמרה השופטת הנכבדה, כשהימים עוד היו 'כתיקונם' – "חלק חשוב מההלכות הפסוקות העקרוניות של בית המשפט העליון בנושאי זכויות האדם ניתן בעתירות הארגון. זהו ארגון הפועל לקדם את זכויות האדם דרך המשפט ולא מחוץ למשפט, בעוצמה אינטלקטואלית בולטת, במחויבות מוסרית גבוהה, ותוך הסתכלות רחבה על החברה הישראלית כולה, על כל גווניה".

מיהו ארגון 'עדאלה', אתם שואלים, ומהן מטרותיו? ובכן, עמותה זו, ובשמה המלאה 'המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל', היא ארגון זכויות אדם המגדיר את מטרותיו כ'השגת זכויות אישיות וקולקטיביות למיעוט הערבי הפלסטיני בישראל, ובהגנה על זכויות האדם של הפלסטינים החיים תחת הכיבוש, בהתבסס על המשפט הבינלאומי ההומניטרי והמשפט הבינלאומי לזכויות אדם.

הארגון נוסד לפני קרוב לשלושים שנה כארגון משפטי בלתי-מפלגתי. עם זאת, רבים מאנשי עדאלה זוהו בעבר עם מפלגת בל"ד. 'עדאלה' הציעה, שחוקת ישראל תבטל את חוק השבות ואת הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, ובמקום זאת להגדיר את ישראל כמדינה דו-לאומית ודו-לשונית. לפני קרוב לעשרים שנה, התפרסם כי הארגון מנסח הצעת חוקה חדשה הקוראת לכינון משטר על-לאומי בשטח שבין הים התיכון לנהר הירדן, שישמש מעין רשות פדרלית שתאחד את מדינת ישראל עם מדינה פלשתינית, בדומה למודל האיחוד האירופי. אכן, כדברי השופטת הנכבדה, יש כאן 'הסתכלות רחבה על החברה הישראלית כולה, על כל גווניה'…

פורקצי'ה הצטרפה לדעה לפיה יש לבטל את הוראת השעה האוסרת על איחוד משפחות בין ערביי ישראל לתושבי הרשות הפלשתינית. היא הצביעה על כך שמהנתונים עולה, כי יתכן ותכליתו של החוק הייתה דמוגרפית ולא ביטחונית, בניגוד לטענת המדינה. במקרה ספציפי של אזרחית סורית שאחיה עסקו בטרור קבעה, ש"לא הוכח כי מהעותרת נשקפת סכנה ביטחונית ברמה המצדיקה את הפגיעה הקשה הכרוכה בביטול היתרי השהייה שניתנו לה במסגרת איחוד המשפחה" ולכן פסקה שיש לאפשר לה המשך שהייתה בישראל. ללא ספק, מדובר כיום באזרחית למופת שמתנדבת ביד שרה…

בעת הדיון על פסילת הרשימות בבחירות לכנסת ה-16, תמכה פרוקצ'יה בדעת הרוב, אשר אישרה את מועמדותו של מרגל חיזבאללה עזמי בשארה ורשימת בל"ד, אך הביעה דעת מיעוט בנוגע לברוך מרזל, וסברה כי אין לאשר את מועמדותו. מסקנה זו התבססה על גישתה, לפיה, מבין העילות המופיעות בחוק לביטול רשימות לכנסת, העילה של הסתה לגזענות היא ברורה וקונקרטית יותר מיתר עילות הפסלות, ומטענה השלילי ברור וחד-משמעי, ולכן אין צורך לפרש אותה בצמצום כפי שמפורשות יתר עילות הפסלות המופיעות בחוק. כמו כן, הצטרפה לדעת כל השופטים לפיה אין לפסול את מועמדותו של מהלל השאהידים אחמד טיבי. דומני, כי אילו פורקצ'יה הייתה מכשירה את מרזל, הדבר היה מחייב מצדו בדק בית רציני…

לא רק את המחבלים אוהבת פורקצ'יה, גם את חילול השבת. היא התפרסמה לראשונה בעת כהונתת בבית משפט השלום, כשפסקה שחוק העזר העירוני שחוקקה עירית ירושלים, ולפיו בתי העסק סגורים יהיו סגורים בשבת, איננו תקף.

זוהי רק הצצה חטופה לאחת מני רבים, רבים מדי, שחושבים שבמחי יד יחליטו עבורנו, כי 'ימים אינם כתיקונם', והם רשאים לקרוא למרי אזרחי. בטרם יקומו כל מיני מתיפיפים מצדנו ויבקשו להגיע ל'הבנות' ול'הידברות' עם תומכי עדאלה ובל"ד, הקוראים בגלוי לביטול המדינה היהודית, חשוב שלפחות נסיר את הלוט מעל פרצופם, ונדע מדוע כה חורה להם שהעם השפוי והבריא מעוניין לממש את הרוב שבידו.

 

 

לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

1@SHEMA-YISRAEL.ORG