שמע ישראל – וישב תשפ"ה

פרשת וישב

א-להי ההיסטוריה מכין תרופה למכה

בפרשה זו אנו עומדים באחד מרגעי המשבר הגדולים של זרע אברהם – מכירת יוסף והשלכותיה. אותו זרע, עליו נאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את-בניו ואת-ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (לעיל יח יט) – אותו זרע אשר הפיץ את יחוד ה' לכל באי עולם – עתה עמדו בפני שוקת שבורה. דווקא כעת, אחרי שנברר הפסולת [ישמעאל ועשו] ונשארה רק סולת נקיה של שנים עשר שבטים ההולכים בדרך ה', כאשר ניתן היה לצפות לאהבה ואחוה ושיתוף פעולה למען המטרה הגדולה – דווקא עכשיו עלתה אצל האחים הקנאה והשנאה לדרגה של נכונות לשפוך את דם אחיהם, וכל המפעל האדיר של אברהם אבינו עמד לכאורה בסכנה. במקום לעסוק בכיבוש הארץ והנחלת דרך ה', עסקו האחים במלחמות פנימיות, האשמות הדדיות, והתרחקות זה מזה, בשעה שאביהם שרוי ביגון על מות יוסף מבלי להתנחם, ועל-פי חז"ל לא שרתה עליו שכינה כל אותן שנים. בדרכי הטבע ישנו כאן מתכון בטוח להתפוררות של כל העסק.

אולם כאן אנו למדים יסוד גדול בהנהגת עם ישראל – עם ישראל אינו אדון לעצמו, ואין ההיסטוריה שלו נקבעת על-פי הכללים הרגילים של התפתחויות היסטוריות. תולדות עם ישראל מונהגים על-ידי מנגנון אחר לגמרי, מכיון שכל תכליתו של עם ישראל הוא לקדש את שמו של הקב"ה בעולמו. עקרון זה מנחה את עם ה' לכל דורותיו, ולכן מידת הנאמנות למצוות ה' היא הגורם המכריע את גורלנו, לשבט או לחסד. פרט לכך, ישנה הנהגה נסתרת אשר תכליתה להביא את העולם לגילוי יחוד ה', וזאת באמצעות הבאת ימות המשיח בהם ישראל ישליטו את מלכות ה' על העולם כולו, כפי שנתבאר באריכות בספרי הרמח"ל ובפרט ב"דעת תבונות". כדי להביא לכך, ה' משתמש בכל מיני גורמים ויוצר כל מיני מצבים אשר על-פניהם איננו מבינים את תכליתם, אולם בסוף כשתתגלה מלכותו הכוללת יהיה מובן היכן מקומו של כל פרט. לכן, גם במצבים הקשים ביותר של עמנו, אפשר להיות סמוכים ובטוחים שקורא הדורות מראש שוקד על הבאת תרופה למכה, ולמעשה כבר הכינה מראש. 

המדרש בבראשית רבה פה א מתאר את המצב הקשה בו היו בני יעקב שרויים, כפי שהזכרנו לעיל, תוך שהוא עומד על אותו יסוד גדול של השגחת ה' על עמו – "רבי שמואל בר נחמן פתח – 'כי אנכי ידעתי את המחשבות' (ירמיהו כט יא) – שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו [על כך שנמכר לעבד], ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו [על מעשה בלהה] ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו [על יוסף] ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח [שסיבב את יהודה שיבוא על תמר ויוליד את פרץ, ממנו יצא דוד]. "בטרם תחיל ילדה" (ישעיה סו ז) – קודם שלא נולד משעבד הראשון [היינו פרעה שלא ידע את יוסף] נולד גואל האחרון [פרץ, ממנו יצאה מלכות בית דוד]". ותמצת את הענין רבי שמואל יפה אשכנזי בעל הפרוש 'יפה תואר' על המדרש, באומרו – "בעוד שבני אדם עסוקים במחשבותיהם ובמעשיהם, הקב"ה לבדו חושב מחשבות לטובתם".

היסוד הגדול אשר למדנו כאן – שה' א-להי ישראל הוא א-להי ההיסטוריה, והוא המכוון את כל התהליכים לעבר התכלית לשמה נברא העולם – יסוד זה אין תועלתו מסתיימת בחומש בראשית, אף לא בתנ"ך כולו, ואף לא בגמרא ובמדרשים. היסוד הזה הוא אבן הפינה להשקפה מדינית אמיתית על-פי התורה בכל הדורות אף בימינו אנו, והוא חייב להנחות אותנו בכל שעה ושעה. לכן, כאשר כל הפוליטיקאים והמדינאים הנבובים מביטים אל המציאות של עם ישראל בכל מיני מונחים 'ריאליים' ו'פרקטיים' ומסיקים מכך מסקנות של תבוסתנות ופחד מפני הגויים הערלים, יהודי מאמין חייב להפנים, כי קורא הדורות מראש כבר קבע תכלית לעולמו, וכי תפקידנו הוא לקדש את שמו על בימת ההיסטוריה – וממילא עלינו לבטוח בו ולא לפחד מהגוי.

לאור ההבנה הזו, עלינו להבין את כלל המציאות של מה שמתרחש כאן בעשרות השנים האחרונות. נכון הדבר, שאלו שהקימו את מדינת ישראל עשו זאת עבור מטרות אחרות ממה שהועיד לנו הבורא, וחלקם הגדול אף שאף להשתמש במדינה כדי להלחם בתורה ובלומדיה. אך יושב בשמים ישחק, ואת אותה מדינה אנו נהפוך למדינה יהודית באמת, אשר תהווה את ההפך הגמור ממה שהתכוונו.

בימי החנוכה הבאים עלינו לטובה, נפנים היטב את המסר העולה, כי ה' משגיח תמיד על עמו, וגם ברגעים הקשים ביותר, יש לבטוח בו, שיוביל אותנו לעבר התכלית הנרצית, ואין מה להבהל כאשר רואים שהדברים לכאורה אינם הולכים בכיוון שהיינו רוצים. קל וחומר כעת, כאשר בשנה האחרונה ראינו נסים ונפלאות, אויבינו נופלים שדודים, וחרבם באה בלבם. הבה נפנים את הלקח הגדול הזה ונפעל לאור הידיעה, כי בורא עולם מנהגנו, והוא מוביל את הכל לעבר התכלית הסופית והטוב המוחלט, אז ישכין שכינתו בתוכנו לנצח ויפרוס מלכותו על-פני תבל ומלואה!

שבת שלום ומבורך!

** **

יום ראשון, כ"ג מרחשון התשפ"ה

כולנו אלי פלדשטיין

לא, אין מדובר בסיסמה הכתובה על שלט בהפגנה, גם לא בפרסום דוברות של ח"כ כלשהו מהימין. מדובר בניתוח קר וכואב של המציאות, ובהרבה יותר מאשר הזדהות רגשית עם אדם שנעשה לו עוול שאין מלים לתאר את רשעותו בידי אנשים חסרי מצפון, אשר דבר לא יבצר מהם במלחמתם הנואשת לשמר את ההגמוניה שלהם בשלטון, אף שמזמן הם מייצגים אך מיעוט זניח בקרב העם היושב בציון.

עלינו להבין, כי מה שנעשה לאלי פלדשטיין אינו מכוון רק כלפיו אישית, גם לא כלפי ראש הממשלה. ויותר ממה שהם מנסים להעניש את פלדשטיין על החטא הנורא של קעקוע הנרטיב התבוסתני של 'עסקה בכל מחיר' וכניעה למרצחים העזתים, הם רוצים לסמן עבור כולנו את גבולות הגזרה, עד היכן מותר לנו לפעול במסגרת השקפת עולמנו, ומתי זה הופך להיות מסוכן עבור מי שמעז להתעסק עם האליטות. ורוב האנשים, כידוע, אינם מכניסים את עצמם לסיכונים מיותרים.

כוונתם היא, שכל מי שיפעל למען אג'נדה של מדינה יהודית, של נצחון יהודי, של הנחלת ערכי התורה – יחוש מאוים על-ידי המערכת. אם עד כה חשבנו שדי בשכנוע רוב הציבור בצדקת דרכנו, מעתה יש פרמטר אחר שעלינו להתחשב בו – האם מה שאנחנו אומרים ועושים הוא 'תקין' בעיני האליטות, או שמא זה נמצא מתחת לרף התקינות שנקבע על-ידם. ואם האליטות החליטו, כבמקרה הנידון, שיש לכפות על ישראל עסקת כניעה שתוביל לתבוסה ישראלית בעזה משום שזה מה שמקדם את אג'נדת אוסלו – אז מי שפועל בכיוון ההפוך אינו יריב פוליטי מבחינתם, כי אם עבריין שיש להתיחס אליו גרוע מאשר למחבל נובחה.

אם אלי פלדשטיין יפול קרבן בידם, יהיה בכך תקדים מסוכן ביותר. אין מדובר רק במאבק על חפותו של פלדשטיין, מדובר במאבק על זכותם של יראי ה' והיהודים הנאמנים לעמם ולארצם להתקיים בארץ הזאת! לא פחות מכך!

מדובר אמנם בפרפורי הגסיסה של אנשי ההגמוניה, אשר עיניהם כלות בראותם כי אין להם כל סיכוי להפוך לרוב בקרב העם, אך במצב כזה, סכנתם כפולה ומכופלת, ועלינו להיות מודעים לכך. המאבק על חפותו של פלדשטיין הוא מאבק על זכותנו לומר את דעתנו ולפעול לאור מצפוננו. אל יהי הדבר קל בעינינו.

ברוסיה נפל הבולשביזם אחר שמרבית העם קץ בו. בישראל הוא עדיין שולט ברמה, בצורה מתוחכמת ומעונבת, באמצעות ניסוחים משפטיים ומניפולציות תקשורתיות. לכן הוא מסוכן בהרבה, ועיקר הקושי הוא לזהות אותו ולהבין היכן אנחנו עומדים. מחובתנו להשתמש בעיניים ובשכל שחנן אותנו הבורא כדי להבין את גודל השעה, להתעלות לאתגר ולסלק את שלטון הרודנות מחיינו. אחר שתהיה כאן דמוקרטיה אמיתית שמבטאת את רצון העם, נוכל לפעול לכיוון של כינון מלכות ה' ובכך להשלים את התהליך האדיר של שיבת ציון בימינו.

** **

יום שני, כ"ד מרחשון התשפ"ה

מי עדיין מאמין לשקר האיראני?

הרצח המזעזע של שליח חב"ד באמירויות הרב צבי קוגן הי"ד מעלה נקודה חשובה מאד לסדר היום, הנוגעת לכל מציאותנו בארץ ובעולם, ואשר מחייבת התבוננות מפוכחת על כל מציאותנו כאומה.

העולם כולו מכיר את התעמולה הערבית הלעוסה, אשר ברבות השנים אומצה בחום על-ידי המשטר האסלאמי בטהרן, ולפיה אין להם דבר נגד העם היהודי, ומה שמפריע להם הוא אך ורק 'הישות הציונית'. במסגרת תעמולה זו, מנצלים האיראנים את פגיעותה של הקהילה היהודית האומללה באיראן ומאלצים את נציגיה לדקלם שירי הלל למשטר הרצחני שלהם תוך שפיכת קיתונות של בוז ושנאה כלפי מדינת ישראל. לעיתים אנו אף רואים לבושתנו ולחרפתנו נציגים משולי השוליים ומתחתית החבית של הגורמים הקיצוניים וההזויים ביותר של נטורי קרתא בלבוש חרדי לעילא מגיעים להתרפס בפני משטר הרצח בטהרן. הדוגמא האחרונה שזכורה לרעה היא ה'משלחת' שהשתתפה בהלווית רב-המרצחים איסמעאיל הניה, אשר חוסל בלב טהרן בידי הישות הציונית.

מבחינה תעמולתית זה רעיון לא רע. האנטישמיות הקלסית נחשבת מאז מלחמת העולם השניה והשואה לעמדה גזענית ובלתי-לגיטימית בעיני רבים, ועל-כן מצאו להם שונאינו בעולם כולו, ובפרט בעולם המוסלמי, אפיק חדש ולגיטימי – אנטי-ציונות. למעשה, מדובר באותה גברת נלוזה באדרת מתוחכמת ומסוכנת במיוחד.

רצח שליח חב"ד באמירויות מסיר את המסכה מעל פניה הצבועים של טהרן ושל שונאי ישראל בכלל. חב"ד היא ארגון יהודי עולמי, שפעל ופועל מאז ומתמיד להפצת יהדות בלא כל קשר למדינת ישראל. יתרה מכך – תנועת חב"ד מעולם לא הגדירה את עצמה כציונית, ובכל כתבי חב"ד לא תמצאו ביטוי לכך שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו או כל ביטוי מהסוג הזה. אך בפועל – פועלים בחב"ד רבות למען חיזוק ישראל בארצם, וזאת משום שהתנועה מכירה במציאות, ובה מליוני יהודים חיים כאן והם מאוימים על-ידי מאות מליוני מוסלמים. על-כן, מלבד פעילות הקירוב ביחס ליהודים פנימה, מבינים בחב"ד, כי תהא דעתך על תהליך הגאולה אשר תהא – המציאות מחייבת את חיזוקו הפיזי של עם ישראל בארצו, בנוסף לחיזוק הרוחני הנצרך בעולם כולו.

חסידות חב"ד הבינה, כי בחיי המעשה אין כל-כך חשיבות לחילוק האידיאולוגי בין תומכי הציונות לשולליה. האיראנים, להבדיל, גם הם מבינים זאת היטב, ולכן ראו בשליח החב"די יעד ראוי לפעולת הרצח הנתעבת שלהם. המציאות חזקה הרבה יותר מהשאלה אם אתה אומר הלל ביום העצמאות, אם לאו. עם ישראל שב לארצו כדברי הנביאים, ותגדיר את המציאות הזאת כפי שתגדיר – אויבינו מבינים היטב, כי מלחמתם בציונות היא מלחמה בעולם היהודי כולו, ובכל מה שהיהדות העולמית מייצגת.

מי עדיין מתכחש למציאות זו? לצערנו, מלבד קומץ ההזויים שמתרפסים בפני משטר האייתולות בשם נטורי קרתא, יש לא מעט בציבור החרדי שעדיין משלים את עצמם, כי ניתן לנתק בין הקיום היהודי למדינת ישראל, שעדיין רואים במצבנו הנוכחי תחנה נוספת בגלות הארוכה – היינו בבבל, בספרד, בגרמניה ובפולין – ועכשיו אנחנו במדינת ישראל. לדידם, מוטב היה לוותר על המדינה ולחיות כאן בשלום תחת שלטון נכרי, בנוסף לקיומן של קהילות יהודיות ברחבי העולם, כפי שהיה בכל שנות הגלות. השואה, לדידם, היא תקלה מצערת, אך אינה אמורה לחולל שינוי מהותי במצב האומה.

אילו היו מעיינים בספר יחזקאל, ובעיקר בפרקים לו-לז, וכן בפרק כ ובעוד מקומות, היו מבינים כי קיבוץ הגלויות המתרחש לנגד עינינו הוא קיום הנבואות באופן מדויק, ורק בהמשך נבנית הקומה הרוחנית של האומה השבה לארצה – שגם נבואה זו, אגב, הולכת ומתרחשת. אבל עבור אלו שלא נוהגים לעיין בתנ"ך, שולח לנו ה' את אויבינו להזכיר לנו, כי החילוק בין שנאת ישראל לשנאת מדינת ישראל אינו רלוונטי לחיי המעשה, וגורל האומה כרוך בקשר בל-ינותק בגורל המדינה והארץ.

** **

יום שלישי, כ"ה במרחשון התשפ"ה

מה עומד מאחורי ההסדרה בלבנון

בשעה ששורות אלו נכתבות, המגמה המסתמנת היא שישראל הולכת להסדרה בלבנון (הלוואי ואתבדה) ובפעם המי יודע כמה בתולדות מדינת ישראל מתגלה, כי אחר שלוחמינו מחרפים נפשם ומקיזים את דמם למען האומה והארץ, מגיע הדרג המדיני ומתוך רפיסות בפני הפריץ שמעבר לים, מבזבז את הנצחון ומעניק תחושה קשה, כאילו דמם של הלוחמים נשפך לשווא.

התופעה החלה בסוף מלחמת יום הכיפורים, אז שר החוץ האמריקאי היהודי הבזוי והנחיתי – בעל הגויה הנרי קיסינג'ר – כפה על ישראל הסכם שהציל את מצרים מתבוסה מוחצת וסלל את הדרך להסכם קמפ-דייויד האומלל תוך שנים ספורות. מאז ועד היום, בכל מלחמה, מבצע, סבב או כל הגדרה אחרת של עימות צבאי – התבנית הקבועה היא תוקפנות ערבית, קרבנות ישראלים, שחיקה ביכולת העמידה של ישראל בשל גורמים תבוסתניים מבפנים, וכאשר ישראל מצליחה להפוך את המגמה ומתחילה לכתוש את האויב – התערבות אמריקאית שמובילה לסיום המלחמה תוך הסכם שמותיר לאויב מרחב מחיה במקום שיחוסל אחת ולתמיד.

אומרים, שמותר לטעות פעם אחת, אך איוולת היא לחזור על אותה טעות פעמיים. מה גורם לישראל לשוב על אותה טעות לא פעמיים, כי אם פעם אחר פעם – בעזה, בלבנון, בתוך מדינת ישראל מול השֹּכּים שבעינינו ובכל מקום?

התשובה לשאלה זו טמונה ברובד העמוק יותר, של סיבת הקיום של מדינת ישראל וגישתה למלחמה באויב. מול אויב בעל מטרה ברורה ומוגדרת, אשר מחנך את ילדיו מינקות לשאוף לנצחון המוחלט של מחיקת הישות הציונית מעל פני האדמה, עומדת מדינת ישראל מהוססת, מגומגמת, מתוך תפיסה של 'מקלט בטוח' כפסגת השאיפות של התנועה הציונית כפי שתופסים אותה ראשי המדינה. מטרת המלחמה אינה כיבוש והורשה, כי אם הפסקת האש. 'דרום לבנון' מבחינתם אינה נחלת שבט אשר הגזולה בידי אויב שיש לשחררה, כי אם מוקד טרור, שצריך להגיע אתו להסדר. כנ"ל בעזה. כנ"ל, לחרפתנו, אפילו ביהודה ושומרון.

ממילא, כשנתניהו מדבר על 'נצחון מוחלט' – אין זאת אלא מס שפתיים, מלים בעלמא לחיזוק המורל. הנצחון לא יהיה מוחלט אף פעם, כל עד פסגת שאיפותינו היא שקט והסדרה. כשנרצה לנצח באמת, כשנלחם כאן למען שחרור חבלי ארצנו והורשת האויב מתוכנו – אז נגיע לנצחון המוחלט. כל עוד התפיסה היא של מקלט בטוח, ימשיכו חיילינו להקיז את דמם, והמדינאים יבזבזו את הנצחון פעם אחר פעם. אם באמת רוצים נצחון מוחלט – צריך להחליף את הדיסקט. וכדי להחליף את הדיסקט – דרושה אמונה.

** **

יום רביעי, כ"ו מרחשון התשפ"ה

פרשת הדרכים של הציונות הדתית

בכל מהלך ציבורי, יש בדרך-כלל מהלך גלוי, חיצוני, הנראה על-פני השטח, ולעומתו מהלך פנימי יותר, המסובב את המהלך החיצוני, אשר אינו נראה בגלוי, אבל הוא המהלך המשמעותי יותר. מי שרוצה להבין באמת מה קורה – שומה עליו לנסות ולקלף את השכבה החיצונית ולגלות את הנקודה הפנימית, המניעה את התהליכים והחשובה עשרת מונים יותר.

כאשר מקלפים את שכבת הקמפיין המתוקשר של נפתלי בנט וחבריו נגד הציבור החרדי בשם מה שהם מכנים 'השויון בנטל', מגלים כי המהלך אינו באמת מכוון כלפי הציבור החרדי, כי אם פנימה – בתוך הציונות הדתית. אף בר-דעת לא באמת חושב שקמפיין של שנאה ופילוג תוך הטחת עלבונות ופגיעות באורח חייו של הציבור החרדי – יוביל חרדי אחד להתגייס, גם כזה שאינו שקוד על תלמודו. לכולם ברור, כי התוצאה תהיה הפוכה לגמרי – גם אם מישהו בציבור החרדי יכל להתפתות ולחשוב כי יוכל להתגייס ולקבל בצבא תנאים שיאפשרו לו לשמר את אורח חייו – מעתה יחשב היטב את צעדיו, שהרי אם אנשים דתיים בזים לו כל-כך, ניתן רק לתאר כיצד יתיחסו לאורחות חייו ראשי המערכת הצבאית, שבמקרה הטוב הם פשוט בורים ועמי-ארצות בכל הקשור לתורה, למצוות ולסגנון החיים של בחור חרדי, גם בחור חרדי שאינו לומד.

אז מה באמת יש כאן, מעבר לאינטרס הפוליטי הקטנטן של ראש ממשלה לשעבר שמכר את נשמתו עבור כסא שלא יכל להתקרב אליו בקולות הבוחרים וכעת מנסה לחזור לפוליטיקה על-גבי גל השנאה? יש כאן נקודה אמיתית של פרשת דרכים בה נמצאת הציונות הדתית, אשר הגיעה לרגע ההכרעה.

האמת היא, שהחזות החיצונית וההגדרה המגזרית מטעה רבים בדורנו. שני אנשים יכולים להשתייך חזותית לציבור הדתי-לאומי, אך באמת – עולמם שונה זה מזה בכל היבט אפשרי. ישנו ציבור דתי-לאומי איכותי וירא שמים, אשר אמנם חולק על הציבור החרדי בנושאים רבים, אבל בנושאי הליבה של הקיום הלאומי של עם ישראל הוא מזדהה לחלוטין עם החרדים – קבלת עול מלכות שמים, דקדוק ההלכה, אהבת ה' ויראתו, לימוד תורה כערך עליון והבנה, כי קיומנו תלוי במידת נאמנותנו לברית עם בורא עולם. לעומתו יש ציבור, הרואה בחילוניות הישראלית כמצע לגיטימי לחיים לאומיים, ובמצוות התורה אותן הוא מקיים הוא רואה כפולקלור נחמד, שאינו קשור לערכים מהותיים. דמוקרטיה, זכויות אדם, ליברליזם, ומעל הכל – הכרה של השמאל – זה מה שעומד ביסוד חייהם של אותם חובשי כיפות, המשתלחים בציבור החרדי. לא השרות הצבאי הוא הנושא שלהם, כי אם ההתערות וההשתלבות בתרבות הישראלית החילונית.

באמת, אין קשר בין שתי הקבוצות הללו, מלבד העובדה שעל ראשי שניהם מתנוססת כיפה באותם צבעים (ובדרך-כלל לא באותו גודל). כאשר נכיר בעובדה זו, נוכל להתיחס כראוי לכל קבוצה ונגדיר היטב יותר את מפת המציאות של החברה הישראלית, אשר הולכת ומתחדדת לקראת הישורת הסופית במאבק על קיום האומה והמדינה – עם ה' במדינה יהודית אמיתית או גוי ככל העמים במדינת כל אזרחיה. זה המאבק האמיתי, כל השאר אינו אלא כסות עיניים.

** **

מסיבות טכניות, יתכן שבימים הקרובים לא ישלחו מיילים באופן סדיר כל יום.

אחרי תקופה של עשרות מאמרים יומיים, עכשיו זה התור שלכם להשמיע את קולכם.

נא לשלוח עצות הארות והערות כלליות על המיילים היומיים – רעיונות לשיפור, להרחבת התפוצה ועוד.

** **

יום שני, ט"ו כסלו התשפ"ה

אדוני הארץ

ככל שעובר הזמן, מובן ליותר ויותר אנשים בקרב שלומי אמוני ישראל, כי בלא רפורמה משפטית אמיתית, אין שום סיכוי לשינוי מהותי כלשהו במרחב הציבורי, וכצעד ראשון לכל, מכירים בצורך הדחוף שבפיטורי היועמ"שית. אמנם ודאי, שאין מדובר עדיין בקיום ההבטחה להשיב שופטינו כבראשונה ובכינון ממלכת התורה כהבטחת הנביאים, ואנו עדיין רחוקים מכך מאד, לדאבוננו, אך אל לנו לבוז ליום קטנות, וגם 'סור מרע' הוא בהחלט מהלך חשוב ומבורך, בתקוה שבקרוב יוביל גם ל'עשה טוב'.

ואם מישהו מסופק בחשיבות הדברים, מגיעים דוברי השמאל וממחישים בפנינו עד כמה הדבר חשוב. פרופסור מרדכי קרמניצר הוא משפטן בעל הבנה עמוקה, אשר חשוב להקשיב לדבריו באופן כללי, משום שהוא מבין היטב את הסתירה המובנית שבין ערכי התורה הקדושה לדמוקרטיה הליברלית שקדושה בעיני השמאל, ושלבושתנו לעיתים עלינו ללמוד מקנאותם הדתית ביחס אליה כדי להבין כיצד עלינו לאהוב את תורת ה' ואת ערכיה ומושגיה. בעבר הנפיק את הפנינה האמיתית והנוקבת עד התהום – "אין דמוקרטיה שאינה מדינת כל אזרחיה". כמובן, שכוונתו ל'דמוקרטיה' לא כשיטת משטר, אשר בנסיבות הנוכחיות אנו נאלצים לבכר אותה על-פני הדיקטטורה השיפוטית, כי אם ב'דמוקרטיה מהותית', שעניינה כפית ערכי המערב הליברלי על עם ה', אף שאיננו מעוניינים בכך ויש לנו מערכת ערכים העולה עשרת מונים על הרדידות המערבית. הפרופסור מדבר על דמוקרטיה, אשר מתכתבת עם רצון העם בערך כמו הדמוקרטיה העממית של סין וכיוצא בה. לא נכנס כעת לדבריו אלו, הם הובאו רק כדי להמחיש, כי האיש יודע דבר או שנים בעומק הרעיוני העומד מאחורי השיח הציבורי בזמננו, ולכן כדאי לשים לב כאשר הוא פוער את פיו כדי להבין לאן הרוח נושבת.

וכה אמר הפרופסור הנכבד כעת, עם התחדשות התנופה לעצירת הדיקטטורה המשפטית של השמאל –  ״הסרבנות תחוויר לעומת מה שיהיה מותר לעשות, מול דיקטטורה עריצה מותר להפעיל אלימות. יהיה רע מאד". מדובר בקריאה מפורשת לנקיטת אלימות עד כדי שפיכות דמים, ואין צורך לומר, כי עונשו לא יהיה חמור מדי, ואם בכלל יוזמן לחקירה – הדבר יפתיע למדי. אך חשוב בהרבה מגורלו של אותו זקן אשמאי הוא להבין את הפסיכולוגיה שמאחורי דבריו, משום שהוא מייצג ציבור שאמנם הולך וקטן מבחינה מספרית, אך יש לו יכולות לא מעטות בזכות קשריו במוקדי השלטון באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט, כמובן, וגם לדאבוננו בקרב כוחות הבטחון בעבר ובהווה.

הפרופסור קרמניצר מייצג את אדוני הארץ. המספרים בקלפיות אינם מעניינים את האנשים האלו. מבחינתם, המדינה הוקמה על-ידם והיא רשומה על שמם בטאבו. הערכים שהם מגדירים כ'דמוקרטיה מהותית' אינם נתונים מבחינתם לדיון ציבורי פוליטי. אלו הם ערכי יסוד, כפי שאנחנו – היהודים יראי ה' – איננו סבורים כי אחת לארבע שנים נכריע האם לקרוא קריאת שמע ולהניח תפילין, אם לאו. ממילא, מי שאינו מאמין בערכים שלהם, אינו יריב פוליטי לגיטימי, כי אם אויב, המאיים על עצם קיומה של המדינה. לא פחות. ומי שחושב שאני מגזים – צריך פשוט להאזין למה שהאנשים האלו אומרים.

אין טעם בהבעת פליאה או תרעומת על דבריהם, ובוודאי שאין להתפעל ולהתקפל בפניהם. השאלה אם נצליח במאבק תלויה בגורם אחד בלבד – האם אנחנו דבקים ומאמינים בערכים התורניים כפי שהם מאמינים בערכים המערביים. האתגר אינו קל, משום שבמשך אלפי שנים לא הייתה מדינה שמתנהלת לפי ערכי התורה, מה שהפך את הערכים שלנו לתאורטיים, ללא כל מימוש בחיי המעשה. נכון, מסרנו את הנפש על יסודות האמונה וקהילות שלמות נטבחו כדי לא להודות באל אחר, אבל זה עדיין לא גורם לנו להפנים, כי קיומו של משפט חילוני הוא כפירה בא-להי ישראל לא פחות מחילול שבת או כל עבירה פרטית של יהודי כזה או אחר. הפיכת התורה מתורת היחיד לתורת האומה טרם חלחלה בלבבות, ולכן אנחנו מהססים ונרתעים מליישם את אמונתנו, בעוד הצד השני נלחם על חייו ומאיים במלחמת אחים, ואף נוקט בפעולות אלימות כדי להגן על מה שהוא תופס כליבת הקיום שלו. בתת-מודע, הם עדיין אדוני הארץ, והחמור מכל הוא שאנחנו, על-אף התמיכה הרחבה שאנו זוכים לה בקרב רוב מוחלט של העם היושב בציון, עדיין מתיחסים אליהם ככאלו, בעוד לעצמנו אנו מתיחסים כאורחים, אשר האדונים ברוב טובם מאפשרים להם לחיות בצלם. 

התפיסה חייבת להתהפך, וזה מתחיל אצלנו מבפנים. עלינו להבין, כי כאשר אנחנו קוראים קריאת שמע, לא די שכל אחד יקבל על עצמו למסור את הנפש בשעת הצורך, אלא עלינו להמליך את ה' על הבריאה כולה, והמשמעות הפרקטית של הדברים היא להשליך אל פח האשפה של ההיסטוריה את סט הערכים המערבי ולכונן תחתיו את הסט היהודי העתיק, הכתוב בתורתנו שבכתב והמסור בתורתנו שבעל-פה. קשה לכם להאמין שזה יקרה כה מהר? תתבוננו מה קרה למשטר הסורי ותבינו, כי יש מנהיג לבירה. הוא רק מחכה, שנכיר בו ונאמץ את תורתו בשלמות, גם בזירה הציבורית.

** **

יום שלישי, ט"ז בכסלו התשפ"ה

טו"ב בכסלו – והמשמעות לימינו

היום בלילה יחול י"ז בכסלו, תאריך שמעט נשכח ברבות השנים, אבל יש לו משמעות עצומה להבנת התהליכים שעמנו עובר במאות השנים האחרונות, בדרך לגאולה המיוחלת. בתאריך זה בשנת תש"ח הסכימו האומות המאוחדות להקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, ובכך מבחינות רבות הונחה התשתית להקמתה של מדינת ישראל כעבור מספר חודשים. נכון, גבולות המדינה המוצעת היו מגוחכים ולא ניתן היה להתקיים בתוכן, ובחסדי ה' הערבים – כמו תמיד – היו להוטים מדי להשמידנו ולכן לא קבלו את התכנית ובכך הביאו על עצמם את אסונם, ואילולא זה לא היה לנו סיכוי ריאלי להתקיים. ועל-אף זאת, גם באירוע זה היתה משמעות היסטורית, שראוי לשים אליה לב, במיוחד לנוכח התהפוכות המתרחשות בשנה האחרונה, וביתר שאת בימים האחרונים.

בתאריך זה, י"ז בכסלו, שמשום מה צוין בתאריך הכלאיים "כ"ט בנובמבר" – הצביע האו"ם על הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל ועל סיום המנדט הבריטי בארצנו. כל מי שמכיר את הגוף האנטישמי ששמו האו"ם – מאז ועד היום – יודע, כי אין כל הגיון בקבלת החלטה פרו-ישראלית בגוף זה. נדמה, כי כל הצדקת קיומו ההיסטורי של ארגון זה הוא בעבור אותה הצבעה. מאז ועד היום, כאמור, עיקר עסקו הוא בגינוי ישראל על כל צעד ושעל שהיא עושה תוך העלמת עין ממעשי הזוועות הנערכים בכל רחבי הגלובוס, וכמובן – בהצדקת הטרור הערבי נגד ישראל. אך כל זה אינו משנה. באותו יום הודו האומות בכך שעם ישראל שב לארצו כהבטחת הנביאים, וכמלאך רע העונה בעל כרחו, נאלצו לקבל כעובדה היסטורית את התהליך הא-להי ההולך ומתרקם על אפם ועל חמתם.

ובאמת, זוהי תמצית כל הדרמה האדירה המתרחשת מזה מאתיים שנה על בימת ההיסטוריה העולמית. בניגוד לכל הגיון אנושי, ואף בניגוד לרצונות המפורשים של כל השחקנים בזירה, ובכלל זה בניגוד לרצונם של רוב מוחלט של היהודים, הקב"ה התניע פה תהליך, אשר מהווה נס בקנה מידה שלא הכרנו מיום ברוא שמים וארץ, אולי מאז יציאת מצרים. אין כל אח ורע לתהליך ההיסטורי של עם השב לארצו אחר אלפיים שנה, וזאת כאשר רוב רובו של העם כבר נעשה מנותק לחלוטין ממורשתו, וסברו כמעט כולם, כי עתידנו נמצא באירופה ובשאר מקומות בעולם. ארץ ישראל נחשבה אז למקום שכוח-אל שלא יצמח בה דבר, מדבר שממה. תהליכים שלמים של התעוררות לאומית באירופה לצד השאיפה להתפשטות מזרחה ביחד עם האנטישמיות שלא אפשרה ליהודים להתבולל בעמים – כל אלו יחדיו יצרו את התמהיל שהביא לשיבת ישראל לארצו. 

ישנם המתקשים בכך, שהתהליך הונהג בשלבים המכריעים שלו בידי פורקי-עול ולא בידי מנהיגי ישראל האמיתיים, גדולי התורה. אולם עובדה זו רק מחזקת את היסוד, ולפיו לא תהליך אנושי רגיל מתרחש כאן, כי אם תהליך א-להי הנובע מהמהלך הכללי של גילוי היחוד, וכפי שהרחיב רבנו הרמח"ל בכתביו הרבים. מבחינות רבות, שיאו של תהליך זה הוא הכרת האומות בתהליך, שכן דבר זה הוא מוכרח מצד קידוש ה' הגדול, בו ה' ימלוך על עולם ומלואו ומכל ירכתי ארץ יודו בגדולתו.

כאמור, אין הרבה הגיון באותה הצבעה באו"ם, ההצבעה היחידה בהיסטוריה של הארגון בה הושג רוב לטובת ישראל. רק בורא עולם יכל להניע תהליך זה, וכדי שנכיר בגודל הנס, ראוי לזכור אותו ביום זה, טו"ב בכסלו. ויהי רצון שמתוך ההבנה העמוקה הזו נלמד הלאה, כיצד גם מה שקורה היום בסוריה ובכל מקום – הכל אינו אלא מהלך מכוון מאת הבורא להביא עלינו את הטוב האדיר אותו הוא מועיד לעמו, וכל נסיון להתחמק מאותו יעוד – לא ישנה דבר.

** **

יום רביעי, י"ז בכסלו התשפ"ה

יושב בשמים ישחק

עדיין איננו יודעים מה ילד יום וכיצד בסוף יתגלגלו העניינים בגבול הסורי, האם ישראל תמשיך לשלוט באדמות שכבשה (בניגוד לרבים בימין, איני סבור כי 'כיבוש' היא מילה גסה, אדרבה – היא מילה קדושה כאשר אתה מאמין בצדקת דרכנו במלחמה על הארץ), או שמא תתקפל ישראל ביום מן הימים ותשיב את השטח למרצחים הסורים. אבל דבר אחד ברור ניתן לומר כבר עכשיו – ככל שאנחנו מנסים לנתח את המצב בכלים ארציים גיאו-פוליטיים ואסטרטגיים, יש כאן מהלך הרבה יותר עמוק שמוביל בורא עולם, והוא משתלב היטב בכל המהלך שאנחנו חווים במאתיים השנים האחרונות, בהן עם ישראל שב לארצו.

אילו לפני פחות מחודש מישהו היה מדבר על מצב בו ישראל תכבוש את החרמון הסורי, הוא היה נחשב להזוי. ישראל לא תכננה לכבוש אותו, ואף אחד כאן לא העלה זאת כלל כאפשרות. אך הזקנים שבינינו זוכרים היטב, כי גם מלחמת ששת הימים למעשה נכפתה על ישראל, כמו גם מלחמת העצמאות בתש"ח, ותמיד היו אלו נסיבות היסטוריות שאינן תלויות כלל בנו, אשר 'הכריחו' אותנו לקדם את מהלך הגאולה המופלא שמתרחש לנגד עינינו. 

וכדי לשבר את האוזן, כיצד בורא עולם מלביש את נסיו באמצעות הטבע, ולעיתים בצורה המופלאה ביותר, ננסה קצת לחשוב מה היה קורה אילו בני גנץ וגדי אייזנקוט היו נשארים בממשלה על תקן נציגי הבית הלבן העוין ומונעים כל יוזמה ישראלית. חסן נסראללה היה ממשיך להתרברב ולאיים על ישראל, כל המדינה הייתה רועדת מפניו, איסמעיל הנייה היה חוגג לו בקטאר, יחיא סינואר האכזר היה ממשיך להקיף את עצמו בחטופים בעזה, ואף מוחמד דף היה ממשיך לחמוק מאתנו. ההדלפות מהקבינט היו מסכלות כל מהלך משמעותי, והדכדוך הלאומי היה בשיאו.

ומי גרם לכל העסק להתהפך ולישראל להתחיל ליזום ולקצור הצלחות? לא תאמינו, אבל השמאל הרדיקלי בהנהגת אהוד ברק, שקמה ברסלר ושאר המוציאים דבתה של ישראל בעולם. אלו הם האנשים, אשר הפעילו לחץ בלתי-מתון על גנץ ואייזנקוט, שיפרשו מהממשלה מתוך מחשבה, כאילו בעוד חודשיים תהיינה בחירות והם ידיחו את נתניהו. אין מה להגיד, לקב"ה יש דרכים יצירתיות במיוחד לקדם את מהלכיו…

הגיע הזמן להבין, כי אמנם יש כל מיני שחקנים על הבמה, אבל במאי ותסריטאי יש רק אחד, והוא כתב בתורתו הקדושה את הסוף הנפלא של סיפור הליכתו של האדם עלי חלד – "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו". וכן אמר על-ידי נביאיו – "והתגדלתי והתקדשתי לעיני עמים רבים", ומי שרוצה מעט להרחיב – יעיין בעיקר ביחזקאל פרקים לו-לז, ואז יבין שהכל – כן, הכל! – מנווט במעשה אומן בידי הקב"ה צור ישראל וגואלו.

** **

יום ששי, י"ט בכסלו התשפ"ה

שמירה על הוראות הדין

אתמול התעוררה סערה בעקבות הוראת בית המשפט המכונה 'עליון' להעניק תזונה ראויה לחלאות שבצעו את הטבח בשמיני עצרת, לדאוג לרווחתם ולבריאותם, ולכך שלא ישילו חלילה ממשקלם. כצפוי, כל מי שקורטוב של מח בקדקדו ולב בקרבו התקומם על ההוראה, תוך ציון הנתק המוחלט בין אלו היושבים באותו מגדל שן לבין העם השפוי והבריא, אשר לא הגיע לפסגות ההומניות שמנחות את שופטי בג"ץ. אולם ראוי לשים לב לתגובה של הרשות השופטת בעקבות אותה ביקורת, ולהפנים ממנה לקח חשוב. וכה נאמר בתגובה ביחס לאותן תגובות –

"תגובות לא ענייניות לצו על תנאי שניתן הערב, שכל כולו שמירה על הוראות הדין במדינת ישראל, ביחס לאספקת מזון לאסירים, אינן ראויות וכל מטרתן להסית ולפגוע בבית המשפט העליון ובשופטיו".

הבנתם, רבותי? אין כאן איזו אג'נדה של אהבת מחבלים, חלילה, או של חוסר רגישות כלפי קרבנות הטבח. השופטים בוודאי שותפים לרגשות של כל העם. אלא מה, יש חוק במדינת ישראל, יש 'הוראות הדין', ומחובתנו לקיים אותן, גם כשאינן נוחות לנו.

והאמת, הם צודקים! אכן צריך לקיים את הוראות הדין במדינת ישראל, כמו בכל חברה מתוקנת. ומכאן נלמד הלקח הגדול לכל ההתנהלות שצריכה להנחות אותנו. 

הרי ביום מן הימים תוקם כאן מלכות התורה. זהו כורח ההיסטוריה, ואף אחד לא יצליח להסיט אותה ממסלולה, כפי שהועיד אותה בורא עולם. 'הוראות הדין במדינת ישראל' יהיו הגמרא, הרמב"ם והשולחן ערוך. יתכן ויהיו עדיין יהודים שלא יאהבו אי-אלו הוראות. יתכן ויהיו אנשים שלא יבינו איך לא מאפשרים להם לנסוע לחוף הים בשבת. יהיו אולי כהן וגרושה שמאד ירצו להתחתן, ולא יאפשרו להם לעשות זאת, משום שלפני יותר משלושת אלפים שנה אבותיו של הבעל השתייכו לשבט מסוים. יהיו כל מיני דברים שאנחנו יודעים שהם חלק מובנה מתורתנו הקדושה וממילא הם מגלמים את האמת המוחלטת בעולם ואת רצון ה' במציאות, אך לאדם המערבי המודרני הם נראים כשרידים של עבר חשוך ופרימיטיבי. 

במצבים הללו, יהיה מי שיתקומם כנגד 'הוראות הדין' ויבקש שהתורה תתגמש, תתחשב במציאות המורכבת, תדע להכיל מצבים מיוחדים ורגישויות של בני-אדם. או אז נזכיר להם את תגובת הרשות השופטת ביחס לצו להאכלת הנוחבות – "כל כולו שמירה על הוראות הדין במדינת ישראל". אכן, ניתן ללמוד רבות מאותם שופטים בכל הקשור למשילות ולשלטון החוק. כל מה שצריך לעשות, הוא לבטל את המרידה במלכות שמים שאפשרה הקמתו של שלטון לא חוקי ומערכת חוקים נכרית ולכפות אותה על העם היושב בציון. נשוב אל חוקתנו הנצחית, תורתנו הקדושה, נחיל אותה על המציאות בימינו, ונשמור באדיקות על הוראות הדין ועל שלטון החוק!

** **

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG