שמע ישראל – חיי שרה תשפ"ה

פרשת חיי שרה

החשיבות של 'מה יאמרו הגויים'!

בסוף הפרשה הקודמת, בעקבות מעשה העקדה, נתברך אברהם מאת ה'. החידוש שהיה באותה ברכה לעומת הברכות הקודמות שקיבל, הדבר שנאמר כאן לראשונה, היה "וירש זרעך את שער איביו" (כב יז). והנה, בתיאום נפלא, אנו מוצאים בפרשתנו כי ברכה זו עצמה היא שנתברכה בה רבקה מאת אחיה לפני שיצאה להינשא ליצחק (בשינוי לשוני קל) – "ויירש זרעך את שער שנאיו" (כד ס). ניתן היה לסבור, כי רוח הקודש 'זרקה' לתוך פיהם של אותם רשעים את דברי הברכה של מלאך ה' בעקדה, אולם סביר יותר לומר כדברי המלבי"ם, כי הברכה נתפרסמה במשך הזמן, וידעו כולם כי יצחק נתברך בה בהיותו זרע אברהם. על-כן רצו אחי רבקה, שדווקא היא תהנה מכך ולא אשה אחרת, ולכן דקדקו לברך אותה באותה לשון.

בכל מקרה, בין אם נפרש כך ובין אם נפרש אחרת, ניתן לצפות כעת לשפע גדול מאת ה', שיצחק ורבקה יולידו בנים רבים ויגבירו את כחם בקרב הארץ. תחת זאת, נראה בתחילת הפרשה הבאה, כי עשרים שנות עקרות עברו עליהם טרם נפקדה רבקה. רק אחר שיצחק מעתיר לה' לנוכח אשתו, הם זוכים להיפקד (ועיין בסוכה יד. לביאור אותה העתרה, שהופכת את מידת ה' מ'אכזריות' לרחמנות). ומזדקרת לעינינו השאלה, מדוע לא התקיימה הברכה מיד, ומדוע הוצרך יצחק לאותה פעולה שמעבר לגדרי הטבע.

חז"ל בעינם החודרת, וכדרכם באמצעות מילים ספורות וקולעות, עונים על השאלה הזו בבראשית רבה (ס יג), וזה לשונם – "רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים [גויים] אומרים תפלתנו עשתה פירות, אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו". לא רק שברכתם לא הועילה, אלא דווקא משום שהם ברכו, רבקה לא נפקדה, ורק כאשר יצחק העתיר והיה ניכר לעיני כל כי תפילתו היא שפועלת ולא ברכתם של הגויים – רק אז נתקיימה הברכה ונמשך המפעל של זרע אברהם.

ובאמת, ראוי לעיין מדוע נהג ה' בהנהגה זו עם יצחק ורבקה. לכאורה מדובר על ענין שולי לחלוטין ביחס ליעוד הגדול שהובטח לאברהם, שעבורו לא ראוי לצער את יצחק ורבקה שנים כה רבות. הגויים אומרים שברכתם הועילה? שיגידו! מה זה משנה מה הם אומרים? הרי האמת היא שברכת ה' היא שהועילה, והגויים יכולים לחשוב מה שהם רוצים ולהגיד מה שהם רוצים!

אז זהו, שלא. מערכת השיקולים התורנית, הא-להית, בנויה על סולם ערכים שונה מאשר זה שבני-אדם מורגלים אליו, במיוחד בימינו. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'" (ישעיהו נה ח). מה שבני-אדם מחשיבים יכול להיות לאמיתו של דבר חסר ערך, בעוד שמה שבעיני בני אדם נראה שולי, יכול בעיני ה' להכריע את הכף. בעיני ה' מאד חשוב מה הגויים אומרים. לא כפי שחושבים אותם תבוסתנים אשר חוששים 'להרגיז את הגויים', שיש לבדוק מה הם מרשים לנו ומה לא. להפך! חשוב להראות לעיני כל כי ה' הוא מלך על כל הארץ ואין מי שיכול לעמוד כנגדו. גם לא נשיא ארה"ב. כל מי שעיין אי פעם בספרי הנביאים רואה כמה הם חוזרים שוב ושוב על אותו עיקרון – ששם ה' יתגדל ויתקדש לעיני כל, עד שמקצה העולם ועד קצהו ידעו הכל כי הוא שליט בעולמו, וישראל הוא עם סגולתו. "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'" (יחזקאל לח כג). לא די בכך שנשוב לארצנו ונבנה את מקדשנו ויתקיימו בנו כל יעודי הנביאים. צריך שזה יהיה לעיני הגויים כולם. כי רק כך מתקיימת תכלית הבריאה, רק כך כורעת תבל ומלואה לפני מלך מלכי המלכים! 

כל עוד יש לגויים פתחון פה לטעון כי יש כח בעולם מלבד ה', כל עוד יכולים פרשנים נבובים להציג נתונים מדיניים, ביטחוניים, כלכליים ואחרים אשר כביכול הם הקובעים את גורלו של עם ה' ולא רצון הבורא, כל עוד יכול נתניהו לברבר על 'מציאות מדינית מורכבת' – עדיין לא נתקדש שם ה' בעולם, עדיין לא נודע שמו בגויים. ומי שסבור, כי אין ברירה אלא להסכים מהשפה ולחוץ לוויתורים מדיניים תחת ממשל ביידן, ושרק תחת טראמפ נוכל להרשות לעצמנו יותר, וגם אז נהיה תלויים בחסדיו, וכל מי שמשבח את נתניהו על 'איך שהוא מסדר את כולם' – יש לו עוד הרבה מה ללמוד. ומי שתחת לקרוע קריעה על חילול ה' הנורא שבנאום בר-אילן אותו נאם נתניהו בזמן נשיאותו של אובמה, בו הכיר האיש שאמור היה לייצג את ישראל בזכותו של 'העם הפלשתיני' למדינה בארצו של ה' – מי שתחת זאת שיבח את 'תבונתו' של נתניהו וציין כי בעצם זה רק דיבורים והוא לא מתכוון לתת להם מדינה – מי ששבוי באותן השקפות לא מתחיל אפילו להבין דבר וחצי דבר ביעודו של עם ישראל וביחסו עם א-להיו.

אותו עימות בין ישראל לארה"ב, בין ישראל לקהילה הבינלאומית – אותו עימות אשר מפניו כה חוששים ושעל-מנת למנוע אותו מאפשרים לחילול ה' להתרחש – אותו עימות יתרחש בכל מקרה. אולם הוא יכול לבוא באחת משתי דרכים – הוא יכול לבוא מתוך אותו מדרון בו אנו נוסעים כעת – בלא שנבטח בה', בעל כרחנו, כאשר הגויים יפנו לנו עורף ואחר כל הוויתורים שנעשה – תחילה 'רק במילים' ואחר-כך גם במעשים – אחר כל אותם ויתורים נישאר מבודדים, וכפי שקורה כעת עם הקרקס בהאג שמכונה 'בית הדין הבינלאומי' וצוי המעצר כנגד ראשי המדינה. במקרה כזה, הגאולה תבוא כשהיא מלווה באותם חבלי משיח מהם כה חששו רבותינו. אבל אין זה מחויב המציאות. הגאולה יכולה גם לבוא בהדר ובתפארת, אם נבין את מטרת ה' בעולם, נבין את יעודנו ונבחר בבדידות מדינית מתוך רצון ושמחה, מתוך בטחון מוחלט בבורא עולם. איזו דרך תהיה בפועל? הדבר תלוי בנכונותנו להציג את הדברים כפי שהם ולעמוד כנגד עולם ומלואו ולהכריז בפרצופם של כל ה'פרשנים' וה'אנליסטים', כי ה' יושיענו ולא התרגילים הרדודים של הדיפלומטים למיניהם. 

כעת מובן מה משמעות דברי המדרש, ומדוע כה חשוב היה שהגויים לא יטענו כי ברכתם היא שהועילה ליצחק. אילו היה להם פתחון פה, הייתה בכך החטאה של כל המטרה שבבחירת זרע אברהם. ולפי דרכנו למדנו, עד כמה חשוב בעיני ה' כיצד הדברים נראים, כיצד הם נאמרים, כיצד ניכרת לעיני כל המשמעות האמיתית והנכונה של הדברים. קידוש ה', הבאת הבריאה לתכליתה – כל זה אינו נעשה בהיחבא, ה' לא ציווה עלינו 'לגנוב' את הגאולה. הוא ציווה שנלך בראש מורם ונכריז קבל עם ועולם כי ה' הוא מלך על כל הארץ, ואין עוד מלבדו!

שבת שלום ומבורך!

** **

יום ראשון, ט"ז מרחשון

מה עומד מאחורי מסע ההסתה נגד נתניהו

במוצאי שבת נזרקו פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה, והמערכת הפוליטית מהרה לגנות את האירוע. תוך כך מתברר, כי כבר לפני שבוע נעצר מפגין בשל עבירה דומה, אך הוא שוחרר בשל היות הפעולה – ירי פצצה לעבר בית ראש הממשלה – 'במסגרת מחאה', כלשון השופט עודד שחם, שהורה לשחררו. לא נכנס במסגרת זו לשאלה מה היו עושים למפגין חרדי או מתנחל בשל עבירה פחותה מזו בהרבה. תחת זאת אנסה להתחקות אחר שורשי הטרוף המתבטא בשנאה עיוורת לבנימין נתניהו, ואשר הוליך אותנו לחמש מערכות בחירות ולתהומות של שנאה שטרם הכרנו בשנים קודמות.

חשוב להבהיר – בנימין נתניהו הוא פוליטיקאי ותיק, איש ליכוד מאז ומעולם, בעל עמדות שלא השתנו יותר מדי לכאן ולכאן במשך יותר משלושים שנות פעילותו הציבורית. השמאל אף פעם לא אהב את מנהיגי הימין, וגם נתניהו בתחילת דרכו לא היה אהוד על-ידם בלשון המעטה. אולם רמות השנאה של השנים האחרונות והחרם שהוטל עליו ועל בוחריו ונציגיהם על-ידי האליטות הוא דבר שהתחדש בשנים האחרונות ממש. זה לא קרה בשל מדיניות חדשה שנקט נתניהו, אשר כאמור לא שינה את דעותיו יותר מדי במהלך השנים – ימין פרגמטי, בדרך-כלל על דרך שב ואל תעשה. מה שהשתנה מאד זה השיח האלים והכוחני משמאל, וכדי להבין אותו – צריך להסתכל דרך המשקפיים שלהם.

השמאל אינו חי את המציאות הישראלית, ובודאי לא את זה היהודית. מדובר באנשים קוסמופוליטיים, אשר שיחם ושיגם נמצא מעבר לגבולות ארצנו. הם רואים עצמם חלק מהעולם הגדול, ועיניהם נשואות לאירופה ולאמריקה, וליתר דיוק – לצד השמאלי של הפוליטיקה, התרבות וההווי האמריקאי. ולפני שמונה שנים בדיוק נפל דבר בארה"ב – דונלד טראמפ נבחר לנשיאות, כשהוא גובר על הילרי קלינטון. לא מדובר בסתם נצחון רפובליקני, כי אם בנצחון של מי שיצא נגד כל השקר של התקינות הפוליטית ('פוליטיקלי קורקט' בלע"ז) והשיח הפרוגרסיבי שמנסה לשטוף את מוחותיהם של מאות מליוני אמריקאים וליצור סדר אנושי חדש הנוגד את ערכי האנושות הבסיסיים, שכל בן אנוש הגון פעם האמין בהם. השמאל השתולל משנאה, וטראמפ נהיה לשנוא-נפשם האולטימטיבי.

השמאל הישראלי – בהיותו, כאמור, חיקוי עלוב של חבריו מעבר לים – למד את השיטה, העתיק אותה לישראל, ולתפקיד טראמפ נבחר באופן טבעי ראש הממשלה בנימין נתניהו. מעתה אין כאן מחלוקת פוליטית, כי אם שנאה תהומית מתוך דמיון כוזב, כאילו המלחמה נגד נתניהו היא מלחמת בני האור בבני החושך. צאו ובדקו מתי הפכה ההתנגדות העזה הרגילה לטרוף הדעת, ותגלו שזה התחיל עם עלייתו של טראמפ לשלטון בארה"ב. כעת, עם שובו של טראמפ, אין זה מפליא שהשמאל משתולל עוד יותר.

כנגד אותה שנאה, היונקת מבארותיהם הנשברים של הגרועים שבאומות, אנשי דור המבול ומקדמי התועבה בעולם, מחובתנו להעמיד את המערכת הערכית, החוקית והמוסרית של תורת ה', אשר תציב בפני האומה את האלטרנטיבה היחידה באמת לטרלול הפרוגרסיבי – מלכות ה' הבנויה על בסיס התורה הכתובה והמסורה.

** **

יום שני, י"ז מרחשון

שיח של חרשים

אתמול בנוסעי ברכבי נזדמן לי לשמוע ראיון ברדיו קול חי עם ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, יהודי דתי-ציוני ערכי, בתכניתו של השדרן החרדי בצלאל קאהן. לקראת סוף הראיון עלה הנושא הטעון של גיוס בחורי ישיבות, תוך התיחסות לאמירות קשות שנאמרו לאחרונה בקרב הציבור הדתי-לאומי כלפי הציבור החרדי, אשר בכללותו אינו מתגייס לצבא.

תוך כך ניסה ח"כ בוארון לטעון, כי ניתן לשרת בצבא ולהשאר יהודי ירא שמים, בעוד המראיין החרדי מטיל פקפוק גדול בקביעה זו, תוך שהוא מסתייע מנתונים שונים המעידים, כי המציאות טופחת על פני הטוענים כך. "הניסוי נכשל", קבע נחרצות, בעוד ח"כ בוארון טוען, כי כאשר גדוד שלם הם בני תורה, אין סיבה שלא יצאו חזקים בשמירת המצוות כפי שנכנסו. כסיוע לדבריו הביא דוגמא מבנו, שנכנס לצבא עם פאות ארוכות וזקן, וחזר לישיבה עם אותן פאות ואותו זקן אחר שקרב כמה יהודים בדרך. "המשימה שלנו היא להפיץ את אור ה' ולהקים ממלכת כהנים וגוי קדוש" טען בלהט, וכנגדו מביא בצלאל קאהן עדויות על יהודים חרדים שנכנסו לצבא ויצאו משם חילונים לגמרי.

אז מי צודק? מהי המציאות האמיתית? [הדברים הבאים נכתבים ביחס לכלל הציבור, ואיני מדבר על יחידים יוצאי דופן בכל מגזר].

כמדומני, שיש כאן חוסר הבנה משווע משני הצדדים כלפי המציאות של המגזר האחר, וכך נוצר שיח של חרשים. בנו של ח"כ בוארון אינו דוגמא יוצאת דופן בציבור שלו. להבדיל מהבנטים למיניהם שעומדים מאחורי קמפיין השנאה בעיתונות הדתית כלפי בני הישיבות, ושמבחינתם הורדת הכיפה היא דבר של מה בכך, הציבור התורני-לאומי מחנך את בניו משחר ילדותם להתמודדות מול אתגרי העולם החילוני, להפיץ את אור ה' בעולם ולעמוד בגבורה בנסיונות שהמפגש עם העולם החילוני מזמן בפניהם. להתמודדות הזו ישנו מחיר לא קל, וככל שהציבור יותר רחב ופחות איכותי, מטבע הדברים שאחוזי הנשירה עולים. ללא ספק, רבים וטובים שחונכו כך נכנסו שלמים ויצאו שלמים מהצבא, ואף זכו להפיץ שם תורה ויראת שמים. עבורם, המסגרות של ישיבות ההסדר הן פתרון ראוי, אלא שבשנים האחרונות מחובתם להתמודד מול מגמות הצבא הכלליות, כאשר ארגוני השמאל הרדיקלי מנסים בכל כוחם לכפות את ערכיהם הנלוזים גם על חיילים דתיים. זהו נושא למאמר נפרד, ועוד חזון למועד.

הציבור החרדי, לעומת זאת, חונך אחרת משחר ילדותו. אמונים על דברי חז"ל, שאל לו לאדם להכניס את עצמו לנסיון, זכה הציבור החרדי לבצר את עולמו הרוחני בחומות, אשר עמדו בפני רוחות סוערות, ועל-כן אחוזי הנשירה בו נמוכים בהרבה. אמנם גם שם, המצב לא פשוט, וכל נושר הוא עולם ומלואו, אבל זה לא מתקרב למה שקורה בציבור הדתי-לאומי. כאשר הבחורים החלשים יותר בקרב הציבור החרדי נשלחים להתמודדות מול ההווי הצבאי, סכנתם כפולה ומכופלת לעומת בחור דתי-לאומי שחונך מאז ומעולם להתמודדות זו. ממילא, כל נסיון להשליך מציבור אחד על השני – אינו יכול לשקף את המציאות.

אנו מייחלים ליום, בו הצבא יהיה נשלט על-ידי יראי ה', ואז החילונים הקיצוניים יהיו אלו שלא ירצו לשלוח את ילדיהם לצבא מחשש 'מוצדק' שיחזרו בתשובה. אולם במציאות הנוכחית, של היוהל"ם והשרות המשותף, כשארגוני השמאל הקיצוני ביותר שולטים במערך החינוך הצה"לי, יש להתפלל על בני הציבור הדתי-לאומי שמחרפים נפשם בקרב, שיצאו בשלום גם ברוחם ולא רק בגופם. בני הציבור החרדי, לעומת זאת, בכללותם אינם מוכשרים להתמודד מול הרוחות הללו, ואל להם להתפתות לקמפיינים מגמתיים, שנועדו לתקוע תריז בין הציבורים בשל גחמות פוליטיות של כאלו, שפעם אחת כבר גנבו את השלטון ולא בחלו בשום אמצעי לשם כך. הנושא רציני מדי, ההשלכות כבדות מדי וגורל האומה הפיזי והרוחני יקר מדי בכדי שנאפשר להם לשחק בנו.

** **

יום שלישי, י"ח מרחשון

הסדרה בלבנון – אפס חזון

הדיווחים אודות הסדרה אפשרית בלבנון מעלים דאגה, שאחר כל מה שעברו תושבי הצפון וכלל תושבי מדינת ישראל כבר למעלה משנה, נגיע בסוף לוריאנט כזה או אחר של החלטה 1701 האומללה, אשר תנציח את היאחזות החיזבאללה בדרום לבנון ותאפשר לו להמשיך לאיים על ישראל בכלל ועל ישובי הצפון בפרט. סעיפים כאלו ואחרים ושינויים קוסמטיים שיערכו בהסכם לא ישנו עובדת יסוד זו, ולאור ההצלחה הגדולה במערכה בשטח, ובמיוחד לנוכח הקרבנות שהקרבנו, עולה השאלה מדוע בכל פעם ישראל מנצחת בשדה הקרב, ומחוררת את הנצחון ומרוקנת אותו מתוכנו כאשר מגיעים לדיונים על הפסקת אש ולהסדרים מדיניים. הערבים, לעומת זאת, סופגים שוב ושוב מפלות בשדה הקרב, אך בשולחן המשא ומתן הם זוכים להצלחות, המדרבנות אותם שוב ושוב לנסות את מזלם ולהלחם בישראל.

קשה לומר, שהנציגים הישראליים במשא ומתן ניחונו במנת משכל נמוכה משל עמיתיהם הערבים. הבעיה נמצאת במקום שורשי יותר, יסודי יותר, ועד שהיא לא תפתר, נצא שוב ושוב מתוסכלים מהמחשבה, שלוחמינו הקיזו את דמם רק בכדי שהמדינאים יזרקו לפח את הנצחון.

הבעיה היסודית מונחת בכך, שככל שסיכויי הערבים לנצח בקרב אפסיים וככל שאין הגיון צבאי ביציאתם לקרב, יש להם מטרה ברורה ומוגדרת, והם ממוקדים להשיג את אותה מטרה – סילוק הישות הציונית הזרה מהמרחב. ואילו אנחנו? מה המטרות שלנו? הפסקת אש, השבת החטופים, שקט בצפון, שקט בדרום, שקט ושקט ושקט.

אז זהו, שמי שמבקש רק שקט – יקבל רעש. אילו עמד חזון יהודי שורשי בבסיס המדיניות הישראלית, היינו רואים במערכה בצפון הזדמנות לתיקון עוול היסטורי ולהשבת נחלת שבט אשר לישראל. אילו ידע כל ילד וילדה שדרום לבנון אינו אלא שטח כבוש שאנו מייחלים לשחררו, כפי שכל ילד בביירות ובעזה חולם על אל-קודס – אילו ידענו זאת ולמדנו זאת ולימדנו זאת את ילדינו – אז הנצחון באמת היה מוחלט, והוא לא היה מתמסמס בכל פעם שיושבים נציגי ישראל לשולחן המשא ומתן המדיני. אילו השכלנו להעמיד כאן אומה היודעת את בוראה ומכוונת מטרה להמליך אותו על פני הבריאה, לכונן את מלכותו בכל מרחבי ארצו ולבנות את היכלו – לא היינו זקוקים לאנשי ממשל טראמפ שיזכירו לנו את יעודנו. אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה!

הגיע הזמן לרפורמה יסודית במערכת החינוך הישראלית, הגיע הזמן להנכיח את הקב"ה בעולמנו. אחרת תהא זו לא רק טעות תיאולוגית, כי אם נזק בטחוני שהדורות הבאים ישלמו עליו!

** **

יום רביעי, י"ט מרחשון

מה כן, אדוני ראש הממשלה, מה כן?

ראש הממשלה ירד לחוף ימה של עזה ביחד עם שר הבטחון החדש, והצטלם שם באופן מרשים עם אפוד מגן על רקע חוף הים. בדבריו לתקשורת אמר – "החמאס לא ישלוט בעזה. אנחנו מחסלים את היכולות הצבאיות שלו בצורה מרשימה מאוד. אנחנו עוברים ליכולות השלטוניות שלו, ועוד היד נטויה. החמאס לא יהיה בעזה".

דברים כדרבנות, אך כרגיל, לדאבוננו, העיקר חסר מן הספר. האיש בעל יכולת ההבעה המרשימה ביותר שקיים בשיח הציבורי כיום, אינו מסוגל להביע רעיון חיובי, ועל כן הוא מדגיש תמיד מה לא יהיה – החמאס לא יהיה בעזה.

יפה, הבנו. החמאס לא יהיה. אך כידוע גם לכל נער חרדי שלא למד פיזיקה, כל חלל ריק מתמלא בחומר כלשהו ואינו נשאר בריקנותו. ואם החמאס לא יהיה בעזה – מישהו אחר ישלוט שם. מי זה יהיה? את אבו-מאזן נתניהו שולל, אבל מלבדו ישנן שלל אופציות של ערבים למיניהם, 'פלשתינים מתונים' – כלומר חכמים, שמעדיפים לחסל אותנו בדרכים מדיניות מאשר בשיטה המסורתית של בני מי שהתורה העידה עליו שהוא 'פרא אדם', כוחות בינלאומיים כאלו ואחרים – שבלבנון כבר גלינו שהם משתפי פעולה עם ארגוני הטרור נגד ישראל – ועוד שלל רעיונות.

ומדוע כל האפשרויות הללו עולות? משום שלישראל הרשמית אין חזון, וכל עוד אין חזון, לא יהיה נצחון, לא מוחלט ואפילו לא חלקי. יחסלו את החמאס ויצמח גוף אחר, יכו אותו ויצמח גוף שלישי. כל עד להם יש חזון ולנו אין – ידם תהיה על העליונה, גם אם נביס אותם בשדה הקרב.

כל עוד ישראל אינה חושבת במונחים של כיבוש, הורשה והתישבות גם בעזה וגם בלבנון, הדשדוש ימשיך. כל עוד בכל בית בעזה יש תמונה של כיפת הסלע, בעוד שאצלנו מדברים רק על עסקת חטופים, החזרת התושבים בצפון וסיום המלחמה – אין לנו כל סיכוי לנצח. נצחון מוחלט מתחיל בראש, וכל עוד הראש שבוי בקונספציה הציונית החילונית של מקלט בטוח ולא בתפיסה של מלכות ה' – נשאר במעגל בלתי-פוסק של מלחמה שאין לה קץ ותכלית.

בשביל לעבור לתודעת נצחון – צריך חזון. ובשביל חזון – צריך אמונה – אמונה אמיתית בבורא עולם, ואמונה שאכן הוא חפץ בנו ולא זנח אותנו, חלילה. זה נכון ואינו מובן מאליו ביחס לנתניהו, ולבושתנו – זה נכון ואינו מובן מאליו גם ביחס אלינו יראי ה'. כל עוד לא נאמין באמת ביעוד שלנו כעם ה' להקים את מלכותו בכל מרחבי ארצו – נמשיך ללהג על חיסול החמאס, אך אופק חיובי לא נזכה לראות. הגיע הזמן לסוויץ' בחשיבה.

** **

יום חמישי, כ' מרחשון

הפרד ומשול – התקוה של השמאל

בה בשעה, בה קמפיין מתוזמר ומאורגן של רונן צור מלבה את השנאה לציבור החרדי בקרב חלקים הולכים וגדלים בציונות הדתית – שכוונותיהם הטובות תמיד עלו עשרת מונים על פקחותם הפוליטית – צדה את עיני ידיעה קצרה, ולכאורה תמימה, המלמדת על פעולת מלקחיים מתוחכמת של השמאל, אשר נועדה לתקוע תריז בין הציבור החרדי לדתי-לאומי ולשרת את האינטרסים של תומכי מדינת כל אזרחיה. וכך נאמר באותה ידיעה – 

"ילנה טרופנוב שבנה סשה חטוף בעזה ב'כאן מורשת': "דווקא מהציבור החרדי קיבלתי הכי הרבה תמיכה. היינו רחוקות מהציבור הזה, לא ידעתי עד כמה הוא מעורב בסיפור החטופים".

נשמע נורא יפה ומרגש. לא אותי. השימוש הציני, הדמגוגי והמטעה בערך של פדיון שבויים, המקודש לכל יהודי ירא שמים באשר הוא, הגיע כבר למימדים, שבהם הג'יהאד האיסלמי יודע כיצד לגרום לחטוף שאצלם לדקלם אותו כדי לפרוט על נימי הרגש החרדי. אמנם כל מי שמעט העמיק בסוגיה יודע היטב, כי חז"ל בשום פנים לא דברו על מצב של כניעה לאויב כדי לשחרר חטופים, כי אם על מתן כופר לליסטים, שזו מטרתם – כסף ותו לא. גם במקרה כזה – הגבילו את המחיר שניתן לשלם מתוך ראיה מרחבית ודאגה לעתיד, ולא הלכו כסומים באפלה אחר הרגש שתובע עסקה בכל מחיר. אולם רונן צור וחבריו יודעים את מלאכתם, ומכיון שאלפיים שנות גלות טשטשו את מושגי המלחמה היהודיים, היה הציבור החרדי טרף קל עבורם כדי לשבש לו את החשיבה ולהחדיר בלבו את המושג של 'עסקה בכל מחיר', גם בשעה שבו המחיר הנוראי של עסקת שליט אמור היה להיות אור אדום מהבהב לכל מי שבינה בקדקדו.

וכך מהתל השמאל הרדיקלי ברוב המסיבי של ציבור המאמינים – את הציונות הדתית הוא משסה בחרדים בענין הגיוס, בו בזמן שהצבא הופך יותר ויותר לכלי לקידום אג'נדות הפרוגרס, וגם חייל דתי-לאומי אמור לחשוב היטב כיצד הוא מתמודד ושומר על רוחניותו. בוגר ישיבה חרדית, אשר שום דבר בחינוך שקיבל לא הכשיר אותו להתמודדות עם נסיונות כאלו, וכל חייו למד לברוח מנסיונות – הוא טרף קל במיוחד עבור זרועות היוהל"ם, השרות המשותף ושאר מרעין בישין מבית היוצר של ארגוני השמאל הקיצוני. ובאותה שעה, בעזרת מניפולציות זולות הפורטות על נימי הרגש העיוור, מגייס השמאל את אותם חרדים שהוא מתכוון לחלן – למיטוט יכולת העמידה של ישראל ולתמיכה בעסקה בכל מחיר, בה המחיר – כניעה ישראלית מבישה – חשוב להם הרבה יותר מהעסקה ומשחרור החטופים.

הציבור החרדי, שניחן בראש אנליטי ושלא אמורים לסובב אותו בכחש, חייב להתעשת ולומר – אל תשטו בנו. אכן, אנו רוצים בשחרור החטופים. לשם כך צריך להרעיב את תושבי עזה, לנתק להם חשמל, מים וכל סיוע, אשר התואר 'הומניטרי' יאה לו כפי שפרס נובל לשלום היה יאה לרב-המרצחים יאסר ערפאת. את זה השמאל לא רוצה, כי זה כרוך בנצחון ישראלי, וכשהם אומרים 'עסקה בכל מחיר' – אין כוונתם גם למחיר כזה…

אחרי ההפסד הצורב בבחירות באמריקה, וביודעם כי מזמן הם כבר הפכו למיעוט זניח כאן בארץ, מנסים אנשי העבר מתוך פרפורי הגסיסה שלהם להפריד בין הציבור החרדי לציונות הדתית הערכית, והם יודעים בדיוק מהי נקודת החולשה של כל צלע מהברית האמונית כדי ללחוץ עליה. בואו לא נהיה טפשים, זוהי פריבילגיה שאינה שמורה לנו. לא ניתן להם לנקוט בשיטת הפרד ומשול. זמנם עבר!

** **

יום ששי, כ"א מרחשון התשפ"ה

אולמרט צודק!

ביום בו שבעים הזאבים – בעצם הרבה יותר משבעים – מוציאים צוי מעצר בינלאומיים כנגד ראש הממשלה ושר הבטחון (לשעבר) של ישראל בשל 'פשעי מלחמה', אנחנו שומעים ראש ממשלה לשעבר ומגדולי המתוסכלים בהווה, אהוד אולמרט, אשר על-אף שהורשע ונכלא בעוון שחיתות מתקבל בכבוד מלכים באולפנים שונים ובבמות ציבוריות מכובדות, מלהג את המשפט הבא –
"הסכנה הכי גדולה שלנו היום היא לא איראן, לא החיזבאללה, לא חמאס, אלא… האויב מבפנים. והאויב מבפנים זה הקבוצה ההולכת וגדלה של אנשים… שאין בהכרח לסמוך על הנאמנות שלהם לממשלה ישראלית, אלא יש סיבה לחשוש שהנאמנות שלהם היא למה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו…".

נניח בצד את הגיחוך העולה מכך שהדברים יוצאים מפיו של מי שקורא תיגר יומם ולילה על החלטות הממשלה הנבחרת ותומך בסרבנות כאשר זה מגיע מ'האנשים הנכונים', כהגדרת ידידו הטוב יאיר לפיד. מה שחשוב להתמקד בו הוא, שלמעשה – האיש צודק! לא בהכרח משום שניחן בכושר ניתוח משובח, יתכן והשנאה היא שמנחה את מחשבתו ומדברת מתוך גרונו, אך למעשה – הוא מזהה היטב מה מאיים על ההגמוניה של אותם 'אנשים נכונים'.

מדינות ערב וארגוני הטרור הערבי לא הצליחו להכריע את ישראל – לא לפני המדינה ולא לאחר הקמתה. גם התכנית הגדולה שיצאה לפועל בשביעי באוקטובר – לא השיגה את מטרתה. אולמרט מבין, כי הסכנה לקיום המדינה הגויית דוברת העברית שהוא רוצה כאן אינה מגיעה מבחוץ, כי אם מבפנים.

ואמנם לשלטון בישראל נבחר הגוש האמוני, שאולמרט רואה בו נטע זר, אך בפועל השמאל ממשיך לשלוט ולהכתיב את סדר היום הערכי של מדינת ישראל באמצעות זרועות התמנון שלו במערכת המשפט, בפקידות במשרדים השונים, באקדמיה, במערכת החינוך ובמערכת הבטחון. מכיון שלימין אין למעשה חזון ואג'נדה ברורה כיצד לשלוט באמת ולהנחיל את ערכיו – אפילו רפורמה משפטית מינורית היא מעבר ליכולותיו. הסכם אוסלו שגבה אלפי קרבנות ממשיך להכתיב את סדר היום המדיני – גם של ממשלת ה'ימין מלא-מלא' שאינה מעיזה לקרוע אותו לגזרים ולחסל את הרשעות הפלשתינית, ואני עוד לא מדבר על 'עשה טוב'. ובניגוד למה שרבים חושבים, זה לא נובע מכוחם של האליטות הישנות, כי אם מחדלונם של אנשי הגוש האמוני, אשר בלא חזון ברור – אין להם כל תכנית פעולה מלבד נסיון למזער את נזקי הפרוגרס ההרסני.

האנשים היחידים שמציגים חזון חלופי לציונות של 'מקלט בטוח', למדיניות של אוסלו ולתפיסה של 'ככל העמים בית ישראל' כאשר הנטיה היא להידמות לפחותים שבאומות – היחידים שמציגים חזון חילופי לסט הערכים החולני הזה הם אלו שמבינים שה' הועיד אותנו להיות לא רק אנשים קדושים, כי אם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אשר כל אורחותיו הלאומיים מונהגים על-ידי התורה הקדושה, המדריכה אותנו הן בערכי היסוד והן בכל פרט ופרט מחיי האומה, כפי שהיא מנהלת אותנו בחיינו הפרטיים.

אכן, זהו האיום הגדול ביותר על אולמרט וחבריו. ניתן רק לקוות, שכפי שהוא מבין את זה, גם אנחנו נבין את זה ונפעל מתוך תודעה של שליחות להצלת האומה והמלכת הקדוש ברוך הוא על הבריאה כולה!

** **

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG 

** **